אנשי תחרות הצילום היוקרתית של Leica השקיעו בעיצוב האתר. התמונה היא במרכז, וזה כל מה שיש. שאר הפונקציונאליות הנדרשת צומצמה למינימום, הפכה לשחור-לבן או אפור, וזזה הצידה. תראו את סרגל השיתוף המינימליסטי מימין. מישהו שלא מכיר אפילו לא יבין מה זה האותיות האלה, אבל מצד שני מישהו שלא מכיר גם לא הולך לשתף (כך לפחות במקרה של פייסבוק וטוויטר). שם התמונה והתיאור שלה נמצאים למטה באפור. תפריט התמונות האחרות מסתתר משמאל מאחורי חץ קטן שלא מבחינים בו בהתחלה (כי התמונה מושכת קשב על ההתחלה, ומשם בד"כ הולכים ימינה). זה היה עיצוב יפה, מושקע, ותומך במטרת האתר.
ואז בא איזה חכם והחליט שאת מנגנון הדפדוף אנחנו נדחוף לתוך טולטיפ שצף מעל התמונה ומסתיר אותה, ואם אתה יוצא מגבולותיה, הוא נעלם. וזאת תהיה הדרך היחידה לדפדף. והעכבר גם שומר על מיקומו מעבר לתמונות, מה שאומר שכשתופיע התמונה הבאה אחרי הדפדוף, איפשהו מעליה כבר יהיה מלבן גדול ומכוער שמדרבן אותי לעבור הלאה במקום לעצור לרגע ולהעריך אותה. וכידוע ההתרשמות הראשונית שלנו נוצרת ממש בשנייה הראשונה של החשיפה, ויש לה השפעה גדולה, אם לא מכרעת, על הרושם הסופי שנותר. חבל.
[…] ההזוי גורם לו לאבד כל חשק לחפש את הדברים הרלוונטיים, אם מנגנון הדפדפוף מפריע לראות את התוצרים, ואם האתר סובל משלל בעיות כאלה ואחרות, התסכול של המשתמש […]