ביום שבו הושק ג'ימייל, בשנת 2004, הוא עמד על שלוש רגליים: הנפח העצום יחסית לאותה תקופה (ג'יגה בעוד ששירותים מתחרים היו מציעים מאה ומאתיים מגה), גישת ה"חיפוש במקום מיון", והממשק, "המהפכני" לטענתם, של קיבוץ הודעות ע"פ שיחות.
מאז יצא לי לפגוש הרבה אנשים שממש שנאו את הממשק, ולמיטב זכרוני בן אדם אחד בדיוק אמר לי שהוא מת עליו. זה נושא שחזר על עצמו בהרבה דיונים בחיים וברשת, ובכל סקר בסגנון "תציינו בעיית שימושיות אחת שמפריעה לכם" היית יכול לבנות על קבוצה מכובדת של שונאי הסיפור הזה.
אני אישית מעולם לא הצלחתי להתחבר לזה, וזו אחת הסיבות לכך שאני ממעט להשתמש בממשק הוובי שלהם. אבל אני באופן כללי מעדיף תוכנות אימייל על ממשקים מבוססי רשת.
היום בבלוג של גוגל התפרסמה הבשורה שמעתה ניתן יהיה לכבות את זה ולעבור לתצוגה רגילה (ברוך שהחיינו). אוקיי, זו לא הפעם הראשונה שגוגל מקבלת את ביקורת המשתמשים ומבצעת שינויים – זה בדיוק מה שקרה עם השקת google buzz והגדרות הפרטיות הבעייתיות שלו. אבל אני לא זוכר מקרים שבהם גוגל עשתה את זה בפּנים כל כך חמוצות. הגישה הזו די חדשה לי במדיניות יחסי הציבור שלהם.
תשוו בין הפוסט שקישרתי מעלה לבין הפוסט הבא, שמדבר על השינויים שהולכים להתבצע בגוגל באז בעקבות ביקורת חריפה של הגולשים. בקיצור נמרץ, הפוסט על הבאזז אומר "היו לכם טענות כלפי השירות – שמענו והטמענו". הוא מתחיל במשפט "We've heard your feedback loud and clear", ומסתיים ב-"We quickly realized that we didn't get everything quite right. We're very sorry for the concern we've caused and have been working hard ever since to improve things based on your feedback. We'll continue to do so."
ואני לא יודע אם זה קשור לוויתור על אחת משלוש תכונות הדגל המקוריות של השירות, או להעדפותיו האישיות של הכותב, אבל הפוסט החדש מלא במרירות די עלובה. ניסיתי להוציא כמה משפטים מייצגים, אבל הסתבר שיותר קל פשוט לתרגם את שלוש הפסקאות הקצרות. וגם למדתי מילה חדשה באנגלית.
הצורה שבה ג'ימייל מארגנת את הדוא"ל לשיחות היא כמו כוסברה. או שאתה אוהב אותה – וכמוני, נהנה מטעם פירות ההדר ועשבי התיבול שהוא מעניק לכל דבר מסלסה ועד קארי – או שאתה שונא אותה. ואלה מכם ששונאים אותה, שונאים אותה מספיק כדי להשיק אתרים כמו nocilantro.com ו-ihatecilantro.com (קהילת שונאי כוסברה), שבה אתם יכולים לשנוא אותה ביחד.
אבל החיבה שלי לכוסברה מחווירה בהשוואה לאהבה שלי לתצוגת השיחות של ג'ימייל, או לשרשור הודעות. כבר שנים שלא נאלצתי לדדות דרך הודעות רבות כדי לעקוב אחר שיחה. אני כבר לא זוכר שרשורים של מאה הודעות שממלאים את העמוד הראשון של תיבת ההודעות הנכנסות. קיבוץ כל התגובות להודעה המקורית (והתגובות אליהן) יחד עם ההודעה עצמה מקל כל-כך על התקשורת.
