כנסו לגוגל תמונות ותעשו חיפוש על "לשחק ברופא". תקבלו תמונות של מייקל לואיס. אני לא יודע למה. עכשיו תדליקו בגוגל חיפוש בטוח. זה חשוב, סמכו עליי. ותעשו חיפוש על playing doctor. מה שתקבלו, בתקווה שבאמת הדלקתם חיפוש בטוח, זה הרבה ילדים קטנים עם סטטוסקופים. אם לא הדלקתם, תקבלו הרבה ילדים גדולים חסרי ידע בסיסי ברפואה, כי באזורים האלה אין מה לעשות עם סטטוסקופ.
ארכיון פוסטים עם התג "ממשקולוגיה"
דברי בציונים גברת, דברי במספרים
יום שלישי, 19 באפריל, 2011קארגו קאלט
יום חמישי, 31 במרץ, 2011הכרתי פעם איזה חמש בדיחות שיכולות היו להתחיל את הפוסט הזה, אבל אני לא זוכר אותן. וכנראה שלפחות ארבע מהן היו ברוסית, וזה אף פעם לא עובד בתרגום. לכן רק אסביר בקצרה מה זה קארגו קאלט (cargo cult) , ומי שבכל זאת מעוניין לגלות את העולם הביזארי של בדיחות רוסיות, מוזמן לקרוא את הרשומה המדהימה הזאת בוויקיפדיה. אני מבטיח לכם שעה של WTF אנתרופולוגי טהור.
כמו כל דבר אחר בעולם, גם המושג קארגו קאלט מוסבר בוויקיפדיה, אבל מאחר וכותרת העמוד שם היא "כת מטען", מה שמעיד על חוסר הבנה בסיסי של המושג, אני מעדיף את התיאור של ריצ'רד פיינמן: בזמן מלחמת העולם השנייה כמה מהשבטים הפרימיטיביים המאכלסים איים באוקיינוס השקט נפגשו עם התרבות המערבית. הם ראו מטוסים שנוחתים על האיים שלהם ומביאים איתם סחורה וכל מיני דברים מופלאים. הם רוצים שהמטוסים יחזרו, ולכן הם מנסים לשחזר את התופעה – הם מפנים רצועות שטח ארוכות, מדליקים מדורות לצידי 'מסלול הנחיתה' הזה, בונים בקתה גבוהה שבה יושב אדם עם חתיכות עץ על ראשו, ועל הגג מותקנים מקלות במבוק גבוהים – זה מגדל הפיקוח עם הפקח בעל האוזניות ועם האנטנות על הגג. וכך הם מקווים להביא את המטוס. זו דוגמא אחת, הדוגמא הקלאסית, למה שמכונה "קארגו קאלט".
הנה דוגמא נוספת.
פוסטים קשורים
נפילתו* של המשתמש הכי חכם בעולם
יום שני, 21 במרץ, 2011אני רוצה לספר לכם על מקרה, שבו המשתמש במערכת מסוימת, על אף שהשתייך לקומץ קטן של האנשים הכי חכמים בכל העולם, לא הצליח להתמודד עם ממשק שמובן היום לכל ילד – וזה קרה אך ורק באשמת המאפיין, שלא דאג לדברים הבסיסיים. אבל תחילה כמה מילים על מערכות מומחה באופן כללי.
אפיון של מערכות מומחה זה כיף גדול. גם בגלל שלרוב אתה זוכה ללמוד עולם תוכן חדש ועשיר, וגם בגלל שמטלות המשתמשים הן לרוב ייחודיות, מורכבות ובאמת באמת מאתגרות. ויש בזה יתרון אחד נוסף, והוא שאפשר לרדת קצת מהברקס ולתת למנוע לנהום. אפשר לאפיין מסכים ותהליכים שבאמת תומכים במשתמש ומגבירים את יעילות העבודה שלו, ולקבל כרוע הכרחי אך משתלם את העובדה שזה ידרוש עקומת למידה מסוימת, והוא לא יוכל פשוט לפתוח את התוכנה ולהתחיל לרוץ. באינטרנט ובמוצרים שמיועדים "לכולם" או למשתמשים המזדמנים זה לא מחיר שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו, אבל במערכות מומחה יש קצת מרווח לנשימה: אם הבחירה היא בין פתרון שהוא ברור כשמש ובו לוקח דקה להשלים תהליך בסיסי, לבין פתרון אחר שמאפשר להשלים את התהליך בחצי דקה, אבל הוא דורש כמה דקות של חקר המערכת בפעם הראשונה, לעיתים קרובות נבחר בפתרון השני. כשהתהליך הזה יתבצע עשרות פעמים ביום ע"י מאות משתמשים, זה ישתלם לארגון עשרות מונים.
