אלבום תאילנד

חזרתי מחופשה בתאילנד. היה כיף. וזאת הגרסה הממשקולוגית לאלבום תאילנד. אל דאגה, לא יהיו תמונות שלי בבגד ים על החוף (זה בפוסט הבא – אז זה הזמן לבטל את המנוי לעדכוני הבלוג. או לעשות אחד ).

אז קודם כל, שדה התעופה המדהים של בנגקוק. טוב שיש מיקרוסופט בעולם – אתה מרגיש בבית לא משנה איפה אתה נמצא.

גם זה בשדה התעופה.

בכל פעם שאנחנו מנסים להעביר מסר פשוט שצריך להיות מובן לדוברי שפות שונות, אנחנו פונים לסמלים. החכמים יודעים להיצמד לסמלים סטנדרטיים, וזה מה שעשו גם כאן. אבל השעה שביליתי מול הכיסא הזה לא עזרה לי להבין את משמעות הסמל השמאלי ביותר. שתי האופציות שהתלבטתי ביניהן היו מומיה ואישה זקנה. לאחר לבטים קשים הגעתי למסקנה שלא מדובר במומיה, כי היא בחיים לא תעבור את הבדיקות הבטחוניות. אבל למה צריך סמל של אישה זקנה כשכבר יש אחד של זקן עם מקל?

החלטתי לערוך תצפית ולראות מי מתיישב במושבים האלה, שאינו אישה עם תינוק, אישה עם תינוק בדרך, נכה או זקנ/ה. תוך זמן קצר מישהו כזה אכן התיישב. זאת הייתה פרחה ישראלית שנשכבה על ארבעה מושבים, והלכה לישון. בתום ניתוח קצר של המצב הגעתי למסקנה שכנראה שזאת לא משמעות הסמל.

לבסוף, ביום האחרון של הטיול, קיבלתי הזדמנות נוספת לבצע תצפית בשטח. באחד האתרים התיירותיים ראיתי את הסמל הזה מעל דלת של שירותים – לצד שירותי גברים ושירותי נשים היה גם את זה. אז התמקמתי בצלו של איזה עץ וחיכיתי בסבלנות. כעבור כמה דקות סבלנותי השתלמה ויצאה משם… פרחה ישראלית. לא, לא באמת. הפעם זה היה נזיר בודהיסטי. זה סמל של נזיר בודהיסטי. באייקונים, "סטנדרטי" זה עניין של גאוגרפיה.

כשבקורסים ממשקולוגיים מתחילים לדבר על המושג Affordance (איפשוּר), תמיד מזכירים ידיות של דלתות. הידיות אמורות לשדר האם הדלת נפתחת פנימה או החוצה. כידוע, ברוב המקרים זה לא קורה.

אז בעלי הדלתות פשוט כותבים עליהן. אבל, כפי שאמרתי בהתחלה, לפעמים הם מבינים שמדובר במסר פשוט שצריך להיות מובן לדוברי כל השפות, ולכן כדאי לשים תמונה.

אני לא מכיר שיש כרגע סמל סטנדרטי ל"משוך" ו-"דחף", אבל במידה ויחפשו, אני רוצה להציע את שתי התמונות האלה:

אמנם משהו בהן משדר גם שפתיחת הדלת הזו עשויה להיות משימה מאוד מאוד קשה, וככל הנראה הדלת בכלל נעולה, אבל אי אפשר שלא להבין את משמעותן.

זה על החוף בקופנגן. רואים את הכיתוב באנגלית? ככה אני ראיתי אותו לראשונה, כשהדגל מסתיר את תחילת המילה (וכן, צריך לנקות את העדשה, אני יודע).

להלן המחשבות שעברו אצלי בראש כשראיתי את זה, בסדר כרונולוגי:

1. למה אין קו תחתון מתחת ללינק יצירת קשר?

2. אה, רגע, זה לא יכול להיות לינק. אז למה אין מספר טלפון?

3. יש פה בעיית kerning (ריווח אותיות) קשה, המרחק בין שתי המילים הוא כמו המרחק בין האותיות במילה.

4. למה האותיות מופנות אל החוף? מי שרואה את זה מהחוף כבר נמצא פה גם ככה, אבל מי שמגיע בסירה יראה את זה בכתב ראי.

ואז הרוח הסיטה את הדגל, וסליחה על זה שהתמונה יצאה מרוחה.

5. פאק.

6. ביליתי הרבה יותר מדי זמן בהתעסקות עם אתרים.