מצד אחד, אומרים שבני אדם מתרגלים לכל דבר. גם אומרים שפעולה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים ברצף נלמדת מהר ברמה האינסטינקטיבית, כך שאנחנו מפסיקים לחשוב עליה ותופסים אותה כטבעית ומובנת מאליה.
מצד שני – גוגל תמונות.
אני מחפש תמונות בגוגל כל יום, כמה פעמים ביום. אני לעולם לא מוצא את התמונה המתאימה על הניסיון הראשון, לכן אני עובר על כמה וכמה תמונות בכל פעם.
אני רוצה לשתף את איך שזה נראה מהצד:
ויטלי: אני רוצה תמונות של חתולים.
גוגל:
ויטלי: החתול הזה נראה מתאים, תראה לי אותו בגדול
גוגל: הנה החתול!
ויטלי: טוב, לא, אני רוצה חתול אחר, תחזיר אותי לרשימת התוצאות. (לוחץ על Back).
נורת אזהרה בראש של ויטלי: נדלקת. משהו רע הולך לקרות עכשיו. משהו רע תמיד קורה כשאתה עושה את זה.
גוגל: מאוחר מדי.
ויטלי: מקלל בעברית בלחש. לוחץ שוב על תמונות. שוב רואה את החתולים. מוצא מועמד חתולי חדש. לוחץ עליו.
גוגל: הנה החתול!
ויטלי: לא, לא מתאים. שוב לוחץ Back.
נורת אזהרה פלוס אזעקה בראש: אבל אמרנו לך!!!
גוגל: טוב, אתה ביקשת.
ויטלי: מקלל בעברית בקול רם הפעם. שוב עושה את כל הסיבוב. הפעם ממש נזהר שלא ללחוץ Back, משאיר את הנורה ואת האזעקה דולקות ברקע כדי להישאר דרוך, ובמסך החתול לוחץ על חתול אחר, ואז עוד אחד ועוד אחד. מבין שהתוצאות לא מתאימות וצריך להגדיר את החיפוש מחדש. ברגע שהן שומעות את מילת הקסם "מחדש", הנורה והאזעקה נכבות אוטומטית כי הן חושבות שתפקידן הסתיים. לוחץ Back.
גוגל: הנה החתולים שלך!
כדי לעבוד בצורה פרודוקטיבית אני חייב לקלל, זה חלק אינטגרלי מתהליך העבודה. זאת למעשה הסיבה היחידה לזה שיותר קשה לי לעבוד כשהאנשים במשרד מביאים את הילדים לעבודה. מצד שני, אולי כדאי שיסגלו לעצמם הרגלי עבודה נכונים מגיל צעיר, לא? סולם הקללות הוא מאוד ברור, זה מתחיל בקללות ממש שקטות בעברית, עובר לווליום יותר גבוה, עובר לרוסית שקטה, רוסית בקול, ואז הווליום מפסיק להתגבר ורק המורכבות גוברת (כי אני אדם שקט ונעים הליכות). אחרי שעה של חיפוש באגים באינטראקציות באקשור אני גם מתחיל לזרוק חפצים. אז כאן בדיוק הגענו לשלב של הרוסית השקטה.
ויטלי חוזר לחיפוש תמונות ומבצע חיפוש חדש. מעביר את הנורית והאזעקה למצב On קבוע ובזכותן ובמאמץ עילאי מצליח לא ללחוץ Back עד שהוא מוצא את התמונה המתאימה, מעתיק אותה לאן שצריך, ומתחיל לעבוד איתה.
מאחר והראש סיים עם חיפוש התמונות ועבר להתעסק במשהו אחר, מנגנוני ניהול הזיכרון שלו מנצלים את הזמן ומאפסים את כל הציוד ששימש לחיפוש תמונות, פשוט מכבים את השאלטר בחדר הבקרה של התמונות. זה כולל כמובן את הנורית והאזעקה.