הבעיה עם זה היא שקשה לזכור שאותם מומחים – הם מומחים לעולם התוכן, וזה לא מעיד על השליטה שלהם במחשבים. קל מאוד להתפתות לשחרר את הרסן לחלוטין ולהגיד "אה, טוב, ילמדו, זה שווה את זה". אז נכון, יש עקומת למידה מסוימת, ויכול להיות שהמוצר מגיע לשטח עם חוברת הדרכה ועם מדריך צמוד, אבל זה ממש לא אומר שאפשר לבנות על זה. בהקשר הזה מישהו אמר לי פעם ש"המילה הטמעה לא צריכה להופיע בלקסיקון של איש UI". יכול להיות שהמשתמש הוא הבן אדם הכי חכם בעולם בתחומו, אך הממשק עדיין צריך להיות פשוט וברור עבורו. וכמובטח, הנה מקרה שהיה. יש לציין שהוא היה די מזמן, בסוף העידן השלישי.
פוסטים קשורים
תרגום: השאלון שייתן לכם את פיטס
יום שבת, 19 במרץ, 2011עד שאני מגיע לתרגם משהו, בדרך כלל מדובר בפוסט או מאמר מהשבועות אחרונים. נכון, מדי פעם מתפלק לי איזה פוסט על עשר המכות או על הנדסת אנוש מימי שחר הספּנוּת, אבל הרוב זה דברים ממש מהימים האחרונים, בטווח של שני שינויי ממשק בפייסבוק. ובכן, המאמר הזה נכתב לפני 12 שנה, אבל זה לא מפחית מהרלוונטיות שלו. נתקלתי בו במקרה, וכמובן שאחרי המשפט הראשון לא הייתה לי ברירה אלא לנסות לפתור את השאלון, ואני לא אטען שידעתי לענות נכון על הכל.
זה מאמר מאוד ייחודי בזה שהוא בבת אחת מעניין, "פותח את הראש", ומאוד רלוונטי לעבודה היומיומית. והוא גם חושף מדוע אנשים מרגישים שכל-כך כיף להם לעבוד עם המוצרים של אפל, ושלא מדובר רק בעיצוב גראפי ושיווק.
ברוס טוגנאזיני (Bruce Tognazzini), שהיה פעם עובד מספר 66 בחברת אפל, הוא היום אחד השמות הגדולים של עולם ה-UX. היום הוא חלק מקבוצת נילסן נורמן, לפני כן הוא עבד בחברת סאן, אבל את עיקר תהילתו הוא הרוויח במהלך 14 השנים בהן ייסד והוביל את תחום ממשקי המשתמש באפל.
השאלון שייתן לכם את פיטְס ('The Quiz Designed to Give You Fitts)
מאת ברוס טוגנאזיני. פורסם במקור באתר AskTog בפברואר 1999.
תורגם ברשות המחבר ע"י ויטלי מיז'יריצקי.
פוסטים קשורים
למה ככה?
יום שבת, 29 בינואר, 2011כפי שכתבתי לפני קצת יותר משנה, אני מאוד אוהב את שירות המוזיקה grooveshark. אבל עד לא מזמן, לא יצא לי להשתמש בשירות הרדיו המקוון שלהם, אלא תמיד הייתי מחפש את השירים או האמנים המעניינים אותי. אני גם יודע להגיד מדוע זה קרה. כשגיליתי את גרובשארק לראשונה, הרדיו היה בתשלום, ולכן התרגלתי להתעלם מהאופציה הזו. בשלב מסוים הם הפכו אותו לחינמי, אבל או שהם לא טרחו לספר על זה למשתמשים, או שהצורה שבה עשו את זה לא הייתה מספיק בולטת. בכל אופן, לפני כמה חודשים חבר סיפר שהרדיו הפך לחינמי, והתחלתי להשתמש בו. אבל הייתי צריך לעבור כמה מכשולים בדרך.
