ארכיון פוסטים עם התג "ישראלי"

מה שאנחנו לא יודעים שאנחנו יודעים

יום שני, 2 בינואר, 2012

דונלד הנרי ראמספלד, שר ההגנה לשעבר של ארה"ב, אמר במשפט מפורסם:

There are known knowns; there are things we know we know.
We also know there are known unknowns; that is to say we know there are some things we do not know.
But there are also unknown unknowns – there are things we do not know we don't know.

אחד מאותם דברים שאדון ראמספלד כנראה לא ידע, וכנראה גם לא ידע שהוא לא יודע אותם (unknown unknowns) הוא שהמשפט הזה מאוד נכון לגבי הצגת תוצאות חיפוש למשתמשים.

כשאנחנו מבצעים חיפוש שמניב תוצאות, הן מוצגות לנו, ואנחנו יודעים שאנחנו רואים אותן. זה די מובן מאליו. זה known knowns. אבל כשאנחנו מבצעים חיפוש שמניב אפס תוצאות, וגם הן "מוצגות" לנו – כלומר אין תוצאות על המסך – אז בהרבה מקרים חושבים שמדובר בבאג והחיפוש פשוט לא עבד – כי אנחנו לא יודעים שאנחנו רואים את מה שהתקבל. אלו הם unknown knowns, אם תרצו. זאת הסיבה לכך שבמקרים כאלה לא צריך "להראות את התוצאות" אלא צריך להגיד למשתמש בצורה מפורשת שאין תוצאות להצגה. וזה פחות מובן מאליו, כי לדבר אל המשתמש זו לא התנהגות שבאה בקלות למסכים שנבנו כדי להציג תוצאות חיפוש.

לדוגמא המסך הזה של אוטלוק. הוא יודע להציג מיילים, והוא לא ממש יודע להציג הודעות, לכן ההודעה הזאת שאין תוצאות מתאימות תקועה שם כמו עצם בגרון, וגם את היכולת המסכנה הזו היו צריכים לפתח במיוחד בשביל המקרה הזה.

image

חבר שלי, שניסה לחפש עבודה באתר Hot, הזין שם את החיפוש שלו ולא ראה תוצאות – וגם לא הודעה על זה שאין תוצאות. לכן הוא בדק עוד כמה פעמים, הזין חיפוש שהוא ידע שאמור כן להחזיר תוצאות – כדי לוודא שהחיפוש בכלל עובד, ואז שלח לי מייל עם הסיפור הזה ועם צילום מסך.

image

נכנסתי, בדקתי את העניין, ואז הסתבר דבר מעניין. מי שבנה את האתר יודע על הunknown knowns, והוא יודע שצריך להגיד למשתמש שאין תוצאות. מה שהוא לא יודע זה איך עושים את זה.

ההודעה כן מוצגת על המסך – בתוך הבאנר הזה למטה. תקראו מה רשום עליו. הבאנר, בגלל הגודל שלו, הצורה שלו, המיקום שלו, הצעקנות שלו והעננים האלה מאחורה – נתפס אוטומטית כאלמנט זר לאתר, מה שגורם לנו לזהות אותו כבאנר פרסומי, ולהתעלם ממנו בצורה כל-כך יעילה, שגם החבר שלי וגם אני – וגם, אני משוכנע, הרוב המוחלט של הגולשים שמחפשים עבודה באתר Hot  – פיספסנו אותו לחלוטין.

כתבתי כאן בעבר על עיוורון באנרים. כשכתבתי את הפוסט ההוא לא הצלחתי להבין מדוע למרות עיוורון הבאנרים, נראה שתעשיית הפרסום בכל זאת מצליחה לפרסם את רוב האתרים ברשת, וספציפית את גוגל. אז אני שמח לעדכן שעכשיו אני יודע את התשובה, או לפחות את החלק שנוגע לגוגל. ההסבר הוא שהפרסומות של גוגל לא נראות כמו באנרים, וזאת בדיוק הסיבה לכך שאנשים כן רואים אותם. וההסבר של הבאנרים הרגילים הוא כנראה במספרים – גם אם אחוז אחד מהגולשים כן מבחינים בהם – הם מצדיקים את עצמם.