אחרי דקה או שתיים של ניסיונות, מסתבר שהתמונה בכל זאת לא מתאימה. לכן ויטלי חוזר לדפדפן, רואה את התמונה פתוחה, ודבר ראשון לוחץ Back כדי לחזור לרשימת התמונות.
גוגל: אה, רצית לחזור אחורה, תראה, גם איפסתי בשבילך את תנאי החיפוש!
כאן זה השלב שהווליום עולה. הטכנולוגיה, גם זו הפנימית שבראש, מאכזבת אותנו. יש צורך באמצעים יותר פיזיים. לוקחים נעץ ובעזרת סלוטייפ מחברים אותו למקש ה-Back במקלדת, עם החוד כלפי מעלה. דרך נוספת שהוכחה כיעילה היא לפרק את המקש מהמקלדת לגמרי, אבל אז קצת יותר קשה להקליד את החיפוש, וגם קיים סיכוי לא זניח שבשלב הזה המקש פשוט ייזרק מהחלון.
שתבינו – הדיאלוג הזה, בדיוק כמתואר מינוס החתולים, קורה כבר שנים, מאז שחיפוש התמונות התחיל להתנהג בצורה כזו. זה קורה לי כל יום, כמה פעמים ביום, ולא נראה שזה הולך להיפסק.
מרוב ייאוש ניסיתי לעבור לחיפוש התמונות של בינג, שכן מתנהג בהתאם למצופה, אבל מסתבר ששוב בהתאם למצופה, בינג הוא מנוע חיפוש ממש מחורבן (למעט נישה אחת מאוד ייחודית אבל מאוד פופולרית, שבה הוא דווקא הרבה יותר טוב מגוגל – וזה בגלל שגוגל בכוונה פגעו באלגוריתם החיפוש שלהם עבורה).
יש בפסיכולוגיה קוגניטיבית תחום שנקרא למידה, כבר נגעתי בו קצת ב"שינויים בתפריט". אנשים שלומדים למידה לומדים כיצד אנשים לומדים. (המשפט הזה לא מדויק, כי בפועל לומדים על כל בעלי החיים ולא רק על בני אדם, אבל זה לא מסוג המשפטים שאני מסוגל לוותר עליהם, עם כל הכבוד לדיוק המדעי). בלמידה מבחינים בין חיזוקים לעונשים. באופן מאוד לא אינטואיטיבי, ההגדרה של חיזוק היא "כל דבר שמגביר התנהגות מסוימת", וההגדרה של עונש היא "כל דבר שגורם להפחתה בהתנהגות מסוימת". כלומר, אם יש לי ילד שמתפרע ואני אומר לו "קח ממתק אם אתה מבטיח להיות בשקט" והוא באמת נרגע, אז יוצא שהממתק היה עונש ביחס להתפרעות שלו. באותה צורה, אם אני נוזף בו כדי שיהיה בשקט והוא מתחיל להתפרע עוד יותר כדי לעשות לי דווקא, יוצא שהנזיפה שלי הייתה חיזוק. את הדבר הזה עושים כדי שיותר סטודנטים ייכשלו במבחן, והיתר ירגישו יותר טוב עם עצמם (לא באמת).
הסיפור עם כפתור ה-Back של גוגל הוא עונש קלאסי. וויקיפדיה אומרת לנו ש"עונשים מפחיתים את הסבירות של ההתנהגות באופן זמני בלבד, והם יכולים לגרום להופעתה של התנהגות אמוציונאלית אחרת (כגון נפנוף כנפיים אצל יונים)". שזה מסביר גם את זה שאני לא מצליח להתרגל לדבר הזה כבר שנים, גם את הקללות, וכמובן גם את נפנוף הכנפיים.
[…] ממשק וחווית משתמש | לשיתוף קישור זה בפייס עוד פוסט נהדר מבית היוצר של ויטלי מיז'יריצקי – והפעם על… עיצוב ממשק וחווית משתמש | לשיתוף קישור זה בפייס […]