חברים,
מחר חל חג הסוכות.
להבדיל מפסח, החג אינו מופיע בספרי הממשקולוגים. למעשה, אין לו ולוּ קשר קל שבקלים למה שעשיתי כאן.
חג שמח!
חברים,
מחר חל חג הסוכות.
להבדיל מפסח, החג אינו מופיע בספרי הממשקולוגים. למעשה, אין לו ולוּ קשר קל שבקלים למה שעשיתי כאן.
חג שמח!
על טכנולוגיות חכמות וממשקים מתקדמים, ובעיקר על לוקליזציה.
סוף סוף גילינו את התשובה לשאלה המרתקת "מהי אפליקציית האייפון האהובה על היטלר".
זה בא מהמילה fashion. הפאשיזם מאפשר לך לצלם את עצמך, להעלות את התמונה לרשת הבינלאומית של הפאשיסטים, ולקבל משוב מיידי על הופעתך. בגרסה הבאה יהיה גם דירוג שמגיע עד שטנדרטנפיהרר.
(גילוי נאות: האמת שפאשיזם כותבים עם fascism ,c).
יפיפה, לא?
עבודת אפיון הממשק למערכות מתחילה בניתוח תפקיד המשתמש. לומדים את המשתמש, מנסים להבין את המטלות שהוא מבצע ואת המידע שהוא זקוק לו. מנסים לראות את העולם דרך העיניים שלו, להכנס לו לתוך הראש. וזה אומר שכשהמערכת מאופיינת היטב, אפשר להסתכל על הממשק ולהבין מי היה המשתמש הייעודי.
למשל, ניתן לראות בקלות שמערכת מכירת הכרטיסים של תיאטרון גבעתיים נועדה עבור חבר הכנסת מיכאל בן ארי וחברו איתמר בן גביר, שהוכיחו אתמול, בתיאטרון אחר, שהאקשן האמיתי מתרחש דווקא באולם עצמו ולא על הבמה. ללא פיסת המידע הזאת קשה להבין מדוע הצופים ישובים עם הגב אל הבמה (הוילון הכחול למעלה). אגב, התקשרנו ובדקנו – זו לא טעות במספור, שורה מס' 1 היא אכן הקרובה ביותר אל הבמה. וזה גם מסביר את צבע הרקע.
חג שמח ושנה טובה!
מעניין כמה אחוזים ממשתמשי גוגל בארץ הבינו מדוע גוגל החליטו לחגוג את יום הולדתה של איזו מרי, ומדוע צייר הלוגואים החליט שהיא שלו.
כפי שכבר הזכרתי כאן, לוקליזציה זה לא קל ובאופן כללי עברית זו שפה קשה.
אני די מחבב את האתר yad2. הוא לא מושלם, אבל זה בסדר, גם אני לא . זו אחת מנקודות הדימיון ביני לבין האתר. יש עוד כמה כאלה. ויש גם כמה נקודות שבהן אני מאוד שונה מהאתר yad2. לדוגמא, אישתי אומרת שהוא מועיל. אבל זו דווקא לא הנקודה שאני רוצה להתמקד בה היום. אני רוצה לדבר על כך שאני, בגדול, אינני מוטציה. בואו אחריי.
אם ניכנס ל-yad2, לאזור הנדל"ן, נראה סרגל חיפוש שנראה כך:
אפשר לראות שלמעלה יש שלושה טאבים. "חיפוש רגיל" ו-"חיפוש מתקדם" הם לכאורה בסדר, ואילו הטאב "הצג על גבי מפה" פותח שער לעולם שהוא המקבילה הממשקולוגית לציורים של אֶשֶר או של דאלי. ולא, אני לא מדבר על זה שבעברית הטאבים אמורים להיות מימין (רמז: בצד שבו המשתמש מתחיל את התהליך).
