דרושים קוראים בקפה

בעקבות הצלחת הפוסט האחרון, המספר איך הצלתי בגבורה עלמה נאה מטלפיו השובות של יובל סגל, החלטתי לחלוק מור"ק נוסף. פרס נחשק מחכה בסוף הפוסט לקורא השקדן (בעוד שהקורא העצלן יכול לקפוץ לשם כבר עכשיו, אבל זה לא רלוונטי לגביו).

בדרך כלל אני מתחיל מרחוק ואז מגיע לממשקים. הפעם נתחיל בממשקים ונגיע להרצליה.

אני מכיר שתי בעיות ממשקולוגיות נצחיות שאין להן תשובה נכונה וכנראה שגם לא תהיה.

האחת זה הסדר הנכון של כפתורי "אישור" ו"ביטול". מה צריך להיות מימין ומה – משמאל. בדסקטופ זה עוד יחסית מסודר כי אפשר ללכת לפי מה שמקובל במערכת ההפעלה (אישור-ביטול בווינדוז, ביטול-אישור במאק, לפי כיוון הקריאה). בווב זה יותר מורכב – וכאמור אין ממש תשובה נכונה. מי שממש רוצה לקרוא על זה – אפשר כאן.

השנייה זה התווית שעל כפתורי toggle, כלומר כפתורים שמעבירים בין שני מצבים. הבעיה כאן היא די פשוטה – צריך שהמשתמש גם יידע מה המצב הנוכחי של הכפתור וגם מהי הפעולה שהוא יבצע אם ילחץ עליו. ומאחר והכפתור מעביר בין שני מצבים, שני הדברים האלה הפוכים. ישנן כל מיני קונבנציות לסיפור הזה. למשל כפתור On/Off מאוד מקושר למכשירים פיזיים, שאינם משנים את התויות שלהם. לכן יהיה רשום עליו "On" בין אם המצב כרגע כבוי או דלוק. לעומת זאת, כפתור Play/Pause לרוב יראה את המצב השני – יהיה עליו אייקון של Pause בזמן שהקובץ מתנגן, ואייקון של נגינה כשהקובץ מושהה. יש הרבה פתרונות וטריקים אבל לעיתים קרובות שום דבר לא עוזר ואתה נשאר עם הבעיה בדיוק כפי שתיארתי אותה. גם על זה אפשר לקרוא עוד הרבה חפירות כאן.

אגב, לכל מי שמקלל/ת את השפה העברית על כך שאינה מאפשרת לו/לה לכתוב בצורה ניטראלית מבחינת מגדר, וכל משפט יוצא או בזכר או בנקבה או בצורת סביל, שנסבל רק בכמויות קטנות, וזאת להבדיל מהאנגלית הניטראלית – לפעמים לעברית יש גם יתרונות. החיים שלנו הרבה יותר פשוטים, כי אנחנו יכולים לכתוב "כיבוי" או "כבוי" או "כבה" ואז ברור לחלוטין האם הכוונה היא למצב הנוכחי או לפעולה. באנגלית, המילה On, לפחות כששמים אותה על כפתור, יכולה לתאר גם פעולה וגם מצב נוכחי. ומילא On, שהיא גם מילת יחס, גם שם תואר וגם תואר הפועל, אולי אין עוד הרבה כאלה, אבל גם מילים לגיטימיות לחלוטין כמו Play מתארות גם פעולה וגם מצב/תהליך. נגיד כמו המילה התמימה Empty.

יש לנו במשרד (אשר בהרצליה – הנה, הגענו) מכונת אספרסו. היא יודעת לטחון פולים, להרעיש, להתפרץ במטחים של קיטור כלפי עוברי אורח תמימים, ולעיתים רחוקות היא גם יודעת להכין קפה, אבל מה שהיא עושה הכי טוב זה להציג הודעות שגיאה. אני אוהב במיוחד את "error 8" שתמיד מחמם לי את הלב, בעוד שהחלב דווקא נשאר קר ולא מוקצף. היא נראית בערך ככה (כפי שבטח ניחשתם, הקפה להמחשה בלבד):

לפני כמה שבועות הגעתי למכונה כדי להתעדכן בשגיאה היומית, וגיליתי מולה שתי בחורות אובדות עצות. הן ניסו לקבל מהמכונה קפה, אבל היא רק היבהבה לעברן בכיתוב אדום ואומלל "empty grounds". הבחורות, שתיהן מבינות אנגלית, הבינו שנגמרו לה הפולים לטחינה. הן פתחו אותה מלמעלה, ראו שבעיקרון יש עדיין פולים, אבל ליתר ביטחון הוסיפו לה עוד קצת. הן לחצו שוב על הכפתור והמכונה שוב אמרה "empty grounds". הן הבינו שהמכונה לא קולטת כנראה שהוסיפו לה פולים, ולכן כיבו והדליקו אותה, כמו עובדות הייטק טובות. אחרי כמה דקות, כשהיא עלתה (למה לוקח 5 דקות עד שמכונת קפה עולה? היא כאילו מורידה עדכונים ומריצה אנטיוירוס?), היא שוב התלוננה על empty grounds. כאן הגעתי אני הגיבור והסברתי להן ש-empty במקרה הזה אינו מתאר את המצב אלא את הפעולה שהמכונה דורשת מהן. מגש הפולים הטחונים שלה התמלא והיה צריך להוציא אותו מהמכונה ולרוקן. גיבור או לא גיבור?

ועכשיו הפרס. מי שרוצה לנסות את כוחו (או כוחה) מול המכונה באופן אישי, ובעיקר מי שרוצה להתעסק כל היום בדיונים על הסדר הנכון של כפתורי אישור וביטול או על התויות של כפתורי toggle, בוודאי ישמח לדעת שאנחנו מחפשים לגייס מאפיינ/ת חוויית משתמש. הקריטריון הראשון מאוד פשוט – אם לחצתם על הלינקים למעלה ולפחות רפרפתם על הדיונים, בהחלט יש לנו על מה לדבר. עניין, כיף ותנאים מובטחים (טוב, חוץ מאספרסו. זה לפי מצב הרוח של המכונה). פרטים או אצלי ו/או בקישור הזה.