ארכיון פוסטים עם התג "פייסבוק"

חח חזק, משהו לפנים

יום רביעי, 15 ביוני, 2011

לפני משהו כמו חצי שנה התפתחה בפייסבוק אפידמיה של קישורים זדוניים ("נוזקות", כלשון האקדמיה). בדרך כלל היה מדובר בתמונה שנראית כמו פריים מתוך סרטון בעל אופי מיני, עם טקסט מתאים, וזה היה מתפרסם כי אחד החברים שלך לייקק את זה. בפועל היית לוחץ על זה, זה היה מבקש ממך לבצע רצף של פעולות מוזרות כמו ללחוץ על סדרה של ריבועים על המסך (לא יודע, זה מה שסיפרו לי, מה לי ולסרטונים כאלה), ובפועל הריבועים שימשו הסוואה לכפתור הלייק של אותו עמוד. אז היית לוחץ על הלייק שלו, שלא ביודעין, וזה היה מתפרסם על הקיר שלך.

עם הזמן העמודים האלה הלכו והתמעטו עד שבשלב מסוים נעלמו כמעט לחלוטין (לפחות בטווח הפייסבוק שלי).

והנה, אתמול הופיע בפיד שלי הפריט הבא:

במבט ראשון הייתי בטוח שמדובר בשריד נוסף של אותה התופעה. אבל אז שמתי לב שהחבר שדרכו זה הגיע הגיב על הסרטון. אמנם התגובה לא הייתה מנוסחת בצורה שהייתי מצפה לה מאותו אדם, אבל לך תדע, אולי אני לא מכיר אותו מספיק, או שהתפלק לו… קורה במשפחות הכי טובות. הרי בעמודים ההם כל הטריק היה לגרום לאדם ללחוץ על לייק במסווה של כפתור מוזר על המסך – וקצת קשה לגרום לו להקליד 10 תווים במסווה של משהו מוזר על המסך.

זה מה שחשבתי עד שהיום ראיתי את הדבר הבא, הפעם מאדם אחר:

גם הוא מעולם לא עשה עליי רושם של מישהו שירשום "חח חזק", במיוחד לא על זה. אז החלטתי לבדוק את הסיפור הזה. ומצאתי משהו די גאוני – מצאתי את הדרך לגרום לאדם להקליד כמה שצריך תווים, במסווה של משהו לגיטימי לחלוטין.

כשלוחצים על הלינק, פשוט מקבלים את המסך הזה:

ואם מרפרשים אותו כמה פעמים, אז בסוף מקבלים גם את ההסבר לפריט הראשון:

בעיניי השימוש הזה ב-captcha הוא מבריק (אפילו יותר מסיפור הקאפצ'ה הזה). זה מזכיר את אחת הדרכים הראשונות שהומצאו כדי להתגבר על מנגנון הקאפצ'ה – פשוט לצלם אותה ולשדר אותה לאתר פורנו כלשהו, ולהציג אותה לגולשים של אותו אתר. הם ממלאים אותה בחפץ לב, והסקריפט משדר את הפתרון בחזרה אל האתר שהציג לו את הקאפצ'ה במקור. ההבדל הוא ששם היו משתמשים באנשים בשביל לעבוד על הקאפצ'ה, וכאן משתמשים בקאפצ'ה בשביל לעבוד על אנשים. מבריק.

אגב, אם ממש ממש מתחשק לכם לראות איך הוא מוריד לחברה שלו את החולצה בשידור חי, ואתם רוצים לבדוק גם את האפשרות המזערית שבאמת יש שם סרטון – אבל מבלי להסתכן בלייק על הוול שלכם – בגוגל כרום אפשר לעשות את זה בשני קליקים ובצורה בטיחותית לחלוטין. לוחצים כפתור ימני על הלינק, ובוחרים ב"Open link in incognito window" . זה יפתח את הקישור בלשונית חדשה "בעילום שם", שלא תזכור שום מידע שהזנתם בלשוניות הקודמות – כולל את פרטי ההתחברות שלכם לפייסבוק. בדפדפנים אחרים זה גם אפשרי, אבל זה טיפה יותר מסורבל, כי צריך להדליק את מצב עילום השם באופן ידני, להעתיק ולהדביק את הלינק וכו'. בכל אופן, אם עשיתם את זה, והעמוד שעולה מבקש מכם להזדהות מול פייסבוק, זה אומר שהוא לא באמת מוביל לאתר חיצוני אלא מנסה לבצע פעולה בפייסבוק בשמכם. אם הוא כן עולה ללא צורך בהזדהות, צפייה נעימה. אשכרה הוריד לה את החולצה בשידור חי, הא? חחח חזק!

