האלוהים, כידוע, נמצא בפרטים הקטנים.
כשהתחלתי בתחום והיו שואלים אותי מה החלק שאני הכי נהנה ממנו, הייתי אומר שזה עבודת הקונספט. לאחר כשנתיים-שלוש הגעתי למסקנה שעבודת האפיון המפורט מעניינת אותי לכל הפחות באותה מידה – וכנראה אפילו קצת יותר. ועכשיו אני לפעמים מרגיש שאפילו האפיון המפורט שאני עושה הוא לא מספיק מפורט והייתי רוצה לפרט יותר. דוגמא שאני מאוד אוהב היא שברוס טוגנזיני, שהוא הכי קרוב שיש לאלוהי הUX (הוא זה שייסד ואייש במשך 14 שנה את המשרה שמאייש היום ג'וני אייב – אם כי לא לאורך זמן ככל הנראה), התעסק בדברים כמו פונקציית תאוצת העכבר במערכות ההפעלה של אפל. "מה ל-UX ולפונקציות תאוצת העכבר", אתם בטח לא שואלים, כי אין לכם הרגל לדבר אל המסך? פשוט מאוד – אם המשתמש מזיז את העכבר מהר, אז כנראה שהוא רוצה להגיע רחוק, וכרגע פחות חשוב לו הדיוק. אז אולי כדאי להזיז את העכבר בשתי נקודות על כל נקודה שהוא זז בפועל. לעומת זאת, אם הוא מזיז את העכבר לאט ובזהירות, אז כנראה שחשוב לו הדיוק ולא המהירות – אז אולי נזיז את העכבר בחצי נקודה על כל נקודה במציאות, ונקל עליו את המשימה הכירורגית. משהו כזה.
לא רבים מאיתנו עוסקים באפיון של מערכות הפעלה, אבל זה לא אומר שלא צריך להתעסק בפרטים. אני אפילו אסתכן ואומר שהם משפיעים על חוויית המשתמש יותר מהקונספט. כי הקונספט, המבנה הכללי של המערכת, זה מה שהמשתמש לומד בימים הראשונים. הפרטים זה מה שהוא מתמודד איתו לאחר מכן בכל מסך ובכל קליק.
בפוסט הקודם דיברתי על Path. כזכור (לי), התקנתי אותה בעיקר בשביל לבדוק את עניין הסיסמא, ואז שכחתי ממנה לגמרי, עד לפני איזה שבוע, ששלפתי אותה מהבוידעם והחלטתי לבדוק על מה בכלל כל המהומה. שיחקתי איתה קצת ואני לא יכול להגיד שהבנתי. אני כן יכול להגיד שהאלוהים נשאר באותו מקום שראינו אותו לאחרונה – בפרטים הקטנים.
צילמתי תמונה ב-Path, ושיחקתי קצת עם הפילטרים לפני שאני מפרסם. שמתי לב שזה לא נוח לי. משהו בסיפור של הפילטרים לא עובד. לא בדיוק הבנתי מה זה בדיוק, אבל הייתי לי איזו הרגשה שזה אמור להיות קל וזורם יותר ושמעבר על כל הפילטרים אמור לקחת פחות זמן. ואז עשיתי את אותו הדבר באינסטגרם והבנתי מיד. או לפחות נוצרה לי תאוריה.
כמו מדען טוב (פסיכולוגיה, גם כן מדע), אני יודע שתאוריות צריך לאשש. כשחזרתי הביתה שיחזרתי את הניסוי בתנאים מבוקרים, בעזרת צוות הדוגמנים הביתי שלי – דוגמנית ידיים ודוגמן זנב. כך בערך נראה תהליך מעבר על הפילטרים באינסטגרם. סלחו לי על בחירת המוסיקה. זה מה שיוטיוב הציע ולא יכלתי להתאפק.
וכך זה נראה ב-Path
בשתי האפליקציות הפילטרים מסודרים במעין סרגל שנפרס על-פני כמה מסכים וצריך לעבור בין המסכים וללחוץ על כפתור הפילטר כדי להפעיל אותו. אינסטגרם, כשעומדים על הפילטר האחרון במסך, מזיזה אותו קצת פנימה ומפנה את המקום האחרון לפילטר הבא – ולזה שאחריו וזה שאחריו. אפשר לעבור על כולם בלי להזיז את האצבע, רק ע"י לחיצה חוזרת באותו מקום. אפשר לא להסתכל על הפילטרים בכלל ולהתמקד במה שחשוב – שזה התמונה, למקרה שזה לא היה ברור. את ההנחיות המדויקות להשלמת התהליך הזה היטיב לנסח קובי אוז בכותרת הפוסט הזה.
ואילו ב-Path, כשהגעת לסוף המסך לא קורה שום דבר מיוחד. אתה רוצה את הדף הבא – בבקשה, אתה מוזמן להסיט את מבטך מהתמונה ולגרור את סרגל הפילטרים שמאלה. ואת הגרירה צריך לעשות בזהירות – זה לא שהיא תתחשב בך חס וחלילה ותעצור או לפחות תאט אחרי שחמשת הפילטרים הבאים ממלאים את המסך – אם עשית תנועה לא זהירה, הגרירה פשוט תמשיך עד שתגיע לסוף הרשימה. שזה אפיון מעולה עבור אנשים שמשתמשים בעיקר בפילטר הראשון והאחרון ועוברים ביניהם כל הזמן (והראשון הוא בכלל לא פילטר אלא כניסה לחנות הפילטרים שלהם, שגם זו הברקה די תמוהה בעיניי). לכל יתר המשתמשים בעולם – לא כל-כך טוב.
ובעיקר כדי שלא יגידו שיש לי משהו נגד Path (שאני מודה שעדיין אין לי מושג לְמה זה טוב): גם להם יש יציאות מוצלחות. משהו שהפתיע אותי היום כששיחקתי איתה – באפליקציית הצילום האייקונים מושפעים ע"י כוח הכבידה. איך שלא תסובב את המכשיר, הם מסתובבים בכיוון ההפוך ותמיד מסתכלים למטה. אני שוב אמחיש בעזרת דוגמן הבית:
הטלפון מסתובב, סרגל הכפתורים מסתובב איתו, אבל האייקונים נשארים עם הרגליים על הקרקע. זאת בניגוד לאינסטגרם למשל שפשוט לא מגיבה לשום שינוי אוריינטציה במכשיר.
נ.ב. כל האמור לעיל מתייחס לגרסאות שרצות על האנדרואיד המזדקן שלי, יכול להיות שבאייפון או בגרסאות חדשות יותר ההתנהגויות שונות.
נ.ב.ב. מי מגיע ל-UXI Live ביום ראשון/שני? בואו להגיד שלום.