פוסטים קשורים

טעות נפוצה

יום שלישי, 20 בדצמבר, 2011

image

ברור, שם המשפחה שלי שגוי. איזה אידיוט אני שהשתמשתי בו כבר יותר משלושים שנה. ומה שבאמת מוזר זה שאף אחד לא העמיד אותי על טעותי! מזל שיש את חברת הוט!

הבאסה האמיתית זה לבשר את זה עכשיו להורים, הם בטח לא יראו בזה הזדמנות לשיפור עצמי, כפי שאני ראיתי.

רק טענה ממשקולוגית אחת יש לי כלפי חברת הוט, או מי שזה לא יהיה שאחראי על האתר הזה. הכלל לגבי הודעות שגיאה אומר שמומלץ לתת למשתמש הנחיות מעשיות לתיקון השגיאה. מההודעה הזו משתמע כי בידי חברת הוט נמצא שם המשפחה הנכון של – אחרת איך הם יודעים שזה שגוי? אני נורא אשמח לגלות מה הוא, אני מאוד סקרן ואני בטוח שזה יקל עליי בעתיד.

נ.ב. בזמן האחרון התחלתי לכתוב קצת פחות לצערי. חלקית זה נובע מכך שהייתי עסוק בדברים הבאים:

פוסט על טמפלייטים באפיון – אם יורשה לי להעיד על זה בעצמי – באמת פוסט טוב וחשוב.

פוסט עם סקירות מהירות של כמה כלי אפיון שיצא לי להיתקל בהם לאחרונה.

המצגת שלי ושל שאר המרצים באירוע UX on Beer השני.

המצגת שלי באירוע UX on Beer הראשון.

פוסטים קשורים

שינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב

יום ראשון, 27 בנובמבר, 2011

לי ול-ynet יש טקס חורפי חמוד. כל בוקר לפני היציאה לעבודה אני פותח אותו כדי לראות את התחזית להיום. אני עושה את זה די מוקדם, לכן התחזית המוצגת בעמוד הראשי היא בד"כ נכונה לאתמול. אני בד"כ תוהה היכנשהו על גבול המודעות מדוע אי אפשר לעדכן את התחזית בחצות, ואז, בכניעה מתורגלת, עובר לתפריט שמציג תחזית לפי ערים – כך אפשר להגיע גם לימים הבאים. או, במקרה שלי, לימים הנוכחיים.

בתפריט המועיל הזה יש שני פריטים מאוד חשובים, כי הם עוזרים לי להתעורר בבוקר ולהיזכר שכנראה שהיום אני שוב אתקל בכמה אתרים ישראלים שמנהליהם בדיוק מתחבטים בשאלה האם כדאי לשדרג את האתר כך שיתמוך באינטרנט אקספלורר 7, או שאפשר לחכות עוד כמה שנים. הנושא השני על סדר יומם של אותם מנהלים הוא האם כדאי להתייעץ עם מישהו שמבין משהו בממשקים. תשובתם בשני המקרים היא לא.

הפריט שמזכיר לי על תאימות דפדפנים הוא "undefined", והפריט שגורם לי לחשוב על הבנה בממשקים הוא "הימים הבאים". הרי אין סיבה שבתפריט שכותרתו "בחרו עיר בארץ" לא יהיה פריט שנקרא "הימים הבאים".

-What country are you from?
–What?
–"What" ain't no country I've ever heard of.

