ביום שבו הושק ג'ימייל, בשנת 2004, הוא עמד על שלוש רגליים: הנפח העצום יחסית לאותה תקופה (ג'יגה בעוד ששירותים מתחרים היו מציעים מאה ומאתיים מגה), גישת ה"חיפוש במקום מיון", והממשק, "המהפכני" לטענתם, של קיבוץ הודעות ע"פ שיחות.
מאז יצא לי לפגוש הרבה אנשים שממש שנאו את הממשק, ולמיטב זכרוני בן אדם אחד בדיוק אמר לי שהוא מת עליו. זה נושא שחזר על עצמו בהרבה דיונים בחיים וברשת, ובכל סקר בסגנון "תציינו בעיית שימושיות אחת שמפריעה לכם" היית יכול לבנות על קבוצה מכובדת של שונאי הסיפור הזה.
אני אישית מעולם לא הצלחתי להתחבר לזה, וזו אחת הסיבות לכך שאני ממעט להשתמש בממשק הוובי שלהם. אבל אני באופן כללי מעדיף תוכנות אימייל על ממשקים מבוססי רשת.
היום בבלוג של גוגל התפרסמה הבשורה שמעתה ניתן יהיה לכבות את זה ולעבור לתצוגה רגילה (ברוך שהחיינו). אוקיי, זו לא הפעם הראשונה שגוגל מקבלת את ביקורת המשתמשים ומבצעת שינויים – זה בדיוק מה שקרה עם השקת google buzz והגדרות הפרטיות הבעייתיות שלו. אבל אני לא זוכר מקרים שבהם גוגל עשתה את זה בפּנים כל כך חמוצות. הגישה הזו די חדשה לי במדיניות יחסי הציבור שלהם.
תשוו בין הפוסט שקישרתי מעלה לבין הפוסט הבא, שמדבר על השינויים שהולכים להתבצע בגוגל באז בעקבות ביקורת חריפה של הגולשים. בקיצור נמרץ, הפוסט על הבאזז אומר "היו לכם טענות כלפי השירות – שמענו והטמענו". הוא מתחיל במשפט "We've heard your feedback loud and clear", ומסתיים ב-"We quickly realized that we didn't get everything quite right. We're very sorry for the concern we've caused and have been working hard ever since to improve things based on your feedback. We'll continue to do so."
ואני לא יודע אם זה קשור לוויתור על אחת משלוש תכונות הדגל המקוריות של השירות, או להעדפותיו האישיות של הכותב, אבל הפוסט החדש מלא במרירות די עלובה. ניסיתי להוציא כמה משפטים מייצגים, אבל הסתבר שיותר קל פשוט לתרגם את שלוש הפסקאות הקצרות. וגם למדתי מילה חדשה באנגלית.
הצורה שבה ג'ימייל מארגנת את הדוא"ל לשיחות היא כמו כוסברה. או שאתה אוהב אותה – וכמוני, נהנה מטעם פירות ההדר ועשבי התיבול שהוא מעניק לכל דבר מסלסה ועד קארי – או שאתה שונא אותה. ואלה מכם ששונאים אותה, שונאים אותה מספיק כדי להשיק אתרים כמו nocilantro.com ו-ihatecilantro.com (קהילת שונאי כוסברה), שבה אתם יכולים לשנוא אותה ביחד.
אבל החיבה שלי לכוסברה מחווירה בהשוואה לאהבה שלי לתצוגת השיחות של ג'ימייל, או לשרשור הודעות. כבר שנים שלא נאלצתי לדדות דרך הודעות רבות כדי לעקוב אחר שיחה. אני כבר לא זוכר שרשורים של מאה הודעות שממלאים את העמוד הראשון של תיבת ההודעות הנכנסות. קיבוץ כל התגובות להודעה המקורית (והתגובות אליהן) יחד עם ההודעה עצמה מקל כל-כך על התקשורת.
מסתבר שלא כולם מרגישים כמוני. ובדיוק כפי שמיעוט קולני התאחד יחדיו כדי להכריז על תיעובם לאחד מעשבי התיבול הטעימים ביותר שקיימים בטבע, כמה מכם הביעו בקולניות רבה את חוסר החיבה שלכם כלפי שרשור הודעות. אז בדיוק כפי שאתם יכולים להזמין את הטאקו שלכם ללא כוסברה, מעכשיו את יכולים לקבל את הג'ימייל ללא תצוגת שיחות. לכו לעמוד ההגדרות הראשי, חפשו את החלק "תצוגת שיחות", בחרו באפשרות לכבותו אותו, ושמרו. אם תתחרטו, תמיד אפשר לחזור.
ואם יורשה לי מה שנקרא "תקציר מנהלים", לפי פסקאות:
1. קיימים בעולם דברים נפלאים וקיימים גם טיפשים ששונאים אותם.
2. שרשור ההודעות הוא דבר נפלא.
3. אתם הטיפשים ששונאים אותו. קחו לכם את כפתור הכיבוי ותחַנקו.
בין השורות אפשר לראות בקלות שבמקור הפוסט הכיל גם פסקה על הבוס המרושע שמכריח את הכותב לפתח את אופציית הכיבוי, אבל היא ירדה מטעמי ביטחון תעסוקתי.
נכון, מי שכתב את זה הוא בן אדם פרטי. אבל הוא כותב את זה בבלוג הרשמי של גוגל, וזה אומר שהוא מייצג את החברה. חברה, שהסלוגן שלה, אגב, הוא "don't be evil". ונכון, הסלוגן הוא ממש לא "don't be condescending", אבל אני משום מה חשבתי שזה משתמע. בבלוג הפרטי שלו הוא יכול לכתוב מה שבא לו. למעשה, זאת הייתה אחת הסיבות לפתיחת הבלוג הנוכחי שלי, למרות שכתבתי באותה תקופה גם בבלוג של UI - לפעמים אני כותב כאן דברים שלא הייתי מרגיש בנוח לפרסם שם, מסיבה כזו או אחרת, והיום אני לא אפרסם דברים כאלה בבלוג של נטקראפט. בקיצור, יש לי הרגשה שהפוסט הזה שלהם הולך לעשות קצת רעש, ללא שום קשר לג'ימייל.
וגילוי נאות: אני לא סובל כוסברה.
פוסטים קשורים
. אבל אנגלית כן! ולדעת היטב.)
).
![isoc_thumb[1]](http://uxtasy.com/blog/wp-content/uploads/2012/02/isoc_thumb1.png "isoc_thumb[1]")
