לפני כמה זמן עשיתי ניסוי משתמשים. ליתר דיוק ניסוי משתמש. הייתי אצל חבר, ביקשתי ממנו להיכנס לאתר המקלדת הקצת-יותר-מדי-פוזה-לאנשים-שכולה-רוצים-להקליד, www.daskeyboard.com, להיכנס לטאב ה-Professional, ולהגיד לי מה יקרה ברגע שילחץ על אחד משלוש הריבועים הקטנים שלמטה.
ניסויים, כך לימדו אותי, צריך לשחזר. לכן תגידו לעצמכם גם אתם מה יקרה לאחר שתלחצו על אחד הריבועים. אתם הרי כבר יודעים מה יקרה, ידעתם את זה בשנייה שראיתם את התמונה, אז עכשיו רק תגידו בקול.
אם אמרתם שתקבלו תמונות נוספות של המקלדת בטאב Professional, כפי שאמר החבר שלי וכפי שאני חשבתי כשהגעתי לראשונה לאתר, אז טעיתם.
מה שיקרה בפועל זה שהטאב למעלה יתחלף. הריבועים הם פשוט דרך אחרת לעבור טאבים. הנה, זה מה שקורה בלחיצה על השני.
יש הטוענים שאי-אפשר להרוס עוף, ואיך שלא תבשל אותו, הוא ייצא בסדר. באופן חד-משמעי מדובר באנשים אשר א' – מעולם לא בישלתי להם עוף, ו-ב' – מעולם לא אכלו בחדר-אוכל צבאי ולכן אינם מכירים את מתכון הצ'יקו-דה-ארמי, שהוא עוף שהומת בטביעה בשמן (טיפולך מר יורופסקי).
אז לפעמים אני שוכח איפה אני חי, וגם אני חושב שיש רכיבים שאי אפשר להרוס. נגיד כמו הרכיב הזה. מדובר באחד האלמנטים הנפוצים, המזוהים והסטנדרטיים ביותר שהופיעו ב-4-5 השנים האחרונות.
הם לא חייבים להיות ממוספרים (פינה ימנית עליונה)
והם גם לא חייבים להיות ריבועים (פינה ימנית תחתונה)
די קשה למצוא אתר תוכן או אתר שיווקי שאין בו את הרכיבים האלה, והם תמיד מתנהגים באותה צורה. הם עושים בדיוק דבר אחד – ניווט פנימי בגלריית התמונות שהם צמודים אליה. ובשום דבר אחר.
לרוב זו גם הדרך היחידה לנווט בין התמונות באופן ידני, וזה בסדר כי אז התמונות בגלריה יתחלפו בצורה אוטומטית. לפעמים יש גם חיצים ימינה ושמאל, אבל לעולם לא נראה אמצעי ניווט נוסף שמשחזר אחד לאחד את התפקיד של הרכיב הזה – כי מדובר בתוכן נלווה משני ודקורטיבי ואין סיבה להקדיש לו ניווט "אמיתי". ובמקרים בהם כן רוצים לתת לו יותר משקל, עושים גלריה עם ניווט פנימי בצורה של thumbnails, כמו כאן באתר האולימפיאדה
או כמו הגלריות של ynet, המתמחות בהסוואת פקדים.
לכל פקד וכל אלמנט ממשקי יש תפקיד מסוים, ואת רובם קל לזהות במבט אחד מהיר. אחד מנווט, השני מבצע פעולה, השלישי יודע לקבל קלט מהמשתמש. אבל הם תמיד מבצעים את התפקידים שלהם בתוך הקשר מסוים, ואת כל ההקשר קשה לזהות במבט אחד בצורה נכונה. לעיתים גם מומחה מאוד מנוסה יצטרך ללמוד את המערכת בצורה יסודית לפני שיבין מדוע החליטו להשתמש בפתרון ממשקי מסוים ולא באחר (בהנחה שמי שאפיין את המערכת עשה את זה טוב). כשאנשים רואים פתרון מסוים, מתלהבים ממנו ומחליטים שגם הם חייבים אחד כזה מבלי לנסות להבין האם הוא מתאים להם, עשויים לקרות דברים מעניינים.
אנשים אוהבים למדוד זמן. לכן הם המציאו את מונה הימים ושמו אותו ברשת, באתרים של אירועים בולטים. כמה חודשים לפני האירוע הם שמים באתר איזה שעון גדול שסופר אחורנית (אגב, מי שאוהב למדוד זמן עוד יותר אלה יצרני השעונים, שתמיד מתעקשים לדחוף את הלוגו שלהן בצמוד לשעון הזה). למשל, כרגע אפשר למצוא כזה באתר של גביע מלבורן (רכיבה על סוסים), יחד עם לוגו של Longines, שכנראה לא היה להם את הלוגו של עצמם בקובץ שתומך בשקיפות, לכן הם פשוט שמו תמונה עם מלבן לבן מכוער שמצאו בגוגל.
יש כזה גם באתר של פרסי הגראמי, רק ששם גוצ'י כן השקיעו בחתיכת שעון מעוצב. טוב, זה גוצ'י.
אבל אנשים אוהבים למדוד לא רק את הזמן שנותר עד אירוע מסוים אלא גם את הזמן שעבר מאז אירוע מסוים. נגיד ימי הולדת או שנות הקיום של חברות. שזה בסדר גמור אלא אם אתה אחת הפיצריות האלה בתל-אביב שרושמות על השלט "נוסד ב-2009", ורוב הסיכויים שזה אותו שלט שהם תלו ביום פתיחת המקום.
אז הפקד הזה למעלה מתאים היטב למקרה הראשון (למרות שעם מידה מסוימת של כישרון עדיין אפשר להרוס אותו). אבל במקרה השני הוא טוב מקסימום ליומיים הראשונים של קיום החברה, לפני שההתלהבות הראשונית שככה. החברה שאני עובד בה קשורה לחברה קנדית מסוימת שבעמוד הבית של האתר שלהם נמצאת הפנינה הזאת:
כשאני רואה מונה שמודד עד השנייה את זמן קיומה של חברה שנוסדה לפני שנוסדתי אני, אני מקבל את הרושם שמייסד החברה פשוט בוהה בעמוד הזה כבר שלושים וארבע שנים, שלושה חודשים, עשרים ותשעה ימים, שלוש-עשרה שעות, עשרים ושש דקות ואחת-עשרה שניות, ומתמוגג מכל שנייה שעוברת. ואני יודע שזה לא באמת כך רק מהסיבה שלפני שלושים וארבע שנים, שלושה חודשים, עשרים ותשעה ימים, שלוש-עשרה שעות, עשרים ושש דקות ואחת-עשרה שניות עוד לא היה להם אתר. אבל אז הוא בטח ישב עם שעון.
נ.ב. אני פשוט אמשיך לפרסם עד שנמצא מישהו. אנחנו ב-Mediamind מחפשים מאפייני חוויית משתמש. לכו על זה.