לחצו עליו בבקשה. כעת חפשו את הלשונית שלו. אתם לא תמצאו אותה כי היא לא קיימת. לטאב רגיל יש שני מצבים – פעיל ולא פעיל. במצב הפעיל רואים את כולו, הלשונית והתוכן, ובמצב הלא-פעיל רואים רק את הלשונית הקטנה למעלה שמציצה מעל הטאב האחר, זה שפעיל כרגע. אבל כאן יש לנו עסק עם מוטציה – טאב שנעלם מתוך עצמו! במקום להפוך לפעיל ו"לעלות" מעל האחרים, הוא רק משנה את התצוגה של אחד הטאבים האחרים, והלשונית שלו מתאדה, ומשאירה רק את שתי הלשוניות הראשונות.
בעצם לא, סליחה, הטעתי אתכם, המשפט הקודם אינו נכון. זה רק נראה שמה שנשאר הוא שתי הלשוניות המקוריות. למעשה אלה הם טאבים אחרים, שרק נראים דומה למקוריים. איך אני יודע? פשוט מאוד. אם הייתם לוחצים על אחד משני הטאבים הראשונים לפני שלחצתם על השלישי, הייתם רואים אותו שם מימין, כפי שאפשר לראות בצילום המסך העליון. ואילו עכשיו, אחרי שלחצנו פעם אחת על השלישי, לא משנה כמה נשחק עם שני הראשונים, הוא כבר לא יופיע. במילותיו של מרסלוס וואלס, When you're gone, you stay gone.
תחשבו על המקבילה של הטאבים בעולם הפיזי – מקור המטאפורה – קלסר עם חוצצים. דמיינו שפתחתם את הקלסר בעמוד הראשון, ואז עברתם לחוצץ האחרון, ובשניה שאתם פותחים אותו, הוא פשוט נעלם לכם מול הפנים. וכשאתם חוזרים לתחילת הקלסר, אתם רואים שהעמודים שם התחלפו. אחלה טריק, לא?
ונניח שאנחנו בכל זאת רוצים לחזור לתצוגה המקורית (המקורית). מה אפשר לעשות, חוץ מלרענן את העמוד? אול יש איזה כפתור שיבוא לעזרתנו? בעניין הזה יש לי חדשות טובות וחדשות רעות. החדשות הטובות הן שהכפתור קיים. החדשות הרעות הן שגם הוא מוטציה.
אם תסתכלו על צילום המסך השני (למעלה), תראו מימין צ'קבוקס שרשום עליו "חזרה לתצוגה רגילה". בואו נסמן אותו. מיד לאחר שסימנו אותו, אנחנו מקבלים את המסך הבא:
שלא כמו בפוסט על הממשק האבסורדי, אני לא מצפה שתשחקו "מצא את ההבדלים", ואם זה נראה לכם דומה באופן מחשיד לצילום המסך העליון, אז זה בגלל שזה אותו אחד. כמצופה וכמשתמע מהכיתוב, סימון הצ'קבוקס מחזיר אותנו לתצוגה המקורית. ואפשר לדעת שזה בדיוק מה שקרה ע"פ הצ'קבוקס המסומן. רגע, איפה הוא נמצא בדיוק?
