מדי פעם, כשאני אומר למישהו שאני מאפיין ממשקים, שואלים אותי:
"אה, אז אתה הבחור של הצבעים?"
אני אומר להם: "לא, זה המעצב הגראפי"
ואז שואלים אותי: "אה, אז אתה הבחור שבונה את הממשק?"
אני אומר להם: "לא, זה המתכנת"
ואז שואלים אותי: "אה, אז אתה הבחור שאומר מה יהיו הפיצ'רים?"
אני אומר להם: "לפעמים כן, אבל לרוב לא. זה מנהל המוצר".
ואז, הו אז שואלים אותי: "אז למה צריך אותך בדיוק?"
ועד עכשיו הייתי מנסה להסביר להם שצריך שהפיצ'רים של הבחור של הפיצ'רים יקבלו ביטוי הגיוני, כזה שהבחור של הצבעים יוכל לעשות אותו יפה, ובסוף בסוף הבחור של המקלדת והעכבר יוכל לעבוד עם זה בנוחות.
אבל לא עוד, אני הולך להפסיק עם ההסבר הזה, כי לאחרונה הכנו עוגת יומולדת לחבר, והיא הבהירה בצורה חד משמעית למה צריך מאפיינים בעולם, למרות שיש מי יחליט מה יהיה רשום על העוגה, יש מי שיאפה אותה, ויש גם מי שירשום עליה. בסוף משהו לא מסתדר, ומגיע מאפיין, ומבצע patch אפיוני. אני הולך לשים את זה על כרטיס הביקור וזה יחסוך ממני את כל ההסבר הסקסיסטי ההוא.
כל כך מדויק…גאוני!
למרות שבמקרה הזה מדובר בפאדיחת גריד ברורה של המעצב הגרפי.
חחח, אחד המצחיקים 🙂
מעולה!!!
אתה כל כך מצחיק… 🙂
מה לגבי זכויות יוצרים?
טוב, בסדר, אולי "הכנו" לא היה התיאור הכי מתאים. אני רק כיביתי שריפה אפיונית ולא השתתפתי בפיתוח העוגה.
יש אופה בקהל?
קרעת אותי עם כתובת המייל 🙂
ידעתי שתבדוק, אז השקעתי 🙂
[…] באמצעות שינוי קל בגוון של האפור? טפו. אם הייתם צריכים עוד סיבה למדוע צריך מאפיינים, הנה היא […]
[…] כלפי המשתמש. זה דבר טוב. זה הרבה יותר טוב מאשר לחשוב שאנחנו בוחרים את הצבעים. אבל מצד שני, כבר ראינו לאן מובילה הדרך שרצופה כוונות […]