מה פרשת השבוע עכשיו??
תראו, בשנה האחרונה לא כתבתי. בהתחלה השקעתי כל רגע פנוי בהכנת הרצאה לכנס UXI Live ובגרסה שלה לארגונים (אומרים לי שהיה אחלה. רוצים שידור חוזר בעבודה או בכנס שלכם? דברו איתי). ברגע שזה הסתיים התחלתי להכין את הרצאות הפסיכולוגיה והמחקר עבור התכנית ללימודי UX של הטכניון (שמועברת בקמפוס שרונה הנפלא בתל-אביב. מעניין אתכם? יש לכם חברים שרוצים להיכנס לתחום? דברו איתי). למחרת ההרצאה האחרונה הבנתי שהגיע הזמן להשקיע קצת גם בבלוג.
הייתה עם זה בעיה אחת בלבד – על מה לכתוב? התקופה הכי פורה שלי כאן הייתה כשעבדתי בחברת ייעוץ, הסתובבתי המון באינטרנט בחיפוש רפרנסים, והנושאים היו מגיעים די לבד. מאז עברו אי-אלו שנים והמסגרות השתנו. כשאתה עובד בחברת מוצר טכנולוגי B2B מורכב, עולמך מצטמצם במידה מסוימת ורואים פחות דברים מפתיעים ביומיום. לפחות כאלה שיעניינו אנשים חפים מפשע. לכן הפעם החלטתי לחפש מקור השראה בצורה יזומה.
חיפשתי משהו שיהיה מגוון, רלוונטי ליומיום, שיוכל להספיק לי להרבה זמן, ושיגיע במנות קצובות. את תוצאת החיפוש אולי כבר הספקתם להבין לבד. פניתי למקור העזרה המסורתי של עם ישראל בשלושת אלפים השנים האחרונות, וזה קרה בתזמון מושלם לפני חגי תשרי. אז אנחנו כאן במבט יואקסי על פרשת השבוע. בתקווה שנצליח לעמוד בכל חמשת החומשים. למי שחושב שכל הסיפור קצת מאולץ, אני מבקש לציין שהמילה "חומש" היא ראשי התיבות של "חוויית משתמש" (כן, אני עושה גם חתונות ובר מצוות, דברו איתי).
מה שאמור לצאת זה מעין טור שבועי על הא ועל דא ממשקולוגיים בהשראה כללית מאוד של פרשת השבוע. גם באנגלית. יהיה מעניין :). ברוכים הבאים. מתחילים כמובן בהתחלה. ממש בהתחלה.
האל בורא את העולם
תחום ה-UX נתפס בתור "תחום צעיר", מה שנכון במספר היבטים – אכן איננו יציב ומיושב אלא הוא כל הזמן משתנה, בעיקר מבחינת חלוקת האחריות עם תחומים משיקים, תיאורי התפקיד, שמות התפקידים, הכלים, השיטות ומסלולי ההכשרה. אבל מהות העיסוק לא השתנתה מאז שנות הארבעים של המאה העשרים, שם ראשיתו של המקצוע ארגונומיה או הנדסת גורמי אנוש.
סיפור הבריאה שלנו מתרחש בימי מלחמת העולם השנייה, אז בחיל-האוויר האמריקאי הבינו שכאשר מדובר במפציצי הדגל שלהם – שהם מכונות יקרות למדי ולא ממש סלחניות לטעויות – עדיף לבנות את המכונה מלכתחילה בצורה שתתאים למשתמש ותמנע טעויות תפעול קטלניות, מאשר לנסות להתאים את המשתמש למכונה באמצעות אימון. זאת משום שהקוגניציה האנושית מוגבלת בצורה ששום מידה סבירה של אימונים לא תוכל לתקן. אפשר לקרוא יותר על הסיפור כאן.
מהות מקצוע הנדסת האנוש היא תכנון מוצרים בצורה שמותאמת באופן מיטבי להקשר השימוש ולמשתמש שלהם – והמחקר שחייב לבוא קודם לכן. חקר ואפיון חוויית משתמש הם הנישה הדיגיטלית של הנדסת אנוש – מבחינה היסטורית ומבחינה אקדמית. את המושג "User Experience" עצמו טבע דון נורמן בחברת אפל בשנת 1993. על ההגדרה הראשונית שלו ניתן לשמוע ישירות מפי הסוס:
http://https://www.youtube.com/watch?v=9BdtGjoIN4E
עם הזמן והתפשטות המונח הגדרתו השתנתה במידה ניכרת, ואמנם זה קרה למורת רוחו של הפטריארך אבל אני לא חושב שיש הרבה מה לעשות עם זה.
הזוית הישראלית – החברה הראשונה בארץ שנתנה שירותי אפיון קיימת משנת 1982 והיא קיימת עד היום בתור Aman UI & Design, זאת לאחר כמה גלגולים, מיזוגים ורכישות.