מסתבר שלא כולם מרגישים כמוני. ובדיוק כפי שמיעוט קולני התאחד יחדיו כדי להכריז על תיעובם לאחד מעשבי התיבול הטעימים ביותר שקיימים בטבע, כמה מכם הביעו בקולניות רבה את חוסר החיבה שלכם כלפי שרשור הודעות. אז בדיוק כפי שאתם יכולים להזמין את הטאקו שלכם ללא כוסברה, מעכשיו את יכולים לקבל את הג'ימייל ללא תצוגת שיחות. לכו לעמוד ההגדרות הראשי, חפשו את החלק "תצוגת שיחות", בחרו באפשרות לכבותו אותו, ושמרו. אם תתחרטו, תמיד אפשר לחזור.
ואם יורשה לי מה שנקרא "תקציר מנהלים", לפי פסקאות:
1. קיימים בעולם דברים נפלאים וקיימים גם טיפשים ששונאים אותם.
2. שרשור ההודעות הוא דבר נפלא.
3. אתם הטיפשים ששונאים אותו. קחו לכם את כפתור הכיבוי ותחַנקו.
בין השורות אפשר לראות בקלות שבמקור הפוסט הכיל גם פסקה על הבוס המרושע שמכריח את הכותב לפתח את אופציית הכיבוי, אבל היא ירדה מטעמי ביטחון תעסוקתי.
נכון, מי שכתב את זה הוא בן אדם פרטי. אבל הוא כותב את זה בבלוג הרשמי של גוגל, וזה אומר שהוא מייצג את החברה. חברה, שהסלוגן שלה, אגב, הוא "don't be evil". ונכון, הסלוגן הוא ממש לא "don't be condescending", אבל אני משום מה חשבתי שזה משתמע. בבלוג הפרטי שלו הוא יכול לכתוב מה שבא לו. למעשה, זאת הייתה אחת הסיבות לפתיחת הבלוג הנוכחי שלי, למרות שכתבתי באותה תקופה גם בבלוג של UI – לפעמים אני כותב כאן דברים שלא הייתי מרגיש בנוח לפרסם שם, מסיבה כזו או אחרת, והיום אני לא אפרסם דברים כאלה בבלוג של נטקראפט. בקיצור, יש לי הרגשה שהפוסט הזה שלהם הולך לעשות קצת רעש, ללא שום קשר לג'ימייל.
וגילוי נאות: אני לא סובל כוסברה.
תודה שלא היית מתרגז עליהם כלכך לולא ההשוואה לכוסברה 🙂
בחייך, מי לא אוהב כוסברה? זה אדיר.
האמת שבדרך כלל אני מנסה לא לדבר על "מה היה קורה אילו", פשוט כי אין לי דרך לדעת, אבל הפעם זה היה ניסוי מבוקר – לא ידעתי את משמעות המילה cilantro עד שהתחלתי לתרגם :). אז אני יודע שהתרגזתי בלי קשר לכוסברה :).
אגב, אני דווקא ממש מרוצה לטובה שהטון של הפוסט שלהם הוא אישי ודעתני.
בניגוד אליך אני לא חושב שהוא מתנשא ומעליב. יותר "לא הצלחנו לשכנע אותכם שזה עדיף, טוב קחו לכם מה שאתם רוצים".
תודה שלא היית מרוצה מהטון שלהם לולא ההשוואה לכוסברה 😉
גם לי אין בעיה עם הטון של הפוסט. להיפך, אני חושבת שבגלל שמדובר בבבלוג, יש להם את הזכות (ויש שיגידו החובה) שלא להשמע כמו צרור של הודעות לעיתונות. מותר גם להביע רגש אנושי ואכזבה – גם אם אתה לא שותף לה – היא רגש אנושי לגיטימי ביותר.
(כוסברה זה בסדר גמור, ותצוגת ההודעות של ג'ימייל היא דבר מעולה)
טוב, אולי אני פשוט רגיש מדי :).