 

בימים כתיקונם, עד כמה שאפשר להגיד על זה "תיקונם", התפריט נראה כך:

אבל היום היה אמור להיות קר מהרגיל לעונה, ונראה שהאתר לא עמד בגל הקור הזה. תראו, זה אתר ים-תיכוני, אי אפשר לצפות ממנו לתפקד בטמפרטורות של 18 מעלות. או בכל טמפרטורה אחרת לצורך העניין. לכן היום בבוקר חיכתה לי באתר הפתעה, והמסך היה נראה כך:

לא שמש, לא גשם, לא מזג אוויר ולא כלום. ברגע שראיתי את זה, נבהלתי, ומיהרתי לתפריט מבטחיי, הקרוי "בחרו עיר בארץ". ידעתי ששם יחכה לי מכּרנו undefined, ובתקווה גם כמה ערים בארץ, כלשון כותרת התפריט. אבל כשפתחתי את התפריט, נגלה לעיניי המחזה המחריד הבא, כאילו דקה לפני שנכנסתי לאתר פרץ אליו דקסטר וריטש את התפריט באכזריות. חלקי פקד היו פזורים לכל עבר, ואף לא עיר אחת הופיעה בשורות התפריט המיותמות. אפילו לא undefined.

אז הלכתי ל-nrg.

—-

נ.ב. בלי קשר — תחשבו דקה על המשפט המופיע בפינה הימנית התחתונה. מרכז החיזוי מספק תחזיות פרטניות המותאמות לצרכי המזמין. איזה מפגר אני. במקום לבדוק את התחזית כל בוקר, אני יכול פשוט להזמין את התחזית שמתאימה לי, ולסגור עניין. למי בא גשם בסופ"ש?

פוסטים קשורים

רכבת ההפתעות

יום שבת, 12 בנובמבר, 2011

לפני שנים מספר רכבת ישראל רכשה בקול תרועה מספר קרונות חדשים, אבל לא ממש מיהרה להכניס אותם לפעילות. הקרונות ישבו להם במוסכים, או איפה שקרונות יושבים, חודשים רבים. בסוף התפרסמו כמה כתבות שמסבירות את הסיבות לכך. הסיבה שעשתה עליי הכי הרבה רושם הייתה שמרחק הבלימה של הקרונות החדשים הוא ארוך יותר בנסיעה צפונה מאשר בנסיעה דרומה. בהמשך הכתבה מוסבר שזה לא באמת קשור לכיוונים גאוגרפיים, אלא להבדל במיקום הקטר – אם הוא דוחף את הרכבת או מושך אותה. במקרה הזה זה כבר נשמע קצת יותר הגיוני.

אני זוכר שכשקראתי על זה לראשונה, ולפני שהגעתי להסבר האמיתי, חשבתי לעצמי: "אוקיי, איך עולים על דבר כזה ב-QA? מי יחשוב להשוות את מרחק הבלימה בנסיעה צפונה לעומת נסיעה דרומה? למה שתהיה לזה חשיבות? איזה מין דבר הזוי זה?". אבל אז נזכרתי שאני לא מבין חצי דבר ברכבות, ואולי עבור מישהו שכן מבין, זה יהיה הדבר הראשון שהוא יבדוק, לך תדע. לכן מי שעושה QA לרכבות זה בן אדם שמבין ברכבות, ולא אני.

בתחנות הרכבת עומדות מכונות למכירת כרטיסים. אני מדבר ספציפית על המכונות האלה:

image

בהתחלה המכונה מבקשת ממך לבחור את היעד, אח"כ את סוג הכרטיס (מבוגר, סטודנט, חייל וכו'), אח"כ את סוג הנסיעה (חד-כיווני או דו-כיווני), ואז את מספר הכרטיסים, ואז אתה יכול לשלם. יש שם דברים שהייתי שוקל לשנות, אבל בגדול המנגנון הזה עובד בסדר גמור, למעט העובדה שאני נוסע ברכבת כבר בערך עשור, ועדיין לא מצליח להעביר את כרטיס האשראי עם הצד הנכון על הפעם הראשונה. אבל מהיכרותי עם עצמי, יכול להיות שזה לא אשמתם.

