כיצד בוגרי קורס UX של הטכניון משתלבים בתעשיה

בערך בסגר הראשון של הקורונה, כשהיינו אי-שם באזור של פתיחת מחזור 6 של הקורס (למי שחדש כאן  – קורס אפיון חוויית משתמש של הטכניון בקמפוס שרונה ת"א), העברנו סקר בוגרים שהעלה כל מיני תוצאות מעניינות בעיניי. לאחרונה, כדי לציין את הגעת הקורס לגיל מצוות (מחזור 13) ולאור העובדה שקבוצת הבוגרים הכפילה את עצמה מאז סקר הבוגרים הראשון, החלטנו להעביר את הסקר פעם נוספת.

כזכור, מטרתו העיקרית, מעבר לסקרנות האישית והפקת הלקחים והשיפור שלנו, הייתה לאפשר לנו להשיב בצורה מושכלת לשאלה הנפוצה "מה אחוז הבוגרים שלכם שהשתלבו בתעשיה". או, ליתר דיוק, להסביר מדוע השאלה הזו היא מורכבת הרבה, הרבה יותר ממה שנדמה לשואלים.

הסקר רץ כשבועיים ונכון לרגע זה קיבל 99 תשובות, שזה אומר בערך 50% היענות, תלוי איך סופרים (כן, גם מספר הבוגרים עצמו הוא שאלה מורכבת, אבל זה לפעם אחרת).

מבנה הסקר היה מאוד דומה למה שעשיתי בפעם הקודמת, עם עוד כמה שאלות חדשות שנגיע אליהן בהמשך. אז ברשותכם לא אחזור על החלק הזה ואסתפק בקישור להסבר המקורי עבור הסקרנים מתודולוגית.

אז ככה, כדי להגיד כמה בוגרים הצליחו להשתלב בתעשייה, דבר ראשון אנחנו צריכים לדעת כמה מהם נבכלל ניסו להשתלב בתעשיה. לצורך העניין הזה שאלתי "האם ניסית לבצע שינוי במקצוע/קריירה בעקבות הקורס", עם האופציות המפתיעות של "ניסיתי" ו"לא ניסיתי".

מי שהעיד שניסה, נשאל לאחר מכן האם הוא הצליח, לא הצליח ועדיין מנסה, או שלא הצליח והפסיק לנסות.

וזה מה שיצא:

(סוג התרשים הזה נקרא Sunburst ואני אישית חושב שהוא לא מספיק מוכר, הוא ממש אחלה. הביס למטה זה בגלל אקסל, אנא אערף)

לפי התרשים הזה, רבע לא ניסו לבצע שינוי כלל. זה כולל אנשים שעשו את הקורס להרחבת אופקים כללית, או כדי להשתפר בעבודה הנוכחית שלהם, או שבהתחלה הם התכוונו להיכנס ליואקס אבל בסוף החליטו להישאר בתפקיד המקורי שלהם, או מאלף ואחת סיבות אחרות.

מתוך מי שכן ניסה, 47% הצליחו, 42% נוספים עדיין מנסים, ו11% לא הצליחו והפסיקו לנסות (האחוזים המצוינים בגרף הם מתוך סך המשיבים, לכן זה 34%, 31% ו-8% בהתאמה).

כאן אמורות לעלות מספר שאלות שאני מקווה לענות עליהן בהמשך, ונראה לי שהבוערת מכולן היא – מה היה הרקע שלהם לפני הקורס. וזה מתייחס לטענה הרווחת שאם אין לך רקע בעיצוב, אין לך ממש סיכוי למצוא עבודה. למרבה המזל הייתה לנו שאלה כזו בדיוק, ולהלן התוצאות:

זה מתייחס לכל האנשים שהגיעו מרקע מסוים וגם ניסו לבצע שינוי. ואם מישהו תוהה האם האחוזים האלה באמת מעידים על משהו או שמדובר במספרים קטנים מדי, זו התפלגות הרקעים בקרב 99 המשיבים (תדמיינו שזה 100 ואז האחוזים הם גם המספרים – ליגה!)