האמת שרגש זה מצוין, וזה בהחלט לא אמור להשמע כמו הודעות לעיתונות. אפילו לא הייתה לי בעיה אילו הוא פשוט היה מביע את האכזבה או אי-ההסכמה שלו לזה. אבל כשהוא משווה את האנשים שלא מסכימים איתו ל"מיעוט קולני שהתאחד יחדיו כדי להכריז על תיעובם לאחד מעשבי התיבול הטעימים ביותר שקיימים בטבע", ולאנשים "שפותחים אתרים מיוחדים כדי לשנוא אותו ביחד", לדעתי זה עובר את הגבול בצורה חד-משמעית.
אני מאוד אוהב את היכולת את היכולת של ג'ימייל לשרשר את השיחות.
התכונה הזו חסכה לי בוודאות שעות ארוכות של חיפוש תכתובות. היא הסיבה העיקרית שאני לא משתמש באאוטלוק מלבד גיבוי מפעם לפעם.
מה רע ביכולת הזו?
הי יצחק,
קודם כל, וזה קשור גם לטענת ה"מהפכנות" של הממשק, היכולת הזו קיימת גם באוטלוק – לפחות מגרסת 2003, אבל לדעתי גם בגרסאות מוקדמות יותר. מפעילים אותה מתפריט תצוגה>קיבוץ>שיחה.
אני בעצמי לא לגמרי מבין למה אני לא אוהב אותה, ולמה היא עוררה כל-כך הרבה התנגדות בעולם. בין השאר, אני יודע שדי קשה לי להתמצא ולנווט בשיחות ג'ימייל, ואולי אילו היה להן מבנה של עץ, זה היה יותר קל. אבל זה קורה רק בשיחות יחסית ארוכות, וזה ממש לא המצב הטיפוסי. אז בטח יש סיבות יותר עמוקות. יש לי כמה השערות לגביהן ואולי אנסה לנתח את זה בצורה יותר שיטתית בפוסט נפרד.
מה שאני יודע בוודאות זה שעד אתמול זו לא הייתה "יכולת", זה היה המצב היחיד שהיא אפשרי. אז בתור יכולת אין בזה שום דבר רע, אבל בתור אילוץ זו הייתה חריגה גדולה מדי מהסטנדט.
מה שאאוטלוק מציע זה לא בדיוק אותו הדבר, מכיוון ששם אי אפשר לראות את מה שאני כתבתי – זה נמצא ב-sent items, כך שזה לא בדיוק אותו הדבר.
הצורה שבה ג'ימייל מימש את קיבוץ ההודעות, בתצוגה שמאוד מזכירה פורומים מסוג bulletin board, הפכה אותו אידאלי לתכתובות ארוכות ומרובות משתפים. כבר יצא לי לנהל תכתובת של יותר מ-200 הודעות, והכל מרוכז במקום אחד מרכזי ונוח להפליא.
מצד שני, אמא שלי תשמח לשמוע שניתן לבטל את התצוגה הזו.
אני מסכים שבג'ימייל זה ממומש טוב יותר. גם משחק הצבעים עוזר, ועוד כמה טריקים מועילים.
אבל מה אמא שלך חושבת על כוסברה? אולי עלינו פה על משהו 🙂
תשמע, אולי באמת עלינו על משהו… היא שונאת כוסברה מכל הלב.
לא הצלחתי ליישם את השרשורבאאוט-לוק שלי (כך אני קורא לתוכנה).
מחכה לביאור מה הבעיה בקיבוץ השיחות, אם כבר יש בעיה שלא תמיד זה משרשר טוב.
מכיון שאין לי מושג מה רע בזה איני רואה סיבה שזו לא תהיה האפשרות היחידה. כל עוד לא מתלוננים על כך הרבה אנשים.
יצחק,
בפוסט המקורי באנגלית ישנם שני קישורים לדיונים בנושא הזה בפורומים של גוגל. אם תלחץ עליהם, בצד ימין תמצא קישורים נוספים לדיונים דומים.
