ניווטים

יש ביפו מקום מאוד מעניין שנקרא "בלאק אאוט". זוהי מסעדה שמאפשרת לסועדים להתנסות בחוויותיהם של העיוורים, כי במסעדה שורר חושך מוחלט, ובצוות המלצרים כולם עיוורים או כבדי ראיה. כדי להגיע לבלאק אוט מגיעים לכיכר השעון מכיוון ת"א, לוקחים ימינה, יורדים לכיוון הים, ואז עולים קצת עד למרכז "נא לגעת" שמפעיל את המסעדה. לחילופין, אפשר להמשיך ישר בכיכר, ואז לבוא מהצד.

למרכז "נא לגעת" יש אתר, ובו עמוד המוקדש למסעדת בלק אאוט. הנה, כך נראה תפריט האתר:

כדי להגיע לעמוד מגיעים לאתר מכיוון הלינק הזה, לוקחים ימינה, יורדים לכיוון תחתית האתר, ואז עולים עד סעיף התפריט שמעניין אותנו. לחילופין, אפשר ישר להיצמד לימין, לרדת בזהירות, ואז לשבור חזק שמאלה. מה שאי אפשר לעשות זה להשתמש בתפריט כמו אנשים נורמליים, כלומר להגיע אליו מלמעלה. זה לא שזה קשה או מורכב, זה בלתי אפשרי פיזית. ולא רק הבלק אאוט זוכה ליחס כזה. גם "קפה קפיש" (בית קפה המופעל ע"י מלצרים חירשים), שניים מתוך תת-סעיפי "סדנאות וארועים", וגם הסעיף "הגעה" אינם ברי השגה כדרך הטבע.

קחו דקה מזמנכם ונסו לנחש למה זה. אני בינתיים אחלוק איתכם את ההחלטה שלי לכבוד ראש השנה.

ההחלטה שלי היא להשתדל לא להגיד לכם "לכו לאתר הזה, תקליקו על כפתור ותראו מה קורה", אלא להראות את זה ממש כאן. נראה לי שזה קצת יותר יוזבילי, לא?

טוב, הדקה שלנו פגה, והנה ההזדמנות הראשונה ליישם את ההחלטה הנועזת.

לטובת מי שאין לו כוח לסרטים עכשיו: סעיפי התפריט הראשיים גדלים במעבר העכבר עליהם, חושפים רשימה של סעיפים פנימיים, ודוחפים כלפי מטה את שאר התפריט. בשנייה שהעכבר יוצא מגבולות רשימת הסעיפים הפנימיים, היא נעלמת, ושאר התפריט קופץ חזרה למעלה – אבל העכבר כבר נמצא נמוך מדי, ויוצא שברשימה הראשית הוא כבר דילג על כמה סעיפים וצריך לחזור למעלה. הדרך למנוע את זה היא להגיע מהצד או מלמטה, מבלי לחלוף על פני הסעיפים העליונים.

חברים, לכל אחד מאיתנו יש מקום אליו הוא חולם להגיע השנה – אז שנגיע לשם בדרך הקצרה ביותר. שנה טובה!