אז הדבר הראשון, והפחות מעניין, שקורה פה הוא שמי מאיתנו שנחשף אי-פעם לפסיכולוגיה קוגניטיבית נזכר שהקריאה היא במידה רבה אוטומטית. ולמרות שלא הייתה לי שום כוונה לקרוא בפעם המיליון את תפריטי ממשק החיפוש של גוגל, מאחר ובאותו רגע הקונספט של מפות בלט במודעות שלי, המוח פתאום הבחין במילה "מפות" שם בעמוד, הביא אותה אל המודעוּת, והכריז "הנה, מצאתי".
ועכשיו כשאנחנו נזכרים שיש לגוגל אופציה ייעודית לחיפוש מפות, אני צריך למצוא דרך להסביר לו למוח מדוע על אף שאני בדיוק בא לחפש מפות, אני עשוי להשתמש בחיפוש הכללי, או אולי בחיפוש התמונות, או אפילו בחיפוש החדשות, אבל הדבר שאני בוודאות לא אשתמש בו הוא דווקא חיפוש מפות. נכון קטע? תחשבו על זה שניה.
ובכן, גבי.ר.ב.ותיי, מה שקורה פה הוא רעידת אדמה ממשקולוגית, לא פחות. מסתבר שכל השנים האלה היינו שותפים לפשע ממשקי של ממש. הרי ידוע לכל שאחד העקרונות הכי מקודשים של חוויית משתמש הוא הקונסיסטנטיות. הרי דברים שנראים אותו דבר אמורים להתנהג אותו דבר. או, לחילופין, דברים שלא מתנהגים אותו דבר, לא אמורים להיראות אותו דבר. וגוגל, בעמוד הכי-הכי-הכי חשוב שלה ביי פאר, ובחלק הכי-הכי-הכי חשוב של העמוד הזה, ביי פאר, מפרה את העיקרון הזה. ואפילו לא בדרך אחת ואף לא בשתיים כי אם בשלוש דרכים שלמות בעת ובעונה אחת! הרצחת וגם ירשת וגם עוד משהו רע שלישי?
כי הדברים כאן ממש לא מתנהגים אותו דבר. ראשית, חוסר העקביות מתבטא ב*מה* שאנחנו רואים – בעוד ששאר אמצעי החיפוש מחזירים לנו *רשימה* של תוצאות חיפוש, "מפות" לעיתים קרובות מחזיר לנו תוצאת חיפוש אחת ויחידה. לא תמיד, אבל ברוב המקרים כשאנחנו מחפשים מקום ספציפי. אם נחפש את ירושלים, הוא ינחית אותנו בירושלים, למרות שאפשר להיווכח בקלות שיש לו עוד אלפי מקומות שונים ומשונים שנקראים "ירושלים" ברחבי העולם. למעשה החיפוש הזה מתנהג פחות כמו כפתור "חיפוש" ויותר כמו כפתור "I'm feeling lucky". לעומת זאת אם נחפש "ארומה" הוא כן יחזיר לנו רשימת תוצאות חיפוש (שגם היא לא מזכירה בשום אופן את תצוגת תוצאות החיפוש הרגילה של גוגל כמובן).
אבל אמרנו שיש לנו סעיף אישום נוסף. נכון טאבים? במקרה של טאבים יש חוק אחד פשוט מאוד, שאומר שהם לא פאקינג נעלמים! לחצת על טאב אחד, ראית מה יש שם, לא אהבת, דלג הלאה לטאב אחר או חזרה לקודם. כלל ברזל. ובכן, לא כאן. לחצת על טאב של "מפות", בום, הטאבים נעלמים כלא היו, אתה מגיע לאפליקציה אחרת לגמרי עם ניווט פנימי משלה, ללא שום דרך מובנית לחזור חזרה ("מובנית" פירושו "לא באמצעות כפתור "חזור" של הדפדפן).
בקיצור, ממש אנדרלמוסיה. הדבר האחרון הזה, עם הטאבים, לא היה עובר אותי בחיים, הייתי מתפלץ לפני שאני מעלה משהו כזה לאוויר.
ומצב טוב שהייתי טועה.
כל ההחלטות האפיוניות האלה שמופיעות שם בסעיפי האישום הן בעיניי החלטות נכונות, למרות כל הכללים היואקסיים שהן מפרות לכאורה.
זה בסדר שכשאני מחפש מפות אני לא אמור ללכת ל"מפות". כמה כבר אנשים מחפשים מפות בפורמט של תמונה, *לעומת מספר האנשים שכן מעוניינים במפה חיה*. אגב, על פניו העובדה שלא אמורים לחפש מפות תחת "מפות" היא גם גם לא אינטואיטיבית בעליל, מה שאמור בעיקר לעורר סימני שאלה סביב השימוש במושג האינטואיטיביות והמשמעות האמיתית שלו – אינטואיטיבי למי ובאילו נסיבות ועד כמה הוא דומה לפרסונות שלנו ואיך מודדים את זה בכלל?
וזה בסדר שדרך הצגת התוצאות היא לא כמו בשאר צורות החיפוש – כי היא דווקא כן. כל צורות החיפוש מותאמות לתצוגה המיטבית של סוג המידע שמעניין את המשתמש – וכך גם כאן. פשוט כאן התצוגה המיטבית הזו רחוקה הרבה יותר מהתצוגה הרגילה מאשר במקרים האחרים. זו עקביות עמוקה יותר (וחשובה יותר) מזו הויזואלית השטחית.
וזה בסדר לגבי הטאבים. אולי. לא בטוח. לא, זה עדיין מחרפן אותי. היה הורג אתכם להתחיל את האפליקציה קצת יותר נמוך, מתחת לטאבים? או למצוא איזה פתרון אחר (ויש כמה)? אתם גוגל למען השם!
כרגיל, מהנה ומחכים!
מאוד מעניין לעקוב אחרי ההחלטות האלו שנלקחות, בעיקר ע"י חברה כמו גוגל, שיש לה פידבק עצום על אופן השימוש, לאורך זמן. למשל לגבי המפות, לא מזמן כן היו מציגים רשימת מפות שונות לפני הקפיצה למפות של גוגל (וזה בד"כ עצבן אותי :)) ואם נלך עוד אחורה, לא היה טאב לחוד למפות…
אני אוהב לעקוב אחרי ההחלטות והשינויים שגוגל עושים. גם כי זה קובע את ה"הרגל ה"אינטואיטיבי" שלנו, וגם כי זה מבוסס על המון בדיקות שימוש.