בלי לנתח את זה יותר מדי, וממבט מהיר על תצוגת הקיבוץ:
1. הממשק אינו צפוי. אני מסתכל על שיחה של כ-40 הודעות, רובן מקופלות וחלקן פרוסות. אין לי מושג מדוע הוא החליט לפרוס דווקא אותן. אני לא יודע אילו הודעות הוא יפרוס בשיחה הבאה שאפתח, ובמה זה תלוי. היו לי השערות, אבל השיחות הבאות שפתחתי הפריכו אותן. אני בטוח שאם אחשוב על זה ואשווה מספיק שיחות, אעלה על ההגיון שעומד מאחורי זה, ורוב הסיכויים שההגיון יהיה נכון. אבל לעשות reverse engineering זה לא התפקיד שלי, ובתור משתמש אני מעדיף עקביות. מערכת חכמה זה מעולה כשאני לא מרגיש שהיא משנה את התנהגותה עבורי, ותהליך העבודה שלי יכול פשוט לזרום בנוחות. אבל התנהגות בלתי צפויה מבטלת את התועלת הזו.
2. באופן דומה, לא הצלחתי להבין כיצד הממשק בוחר את הציטוט שהוא שם בתצוגת האינבוקס הכללי. חשבתי שזו תמיד ההודעה האחרונה, אבל זה לא כך.
3. בתוך שיחה ההודעות החדשות הן למטה. אני תמיד, תמיד חייב לגלול כדי להגיע אליהן. זה לא נוח, זה לא הגיוני באופן כללי, וזה בדיוק הפוך לתצוגת האינבוקס עצמו, שבו השיחות החדשות מופיעות מעלה.
4. מתצוגת האינבוקס אין לי דרך לדעת כמה הודעות חדשות יש בשיחה, ומי שלח אותן. אני רואה רק כמה פרטים על ההודעה האחרונה, אבל לא על ההודעות שהיו לפניה ועוד לא קראתי. זאת בניגוד לתצוגה הלא-מקובצת. זה משפיע על המוטיבציה שלי לפתוח שיחות.
5. בשורה התחתונה, עבור שיחות שהתקבלה בהן יותר מהודעה חדשה אחת, אין לי דרך לדעת כמה הודעות חדשות קיבלתי, ומי שלח אותן. עבורי זה מידע חשוב. תצוגת האינבוקס מראה לי את המספר הכולל של הודעות בשיחה מסוימת. מה זה משנה לי כמה הודעות יש בשיחה? זה מעניין אותי במקרים נדירים ביותר, ובדרך כלל רק למטרות דמגוגיה ("ניהלתי איתו שיחה של 50 הודעות על זה!"). במקום זה הייתי מצפה לראות את מספר ההודעות החדשות שהתקבלו, כפי שעושים בכל תוכנת דוא"ל שאני זוכר.
6. אני לא יכול למחוק הודעות ספציפיות מתוך האינבוקס – רק מתוך ההודעה הספציפית עצמה. פיזית יש לי את האפשרות למחוק את כל השיחה, אבל אני חושש שבאחת ההודעות המקופלות יכול להיות מידע שחשוב לי – אני רוצה לראות את מה שאני מוחק.
תודה על התשובה.
1 + 2 אין לי מושג – גם לא הפריע לי.
3. יש בזה משהו, מצד שני על מנת לראות את ההשתלשלות של השיחה נח דווקא בסדר הזה. בקורא הRSS שלי האחרון למעלה ואם אני עוקב אחרי תגובות לאיזו כתבה זה ממש לא נח.
4. לא משנה לי כמה הודעות חדשות אלא אם יש הודעה חדשה או יותר.
5. העיקרון בג'ימל הוא לא למחוק / למחוק ברגע הקריאה.
אני מבין עכשיו למה הייתה התרעמות על הקיבוץ האוטומטי.
ואם הם היו מוסיפים
א. אפשרות לפתוח/לסגור את כל ההודעות בשרשור + לקבוע מה יהיה פתוח כברירת מחדל.
