השבוע היה לנו דיון מעניין בקבוצת הפייסבוק של UXI (שפתוחה לכולם, אגב, ולא רק לחברי הארגון כפי שהיה בהתחלה). "מעניין" במקרה הזה פירושו מעניין למי שרוצה לדעת את התשובה לשאלה הבאה:
או, אם ננסח את זה בצורה שגוגל יכול לקרוא, מדוע סידור הספרות במקלדת מחשב שונה מסידור הספרות במקלדת הטלפון.
דונלד הנרי ראמספלד, שר ההגנה לשעבר של ארה"ב, אמר במשפט מפורסם:
There are known knowns; there are things we know we know.
We also know there are known unknowns; that is to say we know there are some things we do not know.
But there are also unknown unknowns – there are things we do not know we don't know.
אחד מאותם דברים שאדון ראמספלד כנראה לא ידע, וכנראה גם לא ידע שהוא לא יודע אותם (unknown unknowns) הוא שהמשפט הזה מאוד נכון לגבי הצגת תוצאות חיפוש למשתמשים.
כשאנחנו מבצעים חיפוש שמניב תוצאות, הן מוצגות לנו, ואנחנו יודעים שאנחנו רואים אותן. זה די מובן מאליו. זה known knowns. אבל כשאנחנו מבצעים חיפוש שמניב אפס תוצאות, וגם הן "מוצגות" לנו – כלומר אין תוצאות על המסך – אז בהרבה מקרים חושבים שמדובר בבאג והחיפוש פשוט לא עבד – כי אנחנו לא יודעים שאנחנו רואים את מה שהתקבל. אלו הם unknown knowns, אם תרצו. זאת הסיבה לכך שבמקרים כאלה לא צריך "להראות את התוצאות" אלא צריך להגיד למשתמש בצורה מפורשת שאין תוצאות להצגה. וזה פחות מובן מאליו, כי לדבר אל המשתמש זו לא התנהגות שבאה בקלות למסכים שנבנו כדי להציג תוצאות חיפוש.
לדוגמא המסך הזה של אוטלוק. הוא יודע להציג מיילים, והוא לא ממש יודע להציג הודעות, לכן ההודעה הזאת שאין תוצאות מתאימות תקועה שם כמו עצם בגרון, וגם את היכולת המסכנה הזו היו צריכים לפתח במיוחד בשביל המקרה הזה.
חבר שלי, שניסה לחפש עבודה באתר Hot, הזין שם את החיפוש שלו ולא ראה תוצאות – וגם לא הודעה על זה שאין תוצאות. לכן הוא בדק עוד כמה פעמים, הזין חיפוש שהוא ידע שאמור כן להחזיר תוצאות – כדי לוודא שהחיפוש בכלל עובד, ואז שלח לי מייל עם הסיפור הזה ועם צילום מסך.
נכנסתי, בדקתי את העניין, ואז הסתבר דבר מעניין. מי שבנה את האתר יודע על הunknown knowns, והוא יודע שצריך להגיד למשתמש שאין תוצאות. מה שהוא לא יודע זה איך עושים את זה.
ההודעה כן מוצגת על המסך – בתוך הבאנר הזה למטה. תקראו מה רשום עליו. הבאנר, בגלל הגודל שלו, הצורה שלו, המיקום שלו, הצעקנות שלו והעננים האלה מאחורה – נתפס אוטומטית כאלמנט זר לאתר, מה שגורם לנו לזהות אותו כבאנר פרסומי, ולהתעלם ממנו בצורה כל-כך יעילה, שגם החבר שלי וגם אני – וגם, אני משוכנע, הרוב המוחלט של הגולשים שמחפשים עבודה באתר Hot – פיספסנו אותו לחלוטין.
כתבתי כאן בעבר על עיוורון באנרים. כשכתבתי את הפוסט ההוא לא הצלחתי להבין מדוע למרות עיוורון הבאנרים, נראה שתעשיית הפרסום בכל זאת מצליחה לפרסם את רוב האתרים ברשת, וספציפית את גוגל. אז אני שמח לעדכן שעכשיו אני יודע את התשובה, או לפחות את החלק שנוגע לגוגל. ההסבר הוא שהפרסומות של גוגל לא נראות כמו באנרים, וזאת בדיוק הסיבה לכך שאנשים כן רואים אותם. וההסבר של הבאנרים הרגילים הוא כנראה במספרים – גם אם אחוז אחד מהגולשים כן מבחינים בהם – הם מצדיקים את עצמם.