גם למכונות האלה עשו QA באיזשהו שלב. ונראה שמי שעשה את זה זה אותו הבחור שמבין ברכבות. לא יודע אם זה היה אותו האדם פיזית, אבל מה שבטוח זה שזה לא היה מישהו שמבין במכונות למכירת כרטיסים. אם אתה מנסה לשלם בשלב מוקדם מדי, ומעביר את כרטיס האשראי למשל בשלב בחירת סוג הכרטיס, אתה מקבל הודעת שגיאה. ההודעה הוא גדולה ובולטת, היא מופיעה במרכז המסך בגופן ברור בתוך תיבה אדומה, ואין שום חשש לפספס אותה. לשון ההודעה היא "כרטיס אשראי לא מוכר". בפעם הראשונה שנפלתי על זה זה גרם לי לנסות להעביר את הכרטיס עוד כמה פעמים, מה שהקפיץ לי את אותה ההודעה בדיוק (טוב, לפחות הם עקביים ולא מקפיצים הודעות אקראיות), ואז לגשת לקופה, לעמוד בתור, ולהסביר לקופאית שהכרטיס שעד עכשיו עבד ללא בעיות, פתאום השתנה ללא היכר וכעת אינו מוכר.

יש מצב (לא באמת), שההוא שעשה את ה-QA למכונות יקרא את הפוסט הזה. וגם הוא בטח יחשוב לעצמו "אוקיי, איך עולים על דבר כזה ב-QA? מי יחשוב להשוות את תוכן הודעת השגיאה לפעולת המשתמש שהקפיצה אותה? למה שתהיה לזה חשיבות? איזה מין דבר הזוי זה?"

פוסטים קשורים

אתרים מבוססי סלוטייפ

יום שני, 7 בנובמבר, 2011

בתגובות לפוסט הקודם הפנה אותי דני לאתר ביה"ח אסותא. דני התעצבן מטופס הפנייה האישית במרכז המסך, שבו תוויות השדות נעלמות ברגע שנכנסים לתוך השדה, ואין דרך להחזיר אותן לבד מלרענן את העמוד. דני כמובן צודק, וזה אכן מעצבן. מי שעיצב את האתר כנראה חשב שהוא יכול לחסוך 15 פיקסל אם הוא יוריד את שורת התוויות ויכניס אותן לתוך השדות. זה כשלעצמו לא רעיון טוב, כי נעדיף שהמשתמש יוכל לקרוא את התווית תמיד, אבל אם כבר עושים  זה, צריך לפחות לפרט שבמידה ויוצאים מהשדה מבלי שהוזן בו תוכן, התוויות חוזרות.

כבר כתבתי פעם על זה שבעיות ממשקיות יכולות לספק הצצה על תהליכים שמתרחשים "מאחורי הקלעים" בעת פיתוח האתר. אני תמיד מתלהב למצוא דברים כאלה. ובכן, בביקור הזה באתר אסותא ראיתי משהו שעשה לי את היום. תראו את המילים "בית חולים" שדבוקות מעל הלוגו בראש המסך:

image

השאלה שלי היא "מה זה?". באמת, מה זה? מה התפקיד של האלמנט הזה, בשביל מה הוא נמצא שם? הוא לא אומר שום דבר ולא עושה שום דבר, זה לא כותרת, לא כפתור, לא קישור, לא טקסט (טוב, זה מן הסתם טקסט, אבל זה לא עושה תפקיד של טקסט). זה לא לחיץ ולא מגיב לשום דבר, זה גם לא רכיב עיצובי ואני אעיז להניח שהוא לא נמצא שם בשביל היופי. זה לא איזו טכניקת SEO אפלה. זה כנראה אפילו לא באג. לא יוצא לי להיתקל הרבה בתופעות כאלה של רכיבים לא מוסברים, וכשכן – אני קורא להם אלמנטים בלתי מזוהים – אב"מים.

ובכן, אני שמח לדווח שאחרי בהייה של דקה קלה באתר, הצלחתי לזהות את מקור האב"מ. בשביל זה צריך לרדת קצת למטה, לתחתית העמוד, שנראית כך:

image

תסתכלו על התמונה טוב, אפילו תגדילו לכם אותה (קליק). נפל האסימון?

