מוקדש לליהי ,על שהעירה את הבלוג משנת החורף.
שמעתי השבוע את החדשות המעולות שנטקראפט – שממנה נפרדתי לפני כשנתיים, אבל רק במובן המשעמם שאני לא עובד שם יותר – מועמדת לשני פרסים של המגזין המקוון UX Magazine: אחד על תוכנית ההכשרה הטובה ביותר לאנשי חוויית משתמש, ואחד על עיצוב מוצר. המון ברכות על המועמדות, וכולי תקווה שתזכו.
לאחר שקיבלתי את הידיעה, מצאתי בגוגל את עמוד התחרות ונכנסתי כדי ללמוד יותר, ולבדוק אם במקרה אנשים שהסתובבו בין הרגליים והפריעו בעת העבודה על המחזורים הראשונים זכאים גם הם לאיזה פרס מיוחד (התשובה היא "לא"). לשם זה נכנסתי לאתר התחרות והתחלתי לחפש את רשימת הקטגוריות. יש לי מושג טוב די כיצד נראות רשימות ולכן סרקתי את העמוד מבלי לקרוא את הטקסטים. וראיתי את הרשימה מיד, שם למטה :
באופן מאוד לא טיפוסי, כבר הקישור הראשון ברשימה היה בדיוק מה שחיפשתי (שזה קצת בזכות המזל והרבה בזכות האלפבית). לחצתי עליו כדי לקרוא יותר על קטגוריית התוכנית האקדמית, ומיד ראיתי שהאתר ממש בא לקראתי בקטע הזה. "בא לקראתי" באופן מילולי – הוא נגלל למעלה עד שהמסגרת האדומה הייתה בראש המסך. עם זאת, עדיין לא ראיתי כל מידע על קטגוריית התוכנית האקדמית. לחצתי על הקישור שוב, ושום דבר לא קרה (עכשיו אני שם לב שהביטוי "לחצתי ושום דבר לא קרה", בניסוחים שונים, חוזר בהמון פוסטים שלי. לא הרבה קורה בחיי הרשת שלי). לאחר מכן לחצתי על קישור אחר, אנימציה ממש גרועה גרמה לי לשים לב לחלק העליון של המסגרת האדומה, ורק אז הבנתי שהמידע שחיפשתי היה מוצג שם כל הזמן ושהחלק העליון מציג פירוט על הקישור שבוחרים ברשימה.
נשאלת השאלה איך קרה שלא שמתי לב לזה לפני כן. ולה (ולי) כמה תשובות.
1. כאמור, לא קראתי את הטקסטים באתר אלא חיפשתי רשימה. ברגע שראיתי, לחצתי על הקישור וציפיתי להופעת מידע חדש. מאחר והמסך לא השתנה אלא רק נגלל, לא חשבתי לחפש את המידע בחלקים שכבר ראיתי.
2. המיקום והפורמט של אזור הטקסט גרמו לי לתפוס אותו כאזור שמתאר את הרשימה למטה, כזה שמשמש מבוא עבורה, ולא ככזה שנשלט על-ידה. כלומר, אולי הנחתי שהוא מכיל טקסט בסגנון "להלן רשימת הקטגוריות המרגשות שלנו, יש ללחוץ על הקישורים כדי לקרוא יותר על כל קטגוריה". אפשר לראות בזה מקרה פרטי של עיוורון באנרים, במובן שאנחנו מניחים הנחות לגבי רכיבי ממשק על-סמך המראה החיצוני והמיקום שלהם מבלי לבחון אותם באמת.
3. הרחבה של "ההנחה" מהסעיף הקודם – זה מאוד נדיר שבמודל של master-detail הפירוט מוצג מעל הרשימה הראשית. יש מקרים כאלה, לרוב כאשר מדובר במולטימדיה או במפות, אבל עדיין כמעט ולא רואים את זה. לרוב הפירוט מוצג למטה או בצד. וכמו רוב הקונבנציות, זה לא סתם החלטה שרירותית שהשתרשה, אלא יש לה סיבות מאוד ברורות – מיקום האזור המשני (הנשלט) למעלה נוגד את כיוון זרימת המידע. אנחנו מתקדמים מלמעלה למטה, ומיקום האזור המשני למעלה, כפי שעשו כאן, "לפני" הרשימה הראשית, אומר שאנחנו עוברים עליו כשהוא מציג משהו שלא בחרנו, מגיעים לרשימה הראשית, בוחרים את מה שאנחנו כן רוצים לראות, ואז חוזרים על עקבותינו ושבים למעלה. לא מאוד יעיל, במיוחד כאשר מדובר באזור משני גדול. במקרה שלי זה מציג משהו שאמנם רציתי אבל עדיין לא בחרתי – ולכן ממש לא ציפיתי לראות אותו שם.
4. חוק מס' אחד של master-detail – הפריט הבחור חייב להיות מסומן בבירור. אי אפשר להניח שהמשתמש יבין מה בחור רק על סמך המידע המוצג באזור הפירוט. אם היו מספקים חיווי לזה שהקישור הראשון "מופעל" כרגע, כך שהמידע עליו כנראה כבר מוצג במקום כלשהו בעמוד, הפוסט הזה לא היה נכתב. תשוו את התמונה למעלה עם זה:
זה שהסנדלר הולך יחף זה ידוע. אבל מהעורך של מגזין סנדלרים נחשב הייתי מצפה למשהו אחר.
נ.ב. זה לא לגמרי נכון שהבלוג היה בשנת חורף בחודשיים האחרונים. למעשה התפרסם פוסט אחד אופליין – בדפוס. ניתן להשיגו בפיצוצייה הקרובה לביתכם ומצורף אליו גיליון דצמבר של בלייזר! הכתבה מתבססת בחלקה על הפוסט הישן הזה, וכוללת עוד כמה אנקדוטות ידועות מעולם ה-UX.