 

ועכשיו כמה הבהרות לגבי הקטגוריות:

• תחת "עיצוב (כלשהו)" כללתי את כל סוגי הרקע העיצובי, החל מתקשורת חזותית הקלאסי, עבור בעיצוב גראפי לפרינט , עיצוב מוצר ועיצוב פנים, וכלה בעיצוב אופנה. מבחינתי השאלה כאן היא האם יש יסוד להניח את קיומה של עין עיצובית וכישורים גרפיים כלשהם, או שלא. ולהגיד "על הרצף העיצובי" לא היה מתקבל בעין יפה כנראה.
• אדריכלות – כולל אדריכלות נוף.
• תכנות – כולל מהנדסי חשמל, אנשי QA וכל מה שקשור בקוד.
• פסיכולוגיה – החל בסטודנטים לתואר ראשון וכלה בבעלי תואר שני.
• תחת "אחר" נכנסים אנשים מגוונים ביותר – כאלה שסימנו "אחר" וגם כאלה שציינו שהם מגיעים מהוראה, שיווק, ניהול פרויקטים, כתיבה טכנית ואפילו פילוסופיה.

שאלה נוספת שמתעוררת בהקשר הזה היא "אוקיי, וכמה זמן לקח להם להגיע לסטטוס הזה?". כלומר, האם לצורך העניין הם ויתרו אחרי שבועיים, או שאולי הם דווקא ממשיכים לנסות אחרי שלוש שנים? אז די קשה לשאול בשאלה כזו לגבי תאריכים מדויקים, במיוחד לאור העובדה שעבור הותיקים שבחבורה מדובר באירועים מלפני שלוש וחצי שנים. אבל כן אפשר להסתכל על המחזור שבו למדו המשיבים, מה שנותן לנו את התמונה הבאה:

 

לאור 100% המרשימים של מחזור תשע חייבים להזכיר – זה לא אומר שכל המחזור השתלב בתעשיה. זה אומר שמתוך מי שענה על הסקר (כאמור 50% היענות) וגם ניסה לבצע שינוי – כולם הצליחו.

עם זאת, הסיפור של המחזורים עשוי להטעות. קיבלתי כבר כמה וכמה פניות שהתחילו ב"היי ויטלי, זוכר אותי? סיימתי את הקורס לפני שנתיים והיו עניינים ועכשיו סוף-סוף החלטתי לחפש עבודה". אז אולי יהיה יותר יעיל להתייחס להשקעה בפועל. הבעיה שמאוד קשה להעריך את זה, במיוחד בדיעבד. שאלתי "בלי לכלול את הזמן שהוקדש לקורס, ומהרגע שהתחלת לחפש עבודה, בערך כמה שעות בשבוע השקעת בתהליך הזה? (לימודים עצמאיים או במסגרות אחרות, הכנת תיק העבודות, הגשת מועמדויות, ראיונות ותרגילי בית, נטוורקינג)". ואז שאלתי במשך כמה שבועות זה נמשך. קוראים ותיקים אולי זוכרים שכבר אמרתי כמה פעמים בבלוג הזה שלחפש עבודה זו עבודה במשרה מלאה… אז היו לי כמה משיבים שנתנו מספרים של 50 שעות שבועיות. מהיכרותי עם הנפשות הפועלות ועם רמת המוטיבציה שלהם (בעיקר שלהן), אני אפילו נוטה להאמין לזה. בכל אופן, זה מה שמתקבל – שבועות, שעות בשבוע, והמצב הנוכחי. רואים את הקו האנכי הירוק שנוצר באזור האמצעי-עליון של 8-12 שבועות? זה נקרא "אזור הרבאק" כי הוא מאוכלס ע"י אנשים שנכנסו בזה ברבאק והצליחו, פרט למישהו אחד שויתר בשלב הזה.

שתי השיטות הנ"ל סובלות כל אחת מהבעיות שלה. "השיטה המחזורית" נותנת מידע אובייקטיבי אבל כאמור מתעלמת מ"החיים עצמם". שיטת הדיווח העצמי מתחשבת בחיים עצמם אבל היא מאוד לא מהימנה, אנחנו כבני אדם מאוד גרועים בהערכות מהסוג הזה, אלא אם מדובר במשהו שקרה ממש לאחרונה. אבל אני מאמין שביחד הן נותנות לנו תמונה לא רעה של המציאות.

עכשיו בואו נחזור לטענת היעדר המשרות האפיוניות לג'יוניורים, ונשאל – "כל הפסיכולוגים האלה מהתרשים השני שהצליחו למצוא עבודה, איפה הם עובדים בדיוק, אם כל המשרות מדברות על UX/UI"?

