אני רוצה לספר לכם על מקרה, שבו המשתמש במערכת מסוימת, על אף שהשתייך לקומץ קטן של האנשים הכי חכמים בכל העולם, לא הצליח להתמודד עם ממשק שמובן היום לכל ילד – וזה קרה אך ורק באשמת המאפיין, שלא דאג לדברים הבסיסיים. אבל תחילה כמה מילים על מערכות מומחה באופן כללי.
אפיון של מערכות מומחה זה כיף גדול. גם בגלל שלרוב אתה זוכה ללמוד עולם תוכן חדש ועשיר, וגם בגלל שמטלות המשתמשים הן לרוב ייחודיות, מורכבות ובאמת באמת מאתגרות. ויש בזה יתרון אחד נוסף, והוא שאפשר לרדת קצת מהברקס ולתת למנוע לנהום. אפשר לאפיין מסכים ותהליכים שבאמת תומכים במשתמש ומגבירים את יעילות העבודה שלו, ולקבל כרוע הכרחי אך משתלם את העובדה שזה ידרוש עקומת למידה מסוימת, והוא לא יוכל פשוט לפתוח את התוכנה ולהתחיל לרוץ. באינטרנט ובמוצרים שמיועדים "לכולם" או למשתמשים המזדמנים זה לא מחיר שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו, אבל במערכות מומחה יש קצת מרווח לנשימה: אם הבחירה היא בין פתרון שהוא ברור כשמש ובו לוקח דקה להשלים תהליך בסיסי, לבין פתרון אחר שמאפשר להשלים את התהליך בחצי דקה, אבל הוא דורש כמה דקות של חקר המערכת בפעם הראשונה, לעיתים קרובות נבחר בפתרון השני. כשהתהליך הזה יתבצע עשרות פעמים ביום ע"י מאות משתמשים, זה ישתלם לארגון עשרות מונים.
הבעיה עם זה היא שקשה לזכור שאותם מומחים – הם מומחים לעולם התוכן, וזה לא מעיד על השליטה שלהם במחשבים. קל מאוד להתפתות לשחרר את הרסן לחלוטין ולהגיד "אה, טוב, ילמדו, זה שווה את זה". אז נכון, יש עקומת למידה מסוימת, ויכול להיות שהמוצר מגיע לשטח עם חוברת הדרכה ועם מדריך צמוד, אבל זה ממש לא אומר שאפשר לבנות על זה. בהקשר הזה מישהו אמר לי פעם ש"המילה הטמעה לא צריכה להופיע בלקסיקון של איש UI". יכול להיות שהמשתמש הוא הבן אדם הכי חכם בעולם בתחומו, אך הממשק עדיין צריך להיות פשוט וברור עבורו. וכמובטח, הנה מקרה שהיה. יש לציין שהוא היה די מזמן, בסוף העידן השלישי.
יום אפור אחד, מגיעים גאנדאלף ושות' לכניסה למוריה, ורואים שעל שער הכניסה רשום "אמור ידיד והכנס". מזה גאנדאלף מסיק שידידים מכירים את הסיסמה, והם צריכים להגיד אותה ולהכנס. ואז הוא מתחיל לזרוק סיסמאות באוויר כמו פוליטיקאי ביום שלפני הבחירות. ומה עושה השער בתגובה? כלום. "קווי-הכסף החווירו, אך האבן האפורה והחלקה לא זעה ולא נעה … דבר לא ארע … הדלתות עמדו בלי-נוע".
למזלנו, בסוף נופל לו האסימון: "המילה הפותחת היתה כתובה על גבי הקשת, כל הזמן! והפירוש הנכון כך הוא: אמור 'ידיד' והיכנס. די היה שאומר את המלה 'ידיד' בלשון בני-לילית, והדלתות נפתחו".
ומה היה קורה אם אדון נארבי, מי שהיה חתום על השער, היה יודע גם לאפיין ולא רק לעצב ולפתח? במקרה כזה הייתה נמנעת אחת מהתפיסות המוטעות הגדולות בהיסטוריה – וכזו שלא רק שגאנדאלף קשישא נפל בה, אלא שלא באה על תיקונה עד היום, ולמעשה כאן נחשפת לראשונה.