המילים "בית חולים" הן פשוט חלק מהלוגו הרשמי של אסותא. אבל המעצב שכח אותן. ואז, כשנזכרו, הם הגיעו למסקנה שכבר אי אפשר לדחוף אותן פנימה, כי זה יפחס את הלוגו הפחוס גם ככה. ואם נשמור על הפרופורציות שלו, אז הוא ייצא קטן ומצ'וקמק, לא ימלא את הכפתור הגדול הזה, ולא ייראה טוב. האופציה השלישית היא להוסיף גובה לכל התפריט הכחול, וכנראה שגם זה נדחה. אולי בגלל שנגמר להם הצבע הכחול, אולי בגלל שלא היה תקציב להגדיל את הגופן תוויות הכפתורים האחרים (שהיו נבלעות בתוך כפתורים מוגדלים עוד יותר ממה שהן נבלעות היום), אבל העובדה היא שזה נדחה. ואז מישהו החליט לחשוב מחוץ לקופסה, גילה תושייה, נזכר בשירות הצבאי שלו, ופשוט חיבר את זה מלמעלה עם סלוטייפ. העיקר שמחזיק.

פוסטים קשורים

ניווטים

יום שישי, 30 בספטמבר, 2011

יש ביפו מקום מאוד מעניין שנקרא "בלאק אאוט". זוהי מסעדה שמאפשרת לסועדים להתנסות בחוויותיהם של העיוורים, כי במסעדה שורר חושך מוחלט, ובצוות המלצרים כולם עיוורים או כבדי ראיה. כדי להגיע לבלאק אוט מגיעים לכיכר השעון מכיוון ת"א, לוקחים ימינה, יורדים לכיוון הים, ואז עולים קצת עד למרכז "נא לגעת" שמפעיל את המסעדה. לחילופין, אפשר להמשיך ישר בכיכר, ואז לבוא מהצד.

למרכז "נא לגעת" יש אתר, ובו עמוד המוקדש למסעדת בלק אאוט. הנה, כך נראה תפריט האתר:

image

(המשך…)

פוסטים קשורים

טויז-אר-נסנס

יום שני, 4 ביולי, 2011

"הנייר אינו מסמיק" כתב מרקוס טוליוס קיקרו אי-שם די מזמן. הוא התכוון שאפשר לרשום כל שטות וכל שקר, כי הנייר – מה אכפת לו, הנייר אוכל הכל.

היום הגעתי למסקנה שמרקוס טוליוס צדק. זה הוכח על דרך השלילה. אילו הנייר היה מסמיק, אז הרקע של השלט הזה  של רשת המסעדות R-נסנס היה מזמן הופך לאדום כולו, ולא היינו מצליחים לקרוא את הברקת הקופירייטינג והעיצוב הזו בלוגו המסעדה. והאמת, כך היה מוטב לכולנו.

image

פוסטים קשורים

דברים שמוצאים בבוידעם

יום שני, 13 ביוני, 2011

בזמן שהבלוג היה בפגרת מעבר דירה, משום מה שאלו אותי כמה אנשים למה אני לא כותב על האתר של KSP. הסיבה לזה פשוטה: קטונתי. כדי לכתוב על האתר של KSP מנקודת מבט ממשקולוגית דרוש מישהו מוכשר הרבה יותר ממני, והכוונה היא לכושר הבעה, לא לידע מקצועי. יש דברים שכמעט אי אפשר לכתוב עליהם. לשם הדגמה, תנסו לדמיין כתבת עומק במגזין ספורט, נגיד 6 עמודים בצבע מלא, שמבצעת ניתוח שיטתי ומונה את כל 648 הסיבות שבגללן סטיבן הוקינג אינו מועמד מוביל להיכנס לנבחרת הטריאתלון האולימפית, וכנראה שגם אי אפשר לבנות על הצלחתו בדראפט ה-NBA. הצלחתם לדמיין? אני אישית לא מצליח. וזאת בדיוק הסיבה שאני לא אדע לכתוב ביקורת על האתר של KSP.