אנשים עושים הרבה טעויות. אין מה לעשות עם זה. ליתר דיוק, אפשר לתת להם שוקים חשמליים, אבל זה פאסה. לכן חלק גדול מהעבודה של אנשי ממשק היא להתמודד עם הטעויות העתידיות של המשתמשים שלהם. זה חשוב. ולהתמודדות שלנו עם טעויות המשתמשים יש שני היבטים – מניעת טעויות והתאוששות מטעויות. הראשון אומר שעד כמה שאפשר, צריך להשתדל למנוע מהמשתמש לבצע את הטעות, והשני אומר שאם הוא כבר ביצע אותה, אז צריך שהיא לא תעלה לו יותר מדי ביוקר ושיוכל לתקן אותה בקלות.
לדוגמא, ניקח טופס הרשמה לשירות כלשהו. נגיד שהטופס מכיל עשרה שדות, ובסוף יש כפתור "שלח". אני יכול לתת למשתמש להזין את כל השדות, להגיש את הטופס, ואח"כ לבדוק האם השדות עומדים בכללי התקינות שהגדרתי (למשל, ששדה כתובת האימייל אינו מכיל רווחים וכן מכיל את התו @). אם כל השדות בסדר, אני ממשיך, ואם אחד מהם לא בסדר, אני צועק קצת על המשתמש עם הודעת שגיאה, ומחזיר אותו למלא את הטופס מחדש, כשכל השדות ריקים. כאן לא מנעתי טעויות, וגם לא ממש נתתי לו דרך התאוששות טובה.
יש ביפו מקום מאוד מעניין שנקרא "בלאק אאוט". זוהי מסעדה שמאפשרת לסועדים להתנסות בחוויותיהם של העיוורים, כי במסעדה שורר חושך מוחלט, ובצוות המלצרים כולם עיוורים או כבדי ראיה. כדי להגיע לבלאק אוט מגיעים לכיכר השעון מכיוון ת"א, לוקחים ימינה, יורדים לכיוון הים, ואז עולים קצת עד למרכז "נא לגעת" שמפעיל את המסעדה. לחילופין, אפשר להמשיך ישר בכיכר, ואז לבוא מהצד.
למרכז "נא לגעת" יש אתר, ובו עמוד המוקדש למסעדת בלק אאוט. הנה, כך נראה תפריט האתר:
גות'הם סיטי. לילה סוער וגשום (טוב, בגות'הם סיטי זה תמיד לילה סוער וגשום. אין הרבה עבודה לחזאים בגות'הם סיטי). סמטא צרה וחשוכה (טוב, זה גות'הם סיטי, זה מוקד הפעילות היחיד בעיר). משפחת ויין יוצאת מהצגת תיאטרון, כשלפתע תוקף אותם שודד. הוריו של ברוס ויין הצעיר נרצחים לנגד עיניו. ברוס מזדעזע, וגומר בלבו להפוך להיות לוחם בפשע ולעקור אותו מן השורש.
באר שבע. יום חם ואביך (גם בבאר שבע אין הרבה עבודה לחזאים… בעצם גם לא לאף אחד אחר). אוניברסיטת בן גוריון (מוקד הפעילות… נו, הבנתם). בקורס בפסיכולוגיה ניסויית חושפים את הסטודנטים לתוכנת Statistica. ויטלי הצעיר… אהם… הצעיר יותר מהיום, בכל אופן, פותח את התוכנה לראשונה, מזדעזע, וגומר בלבו להפוך להיות מאפיין ממשקים ולמגר תוכנות כאלה מן העולם.
מושג חשוב בממשקולוגיה הוא "חלון מודאלי". חלונות מודאליים הם בדרך כלל חלונות דיאלוג, והם לא מאפשרים לבצע פעולה מחוץ לדיאלוג הזה לפני שסגרתם אותו. מה שבווב נקרא Lightbox. חלון יכול להיות מודאלי יחסית לכל מערכת ההפעלה, ואלו בדרך כלל התרעות חשובות שמחייבות את התייחסות המשתמש – כמו הודעה על בטריה שהולכת להיגמר במחשב הנייד – או שהוא יכול להיות מודאלי רק לאפליקציה שהקפיצה אותו. במקרה כזה נוכל לעבור לאפליקציה אחרת ולעבוד בצורה חופשית, אבל מה שלא נוכל לעשות זה להמשיך לעבוד באותה האפליקציה – בשנייה שנחזור אליה, היא תקפיץ לנו את הדיאלוג ותסרב להגיב לפני שסגרנו אותו. אם ננסה להקליק מחוץ לדיאלוג, הוא ישמיע צליל קטן, יהבהב, ויגיד הלו הלו קודם תצטרך לעבור דרכי. אפשר לראות דוגמא לזה אם תפתחו למשל וורד ותכנסו לחלון האופציות שלו – זה חלון מודאלי לאפליקציה, כי נוכל לעבור לכל תוכנה אחרת בקלות דרך שורת המשימות או ב-alt+tab או בכל דרך אחרת.