פוסטים קשורים

קישור דה-ז'ור: גם נגישות וגם לוקליזציה

יום ראשון, 28 בנובמבר, 2010

פעם, כשדיברתי עם מישהו על זה שאני הולך לתרגם עבורו איזה מאמר, הוא אמר לי: "נו, אתה רק צריך להריץ אותו בגוגל טרנסלייט ואז לעבור קצת אחריו".

מדי פעם, כשאני רואה דברים כאלה, אני נזכר בו.

תודה למשה שצילם את זה ועשה לי את הערב.

image

פוסטים קשורים

המצאת האימייל, טייק שלוש.

יום שלישי, 16 בנובמבר, 2010

טוב, אז זה הסרטון הרשמי של פייסבוק לגבי הסיפור הזה של המייל שאינו מייל.

אני רק רוצה לוודא שהבנתי הכל נכון.

(המשך…)

פוסטים קשורים

טופס בסגנון "השלמת מילים" הגדיל המרת משתמשים ב-25-40%

יום שבת, 10 ביולי, 2010

תירגמתי מאמר מעניין של לוק ורובלוסקי עבור UXI – באתר UXI. יש גם דיון מעניין בתגובות.

שני מאמרים קודמים שתרגמתי עבור חברת אינקוד-הייפרה.

הממשקים "המרושעים" של פייסבוק.

ההבדל בין שימושיות וחוויית משתמש.

פוסטים קשורים

על מחיר הטעות

יום שבת, 8 במאי, 2010

התאריך 06/05/2010 הולך להיכנס לכל ספר מבוא לממשקולוגיה שייכתב מעתה והלאה. הולכים לדבר עליו בפרק "מחיר הטעות". האֶפִּיגרף הולך להיות מאת אלכסנדר פּופּ: To err is human.

בפרק הולכים להגיד משהו על זה שכולנו עושים טעויות, ואחד מתפקידי המערכת הוא לצמצם את מרחב הטעות שלנו וגם את השלכותיהן של הטעויות שכן נבצע. אבל מאחר וברוב המקרים המערכת אינה חכמה מספיק כדי להבחין בין קלט שגוי לקלט מכוון, מאוד נתקשה לתכנן אותה כך שהיא גם תמנע טעויות וגם תאפשר עבודה נוחה ,יעילה וזורמת. ואז נאלץ להפעיל את הקריטריון של מחיר הטעות. למשל נגיד שקלט X נראה לנו חשוד אבל לא מזיק, ונשאיר למשתמש לפתור את זה לבד. מקסימום נסב את תשומת ליבו לכך שמשהו כאן לא נראה תקין. זה קורה למשל בבדיקת איות, עם הקו הגלי האדום.

לעומת זאת, בקלט Y נהיה ממש בטוחים שמדובר בטעות. במקרה כזה פשוט נתקן אותה. זה קורה למשל בתיקונים האוטומטיים של אופיס, שמכיר הרבה שגיאות כתיב או טעויות דפוס מאוד נפוצות, ולא טורח לשאול לפני שהוא מתקן. זה יקרה לדוגמא אם נרשום בוורד "definately", במקום "definitely". תחת הגדרות ברירת המחדל, הוא יתקן את זה לבד, כי זה שיבוש מאוד מאוד (מאוד מאוד) נפוץ. מה שמפריע לי הוא שוורד אינו מסמן את התיקון, ומשתמשים רבים פשוט לא ישימו לב אליו. בצורה כזו הם גם לא ילמדו שהם כותבים בצורה לא נכונה, וגם לא ישימו לב לזה במקרה הנדיר בו הם כן התכוונו לרשום בדיוק את מה שרשמו. החיווי היחיד (חוץ משינוי המילה עצמה) מתקבל רק במעבר הבא של הסמן על המילה.