כידוע, מוטציות זה דבר תורשתי. משהו נדפק באחד הגנים, ומתקבלת מוטציה. ומאחר והצ'קבוקס והטאב שניהם שייכים למשפחת "הפקדים המעוותים של yad2", אני לא מתפלא שגם הצ'קבוקס לא מתנהג כדרך הטבע. למזלנו הצלחנו לבודד את הגן הדפוק. מדובר בגן הבינאריוּת – זה גן שמשותף לטאב ולצ'קבוקס והוא דואג לזה ששניהם תמיד יתקיימו באחד מתוך שני מצבים – פעיל או לא פעיל במקרה של הטאב, ומסומן או לא מסומן במקרה של הצ'קבוקס (יש צ'קבוקסים שיודעים להיות גם במצב "מסומן למחצה", אבל הם עוברים הכשרה מיוחדת). במקרה של הטאב המוטציה מתבטאת בזה שהוא יודע להיות רק במצב "לא פעיל". והצ'קבוקס – ניחשתם נכון – יודע להיות רק במצב "לא מסומן". בשניה שלוחצים עליו, הוא מעביר אותנו לתצוגה אחרת, בה הוא פשוט לא קיים. אין לו מצב מסומן, כי הוא מעלים את עצמו כשמסמנים אותו. אח, אילו רק היה קיים פקד כזה שאינו כמו הטאב והצ'קבוקס, ושיש לו רק מצב אחד. מעין משהו כזה שמבצע פעולה חד-כיוונית ברגע שלוחצים עליו, ואז הוא יכול להיעלם מבלי להפר את חוקי הטבע. משהו שלא מספק חיווי באשר למצבו, אלא רק אומר "תלחצו עליי". למען הבהירות, אפשר אפילו לקרוא לו "לחצן", או משהו כזה… טוב, אם זה היה הגיוני אז בטח היו חושבים על זה לפניי.
בכל אופן, מספיק עם התיאוריה, הפוסט ארוך והמלאכה מרובה. כפי שיודע כל מי שראה X-Men, ברגע שמתחילים לצוד מוטציות, חשוב לתפוס את כולן, אחרת יש צרות. אז ליתר ביטחון בואו ננסה לאבחן גם את שני הצ'קבוקסים שנותרו: "הצג מודעות עם תמונות בלבד" ו-"הצג כגלריית תמונות".
יש לי שאלה. במידה ואלחץ על "הצג כגלריית תמונות", האם האתר יציג לי את כל המודעות, או רק את אלו עם התמונות? בעיקרון אם לא סימנתי "עם תמונות בלבד" אז כנראה שאת כולן. אבל כיצד הוא יכול להראות לי את אלו ללא התמונות, אם הוא מראה לי אותן כגלריית תמונות? אז כנראה שהוא כן יציג לי רק את אלו עם התמונות, ויסמן אוטומטית את האופציה הזו. בארסנל הממשקולוגי קיימות דרכים פשוטות ונפוצות להראות קשר כזה בין שני צ'קבוקסים, אבל כאן החליטו שלא לנקוט בהן. זה לא טוב, וזה חבל, אבל זה לא אסון ברמה הגנטית. אז הצ'קבוקס השני יסמן גם את הראשון, לא נורא. נלחץ ונקבל את הסרגל הבא:
א-אה! החשדות שלנו היו נכונים! גם הצ'קבוקס הזה לא מסוגל להתקיים במצב מסומן! לא הוא ולא החבר שלו "עם תמונות בלבד", שהיה אמור לקבל סימון פסיבי מחמת ההגיון הבריא. גם הם – פשוט נעלמים כשמסמנים אותם.
מה נשאר לנו? נשאר הכפתור הכתום "הצג על גבי מפה". רגע! כפתור! זה כמעט כמו "לחצן"! נראה לי שזה בדיוק מה שחיפשנו – הוא מבצע פעולה חד-כיוונית, הוא לא חייב לספק שום חיווי, והוא לא חייב להשאר בסביבה כשהוא סיים לעבוד. אז ב-yad2 כן מודעים לקיומם של כפתורים! אז למה הם מתעקשים ליצור פקדים מוטנטיים שיבצעו בדיוק את התפקיד של הכפתור, אבל בצורה מבלבלת ומעוותת? לא ברור. אגב, זה כפתור די שנון – הוא גם חץ, שמרמז על פעולת ניווט, הוא גם בית, מה שמתקשר למפה, והוא גם מצביע על פקדי הגדרת החיפוש. שאפו לכפתורן.
הכפתור עושה בדיוק את מה שעושה הטאב המוזר שממנו התחלתי, לא יותר ולא פחות. והוא באמת היחיד שאמור להיות בערך איפה שהוא נמצא, ולהתנהג כפי שהוא מתנהג. ההתנהגויות האבנורמליות של הטאב והצ'קבוקסים נגזרות מהתפקידים שהוקצו להם, וברור לי שבתפקידים האלה הם לא ממש יכולים להתנהג בצורה המקובלת. וזה בגלל שמכריחים אותם לשחק תפקידים שהם לא נועדו עבורם.