כשהפעלתי את הרדיו ובחרתי תחנה, ראיתי משהו שנראה בערך ככה:
הצורה שפירשתי את זה הייתה שבתחנה הנוכחית יש רק שני שירים. לדעתי קשה לפרש את זה בדרך אחרת, מה גם שליד שם התחנה (פינה ימנית עליונה) רשום בבירור "2 שירים".
פוסטים קשורים
הבנת מודל קאנו – כלי למעצבים מתוחכמים
יום שבת, 22 בינואר, 2011השבוע נתקלתי במאמר הזה, שמתאר מודל פשוט ויפה, שמצא חן בעיניי ושמאוד התחברתי אליו. ביקשתי מהמחבר רשות לתרגם אותו, ולשמחתי לא הייתה להם שום בעיה.
פוסטים קשורים
הפוסט עם הציטוט של דאגלס אדאמס
יום שבת, 15 בינואר, 2011לי ולבלוג יש מסורת: מדי פעם אני מפרסם בו ניתוח UI ממש משעמם. ליתר דיוק, לפעמים אני עושה את זה בצורה מודעת. הפעם נפלתם קורבן למסורת הזו, אז המשיכו לקרוא על אחריותכם בלבד.
אבל לפני כן, הצד הפופוליסטי שבי מתעקש לספק לפחות איזשהו ערך בידורי. ומאחר והפעם לא הצלחתי למצוא תירוץ להכניס לפוסט תמונה של דוגמנית, נסתפק בדבר הכי טוב הבא: אחד מאלילי הגיקים.
זה מה שהיה לדאגלס אדאמס ז"ל להגיד על ממשק ה-Kinect, ובאופן כללי על כל טירוף ממשקי ה-Minority Report. להזכירכם, המילים האלה נכתבו בשנת 1978:
A loud clatter of gunk music flooded through the Heart of Gold cabin as Zaphod searched the sub-etha radio wavebands for news of himself. The machine was rather difficult to operate. For years radios had been operated by means of pressing buttons and turning dials; then as the technology became more sophisticated the controls were made touch-sensitive — you merely had to brush the panels with your fingers; now all you had to do was wave your hand in the general direction of the components and hope. It saved a lot of muscular expenditure of course, but meant that you had to sit infuriatingly still if you wanted to keep listening to the same programme.
ועכשיו, down to business.
פוסטים קשורים
על הסוואה
יום שישי, 7 בינואר, 2011
זה המראה הטיפוסי של גלריות תמונות ב-Ynet. תמיד, במאה אחוז מהמקרים, כשאני מגיע לכתבה שמכילה גלריית תמונות, אני לוחץ על החץ המצביע ימינה. ושום דבר לא קורה, כי זה החץ החסום (disabled). החץ הזמין (enabled) הוא החץ הלבן, משמאל. זה נמשך כבר המון זמן, ואני מבצע את הטעות הזו בכל פעם ופעם. אני כבר יודע מראש שאני הולך לבצע אותה, אבל כנראה שאין מה לעשות, זה חזק ממני. השאלה היא מה זה "זה".
פוסטים קשורים
קישור דה-ז'ור: מילון באייפון, פרסומות בגוגל ואשליות בסרגלים
יום שני, 27 בדצמבר, 2010והיום, שלושה סרטונים.
אפליקציית אייפון די מדהימה, אם מה שמראים בפרסומת מתקרב למה שיש במציאות:
פוסטים קשורים
ספינות ושמלות
יום שבת, 11 בדצמבר, 2010בספינות עתיקות, כאלה של הרומאים והיוונים העתיקים, ההגה היה מאחורי הספינה (כמו שהוא היום), ואליו היה מחובר מוט ההגה שהיה מגיע עד לעמדתו של האוחז בהגה. כדי לגרום לספינה לפנות שמאלה גם ההגה במים צריך להסתובב שמאלה, וזה אומר שאת מוט ההגה צריך למשוך ימינה. לכן אם החובל היה רוצה נגיד לעקוף איזו זקנה ששטה במהירות 10 קשר בנתיב הימני, הוא היה צועק לאוחז בהגה: "ימינה!", ההוא היה מושך את המוט ימינה, והספינה הייתה פונה שמאלה בהתאם לחוקי הפיזיקה, ולרוב בלי לאותת. נכון, זה לא מאוד אינטואיטיבי, ואולי הוא היה צריך לצעוק "שמאלה" ולהשאיר לאנשי הצוות לפענח את המשמעות, אבל כבר בעת העתיקה הצי העדיף להשאיר את החשיבה לדרגים הגבוהים.
