לפני כמה חודשים נסעתי ברכבת והבחנתי בבחורה שהקלידה הודעת SMS על מסך המגע של הנייד שלה. אך מה שייחד אותה בין מאות הבחורות האחרות שמקלידות הודעות SMS על מסכי המגע של הניידים שלהן הוא שהיא השתמש במקלדת הטלפונית הישנה, רק שזו הייתה מוצגת על מסך מגע. במילים אחרות, זה נראה בערך כך, חוץ מזה שזה לא היה אייפון:
אני הגבתי בהלם קל. מדוע היא לא משתמשת במקלדת המלאה? מדוע בכלל יש אפשרות להקליד SMS על הדבר הזה? כנראה שלא צריך להוריד את האותיות לחלוטין, כדי שנוכל להמשיך להקליד מספרי טלפון בסגנון של מילה-1-800-800. אבל אם כך, אין סיבה לכלול בה אותיות עבריות, ונראה גם שאין סיבה להציג את כל המקלדת הזו מחוץ לאפליקציית החייגן. המקלדת שמוצגת בהקשר של הקלדת טקסט צריכה להיות מקלדת QWERTY מלאה רגילה.
אבל מצד שני, אצבעותיה של הבחורה ברכבת נעו במהירות שבד”כ מלווה בקריירת פסנתרות מפוארת, ואני נזכרתי במאמצים שהשקעתי בזמנו כדי לדכא את רפלקסי ההקלדה הטלפונית הקלאסית, אותם פיתחתי וטיפחתי במשך עשור, ולהתחיל להקליד במהירות סבירה במקלדת ה-QWERTY המוקטנת הפיזית של הפאלם פרה:
וכאן נשאלת השאלה: האם, בתור ממשקולוגים, אנחנו צריכים לאפשר למשתמש לדבוק בתהליכי עבודה מיושנים ולא אופטימליים, אבל כאלו שהוא מיומן בהם (קרי, לתת לבחורה להקליד SMS-ים במקלדת הטלפונית הקלאסית), או להכריח אותו לבצע את המעבר הכואב והמתסכל לתהליכי עבודה חדשים (קרי, מקלדת מלאה), מתוך ידיעה שבטווח הקצר התהליך החדש יפגע ביעילות עבודתו באופן קיצוני, ומתוך תקווה שבטווח הרחוק היעילות תעלה. אם נשאיר את הבחירה בידי המשתמש, אז כנראה שרק המשתמשים בעלי המודעות הטכנולוגית הגבוהה, ו/או בעלי נטיות מאזוכיסטיות, יבחרו באפשרות השנייה.
למזלנו, לשאלה זו קיימת התשובה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים: “זה תלוי”. תלוי במשתמש, בעקומת הלמידה הצפויה, בתוספת היעילות הצפויה, במחיר הטעות, במצב רוחו של מקבל ההחלטות בבוקר של הדיון וכד’. אפיינתי בעבר מערכת שבה לא יכולנו לנצל את היכולות הטכנולוגיות המודרניות בגלל תהליכי עבודה שעוצבו ע”י שימוש רב-שנים במערכות קודמות ומיושנות. אין הרבה מה לעשות עם זה. למעשה, כולנו משתמשים במערכות כאלה מדי יום. דוגמא קלאסית היא מקלדת QWERTY עצמה, שסידור המקשים בה נובע ממגבלות טכניות של מכונות הכתיבה הישנות, ואינו אופטימאלי מבחינת יעילות ההקלדה. סידור טוב יותר קיים במקלדת Dvorak, שיש לה קהילת חסידים מצומצמת ברחבי העולם. מי שרוצה לדעת עוד על סיפור המקלדת, מוזמן לקרוא את הדיון שהיה לנו בנושא אצל ברק דנין לפני כשבועיים (בתגובות), וההשוואה בין שתי המקלדות מפורטת בוויקי.
את הדיון בשאלה הזו עשו לפני כמה שנים גם במיקרוסופט, והוא ליווה את הפיתוח של האופיס 2007, שבמסגרתו הכריחו את המשתמשים לשכוח את התפעול המוכר ולעבור לממשק מבוסס ribbon. המחקרים של מיקרוסופט הראו שממשק הריבון יעיל יותר מהממשק מבוסס התפריטים, והמודל הישן נזנח ברובו (אמנם אוטלוק 2007 עדיין משתמש בממשק התפריטים במסך הראשי, אבל אוטלוק 2010 כבר לא). מי שרוצה לקרוא על השיקולים שעמדו מאחורי התהליך, יכול לקרוא על כך בסדרת פוסטים בבלוג של ג’נסן האריס, ראש צוות ה-UX באופיס 2007.
יחד עם זאת, אפשר להגיד שבמידה מסוימת מיקרוסופט כן השאירו את הבחירה בידי המשתמש, כי רבים עדיין משתמשים באופיס 2003, ולמיטב ידיעתי מיקרוסופט לא ביצעה מהלכים אגרסיביים כלשהם שנועדו לדחוק את האופיס הישן החוצה, כפי שהם עשו למשל עם ה-XP.
עד כאן פילוסופיה ממשקולוגית. והנה שני סרטונים בנושאים קשורים:
בנושא מערכות שיובאו מהעולם הפיזי אל העולם הוירטואלי:
בנושא הרכבת. הסרטון הזה מוצג בגאווה באתר רכבת ישראל, ומתאר את בניית המעבר התת-קרקעי בבאר יעקב.
הסרטון יפה, אבל שמישהו יסביר לי מה משמעות המילים “ק”מ 115.47″ בהתחלה. באמת, מה זה המספר הזה? מן הסתם שזה לא אורך המעבר התת-קרקעי. האם זה המרחק מאיזושהי נקודה מסתורית? אולי מהכותל? מדדתי ולא. זה בערך המרחק מעכו בצפון או משדה בוקר בדרום (או פרברי עמאן במזרח). ואולי בכלל משהו השתבש בתצוגת העברית בתוכנה בה יצרו את הסרטון, וק”מ היה אמור להיות מ”ק, כלומר מטרים קבועים (שהם למעשה מקובעים, יענו קוּבּ) וזה נפחו של המעבר התת-קרקעי? לפי המידות שמובאות באתר, זה גם לא מסתדר. למישהו יש מושג?