הכתבה הזו ב-ynet מעלה אמנם כמה בעיות אמיתיות, אבל לחשוב שהיא ממצה את הנושא בערך שקול ללטעון שהבעיה המרכזית במלחמת העולם השנייה הייתה שהיא הזיקה לאיכות הסביבה. ועל כל פנים, הכתבה לא התיימרה לספק הערכת חוויית משתמש מלאה לאתר, ואילו כן הייתה עושה זאת, הכתב היה נאלץ להשתמש במילים שאסור לפרסם, אפילו ב-ynet. מילים שאני מכיר רק ברוסית.

העניין הוא שבביקור האחרון שלי באתר גיליתי משהו שהסביר לי מדוע הדברים נראים כפי שהם נראים.

(המשך…)

פוסטים קשורים

אבל ההמבורגר שלהם טעים

יום שישי, 6 במאי, 2011

הנה תסריט שכיח: הלכתם למסעדה, שילמתם בכרטיס אשראי, והמלצר מביא לכם את הקבלה והולך. אתם צריכים לחתום, אבל אין לכם עט בשלוף. אז אתם צריכים לקרוא למלצר, שצריך לעזוב את מה שהוא עושה כרגע ולחזור אליכם ולהשיג לכם עט. או שמקשקשים משהו עם המפתח. לא מאוד יעיל. אז החבר'ה החכמים במסעדת בלאק, לפחות בסניף סינמה סיטי, מצאו פטנט: העט מחובר למגש שעליו מביאים את הקבלה. אני מקווה שתסלחו לי על איכות הצילום הסלולרי, אבל זה מה יש. כך נראה המגש.

מגש חשבונית בבלאק

חכם, נכון? עכשיו, כדי שהעט לא ייפול וישתלשל מהמגש, החוט שמחבר אותו למגש הוא קפיצי, אז כשמסיימים לחתום ועוזבים את העט, הוא ישר קופץ בחזרה אל המגש. גאוני.

רק שזה לא ממש עובד – העט לא קופץ אל המגש, כי הוא מעולם לא התרחק ממנו – הקפיץ חזק מידי. ולכן מה שקורה בפועל הוא שהמלצר מביא את המגש והולך, הלקוח בא לחתום ומושך את העט, העט לוקח את המגש איתו, הופך אותו, מפזר על הרצפה את הקבלות, את השטרות ואת העודף/טיפ, ושולח את החותם לזחול ברחבי המסעדה ולאסוף מטבעות.

image

אבל החז"ל אמרו כי אין רע בלי טוב, והחז"ל ידעו על מה הם מדברים. הקונסטרוקציה הזאת מספקת פתרון אבטחת מידע מעולה למי שלא רוצה שיראו איך הוא חותם. זה קצת כמו המקבילה הפיזית להסתרת סיסמאות בכוכביות.

image

אגב, הרעיון לקרוא לשלושת ההמבורגרים שלהם טוויגי, שוורצנגר ויוקוזונה, בהתאם לגודל, הוא מעולה בעיניי. זה תמיד מזכיר לי את מיפוי עוצמת התקיפה הגרעינית בארה"ב.

פוסטים קשורים

שולחן לארבע מאות וארבע

יום שישי, 22 באפריל, 2011

פוסט אורח של עידו קינן מחדר 404.


שתי מסעדות שהזמנתי בהן מקומות חזרו אלי ביום היעד לוודא שאני אכן מגיע. הנה התסריטים ובעיות השימושיות שעלו.