בואו ננתח שניה את מה שהיה שם. מי שביקש לעבור בשערי מוריה היה צריך להגיד סיסמא. שימו לב, לא שם משתמש וסיסמא, אלא רק סיסמא. זה כבר מתחיל להרגיש קצת מוזר. ויתרה מזאת, הסיסמא הייתה כתובה ממש על דלת הכניסה. ולמה בדיוק טובה סיסמא שכתובה ממש במקום שבו צריך להזין אותה, לא כולל את הפתק הצהוב על המחשב במשרד כדי שהקולגות יוכלו לשלוח לכם את המייל ההוא? היא טובה לדבר אחד בלבד – להבחין את אלה שיודעים לקרוא, ורשאים להיכנס, מאלה שלא יודעים לפרש את הכתוב. את בני הגזעים החופשיים מהאורקים ודומיהם. את אלה שיודעים לחשוב בזכות עצמם מאלה שרק מבצעים את פקודותיו של מי ששיגר אותם, חסרי התבונה. חברים, למעשה מעולם לא היה מדובר בכלל במערכת מוגנת סיסמא, אלא על שערי מוריה התנוססה ה-captcha הראשונה בעולם!
וגאנדאלף מסכן, האיש הכי חכם בעולם, לא השכיל להבין שמדובר בקאפצ'ה ורק "ניסה לחש אחר לחש, פעמים בדיבור נמרץ ורם, ופעמים – נמוך ואיטי". מה שבא ללמד אותנו שלא משנה עד כמה המשתמש שלנו הוא מומחה בתחומו, אסור לעשות לעצמנו הנחות ויש לשאוף לממשק הכי פשוט שאפשר.
אבל אני לא מאוד מופתע מהביצוע החובבני, כי רואים שלאדון נארבי לא היה מושג בממשקים. מה זה בדיוק "קווי-הכסף החווירו, אך האבן לא זעה ולא נעה"? כבר מהרגע הראשון זה לא בישר טובות. איך מהדבר הזה מישהו אמור להבין שהכניסו סיסמא לא נכונה? צריך לרשום בבירור "הסיסמא שהזנת אינה נכונה, נסה שנית". והוא מחזיר לי הודעת שגיאה באמצעות שינוי קל בגוון של האפור? טפו. אם הייתם צריכים עוד סיבה למדוע צריך מאפיינים, הנה היא לפניכם.
אני כן מופתע קצת מגאנדאלף. מה שלא תגידו עליו, הוא היה חד הבחנה, ובכל זאת פיספס סממן מרכזי לכך שמדובר בקאפצ'ה ולא בסיסמא. הרי (שוב, בהנחה של עבודה מקצועית), אילו הייתה שם סיסמא, השער לא היה נראה כך:
אלא כך:
*תרתי-משמע
** תודה לרוית על הגישה לטקסט התרגום המזעזע לעברית.
משעשע ומאיר עיניים. אח, אילו הגמדים היו משקיעים במומחי ממשק משתמש ולא רק בפיתוח (כריית מכרות). אז אולי היו שמים שלטים ברורים יותר בתוך המכרות ולא נותנים לגנדלף וחבריו ללכת לאיבוד שעות במבוכים.
אבל, אולי בגלל שהגמדים הם עם אחר, המודלים המנטליים שלהם שונים לגמרי? אולי המושג "ססמא" (password) בתרבות שלהם כשמו כן הוא – Pass-Word, ותו לא, וגנדלף אולי הוא האיש החכם בעולם, אבל הוא פשוט לא שייך לקבוצת המשתמשים אליה כוונו המכרות?
אתה אומר בעצם שמדובר בבעיית אינטרנציונאליזציה?
בעיקרון יכול להיות, אבל הדבר הראשון שגנדאלף עשה כשהם הגיעו לשם, היה לשאול את גימלי מה הוא חושב על זה, וגם גימלי טעה. אבל לא נהיה גזענים ונחשוב שכל הגמדים אותו דבר, יכול להיות שענייני מרחק וזמן עשו את שלהם וגם גימלי כבר לא היה חלק מקהל היעד.
ועכשיו כשאני חושב על זה, באמת לא ראיתי אף גמד במפגש UXI על לוקליזציה 🙂
איזה יופי של פוסט, תודה! וגם ההבחנה של יואב בדבר "מילת מעבר" ולא "סיסמא" מוצלחת ממש.
לדעתי יש כאן אלמנט נוסף והוא תיאום ציפיות המשתמש מהמערכת. המילה שנבחרה לכניסה היא לא סתם מילה. אלא"ידיד". כלומר מלכתחילה המשתמש מצהיר על כוונותיו לכשייכנס. בא למטרות שלום. כל מטרה אחרת – לא מותאמת לציפיות המערכת ממשתמשיה ולהיפך…
נהדר!
ממה שזכור לי הסיסמא עצמה היתה מערכת שנכנסה לפעולה רק לאחר קטסטרופה (נפילת ארגיון) וגנדאלף מסביר שלפני-כן השערים היו פתוחים וישבו שם שומרים. כנראה מישהו ברגע האחרון אמר לנארבי, תכניס גם איזו קאפצ'ה,ליתר ביטחון. אם במקרה מישהו נתקע בחוץ בדיוק כשהשומרים יצאו להפסקת קפה.