בתאריך 06/05/2010 היה מדובר בקלט Y. ההערכות הן שהסוחר המסתורי שהפיל את הוול סטריט בסך הכל רשם את האות B במקום האות M, שנמצאת במרחק מקש אחד ממנה. לצערו, זה היה במילה million, שהפכה ל-billion, הוציאה פקודת מכירה למניות של פרוקטר אנד גמבל ע"ס 16 מיליארד דולר, והצניחה את הדאו-ג'ונס בכאלף נקודות.

image

מצד אחד, ברור שלא נתכנן מערכת שתחסום כליל את האפשרות לבצע פעולות במיליארדים. אחרת, איך אני אוכל לשחק בבורסה? לא נעשה זאת מהסיבה הפשוטה שלא כל העולם סוחר בדולרים ובאירו, ואפילו לא בשקלים. לראיה, הנה רשימה של מט"ח ששווים פחות מסנט אמריקאי אחד, ביניהם מטבעות כמו השילינג הסומאלי, שכשלושים אלף חתיכות כאלה יכולים לקנות לכם דולר אמריקאי נוצץ אחד. למרות שתמורת שילינג סומאלי, כנראה שהוא אפילו לא יהיה מי יודע מה נוצץ. ומיליארד כאלה הוא בסך הכל 655 אלף דולר אמריקאי. ואמנם יש לי הרגשה שאלה הם לא בדיוק המטבעות הנסחרים ביותר בבורסות העולם, אבל נראה לי שהמערכות הפיננסיות הרציניות אמורות לתמוך ברוב המטבעות הרשמיים. ואני יודע שתמיד תהיתם איך נראה השילינג הסומאלי:

image

מצד שני, מאחר ומיליארד יחידות במטבעות הנפוצים ביותר בעולם הפיננסי זה, ובכן, המון המון המון כסף, נראה שהמעבר במחי מקש (מקש קרוב) בין מיליונים למיליארדים הוא הרבה יותר מדי קל, ושפקודת מכירה במיליארדים כנראה נופלת תחת הקטגוריה של קלט Y, יחד עם המילה definately. אבל עקב מחיר הטעות הגבוה, לא היינו רוצים שהתוכנה תתקן את כל המיליארדים המוזנים למיליונים. גם אם יתקבל על זה חיווי בולט, אנחנו מסתכנים בכך שהמשתמש לא יבחין בו. לכן לדעתי יש לעשות שני דברים: א' – לדרוש מהמשתמש אישור על ביצוע פעולות חריגות — הודעה קופצת בסגנון של "האם אתה בטוח?". ב' – להגדיר סף רגישות יחסי להקפצת ההודעה. על מנת להתגבר על הבדלי המטבעות, אפשר להגדיר סף אחיד יחסית לדולר לפי השער המעודכן. (עדכון: בתגובות לפוסט אמיר דותן מספר על דוגמא מעולה נוספת מתחום הבורסה)

ואם בפעולות חריגות עסקינן, רציתי להפנות לפוסט מעניין ב-ReadWriteWeb, שם נפש אמיצה אחת עשתה את הבלתי-ישוער ובדקה מה קורה כשאתה מנסה לסגור את החשבון שלך בפייסבוק. פייסבוק לא סתם שואלת האם אתה בטוח, הו לא! פייסבוק עושה לך ריגשי! פייסבוק אומרת לך, באפור ובקטן, כבדרך אגב, אבל לא בקטן מדי: לא שאכפת לי שתסגור את החשבון, ממש לא, תעשה מה שאתה רוצה, אבל סתם שתדע, שאם תעשה את זה, כל X החברים שלך לא יוכלו יותר לשמור איתך על קשר!

ואז פייסבוק מראה לך את תמונות החברים שלך, ורושמת למעלה: ג'ייסון הולך להתגעגע אליך! פרדריק הולך להתגעגע אליך! והקטע הכי טוב הוא שהיא לא מציגה את תמונות הפרופיל של החברים, אלא את התמונות בהן אתה מתויג יחד איתם!

פוסטים קשורים

גוגל באז

יום שלישי, 9 בפברואר, 2010

גוגל משיקה שירות שיתוף משלה.

זה סוג של הכרזת מלחמה על פייסבוק, טוויטר ופרנדפיד. אך מי שנלחץ אלה דווקא מיקרוסופט, שיצאו בהודעה בהולה שמגדירה את באז כ"עוד רשת חברתית" וטוענת שלמיקרוסופט היה את כל זה עוד משנת 2008 במסגרת הוטמייל, ויאהו שפירסמו ציוץ דחוף שמזכיר שיש להם שירות שעושה בדיוק את אותו הדבר כבר יותר משנה. טוב, "מזכירים" זה מילה קצת חזקה, כי היא מניחה שמישהו היה כבר מודע לזה. אולי מישהו באמת ידע, אבל אני אישית לא. מצד שני, אני לא אוהד גדול של יאהו.

