נעשה אתר מגניב

לפעמים אני מתפתה לעזוב את האפיון ולעבור להתעסק בעיצוב. ואז, כשאני אגיש את התוצר הראשון ללקוח הראשון, והוא ישאל אותי למה זה נראה כמו משהו שילד בן 3 עשה עם צבעי פנדה בתור בקופת חולים, אני אגיד להם שזה מגניב, חדשני ולא משעמם כמו כל האתרים ברשת. לא יודע אם ההסבר הזה תופס גם כשמאפיינים מתחילים לעצב – אבל הוא בטוח תופס כשמעצבים מתחילים לאפיין. זו הדרך היחידה להסביר חלק נכבד מהאתרים שאני נתקל בהם. נקח לדוגמא את עמוד הבית של האתר  Unowhy.

קודם כל, הוא יפה. יש בו לימון ובצל ירוק – שני מרכיבי היסוד של אתר אמנותי. אני אישית לא אוכל בצל ירוק (גם לא כוסברה), אז מבחינתי האתר כבר לא יוזבילי, אבל הטענות שלי כלפיו הן לא רק קולינריות.

באתר יש תפריט ניווט יפה משמאל. הוא בצרפתית, שגם אותה אני לא אוכל, אבל  למזלי אוכל אותה גוגל טרנסלייט. אבל מה, התפריט לא בנוי מטקסט חי אלא מתמונות של טקסט, ואת זה גוגל טרנסלייט דווקא לא אוכל, אבל למזלו אני כן. אז בכוחות משותפים יכלנו לו לתפריט.

כמקובל במקומות רבים, כשמעבירים את העכבר על אחת הקטגוריות, יוצא מתוכה הסבר קצר. ההסבר כבר כן מוצג בטקסט חי, שזה חדשות טובות לי ולגוגל טרנסלייט. העניין הוא שהוא יוצא מתוך שם הקטגוריה וטס לצד השני של המסך על גבי פס צבע, כמו חתול ניאן. ובשנייה שמזיזים משם את העכבר, הפס מתחיל להתקפל חזרה. בגלל שכל קטגוריה צבועה בצבע משלה, כשמשחקים קצת עם העכבר, זה יוצר אפקטים נורא יפים, ממש תאווה לעיניים. כמעט כמו הלימון. אבל מה קורה עם מי שלא בא לסעוד את עיניו אלא רוצה ממש להשתמש באתר?

אתה עומד על הקטגוריה, ומיד יוצא מתוכה ההסבר וטס לצד השני. העיניים טסות אחריו, כי אין להן ברירה, והרפלקסים חזקים מהן. אז גם אתה נגרר אחריו לצד השני של המסך וקורא אותו. כנראה שהיית מצפה לקרוא את ההסבר לצד הפריט המוסבר, ולא בצד השני של המסך, אבל יש מצב שאתה סתם מפונק. אז אתה הולך לצד השני, קורא את ההסבר, ומחליט להיכנס לתוך הקטגוריה. האם אתה לוחץ על ההסבר או על הפריט עצמו? אנשים מאוד לא אוהבים ללחוץ על פריטים שאינם רואים, כי זה פשוט לא הגיוני ולא טבעי. וכרגע אתה לא רואה את הקטגוריה עצמה, היא נמצאת מחוץ לשדה הראייה שלך – אתה רואה רק את ההסבר בצד השני. אז ההסבר זה הרכיב שאתה רוצה ללחוץ עליו. אתה מתכוון להזיז את העכבר לכיוון ההסבר – ואז אתה נזכר שהפס נעלם בשנייה שאתה מזיז ממנו את העכבר.

אז עכשיו יש לך מין משחק כזה, כמו ללכת בקו ישר בבדיקת שכרות או להעביר את הטבעת על חוט תיל מפותל – אתה צריך להעביר את העכבר לצד השני של המסך מבלי לצאת מהקוים. זה די מאתגר גם לבעלי מוטוריקה מאוד מפותחת. אז אתה נאנח ובכל זאת מנסה. ומיד אתה מגלה שטעית – זאת לא משימה קשה, זאת משימה בלתי אפשרית (זוהי למעשה העלילה של הסרט החמישי בסדרה – רק אל תספרו לאף אחד). בשנייה שהעכבר יוצא מתחום שם הקטגוריה עצמו, גם מבלי שחרגת מגבולות הפס הצבעוני, הפס מתקפל במהירות. אין שום אפשרות להביא את העכבר להסבר.

כשבסוף כן לוחצים על הקטגוריה והיא נפתחת, מתחילים סרטים חדשים. מסתבר שהניווט המשני גם הוא מרוחק עד כמה שאפשר מהניווט הראשי – והרמה השלישית מרוחקת עד כמה שאפשר מהרמה השנייה – כלומר שוב בצד השני של המסך. שעכשיו הוא הצד הראשון (אתם איתי?). בקיצור, נראה שפתיחת תפריטים במקום המרוחק ביותר מתפריט האב היא ממש מדיניות באתר. טוב, לפחות הפסים הצבעוניים נורא יפים.

אגב, רואים את החיצים האלה בצידי המסך בסוף הסרטון? אז הם מה שנקרא "להמחשה בלבד". הם לא עושים כלום.

ואם כבר הזכרנו גוגל טרנסלייט. יש באנגלית את הביטוי To eat your own dogfood. גוגל טרנסלייט חושב שמשמעותו היא "לאכול מזון לכלבים שלך", אבל בפועל הכוונה היא  לזה שחברות צריכות להשתמש במוצרים אותם הן מפתחות. ובכן, נראה שגוגל כן "אוכלת מזון לכלבים שלה", ומשתמשת בגוגל טרנסלייט לכל צרכי התרגום שלה. שזה די מוזר, כי מי כמוהם צריך לדעת שזוהי דרך לא רעה לקבל מושג מאוד כללי על טקסט בשפה זרה, אבל היא בשום פנים ואופן אינו מתאימה למשימת תרגום אמיתית.

כל מי שמשתמש בשירותים השונים של גוגל ראה בחודש האחרון את ההודעה הזו – כנראה עשרות פעמים לפחות.

וכל מי שראה אותה הבין שיש לו שתי אפשרויות – לקרוא עוד על שינוי מדיניות הפרטיות שלהם, או לסגור את ההודעה.

אבל הגרסה העברית של ההודעה מנוסחת כך:

אז נכון, המילה "דחה" היא תרגום יותר הגיוני למילה "Dismiss" מאשר המילה "סגור", ואת התרגום העיקרי שלה – "שחרר" – אנחנו לא נרשום בהודעה כזאת, אבל אני תוהה כמה ישראלים משוכנעים שבלחיצה על "דחה" הם סירבו לקבל את תנאי הפרטיות החדשים, וממשיכים לגלוש להנאתם תחת המשטר הישן.