שמו של אחד מאלילי הרוק הראשונים בברה"מ היה ויקטור צוי. בשנת 1990, בגיל 28, הוא נהרג בתאונת דרכים. לפחות זו הגרסה הרשמית. אבל בוויקיפדיה הרוסית, במשך כמה שבועות, הופיעה גרסה אחרת, לפיה הוא נחנק מחתיכת מצה. לא, הוא לא היה יהודי, ואני בספק רב שהוא בכלל היה מודע לקיומה של המצה, פשוט ברוסית זה מתחרז ונשמע די מצחיק.
הניסאן כבר בטח עברה, אבל חוץ מזה – כך נראה כרגע צומת הרחובות דבורה הנביאה וראול ולנברג ברמת החי"ל. ליתר דיוק, אני מתפעל מהרמזור שבמרכז התמונה והחץ שמעליו.
אני באמת מקווה שזאת הייתה חבלה מכוונת, כי אחרת אנחנו בצרות.
למי שלא יודע, במרחק של כ-300 מטר משם, ממש מאחורי הקצה הימני של התמונה, נמצא מטה מרחב הירקון של משטרת ישראל. אז הסיכויים שהמשטרה אינה מודעת לדבר הזה הם, לדעתי, די זניחים.
שבת שלום.
טוב, אז זה הסרטון הרשמי של פייסבוק לגבי הסיפור הזה של המייל שאינו מייל.
אני רק רוצה לוודא שהבנתי הכל נכון.
לגוגל יש בסביבות עשרים ושלוש אלף עובדים בשבעים ושלושה משרדים ברחבי העולם.
לגוגל יש כשש מאות אלף שרתים, שמטפלים במיליארדים של פניות כל יום בשנה.
שוויה של גוגל חצה את קו המאה וחמישים מיליארד דולר, וממשיך לעלות.
מי לא מכיר את גוגל? כולם מכירים את גוגל.
רק הציפורים בשמיים התכולים לא מכירות את גוגל.
אחרת איך תסבירו את זה שבלוס אנג'לס, בצומת השדרות ווילקוקס וסאנסט, ציפור אחת עלומת שם השאירה את חותמה בול על המצלמה של הרכב של גוגל מאפס שהסתובב וצילם את העיר כחלק מתהליך המיפוי? ועם כל האהבה שלי לפאתוס בגרוש, לא הייתי אומר "השאירה את חותמה" כשבינינו, היא סתם חירבנה על האוטו, אלמלא הקקי היה זמין עד היום בגוגל מאפס, מקלקל את קו הרקיע של מרכז הוליווד.
ולמי שחייב לראות בעצמו – זה כאן, תעברו לתצוגת Street View ותכוונו את המצלמה אל השמים.
ממש מתחת למשרד של נטקראפט פתחו חנות בגדין. זה בדיוק כמו חנות בגדים – מוכרים שם מוצרים של טומי הילפגר, שעונים ויצריים ובאופן כללי סחומה ממיטב היצרמים. סליחה על האיכות – צולם במצלמה של הסלולקי. שזה די דומה לסלולרי, רק של סמסונג.
כפי שכבר ציינתי בפוסט הקודם, בתוכנת האפיון Axure אין visual guides (אבל יהיו החל מהגרסה שצפויה לצאת החודש). לכן השבוע ניסיתי לזייף אותם עם סרגל פיקסלים כזה שצף מעל המסך ואתה יכול למקם אותו איך שאתה רוצה. המליצו לי על תוכנה נחמדה שעושה את זה, בשם pixel ruler.
זה צילום של אשף ההתקנה:
תראו את העיצוב הזה. מינימליסטי אבל מסוגנן, עם גראדיינטים יפים ופקדים מושקעים. ההבלטה העדינה על השורה התחתונה מסמנת את מעבר העכבר על השורה. ה-X מסמן את ה-V.
ה-X מסמן את ה-V.
היום בעבודה דיברנו על תוכנת האפיון Аxure. ליתר דיוק, על הסיבה שבגללה אין בה visual guides, כמו שיש בפוטושופ למשל. הגענו למסקנה שזה בטוח לא משהו שנשמט במקרה, אלא שהתבצע תהליך של תיעדוף, שבחן גם את נושא ה-guides, והוחלט לוותר עליהם בינתיים לטובת יכולות יותר חשובות. תהליך תיעדוף כזה הוא קריטי אם ברצונכם להוציא מוצר טוב, והוא לא מאוד כיפי, כי כל המעורבים מרגישים שחותכים להם בבשר החי. ואפרופו מוצר טוב – כשלפני כמה חודשים התלוננתי על היעדר ה-guides בטוויטר, אנשי Axure שמו לב לזה ואף ענו לי שזה משהו שבהחלט מתוכנן לגרסה הקרובה של התוכנה.
