פינגבאקים

"פינגבאק" מתרחש כשפוסט מסוים מוזכר בפוסט אחר. הפוסט הנוכחי הולך ליצור כמה פינגבאקים שירפרפו על שנת 2010 של UXtasy.

גברת מם וויטלי-איריקאקי.

באמצע השנה אני הצטרפתי לצוות UXI והבלוג הצטרף לנבחרת הקרמדלה של בזק בינלאומי.  בטקסט שלי בעמוד הצוות של אתר UXI רשום "לראשונה התחיל להתעניין בשימושיות כשגילה את שם המשפחה שלו". כשרשמתי את זה, לא ידעתי שאני תולה על הקיר רובה שהולך לירות חצי שנה מאוחר יותר, בשני קנותיו:

1. באירוע השנה לקרמדלה תפס אותי צוות צילום ושאל לשמי. אמרתי ויטלי. כששאלו מה שם המשפחה, אמרתי את מה שאני נוטה להגיד כשיש הרבה רעש מסביב ואני מניח ששואלים לפרוטוקול בלבד, ואין לי כוח להתחיל לאיית דברים. כלומר, אמרתי מ"ם. לאחר מכן נתתי ראיון קצר. לאחר כשבועיים בזק בינלאומי פירסמו את הסרטון, ואני מככב בו החל מהשניה ה-30 וכמעט עד השניה ה-34 בתור, איך לא, ויטלי מם.

ויכול להיות שהם התכוונו ל"מם" במשמעות meme? בגלל שאני כזה ויראלי?

2. אחד הדברים שאני עושה ב-UXI זה לפרסם מדי שבוע מקבץ של קישורים מעולם חוויית המשתמש. כמה שבועות לאחר תקרית המם, נציג אחד האתרים הלועזיים שסקרתי הודה לי בתגובות על שכללתי אותו בסקירה. התגובה הייתה באנגלית, והנחתי שהוא השתמש בגוגל טרנסלייט כדי להבין מה כתבתי עליו. פתחתי גם אני גוגל טרנסלייט והזנתי את כתובת הכתבה. הכתבה דווקא תורגמה בצורה מצוינת, אבל…

הסנדלר.

הסנדלר כידוע הולך יחף. את שם המשפחה שלו הוא לא תמיד רוצה לשנות, אבל הרבה דברים כן נמצאים בשליטתו. באחד הפרויקטים שעשיתי, הלקוח רצה להמציא אייקון חדש ל-RSS לאתר שלו. אני התעקשתי על להשתמש באייקון הסטנדרטי, או לפחות להתבסס עליו תוך שמירה על שני הסממנים המזהים שלו – קונספט וצורת "השידור" והצבע הכתום. אבל כשהעברתי את הבלוג הזה מוורדפרס החינמי לדומיין ייעודי, והייתי צריך אני לבחור אייקונים לאתר, התחלקתי בדיוק על אותה בננה. היו לי שלושה ערוצי עדכון – RSS, טוויטר ומייל. מאחר ורציתי להדגיש את המייל, משום מה עשיתי אותו כתום, ואת שני האחרים – כחולים. וזה היה נראה בערך כך:

כדי להוסיף חטא על פשע, לא רק שלא השתמשתי בכתום בשביל ה-RSS, אלא השתמשתי בו עבור אפשרות אחרת, באותו הקונטקסט בדיוק ובסמיכות לאייקון ה-RSS. בקיצור, למעט לחבר את סמל ה-RSS לקישור המייל, עשיתי את כל הטעויות האפשריות. רק לאחר ששני קוראים התלוננו שלחצו על האייקון הכתום כדי להתחבר ל-RSS, נזכרתי לשנות את זה (גיל ויואב – תודה!). על הדרך העפתי את טוויטר ושמתי במקומו את עמוד הפייסבוק. אגב, המשפט הקודם היווה את ההכרזה החגיגית על השקת עמוד הפייסבוק, אז הרשמ/י בהמוניך.

המשתמשים.

פוסט ישן וחביב עליי דיבר על חוויית המשתמש בנקניקיות. בין השאר, רשום בו ש"אתה אף פעם לא יכול לצפות מה יעשו המשתמשים עם היכולות שאתה נותן להם". פוסט יותר חדש דיבר על כמה מאפיינים מאוד ייחודיים של האתר yad2. לפני כמה ימים נזכרתי בשניהם, כשראיתי את המודעה הזו ב-yad2. מה שהלהיב אותי כל כך היה הטקסט במסגרת הירוקה.

למי שלא הבין, מדובר במודעת חיפוש נכס לקנייה, ולא הצעת מכירה/שכירות. הגולש גיא רב התושייה ניצל את המקום היחיד שמאפשר לו הזנת טקסט חופשי כדי לפרסם פנייה נרגשת זו לבעל הדירה הפוטנציאלי. השאלה מדוע יד2 דורשים ממחפש הנכס למלא את כל אותם הפרטים כמו מוכר הנכס, כולל כתובת מדויקת וקומה, מה שהופך את המודעה לרלוונטית עבור מקסימום ארבע משפחות (שש בבניין גדול?), היא לא מסוג השאלות שיש טעם לשאול.

מחוזות זרים

מונוגמיה זה רעיון מצוין (ראיתְ, ראיתְ?), אבל מונובלוגיה זו לא דרישה הגיונית מאיש UX להוט, ואין מה להתפלא שלפעמים הוא כותב הצידה. חוץ מהבלוג הזה, השנה פרסמתי כמה כתבות  בבלוג של נטקראפט (בין השאר סקירת תרום-השקה של windows phone 7 ופוסט על סוגיות באפיון בלוגים), ותרגמתי כמה כתבות של אחרים – עבור UXI (אפיון ולידציה בטפסים וגם שיפור conversion ע"י בניית טפסים במודל "השלמת מילים") ועבור חברת אינקוד הייפרה (אחת על ההממשקים המרושעים של פייסבוק ועוד אחת על  ההבדל בין שימושיות וחוויית משתמש).

וזהו

שתהיה לכם שנה אזרחית טובה. בשונה מפסח, אבל בדומה לסוכות, הפעם לא יהיו קישור ממשקולוגי מאולץ למועד. הרשמו לעמוד בפייסבוק! או שלא! שבת שלום.