אחת השאלות הנפוצות ביותר בנוגע לעיצוב טפסים היא לגבי המיקום האופטימלי של תוויות השדות. אם נדבר על טפסים באנגלית, the labels obviously will be to the left of the כמובן שהתוויות יהיו משמאל לשדות, אך השאלה היא האם עליהן להיות מיושרות לשמאל (האותיות הראשונות של התויות נמצאות על אותו קו אנכי), לימין (האותיות האחרונות יהיו צמודות לתחילת השדה), ושמא הן יהיו מעל השדות.
כפי שניתן לקרוא באחת המצגות של הגורו הגדול של עיצוב טפסים, לוק ורובלווסקי (באנגלית), או אצל ברק דנין (בעברית), מה שקורה זה ככה:
אם מיישרים את התוויות לפי האות הראשונה, זה מרחיק את התוויות הקצרות יותר מהשדות שלהן, מה שגורם להאטה בעיבוד הטופס ע"י המשתמש (הקשר הויזואלי בין התווית לשדה נחלש).
אם מיישרים את התוויות לפי האות האחרונה, זה מאיץ את מילוי הטופס, אך מקשה על הסריקה – בכל שורה חדשה המשתמש נאלץ לחפש את תחילת המילה, במקום שכולן יתחילו באותה נקודה. זה גורם לכך שלוקח לנו יותר זמן לאתר תווית מסוימת.
אם שמים את התווית מעל השדה, זה פותר את שתי הבעיות הנ"ל, אבל מוסיף לגובה הטופס, וגם עשוי לפגוע במבנה הטופס (זה לא מאפשר לנו ליצור בלוקים של שדות בעלי רוחב זהה, מה שבתורו פוגע קצת בתפיסה כי זה נוגד את עקרונות הגשטאלט – כבר הזכרתי את זה בעבר).
אפשרות נוספת, קצת פחות נפוצה, היא לרשום את התווית בתוך השדה עצמו, ולהעלים אותה ברגע שמתחילים להקליד. זה פותר את שלוש הבעיות שדיברתי עליהן, אבל גם זה מעלה בעיות משלו – לפעמים אורך התווית עשוי להיות גדול מאורך השדה, או שהתווית בכלל לא תתאים לטיפוס השדה (שדות תאריך וזמן למיניהם). בנוסף, המשתמש עשוי להתחיל להקליד ואז לשכוח מה הייתה השאלה בכלל, כי אינו רואה את התווית. זה אומר שהטפסים שלנו לא יתאימו לאנשים עם בעיות קשב חמורות וכמובן לדגי זהב. אבל גם אנשים עם קשב תקין עשויים להתקשות כשמדובר בטפסים ארוכים יחסית, במיוחד אם התוויות נעלמות גם במידה והכנסתי את השדה לעריכה ואז יצאתי מבלי להקליד דבר. בקיצור, אפשר להבין מדוע זה לא פתרון נפוץ.
אבל היום נתקלתי בטריק מגניב שפותר את רוב הבעיות שתוארו כאן. ובדומה לטאבים הקסומים של גוגל כרום, גם כאן הפתרון הוא באנימציה. אתם מוזמנים להתרשם — כאן. אמנם זה ידרוש עוד קצת מחשבה לפני שאפשר להשתמש בזה בטופס אמיתי (שוב – מה קורה עם שדות תאריך למשל?), אבל בהחלט יש לזה פוטנציאל.
גם להמצאה השנייה שנתקלתי בה היום יש המון פוטנציאל. מדובר בסוג של דפדפן – והתרגום הזה מעולם לא היה מתאים יותר – שמאפשר להשאיר כמה מקורות מידע פתוחים בעמוד מסוים, ורק לעבור בין אותם עמודים בנוחות יחסית. ייתכן שאתם מכירים את זה בתור דפדפן עם טאבים, אבל אתנזיוס קירכר, שהמציא את זה במאה ה-17, בכלל קרא לזה "שולחן קריאה מסתובב" או rotary reading table, וזה היה נראה כך:
מגניב, לא?
Thanks for the summary of the alternatives and the link to the cool new one.
הטריק בסוף הוא אכן מגניב, אבל אני לא רואה אותו מיושם באף מקום.
אני מקווה שהוא לא ייושם… נראה לי שהאנימציה הזו, אחרי שאפקט המגניבות עובר, די מתישה. היא גונבת קשב. בנוסף, בסופו של התהליך, בטופס מלא, היא נותנת בדיוק את אותו האפקט של יישור ימני באנגלית (או יישור שמאלי בעברית). בטופס חצי-מלא הטריק הזה מקשה משמעותית על סריקת שמות השדות, כי חלקם בתוך התיבה וחלקם מחוץ לה. בקיצור, זה עוד לא אפוי, ואני בספק אם יימצא הקונדיטור המתאים בשביל העוגה הזו…
אני מסכים שהוא עוד לא מושלם, אבל יש לו פוטנציאל.
משיכת הקשב פחות מפריעה לי משום שהתנועה מתרחשב בדיוק באזור העבודה של המשתמש, אז זה לא שדעתו מוסחת לטובת אזור אחר בעמוד.
ונכון שבסוף האפקט הוא של יישור ימני באנגלית, אבל כפי שצוין, הבעיה איתו היא הקושי בסריקה, וזה מהווה בעיה בעיקר לפני מילוי הטופס. ברגע שהטופס מלא, גם יש פחות סיבות לחזור ולסרוק, וגם השגנו כבר איזושהי היכרות עם הטופס, אז ההשפעה השלילית של האפקט היא פחות מורגשת.