פעם היינו צריכים לאפיין מערכת שתחליף מערכת קיימת ודי שנואה על משתמשיה. בפגישת ההתנעה מנהלת המוצר אמרה לי שאסור בתכלית האיסור שיהיו טאבים במוצר החדש. "כי המשתמשים שלי שונאים טאבים". אני הסבתי את תשומת לבה בעדינות לעובדה שבני אדם בריאים בנפשם אינם נוהגים לפתח יחסים אמוציונאליים עם פקדי ממשק. אף אחד לא קם בבוקר ואומר לעצמו "איך אני שונא צ'קבוקסים, בא לי להרוג את כולם אחד-אחד" (זאת הייתה לקוחה פנימית בארגון לכן היא לא יכלה להרים טלפון ולבקש שישלחו לה מישהו שיודע לשמור על הפה שלו). בעודה המומה מהטענה הפסיכולוגית המפוקפקת הזאת, מיהרתי להסביר שאני בהחלט מאמין לה שהמשתמשים שלה חושבים שהם שונאים טאבים, אבל בפועל הם רק שונאים את השימוש שהמערכת הנוכחית עושה בהם. הם שונאים את זה שהמידע שהם צריכים מפוזר במסכים שונים והם צריכים לקפוץ כל הזמן הלוך וחזור בין כמה מסכים במקום לראות את כל המידע בבת אחת. ויכול להיות שאם רק נסדר את המידע אחרת, כולם יהיו מרוצים – וייתכן מאוד שדווקא טאבים הם האמצעי שיאפשר לנו לעשות את זה בצורה הכי טובה. היא אמרה בתגובה שאין בעיה שנסדר את המידע הכי טוב שאפשר כל עוד לא יהיו שם טאבים, כי המשתמשים שלה כן שונאים אותם. באופן אישי אין לי בעיה להניח שלמישהו מהמשתמשים שלה הייתה טראומת ילדות שקשורה בטאבים (אולי הוא תפס את אבא משתמש באקספלורר), אבל אני בספק שהם כולם כאלה. את זה כבר לא אמרתי לה. בסוף פשוט עיצַבנו אותם אחרת, אמרנו לה שאלה לא טאבים אלא מודולים, וכולם היו מרוצים פחות או יותר.
באופן כללי אחד הדברים שמקשים מאוד על החיים של איש UX הוא הנטייה של לקוחות לדבר בפקדים. שעל פניו זה מאוד הגיוני, כי בסופו של דבר באנו לבנות להם ממשק, אבל זה מאוד מבלבל ומגביל. כשלקוח אומר שכאן צריך להיות תפריט נפתח מה שהוא מתכוון זה ש"כאן המשתמש אמור לבחור מתוך כמה אפשרויות" – ואת זה אפשר לפתור במגוון דרכים, כשעל המאפיין לזהות את הדרך המתאימה ביותר. וזה הופך לבעיה כאשר המאפיין לוקח את הדברים מילולית, או כאשר הלקוח אינו מצליח להפריד בין הצורך לפתרון ואומר "אבל אמרתי שכאן צריך להיות תפריט נפתח". אגב, לפני שמנסים לזהות את הדרך המתאימה ביותר להציע את האפשרויות, כדאי לחשוב האם המשתמש באמת אמור לבחור מתוך כמה אפשרויות, ובמידה וכן – האם זה באמת אמור להיות דווקא כאן. על כל פנים, אני לא יודע אם קורסי ה-UX המוצעים היום בארץ כוללים שיעור בתרגום "ממשק מבוקש -> הצורך בפועל-> ממשק מאופיין", אבל אם לא אז כדאי להכניס כזה. אני עובד על מילון.