כשגמדים רוצים להחביא דלת הוראות הפתיחה הן משהו כמו "הצטייד במפתח הנכון וחכה לקרניים האחרונות של השמש ביום דורין* כשהקיכלי יקיש על הסלע שלוש פעמים" – או שתפתח את הדלת מבפנים.
אבל אהבתי את הרעיון. 🙂
* כלומר, צריך להכיר גם את לוח השנה הגמדי.
זכור לך בגדול נכון – הסיסמא הייתה גם לפני, אבל היא באמת לא היתה בשימוש רב: "…דלתות אלו אין להן מפתח. בימיו של דורין לא היו כמוסות. על הרוב פתוחות היו וזקיפים שמרו עליהן. ואם נסגרו, כל היודע את המלה הפותחת היה אומרה ונכנס".
ולא צריך ממש להכיר את לוח השנה הגמדי, אני די בטוח שיש באוטלוק או לפחות בגוגל קלנדר 😉
כל מה שהיה צריך שם זה מרכאות סביב "ידיד", וכל הבעייה הייתה נמנעת. לא?
מה שמזכיר לי שתמיד יש לי חשש בקפצ'ה אם זה case-sensitive או לא. כלומר, גם הוראות ברורות זה חשוב.
כן, מרכאות היו פותרות את זה מצוין. אולי לא עשו את זה כי זה כמו לרשום קאפצ'ה בטקסט רגיל :).
נדמה לי שהם לא חזקים בסימני פיסוק בטנגוואר כך שאולי אין פתרון שיהיה ברור למי שלא מכיר את נארבי ואומנותו (שחלפו מן העולם). במקרה הזה האשמה על פאנור שיצר שיטת כתב דלה בסימני פיסוק (ושני דורות* של בני לילית שלא תיקנו את זה במשך עידן וחצי).
* קלברימבור מארגיון היה נכדו של פאנור הנ"ל
לתרגם לאנגלית ומהר!
פוסט מקסים ושנון.
בירושלים, בבית העלמין היהודי שעל הר הזיתים, יש מבנה "ציון" על קברו של אדמו"ר.
המבנה נעול, כדי למנוע מהערבים בסביבה להכנס ולהשתמש בו לכל מיני דברים.
המנעול הוא מנעול קומבינציה של מספרים.
ועל הדלת יש שלט: "המספרים הם הגימטריה של שמו השני של רבנו: פינעף, איינס, צויי, דריי.
וכך יכולים רק אנ"ש להיכנס.
נ.ב, יש לי צילום של השלט בכניסה, לא מצאתי מייל שלך כאן באתר.
תודה פיני, זה ענק!
מצאתי את הצילום כאן: http://d-spot.co.il/forum/index.php?showtopic=186791
ידעתי שיש הרבה קווי דימיון בין הגמדים של טולקין והיהודים, אבל את זה לא הכרתי 🙂
בדיוק מה שהתכוונתי.
(-:
תענוג 🙂
אדיר !
גישה כה שונה לא שמעתי עד כה,
קוריוז שמספרים מסביב למדורה ממש..
[…] כל זה נובע מכך שמדובר במערכת בעלת מאות מסכים (לא הגזמה), שאת רובם לא ניתן לפתור באופן גנרי, כי הם משרתים תהליכים שונים לחלוטין, וכל מסך דורש אפיון פרטני. התהליכים הם ארוכים מאוד ודורשים לקבל הרבה החלטות, כשרוב ההחלטות רק מעלות כמה שאלות נוספות, וכשאתה מקבל בסוף איזשהו סוג של תוצאה, אתה מרגיש שצלחת מבוך מפותל ועתיר סכנות, ושאינדיאנה ג'ונס ילד לידך (וואו, באטמן ואינדיאנה ג'ונס באותו פוסט – בואו נראה אם נצליח לשרבב פנימה גם את מלחמת הכוכבים. את שר הטבעות כבר כיסיתי). […]
[…] כל זה נובע מכך שמדובר במערכת בעלת מאות מסכים (לא הגזמה), שאת רובם לא ניתן לפתור באופן גנרי, כי הם משרתים תהליכים שונים לחלוטין, וכל מסך דורש אפיון פרטני. התהליכים הם ארוכים מאוד ודורשים לקבל הרבה החלטות, כשרוב ההחלטות רק מעלות כמה שאלות נוספות, וכשאתה מקבל בסוף איזשהו סוג של תוצאה, אתה מרגיש שצלחת מבוך מפותל ועתיר סכנות, ושאינדיאנה ג'ונס ילד לידך (וואו, באטמן ואינדיאנה ג'ונס באותו פוסט – בואו נראה אם נצליח לשרבב פנימה גם את מלחמת הכוכבים. את שר הטבעות כבר כיסיתי). […]