יש בארץ חוברת פרסום לשעונים יוקרתיים לגברים, שיוצאת פעם בחודש. כדי שהשעונים לא יתמזגו כולם אחד עם השני, בין עמודי פרסום השעונים מפרידות תמונות של בחורות, רכבים וספורטאים, ופה ושם משובצות גם כתבות. יכול להיות שנתקלתם בחוברת הזו או שראיתם אותה בדוכנים – רשום להם "בלייזר" על השער, למרות שלא מייד מבחינים בזה.
אחד השעונים שפורסמו בבלייזר בחודש שעבר עשה לי קצר במוח. הסתכלתי עליו, וידעתי שמשהו פה לא הגיוני, כי אני לא מבין מה השעה. מצד אחד, השעון מראה עשר ועשרה (כמו הרוב המוחלט של השעונים בפרסומות). מצד שני, מחוג הדקות בבירור מצביע על אפס. שזה בכלל לא מספר שאמור להופיע על השעון. ולא רק שהוא מופיע שם, אלא שאחריו מופיע עוד אפס, ואחר-כך יש אחת. אבל זה לא האחת היחידה, כי יש עוד אחת. כלומר, יש עוד אחת אחת. עכשיו, לפני האחת הראשונה יש משהו שנראה כמו החלק התחתון של אפס. אבל ממש לא נראה כמו 12. ואחרי האחת האחרונה יש משהו שנראה כמו 17 מעוות אם מסתכלים עליו מצד אחד, או כמו 4 אם מסתכלים עליו מצד שני. וחוץ מזה נראה שאין יותר ספרות על הצג.
כן, התיאור אולי קצת מבלבל. זה נראה ככה:
בזמן שהבלוג היה בפגרת מעבר דירה, משום מה שאלו אותי כמה אנשים למה אני לא כותב על האתר של KSP. הסיבה לזה פשוטה: קטונתי. כדי לכתוב על האתר של KSP מנקודת מבט ממשקולוגית דרוש מישהו מוכשר הרבה יותר ממני, והכוונה היא לכושר הבעה, לא לידע מקצועי. יש דברים שכמעט אי אפשר לכתוב עליהם. לשם הדגמה, תנסו לדמיין כתבת עומק במגזין ספורט, נגיד 6 עמודים בצבע מלא, שמבצעת ניתוח שיטתי ומונה את כל 648 הסיבות שבגללן סטיבן הוקינג אינו מועמד מוביל להיכנס לנבחרת הטריאתלון האולימפית, וכנראה שגם אי אפשר לבנות על הצלחתו בדראפט ה-NBA. הצלחתם לדמיין? אני אישית לא מצליח. וזאת בדיוק הסיבה שאני לא אדע לכתוב ביקורת על האתר של KSP.
הכתבה הזו ב-ynet מעלה אמנם כמה בעיות אמיתיות, אבל לחשוב שהיא ממצה את הנושא בערך שקול ללטעון שהבעיה המרכזית במלחמת העולם השנייה הייתה שהיא הזיקה לאיכות הסביבה. ועל כל פנים, הכתבה לא התיימרה לספק הערכת חוויית משתמש מלאה לאתר, ואילו כן הייתה עושה זאת, הכתב היה נאלץ להשתמש במילים שאסור לפרסם, אפילו ב-ynet. מילים שאני מכיר רק ברוסית.
העניין הוא שבביקור האחרון שלי באתר גיליתי משהו שהסביר לי מדוע הדברים נראים כפי שהם נראים.
כנסו לגוגל תמונות ותעשו חיפוש על "לשחק ברופא". תקבלו תמונות של מייקל לואיס. אני לא יודע למה. עכשיו תדליקו בגוגל חיפוש בטוח. זה חשוב, סמכו עליי. ותעשו חיפוש על playing doctor. מה שתקבלו, בתקווה שבאמת הדלקתם חיפוש בטוח, זה הרבה ילדים קטנים עם סטטוסקופים. אם לא הדלקתם, תקבלו הרבה ילדים גדולים חסרי ידע בסיסי ברפואה, כי באזורים האלה אין מה לעשות עם סטטוסקופ.
מומחה לחוויית משתמש, עוסק בתחום יותר מחמש שנים וכותב עליו יותר מארבע.
חלק מצוות UXI -- חוויית משתמש ישראל , ומשמש כ-moderator ב-UX.StackExchange.
סיים תואר ראשון במדעי ההתנהגות, ומסיים את התואר השני בפסיכולוגיה קוגניטיבית - שני התארים מאוניברסיטת בן-גוריון.
היום מאפיין ממשקים למערכות דסקטופ, ווב ומובייל בחברת
Netcraft ברמת גן.