ואיך אפשר היה לפתור את כל הבלאגן הזה? זו דרך אחת:
זה רק מודל ניווט קונספטואלי. במקום כפתורי הרדיו יכול להיות כמעט כל דבר, כל עוד זה יתנהג לפי אותו הגיון – אלה יכולים להיות כפתורים רגילים שרק אחד מהם יהיה לחוץ תמיד, או קישורים, או כפתור תלת-מצבי, או כל דבר גראפי. אולי אפילו שוב טאבים. אבל אלה לא יכולים להיות צ'קבוקסים, אפילו כאלה שמתנהגים כמו רדיו, כי אני חייב לבחור את אחת האופציות, אני לא יכול לכבות את כולן. אפשר כמובן ליצור צ'קבוקס שלא ניתן לכבות אותו, אבל סיכמנו שאנחנו משתדלים להימנע ממוטציות.
חלק נכבד מספרות המדב"ג (מדע בדיוני בגרוש) מבוסס על רצונו של הגיבור לגלות את שם הקבוצה שתנצח במשחק עתידי כלשהו, ואז להמר עליה לפני המשחק ולקחת את כל הקופה.
ובכן, אפשר להפסיק את פיתוח מכונת הזמן שלכם. את התוצאות, מסתבר, אפשר לגלות כבר עכשיו.
כנסו לאתר one.co.il, סורו לצדו השמאלי, ורדו קצת למטה. אם הגעתם לתמונה של הכוסית*, עברתם את זה. די מהר תגלו את התיבה הבאה:
כפי שניתן לראות, לתיבה יש שתי לשוניות. אין כל דרך לדעת מי מהלשוניות פעילה בכל רגע נתון מבלי לשחק איתן, אבל זה לא נוגע להתעשרות מהירה אלא רק להגיון, אז נניח לזה, ותצטרכו להאמין לי שהאדומה היא הפעילה. נכון, אין כל קשר ויזואלי בינה לבין התיבה, ונכון, אין כל סיבה לכך שדווקא אדום ולא כחול יסמן את הבחירה, אבל כאמור נניח לזה.
הלשונית מכילה בתוכה כמה כפתורים ששולטים על התצוגה בתיבה, וכפי שאפשר להסיק משם הלשונית, הם עוזרים לנו לדעת את תוצאות המשחקים – בזמן אמת או אתמול או היום או מחר. יאללה לדוכן לוטו!
*הבהרה חשובה: לא אני הגדרתי את הבחורה באמצעות המונח המכוער הזה, רחמנא ליצלן. אני לתומי רק רציתי לדעת מי זאת "הכוכבת העולה", ובאיזה ענף ספורט בדיוק היא מככבת, או לפחות עולה. אז לחצתי על התמונה. בסופו של דבר הגעתי לעמוד הזה שמכיל עוד כמה תמונות שלה. אני חייב להגיד שהעמוד ריגש אותי עד דמעות. הרי זה לא בדיוק העמוד שהייתם מצפים ממנו שיעמוד בכללי הנגישות לעיוורים, נכון? אך אל לנו להסתכל בקנקן, כי האנשים הטובים ב-one דאגו לאוכלוסית הסובלים ממוגבלויות הראייה, וסיפקו tooltip מתאים וממצה לכל תמונה ותמונה, בזו הלשון: "כוסית (ONE)". יש, יש עוד צדיקים בעולם. מי אמר "SEO"?
בפברואר פתחתי כאן קטגוריה לקישורים ושטויות, והתחלתי לחפש שם עבורה. השם המקורי היה lynx, וכפי שחבריי השמחים לאיד מיהרו להודיע לי, דווקא מקורי הוא לא היה. יש דפדפן טקסטואלי שנושא בשם הזה.