מסעדה אחת סימסה לי.
- המספר לא מוכר, אבל זה לא משנה, כי זה סמס, אז קראתי אותו.
- הסמס אמר משהו כמו "שלום עידו, האם תגיעו חמישה אנשים ביום זה וזה בשעה כך וכך למסעדה פלונית?"
- הסמס נראה כאילו נשלח על ידי בן אנוש, אבל אני מניח שזה לא המקרה, ושהוא נשלח על ידי מערכת ממוחשבת. המערכת הזאת בוודאי תוכנתה לקבל קלטים סטנדרטיים כמו "כן", "לא", "מאשר", "חיובי" או "שלילי". אבל אין שום דרך לדעת את זה. כמה מסובך היה לכתוב בסוף הסמס "השב כן/לא"?
- סימסתי בחזרה תשובה חיובית כלשהי. לא קיבלתי תשובה שמעידה שהאישור התקבל.
- האם אני חייב להשיב לסמס? אם הייתי מתעלם ממנו, האם ההזמנה היתה מבוטלת? הייתי כועס מאוד אם זה היה קורה: אני ביצעתי הזמנה, וכל עוד לא הודעתי שאני מבטל אותה, ברירת המחדל שלי היא שההזמנה בתוקף.

המסעדה השנייה התקשרה אלי. ביג מיסטייק.
- השיחה הגיעה ממספר חסום. אני לא עונה לחסומים בדרך כלל.
- נניח שאני כן עונה לחסומים, אבל פספסתי את השיחה. מאחר שהמספר לא מופיע, אני לא יכול להתקשר בחזרה.
- גם אם המספר היה מופיע, לא הייתי מזהה אותו, ואני לא נוהג לענות למספרים לא מזוהים. עם זאת, לפחות הייתי יכול לחזור אליהם. אם זה היה מספר סלולרי, הייתי יכול לסמס ולשאול מי זה ומה הוא רוצה.
- המסעדה לא השאירה לי הודעה במשיבון.
- מאחר שלא עניתי, המסעדה התקשרה אלי עוד מספר פעמים. מטריד. כמה פעמים היא מתקשרת לפני שהיא מתייאשת?
- בסופו של דבר עניתי, קיבלתי הודעה מוקלטת שמבקשת ממני להקיש על ספרה מסוימת אם אני מתכוון להגיע. הקשתי וקיבלתי חיווי שההזמנה התקבלה.
- ומה אם לא הייתי עונה לטלפון, או מנתק את השיחה בלי להקיש את הספרה הרצויה? האם המערכת היתה ממשיכה להתקשר עד שעת היעד? האם ההזמנה היתה מבוטלת, למרות שלא ביקשתי לבטלה?

מסקנות:
- להודיע ללקוח במהלך ההזמנה שיש אפשרות לקבל תזכורת ולאשרר, ולשאול אם הוא מעוניין בכך.
- אם זה מנדטורי, להודיע לו שאי אשרור יגרום לביטול ההזמנה.
- לשאול את הלקוח אם הוא מעדיף סמס או שיחה.
- לתת לו את מספר הטלפון שממנו תגיע הפנייה, שיוכל להכניס אותו לספר הטלפונים.
- סמס: לפרט את אפשרויות התשובה ("כן/לא").
- לתת מספר טלפון למקרה שזה יותר מורכב מכן/לא, למשל אם מספר המוזמנים השתנה או שרוצים להזיז את השעה.
- אחרי שהלקוח אישר או ביטל את ההזמנה, לשלוח לו סמס נוסף שמודיע: "אישרור/ביטול ההזמנה התקבל. תודה".
- אם אין תשובה בסמס, לשלוח סמס תזכורת נוסף אחד בלבד.
- אם עדיין אין תשובה, להתקשר ללקוח (בנאדם, לא הודעה מוקלטת!)
- טלפון: לא להתקשר ממספר חסום!
- אחרי שהלקוח אישר או ביטל את ההזמנה, לתת לו חיווי קולי: "אישרור/ביטול ההזמנה התקבל. תודה".
- אם אין תשובה בפעם הראשונה, להתקשר פעם או פעמיים נוספות בלבד.
- אם עדיין אין תשובה, להשאיר הודעה במשיבון.

בתאבון.

______________________________
אנה פולק היא סטודנטית חיפאית למדעי המחשב, בשלנית ואדם נבזי עידו קינן הוא עיתונאי עצמאי, מומחה לתרבות רשת וכותב את הבלוג חדר 404.

פוסטים קשורים