אבל מספיק לדבר על נושאים משעממים כמו כלי אפיון, עדיף לדבר על משהו מלהיב, כמו רכבים למשל. כדי לנהוג ברכב צריך רישיון. וכדי להוציא רישיון צריך להצטלם. וכדי להצטלם לרישיון צריך לגשת לאחת מתחנות הצילום המורשות. וכדי לגלות היכן הן נמצאות, אפשר ללכת לאתר משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. ושם נראה את העמוד הזה:
לתשומת לב ההורים: כך תעשו שימוש נכון בפייסבוק ובטוויטר על מנת להשאר חלק פעיל בחיי ילדיכם.
כמובן שמדובר בפארודיה. למי שלא שם לב או לא מכיר, הסרטון הופק ע"י האתר הסאטירי theonion.com, שכבר כתבתי עליו פעם. אגב, כפי שקורה ברוב הסרטונים שלהם, מומלץ מאוד לעצור את הסרטון כמה פעמים כדי לקרוא גם את התכנים שהם שמו במסכי הטוויטר והפייסבוק, כמו גם את ההודעות הקופצות בתחתית המסך.
האתר עצמו, ובמיוחד הפקות הוידאו שלו, הם כל-כך טובים, שרבים לא מצליחים לזהות שמדובר בבדיחה, ומתייחסים לסרטונים ולכתבות ברצינות גמורה. זו תופעה ידועה, נפוצה, ומשעשעת בזכות עצמה, אבל עד כה היא הייתה קיימת רק ברמת האנשים הפרטיים. לא נרשמו מקרים שגופים גדולים ומכובדים נפלו בפח. עד כה.
אחד הסרטונים הידועים ביותר של האתר הוא הסרטון הבא. כדאי לציין שהוא כל-כך מוגזם, שלדעתי לא הייתה סכנה שמישהו יחשוב שמדובר בדבר האמיתי.
ובכן, מי שלקח אותו ברצינות הוא סוני עצמה. כנראה שהם מכירים עד כמה האתר פופולרי, ולכן הם ראו בסרטון המלצה לכיוון התפתחות מבטיח. השבוע, בתוכנית ברשת ABC האמריקנית, נחשפו תמונות ראשונות של השלט שסוני פיתחה עבור Google TV, ואלה המראות הקשים (אמת, אמת, אמת):
ביום שבו הושק ג'ימייל, בשנת 2004, הוא עמד על שלוש רגליים: הנפח העצום יחסית לאותה תקופה (ג'יגה בעוד ששירותים מתחרים היו מציעים מאה ומאתיים מגה), גישת ה"חיפוש במקום מיון", והממשק, "המהפכני" לטענתם, של קיבוץ הודעות ע"פ שיחות.
מאז יצא לי לפגוש הרבה אנשים שממש שנאו את הממשק, ולמיטב זכרוני בן אדם אחד בדיוק אמר לי שהוא מת עליו. זה נושא שחזר על עצמו בהרבה דיונים בחיים וברשת, ובכל סקר בסגנון "תציינו בעיית שימושיות אחת שמפריעה לכם" היית יכול לבנות על קבוצה מכובדת של שונאי הסיפור הזה.
אני אישית מעולם לא הצלחתי להתחבר לזה, וזו אחת הסיבות לכך שאני ממעט להשתמש בממשק הוובי שלהם. אבל אני באופן כללי מעדיף תוכנות אימייל על ממשקים מבוססי רשת.
היום בבלוג של גוגל התפרסמה הבשורה שמעתה ניתן יהיה לכבות את זה ולעבור לתצוגה רגילה (ברוך שהחיינו). אוקיי, זו לא הפעם הראשונה שגוגל מקבלת את ביקורת המשתמשים ומבצעת שינויים – זה בדיוק מה שקרה עם השקת google buzz והגדרות הפרטיות הבעייתיות שלו. אבל אני לא זוכר מקרים שבהם גוגל עשתה את זה בפּנים כל כך חמוצות. הגישה הזו די חדשה לי במדיניות יחסי הציבור שלהם.