אני לא אטען שלא ישנתי לילות בגלל זה, אבל כן הייתי רוצה למצוא שם מוצלח יותר. ובכן, השבוע, בדיון בנושא מאוד דומה, עליתי על השם קישור דה-ז'ור, יענו de jour. התגובה שהתקבלה הייתה "מעולה אבל מתחכם מדי". ובכן, זה באופן כללי תיאור מאוד קולע לבלוג שלי (להוציא את המילה הראשונה), אז החלטתי להפסיק את החיפושים ושיניתי את שם הקטגוריה.
קישור דה-ז'ור:
קלאודיו, קולגה שלי משכבר הימים שעובד היום כיועץ UX בשיקגו, השתתף לאחרונה בקורס של אדוורד טאפטי, שעליו כטאפטי בשבוע שעבר. הגורו פתח את הקורס עם הויזואליזציה המדהימה הזאת, שמאפשרת לך לראות גם "את העבר והעתיד" של המוסיקה שמתנגנת. מצאתי עוד כמה דוגמאות ביוטיוב, וכשהמנגינה פחות מוכרת, האפקט כמובן הרבה פחות חזק, אבל זה עדיין יפה. תהנו.
in other news, בבלוג של נטקראפט סקרתי את Windows Phone 7 Series .
פרס הכוונות הטובות מוענק בזאת לאתר freefax.co.il. האתר מאפשר לשלוח פקס באמצעות המחשב – אתם מעלים את הקובץ שברצונכם להעביר, מזינים את מספר הטלפון ושולחים. נחמד.
בעלי האתר רצו שהתהליך יהיה כמה שיותר פשוט עבור המשתמשים שלהם. בעלי האתר יודעים שיותר מדי שדות ואפשרויות מזיקים לאתר – יוצרים עומס, מרתיעים את המשתמש ומבלבלים אותו. "לכן", אמרו בעלי האתר, "נשאיר רק את מינימום השדות הנדרש, ואת כל שדות הרשות נחביא בתצוגה מורחבת, ונקרא לה אפשרויות נוספות". זה ראוי לציון.
כך נראה הטופס במתכונת המצומצמת.
למעלה, בירוק, יש את הלינק שפותח את הטופס המלא, עם כל שדות הרשות שהוסתרו בהתאם לכללי הממשקולוגיה ובמטרה להקל עלינו. וזה נראה כך:
אתם חושבים שאני צוחק עליכם או שהתבלבלתי בצילומסך. לא, שימו לב, הפלוס למעלה הפך למינוס, ואכן נחפשו אפשרויות חדשות.
אני רק רוצה להבהיר משהו. זה יכול להראות כאילו שאני אומר "הסתרה של שדה אחד חוסכת מעט מאוד ולא שווה לטרוח בשביל זה". זה ממש לא מה שאני אומר. אני מאוד בעד חיסכון בפקדים – הם הולכים ונגמרים ותיכף נצטרך לייבא מחו"ל. נעשה חשבון פשוט: אם השדה היה מוצג תמיד, היינו רואים תמיד X פקדים על המסך. הסתרנו אותו, קיבלנו X-1 פקדים. הוספנו את הלינק שחושף אותו, חזרנו ל-X. השדה פשוט התחלף בלינק, ובשלב זה לא חסכנו כלום. אבל כאן זה לא נעצר, כי קיבלנו עוד תצוגה, שבה רואים גם את השדה, וגם את הלינק שמחזיר אותנו לתצוגה הקודמת. אז רצינו לפשט טופס עם X פקדים, וכתוצאה קיבלנו שתי תצוגות, האחת עם X פקדים והשניה עם X+1.
הדבר שבאמת מעניין אותי לדעת הוא האם הם שקלו לשנות את שם הלינק ל"אפשרות נוספת" במקום "אפשרויות נוספות". טופס כזה היה עושה לי את השבוע.