וחזרה למערכות יחסים אמוציונאליות עם פקדים. לפני כמה זמן הגעתי לעמוד המטריד הבא: רשימת האנשים שהוצאו להורג במדינת טקסס. מדובר בעמוד די יבש שמציע קצת מידע על כל בן אדם: שם מלא, גיל, גזע, מחוז, מספר סידורי של השב"ס הטקסני, ותאריך ההוצאה להורג. ויש שני קישורים לעמודים פנימיים יותר – תיאור הפשע שבגינו האסיר נידון למוות והמילים האחרונות שלו. שניהם מצמררים למדי (באמת) אבל היה קשה לעזוב את האתר בלי לעבור על כמה וכמה סיפורים. וכדי לעשות את זה נאלצתי בכל פעם ללחוץ על הקישור, להגיע לעמוד עם המידע, ואז לחזור חזרה לרשימה וללחוץ על הקישור הבא. אין דרך לעבור במהירות בין עמודי האסירים בלי לחזור לרשימה הכוללת. זה קצת מתסכל כי לוקח זמן למצוא ברשימה היכן היית ולעבור לשם הבא. אז חשבתי שכדאי להוסיף לעמודי המידע הפנימיים חיצים שיעבירו ישר לשם הבא ברשימה – זה יהפוך את התהליך להרבה יותר יעיל.
אבל אז פתאום הרגשתי שזה לא יהיה בסדר מבחינה אתית כלשהי. דמיינתי את האינטראקציה והיא ממש צרמה לי. אני מניח שזה נקרא "זילות". שזה לא יאה לעבור ככה ישירות בין העמודים ושכן "מן הראוי" לחזור לרשימה הגדולה לפני שעוברים לאסיר הבא. כשאני מתאר את זה ככה זה אולי לא נשמע מאוד הגיוני, אבל כשאני קורא שהבחור ירה למוות באביו, חנק למוות את אמו באמצעות כבל, והצית את ביתם כשבתוכו נמצאת הסבתא הנכה שלו, אני מרגיש שאולי כדאי שתהיה הפסקה קטנה לפני שעוברים למקרה הבא. לכן החץ "לעמוד הבא" מרגיש לי – אמוציונאלית – לא מתאים. אני נשבע שאין לי שום דבר נגד חיצים או קישורים, וכאן הצורך האובייקטיבי בהם קיים בבירור. אבל יכול להיות שעדיף לא לספק את הצורך הזה? שמנגון המעבר בין המילים האחרונות של אנשים שהוצאו להורג צריך להיות שונה ממנגנון המעבר לשיר הבא בפלייליסט? שלרשום שלוש שאלות רטוריות ברצף זה פלצנות?
בכל אופן, אין שם חיצים כאלה. וכאן הזמן להפעיל שוב את התער של אוקאם ולראות אם יש הסבר פשוט יותר. עם כל הכבוד לקדושת חיי אדם (נכון אחלה דרך לפתוח משפט? 🙂 ) אני לא חושב שהחיצים אינם נמצאים שם משום שיקולים אתיים. במידה ומישהו בכלל חשב לשים אותם שם, זה לא היה כזה פשוט בגלל שעל כל אסיר יש שני עמודים – אחד לתיאור המקרה והשני למילים האחרונות. אז אם נניח שמישהו רוצה לעבור על הרבה מקרים באתר, אין מסלול ברור ופשוט שמעביר אותו דרך כל העמודים. או שאנחנו מעבירים אותו בין עמודים מאותו סוג בלי לאפשר לעבור לסוג השני, או שנוצר מסלול מתפתל כך שבכל פעם הוא רואה את העמודים בסדר שונה.
יש כמובן הרבה דרכים לפתור את זה – כשהמתבקשת ביותר היא פשוט לרשום את הכל בעמוד אחד רציף, כי יש מעט מאוד מידע. ואם ממש חייבים לחסוך במקום, אז אפשר גם להשתמש בטאבים למורת רוחה של הגברת מתחילת הפוסט. אבל בתצורה הנוכחית של האתר כנראה שעדיף בלי קישורים בין העמודים.
ועדיין, סוגיות אתיות בניווט זה עניין שהפתיע אותי. כשמדברים על אתיקה ב-UX, הכוונה היא בדרך כלל למשהו אחר.