תשוו בין הפוסט שקישרתי מעלה לבין הפוסט הבא, שמדבר על השינויים שהולכים להתבצע בגוגל באז בעקבות ביקורת חריפה של הגולשים. בקיצור נמרץ, הפוסט על הבאזז אומר "היו לכם טענות כלפי השירות – שמענו והטמענו". הוא מתחיל במשפט "We've heard your feedback loud and clear", ומסתיים ב-"We quickly realized that we didn't get everything quite right. We're very sorry for the concern we've caused and have been working hard ever since to improve things based on your feedback. We'll continue to do so."
ואני לא יודע אם זה קשור לוויתור על אחת משלוש תכונות הדגל המקוריות של השירות, או להעדפותיו האישיות של הכותב, אבל הפוסט החדש מלא במרירות די עלובה. ניסיתי להוציא כמה משפטים מייצגים, אבל הסתבר שיותר קל פשוט לתרגם את שלוש הפסקאות הקצרות. וגם למדתי מילה חדשה באנגלית.
הצורה שבה ג'ימייל מארגנת את הדוא"ל לשיחות היא כמו כוסברה. או שאתה אוהב אותה – וכמוני, נהנה מטעם פירות ההדר ועשבי התיבול שהוא מעניק לכל דבר מסלסה ועד קארי – או שאתה שונא אותה. ואלה מכם ששונאים אותה, שונאים אותה מספיק כדי להשיק אתרים כמו nocilantro.com ו-ihatecilantro.com (קהילת שונאי כוסברה), שבה אתם יכולים לשנוא אותה ביחד.
אבל החיבה שלי לכוסברה מחווירה בהשוואה לאהבה שלי לתצוגת השיחות של ג'ימייל, או לשרשור הודעות. כבר שנים שלא נאלצתי לדדות דרך הודעות רבות כדי לעקוב אחר שיחה. אני כבר לא זוכר שרשורים של מאה הודעות שממלאים את העמוד הראשון של תיבת ההודעות הנכנסות. קיבוץ כל התגובות להודעה המקורית (והתגובות אליהן) יחד עם ההודעה עצמה מקל כל-כך על התקשורת.
מסתבר שלא כולם מרגישים כמוני. ובדיוק כפי שמיעוט קולני התאחד יחדיו כדי להכריז על תיעובם לאחד מעשבי התיבול הטעימים ביותר שקיימים בטבע, כמה מכם הביעו בקולניות רבה את חוסר החיבה שלכם כלפי שרשור הודעות. אז בדיוק כפי שאתם יכולים להזמין את הטאקו שלכם ללא כוסברה, מעכשיו את יכולים לקבל את הג'ימייל ללא תצוגת שיחות. לכו לעמוד ההגדרות הראשי, חפשו את החלק "תצוגת שיחות", בחרו באפשרות לכבותו אותו, ושמרו. אם תתחרטו, תמיד אפשר לחזור.
ואם יורשה לי מה שנקרא "תקציר מנהלים", לפי פסקאות:
1. קיימים בעולם דברים נפלאים וקיימים גם טיפשים ששונאים אותם.
2. שרשור ההודעות הוא דבר נפלא.
3. אתם הטיפשים ששונאים אותו. קחו לכם את כפתור הכיבוי ותחַנקו.
בין השורות אפשר לראות בקלות שבמקור הפוסט הכיל גם פסקה על הבוס המרושע שמכריח את הכותב לפתח את אופציית הכיבוי, אבל היא ירדה מטעמי ביטחון תעסוקתי.
נכון, מי שכתב את זה הוא בן אדם פרטי. אבל הוא כותב את זה בבלוג הרשמי של גוגל, וזה אומר שהוא מייצג את החברה. חברה, שהסלוגן שלה, אגב, הוא "don't be evil". ונכון, הסלוגן הוא ממש לא "don't be condescending", אבל אני משום מה חשבתי שזה משתמע. בבלוג הפרטי שלו הוא יכול לכתוב מה שבא לו. למעשה, זאת הייתה אחת הסיבות לפתיחת הבלוג הנוכחי שלי, למרות שכתבתי באותה תקופה גם בבלוג של UI – לפעמים אני כותב כאן דברים שלא הייתי מרגיש בנוח לפרסם שם, מסיבה כזו או אחרת, והיום אני לא אפרסם דברים כאלה בבלוג של נטקראפט. בקיצור, יש לי הרגשה שהפוסט הזה שלהם הולך לעשות קצת רעש, ללא שום קשר לג'ימייל.
וגילוי נאות: אני לא סובל כוסברה.