זהו למעשה פוסט המחשה קטן בהמשך לפוסט נעשה אתר מגניב.
גיבורת הספר (הגרוע) והסרט (לא ראיתי) "הנערה עם קעקוע דרקון" היא האקרית (או, כלשון האקדמיה, פצחנית. היא מפצחת את המרשתת). כעת, עם יציאת הסרט ב-DVD, עלה הצורך לעצב את הדיסק עצמו. מעצבי חברת Sony כנראה אינם בקיאים בעולם הפצחנות והמרשתת ולדעתם "האקר" זו מילה נרדפת ל"פיראט". לכן הם החליטו לעצב את הדיסק בצורה כזו:
הדיסק נראה כאילו שהוא צרוב ושם הסרט רשום עליו בטוש שחור בכתב יד. אין ספק שזה מגניב ונועז.
אבל מה, לא כל שוכרי ורוכשי ה-DVD קראו את הספר (שזה הגיוני, כי הוא קצת מוציא לך את החשק לראות את הסרט), ולא כולם יודעים שהוא עוסק בהאקרים. מתוך אלה שכן קראו, לא כולם חושבים שהאקרים הם פיראטים, ומתוך אלה שכן חושבים כך – לא כולם מבינים שמדובר כאן בקונספט עיצובי מחוץ לקופסא. המון לקוחות פשוט חשבו שמדובר בדיסק צרוב, החזירו אותו לחנות ודרשו את כספם בחזרה.
חברת השכרות אחת נאלצה אפילו לפרסם בעמוד הסרט הודעה שמבטיחה כי הדיסק הוא חוקי, והשוכרים פשוט לא ירדו לסוף דעת המעצב, המצחיקולים.
אני דווקא אהבתי את העיצוב. אבל אני מסכים שבעיצוב יצירתי תמיד יש את הסיכון שלא כולם יבינו אותו.
כן, העיצוב כשלעצמו די מגניב. אבל יש הבדל בין "לא כולם יבינו" במובן של יאהבו או יתחברו או יעריכו אותו, לבין זה שהמשתמש יחשוב שרימו אותו ויחזיר את המוצר לחנות.
הספר מצויין.
אה, ובהקשר לפוסט – הפוסט גם כן. מסכים איתך – חייבים להוסיף לפחות איזו "קריצה" עיצובית לדיסק שתאמר בעצם סוג של "סתאאאאם".
אדיר.
זו גישה די אמיצה, אולי אם היו הולכים גם עם עטיפת הדיסק בכיוון של פלסטיק זול ושקוף, (למרות שלא ראיתי) אז זה היה נראה יותר מחתרתי כמו המקצוע "האקר" לפחות באסוסיאציה שלי, ולתרום לעיצוב הדיסק.
דוגמה לאיך עושים את זה כמו שצריך: האלבום Steal This Album! של System of a Down.
http://gileswoodward.net/wp-content/uploads/2012/02/System-Of-A-Down-Steal-This-Album.jpg
(גם הצד האחורי מעוצב בהתאם: http://www.ewetel.net/~gerd.wortmeyer/System%20of%20a%20Down%20-%20Steal%20This%20Album%20Back%20Cover.jpg)
מגניב!
תודה עופר!