ב. להיות עקביים בתקציר השיחה.
ג. אפשרות האחרון למעלה.
ואולי עוד כמה דברים, עדיין היה רצון לבטל את האפשרות של הקיבוץ?
אין ספק שאילו היו מאפיינים את זה אחרת ומכניסים הרבה שינויים, הגישה כלפי הממשק הייתה משתנה. ע"ע סבתא והגלגלים.
(4 – אולי אני מפספס משהו, אבל נראה לי שאתה אומר "כל עוד אין אף הודעה חדשה, לא משנה לי כמה יש הודעות חדשות").
כוסברה לשלטון!
קודם כל, גילוי נאות, אני מאוד מאוד אוהבת כוסברה.
לעניינו – בעיני זה דווקא מאוד מוצא חן שהם אומרים "ניסינו, לא אהבתם, חבל, ניתן לכם מה שאתם רוצים, אבל אנחנו עדין חושבים שאנחנו צודקים". הטון אולי קצת יותר מדי מתנשא כמו שאתה אומר (למרות שבעיני הוא פשוט משעשע) אבל השורה התחתונה היא שהם כן מקשיבים למשתמשים, וזה מה שחשוב.
בכלל, אני מוצאת שהרבה חברות בזמן האחרון מוותרות על הפוליטקלי קורקט לטובת משהו שהם חושבים שהוא חוש הומור אבל למסתכל מהצד יכול להיות בעייתי – ראית את הלויה שעשו במיקרוסופט לאיפון כשהם השיקו את ווינדוס 7 מובייל? אני חשבתי שזה היה ממש בטעם רע (שלא לומר עם ניחוח פשיסטי).
ראיתי את הלויה… בעיניי זה היה פשוט עלוב, ולא רק בגלל טעם רע, אלא יותר בגלל החוצפה והיומרה, במיוחד לאור ניסיון עבר של מיקרוסופט בתחרות עם אפל. אם את זוכרת, קצת אחרי יציאת האייפון סטיב באלמר פשוט לעג לו בצורה הכי בוטה שיש באיזושהי תוכנית ראיונות בטלויזיה, ובעודו יורק ומתפקע מצחוק, טען שאין מצב שהמכשיר יזכה לאיזשהו נתח שוק ראוי לציון. זה היה הדבר הראשון שנזכרתי בו כשראיתי את הלויה הזאת.
אכן הודעה מעט ממורמרת. אני בעד שאם הם כבר עושים משהו שיכול לעזור לאנשים להשתמש במוצר שלהם יותר בקלות, שיעשו את זה עם כל הלב. ויתעצבנו בשקט.
עד היום לא שמעתי אנשים ששונאים את השרשור, ולא נראה לי שזה מה שגורם למישהו להצטרף או לעזוב את ג'ימייל. לי זה בדרך כלל מאוד נוח.
באאוטלוק זה אכן לא משהו, לא רק שהוא לא מכניס הודעות שנשלחו, גם מפריד בקו מעצבן.
יש דברים אחרים שמעצבנים אותי בג'ימייל, כמו המיקום של "העבר" למטה.
כן אני יודעת שיש גם בחץ. לא נוח.
אבל מיכל, את מתעלמת מהדבר שמתברר כהכי חשוב בפוסט הזה – איפה את עומדת בעניין הכוסברה? 🙂
אני מאוד בעד. מתחילה לחשוד באנשים שלא אוהבים כוסברה 🙂
היי
אין מה להגיד גוגל הם הצלחה עולמית
דרור
היי הממשק של GMAIL ממש נוח אבל למה לא לאהוב כוסברה? גם טעים וגם בריא 🙂
אין על GMAIL הכי נוח שיש אבל מה הקשר כוסברה?
[…] מרכיבי היסוד של אתר אמנותי. אני אישית לא אוכל בצל ירוק (גם לא כוסברה), אז מבחינתי האתר כבר לא יוזבילי, אבל הטענות שלי כלפיו […]