ואם כבר מאשימים את גוגל בהשקת רשת חברתית, שווה להתעכב על זה שניה. ניתוח שטחי ביותר של הצלחת פייסבוק מצביע על שתי סיבות להצלחתה – האפליקציות (שהיוו את הסיבה העיקרית לעלייתה לגדולה, אבל נראה כי הן נמצאות במגמת דעיכה בזמן האחרון), והשיתוף (שמהווה את חלק הארי של פעילות המשתמשים בפייסבוק היום). אם כך, לגוגל יש כעת את המתכון השלם – גוגל וייב מספק את האפליקציות, והבאז יספק מעתה את הפן השיתופי. זאת בהנחה שבאמת מוקדם מדי להספיד את הוייב, כפי שנטען בתגובות לפוסט קודם שלי, שפחות או יותר באמת הספיד אותו. נשאר להם רק לחבר את שתי האפליקציות, ואז אפשר לדבר על חזרה לשוק הרשתות החברתיות, אחרי כישלון Orkut. המרכיב השלישי הוא מסה קריטית של משתמשים, ולא נראה שלגוגל יש בעיה עם זה.

פוסטים קשורים

הגבול הדק שבין שיקולים עסקיים לעיצוב גרוע

יום שישי, 11 בדצמבר, 2009

אמיר דותן תיאר יפה את ניגוד האינטרסים שבין בעלי האתר למשתמשי האתר, ואת הביטוי שלו בשינוי הגדרות הפרטיוּת  של פייסבוק. אלו הדברים העומדים מאחורי הממשק. אבל אני רוצה להתייחס רגע לממשק עצמו, אבל לא למנעול שצילם אמיר אלא לדיאלוג שהופיע בפעם הראשונה שנכנסתי לפייסבוק אחרי השינוי.

הדיאלוג נראה כך:

Facebook privacy changes

ברור שברירת המחדל היא זו המועדפת על בעלי פייסבוק, כלומר לחשוף את המידע לקהל גדול ככל האפשר.  לזכותם יאמר ששאת האפשרות הקיצונית ביותר – פתוח לכולם – הם שמו כברירת מחדל רק עבור חלק מהפריטים. שני החלקים האחרים מוגדרים כפתוחים לחברים בלבד (פרטי התקשרות), או לחברים של חברים (תמונות, תאריך לידה והשקפות פוליטיות ודתיות). האופטימיסטים שביננו יראו בזה סימן לדאגה למשתמשים, והציניקנים – סימן לדאגה למחלקה המשפטית של פייסבוק.

בכל מקרה, חסר לי במסך הזה עוד זוג כפתורי רדיו. הם אמורים להימצא מעל המילים  Everyone ו-Old Settings, והאפשרויות אמורות להיות Set All Recommended Settings ו-Keep All My Old Settings. הן אמורות לסמן את כל העמודות שמתחת להן.

למיטב זכרוני, כל האפשרויות המומלצות במסך זה היו קיימות כבר לפני השינוי – גם לפניו הייתי יכול להגיד שאני מעוניין שפרטי ההתקשרות שלי יהיו נגישים לחברים בלבד, למשל. החידוש  העיקרי הוא האפשרות המתוארת ע"י אמיר – להגדיר זאת עבור כל עידכון בנפרד. מה שאומר שהמשתמש כבר ביצע את כל הבחירות המוצעות בעמוד הזה. ולדעתי מסקנה הגיונית תהיה שהמשתמש מעוניין לשמור על ההגדרות שלו. אז נכון, הן עשויות לא למצוא חן בעייני פייסבוק, ופייסבוק מצאה הזדמנות טובה לגרום לו לשקול אותן שוב. אבל להכריח אותו לעבור על עשרת הבחירות אחת-אחת כבר נראה לי כמו הצקה בלתי-מוצדקת למשתמש. במיוחד לאור האפשרות הסבירה למדי שהוא אפילו לא יקרא את עשרת השורות אלא יסמן את כל עמודת ההגדרות הקודמות על אוטומט.

פוסטים קשורים