ובכן, אני שמח ששאלתי.

כבר הראנו כאן פעם שהטענות האלה הן כנראה קצת מוגזמות, אבל בסקר ההוא לא התייחסנו לנושא הג'יוניורים ספציפית, אלא דיברנו על תפקידי אפיון באופן כללי – ויש לא מעט ארגונים בהם עובדים מאפיינים שעושים נטו UX עוד מהתקופה שלפני השיפט הגדול לכיוון העיצובי (או כמו שבוגרי פסיכולוגיה קוראים לזה, the good old days), ויכול להיות שהתפקידים נשארו איתם, אבל שכבר לא מגייסים חדשים כאלה. זו בהחלט אופציה.

לכן הפעם שאלתי גם באיזה סוג ארגון עובדים הבוגרים, וכיצד מוגדר התפקיד שלהם. וכך קיבלתי את התרשימים הבאים:

(תחת חברות מוצר כללתי גם גופים לא-טכנולוגיים כמו בנקים, משרדי ממשלה וכד')

 

ואז מתוך ניסיון להבין טוב יותר את הנתונים הגעתי גם לזה:

 

מה שמעיד בעיניי על כך שבהחלט ישנן משרות UX לג'יוניורים, בהחלט יש סיכוי הגיוני למצוא עבודה גם ללא רקע בעיצוב, ורוב המשרות האלה כנראה נמצאות בחברות פרויקטים – שזה באמת המקום הכי טוב להתחיל את הקריירה, ללא שום ספק.

לבסוף, אני רוצה לחזור להתחלה ולשאלה המקורית של אחוז הבוגרים שמצליחים להשתלב בתעשיה, וגם להסביר מדוע אני משתמש בביטוי המסורבל של "לבצע שינוי במקצוע/קריירה" ולא שואל פשוט האם מצאו עבודה. אז ראינו כבר שממש לא כולם מנסים לבצע שינוי כלשהו. ועכשיו מסתבר שגם מי שכן מנסה – לא תמיד מנסה למצוא להיכנס לתחום בהכרח.

 

מה עוד

• 17% מתוך מי שהצליחו לשנות תחום עיסוק נעזרו בשירותי מנטורינג כלשהם. והפוך – מתוך כל מי שנעזר בשירותי מנטורינג, 36% הצליחו לשנות תחום עיסוק, והיתר מנסים (למען הסר ספק – מרצי הקורס אינם מספקים שירותי מנטורינג בתשלום ככל הידוע לי)
• מתוך מי שהשתתף במסגרות התנדבותיות מקצועיות, 50% הצליחו לשנות תחום עיסוק והיתר מנסים.
• מתוך מי שחיפש מסגרות כאלה ולא מצא משהו מתאים, 12% הצליחו לשנות תחום עיסוק, 50% מנסים, והיתר הפסיקו לנסות.
• מתוך מי שלא ניסה לחפש מסגרות התנדבותיות, גם כ-50% הצליחו, 8% ויתרו והיתר מנסים.
• מתוך מי שהעידו שלקחו גם קורסים מקוונים בנוסף לקורס עצמו, 33% הצליחו לבצע שינוי והיתר מנסים.

דיסקליימרים

• כאמור, הגענו לאחוזי היענות של 50%. ייתכן שמי שבחר לא לענות על הסקר שונה באופן מהותי ממי שכן, ואז הממצאים לא מייצגים אותו, לטובה או לרעה.
• ייתכן גם שהאנשים שמגיעים אלינו שונים באופן מהותי מכלל השוק, ואז אי אפשר להכליל מהמספרים האלה לגבי התעשיה כולה, לטובה או לרעה.
• המון המון תודה לכל מי שטרח והשתתף, אנחנו מאוד מעריכים את זה! 🙏🙏🙏 ותודה על כל המילים החמות בשאלות הפתוחות – אוהבים אתכם! 💙
• הט.ל.ח של מדעי החברה – מתאם אינו מעיד על סיבתיות

אם יש לכם שאלות או שמעניין אתכם איזה חיתוך שלא חשבתי עליו – דברו איתי בתגובות ואני מקווה שאוכל לעזור.

בריאות!