עבודת אפיון הממשק למערכות מתחילה בניתוח תפקיד המשתמש. לומדים את המשתמש, מנסים להבין את המטלות שהוא מבצע ואת המידע שהוא זקוק לו. מנסים לראות את העולם דרך העיניים שלו, להכנס לו לתוך הראש. וזה אומר שכשהמערכת מאופיינת היטב, אפשר להסתכל על הממשק ולהבין מי היה המשתמש הייעודי.
למשל, ניתן לראות בקלות שמערכת מכירת הכרטיסים של תיאטרון גבעתיים נועדה עבור חבר הכנסת מיכאל בן ארי וחברו איתמר בן גביר, שהוכיחו אתמול, בתיאטרון אחר, שהאקשן האמיתי מתרחש דווקא באולם עצמו ולא על הבמה. ללא פיסת המידע הזאת קשה להבין מדוע הצופים ישובים עם הגב אל הבמה (הוילון הכחול למעלה). אגב, התקשרנו ובדקנו – זו לא טעות במספור, שורה מס' 1 היא אכן הקרובה ביותר אל הבמה. וזה גם מסביר את צבע הרקע.
חג שמח ושנה טובה!
בסינמה סיטי, אפשר לראות באופן ברור איפה המסך (בחלק העליון או התחתון) ע"י כך שרשום "מסך".
וגם זה לא היה כזה ברור, מסך הברירת מושבים עבר כמה גלגולים כדי שישכילו המעצבים לרשום את זה.