There's also an English-language version of this post available.
אין ספק שכולכם יודעים שלמחבר USB תקני ישנם שלושה צדדים: הצד הראשון שניסיתם להכניס, הצד ההופכי, ואז את הצד הנכון, שבהכרח יהיה אחד הצדדים שכבר ניסיתם, אבל זה לא משנה כי בפעם הראשונה הוא לא יעבוד. יש טענות שזה מוסבר ע"י פיזיקת קוואנטים
ובכן, שלושה זה כלום. כשנכנסנו השבוע למסעדת פסטינה המקסימה בבאר-שבע, הוגש לנו תפריט בעל לא פחות מחמישה צדדים הופכיים. לפחות אני סובבתי אותו חמש פעמים לפני שקלטתי שקורה כאן משהו מוזר וכדאי לעצור ולנסות מנגנונים יותר מודעים. מסתבר שלא היה שום צורך לסובב, הייתי יכול לקרוא אותו כבר מהרגע הראשון – אם רק הייתי מצליח להתעלם מכל הניסיון שצברתי מהיום בו למדתי לקרוא עברית. כמובן שלא יכולתי שלא לתעד את זה למען המדע:
הדחף הראשוני שלי היה לשאול "מי הדגנרט שעיצב את זה?". כלומר, ברור שניסו לעצב תפריט שאפשר לקרוא משני הכיוונים, שלא משנה איך אתה מרים אותו, אין צורך לסובב – אבל הצליחו לעצב כזה שאי-אפשר לקרוא משום כיוון. ואז הסתכלתי פעם נוספת על התמונה שלמעלה, שמתי לב לסכו"ם בצדו השני של השולחן, ופתאום קלטתי שהכוונה הייתה ליצור תפריט משותף למכרז השולחן, ששני הסועדים יוכלו לקרוא אותו משני צידי השולחן. שזה כבר הרבה יותר הגיוני. אבל עדיין לא מבטל את העובדה שאנשים קוראים מלמעלה למטה ולא משנה כמה פעמים הם ייראו את התפריט, הטקסט הראשון שהם ייראו, יהיה הפוך.
עם זאת, הרעיון לעשות תפריט דו-כיווני הוא נחמד וידידותי לסביבה. אם נניח שזו הדרישה, מה יהיה הפתרון? אמרנו שאנשים קוראים מלמעלה, אז אפשר לנסות לשים למעלה את הצד שפונה אל הסועד. אבל אז יוצא שכל אחד מסתכל דווקא אל הצד המרוחק ממנו, במין הצלבה כזאת. זה לא יהיה קצת מוזר? זה לא אנטי-אינטואיטיבי להרחיק מהמשתמש את התוכן המיועד לו, ולקרב אותו דווקא אל המשתמש שלא אמור להסתכל עליו?
אז קודם כל יש כאן את ההיבט ההנדסת-אנושי, שמזכיר לנו שבני אדם בעיקרון נוטים להסתכל קדימה (כן, אפילו בעידן הסמארטפונים), ולשים משהו ממש מתחת לאף שלהם לא באמת עוזר לאף אחד. אבל הנדסת אנוש זה למתחכמים, הרבה יותר פשוט לחפש פתרונות בגוגל. למרבה הצער, וריאציות שונות של "תפריט סימטרי" או "דו-כיווני" לא ממש מניבות תוצאות רלוונטיות.
אבל למזלנו מישהו מתחום אחר כבר התעסק בבעיה הזו בדיוק – כיצד מניחים תמונה מורכבת על השולחן בצורה שתהיה ברורה ליושבים משני צידיו. את התוצאה ראינו כולנו אינספור פעמים:
אני באופן אישי הייתי מוקסם מקלפי משחק מאז גיל 8 כשדוד שלי לימד אותי לשחק דוראק, ואני זוכר שתהיתי לא פעם מה פשר העיצוב ה"משתקף". הבנתי שזה בעיקרון מאפשר לדעת מה הקלף לא משנה באיזו צורה שלפת אותו, אבל מעולם לא חשבתי על השחקנים האחרים. די מצחיק שכדי להגיע לתשובה הייתי צריך לחכות שלושה עשורים ואז ללכת לפסטינה בבאר-שבע.
אז רפרנס יש לנו, התקדימים כבר נקבעו – הרחקת התוכן מהמשתמש הרלוונטי עשויה לעבוד, ואם לשפוט לפי התפוצה של העיצוב שלמעלה – נראה שיש איזה קונצנזוס שזה עובד לא רע. אך האם זה יעבוד עם התפריט? תחליטו לבד. תסלחו לי שאני לא משקיע בפוטושופ, בכל זאת אינני UX/UI, תצטרכו להסתפק באקשור.
ולמה אנחנו לא יכולים פשוט להתעלם מהחלק העליון ברגע שאנחנו יודעים שהוא מפריע? בגלל האריקסנים, כמובן. בדיוק אתמול שאלו אותי בעבודה מה זה פסיכולוגיה קוגניטיבית. זה זה.