האדם, ואישה כעזר כנגדו
עזר כנגדו. שני חלקים משלימים. UX ו UI. או ליתר דיוק, כי משמעות המונחים הפכפכה למדי, "אפיון/תכנון/ארכיטקטורה/עיצוב לוגי/הנדסת גורמי אנוש" ו"עיצוב גראפי". האם אתם צריכים מעצב UX/UI או שעדיף לגייס שני אנשים נפרדים? האם אתם קוראים לעצמכם UX/UI בזכות מלאה, או שאתם מתחזים (כאילו, ברור שאתם באופן אישי לא חאפרים, אבל אתם יודעים בדיוק על מי אני מדבר!)? נכתבו על זה כבר כל-כך הרבה מאמרים שאני מתפלא שנשאר מקום באינטרנט למשהו אחר. אבל אי אפשר לדלג על זה לגמרי, כי אחרי הכל עזר כנגדו, הפרשה מחייבת. אז אנסה לתמצת. אני רואה כאן שני מרכיבים עיקריים:
א' – יכולות וכישורים. אני אצא מנקודת הנחה שאנחנו מסכימים שמדובר בשני דברים שונים. ישנם רבים שיודעים לעשות את שניהם. אבל הכמות שלהם היא מזערית לעומת מספר האנשים שקוראים לעצמם UX/UI ללא שום סיבה. רובם ככולם של UX/UI הם מעצבים בהכשרתם, פשוט כי כישרון או נטייה לעיצוב גראפי זה משהו שמתגלה הרבה יותר מוקדם ובקלות מאשר נטיה לאפיון. גם סף הכניסה לאפיון הוא הרבה יותר נמוך מכיוון שאין לו דרישות סף מוגדרות. כל אחד יכול לקום בבוקר ולהחליט שמהיום הוא עושה גם יואקס. אף אחד לא ישאל היכן למדת או יבקש לראות תעודה. חוץ מזה, תמיד אפשר להגיד שעבדת גם על הUX של כל דבר שעיצבת. בכיוון השני – להחליט על דעת עצמך שמהיום אתה לא רק מאפיין אלא גם מעצב – הטריק הזה לא עובד, מאחר וישנן דרישות סף ברורות יחסית. לכן מעצבים גראפיים שהתחילו גם לאפיין הם נפוצים מאוד, בעוד שמאפיינים שהתחילו לעצב הם כה נדירים שאני אישית טרם פגשתי כאלה. אז לעיתים קרובות מעצב יגיע לשלב שבו הוא מחליט שהוא רוצה לעשות גם אפיון. בשלב הזה הוא יכול ללכת ולרכוש את הידע והכישורים הרלוונטיים ולעבור תהליך כלשהו של למידה, או שהוא יכול פשוט להכריז לעולם "אני איש UX/UI". היכולות שלו כאיש UX תלויות ישירות באיכות התהליך שהוא עבר לפני ההכרזה הזו.
ב' – קבלת החלטות במהלך העבודה. בעת העבודה מתגלעים חילוקי דעות. פעם אחת העיצוב לא מספיק משקף את מטרות האפיון ופעם אחרת האפיון מקשה על העיצוב וכך הלאה. שני בעלי המקצוע מושכים את השמיכה כל אחד לכיוונו וכאשר שניהם מכבדים זה את תרומתו של זה, מתוך המאבק הזה מגיעים למוצר מאוזן שבו שני ההיבטים מבוצעים כהלכה. כאשר מדובר בבן אדם אחד, במיוחד איש UX/UI בתחילת דרכו, המאבק הזה לעולם לא יהיה כל-כך חזק ואותנטי כמו במקרה של שני אנשים. והויתור הרבה פעמים יהיה לטובת העיצוב פשוט בגלל הרקע הטיפוסי של איש המקצוע – הצד הגראפי יושב הרבה יותר חזק ועמוק ומגדיר את תפיסת העולם הכי בסיסית שלו. עם השנים היכולת להוציא מוצר מאוזן הולכת ומשתפרת – אצל מי שמודע לבעייתיות הזו ועובד על עצמו כדי לשפר את העניין.
חטא עץ הדעת
ביום שבו מישהו הבין שוואללה, עדיף להתאים את המכונות לבני אדם ולא את בני האדם למכונות, הבנו שאנחנו עירומים. גורשנו מגן עדן של מהנדסים לעולם המקולל בו אנחנו רודפים אחר שביעות רצונם ושיפור ביצועיהם של משתמשים – והיכולות, הדרישות, התפיסות וההעדפות שלהם כל-כך שונות ומגוונות שאנחנו יודעים מראש שאין דרך להתאים לכולם. אבל אנחנו מנסים לתפוס כמה שיותר, וזה קשה. "הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים".
אדם וחוה טועמים מההיוריסטיקות של נילסן, אלברכט דירר, ויקימדיה.
קין והבל מקריבים מנחה לאל, המנחה של הבל מתקבלת וזו של קין נדחית. קין מתרגז ורוצה לפגוע בהבל. האל מזהיר אותו שהוא ייענש אבל קין לא שועה לדבריו ורוצח את אחיו. האל מקלל אותו.
מקרה טיפוסי של הודעת אזהרה שלא היה לה את האפקט הרצוי. ככלל אחד העקרונות המנחים של UX הוא השאיפה למניעת טעויות משתמש. לעיתים נשיג את זה ע"י חסימה פשוטה של הנתיבים המובילים לשגיאה – כמו לא לאפשר ללחוץ "שלח" בטופס שמכיל שדות חובה ריקים. אבל כאשר מדובר במידה של רצון חופשי והנתיב ה"שגוי" הוא משהו שעשוי לעניין חלק מהמשתמשים, כל שנותר לנו לעשות הוא להזהיר אותם בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים, ולהבהיר באופן ישיר את השלכות מעשיהם בצורה שהם מבינים. ההודעה המקורית הייתה מנוסחת בצורה עמומה – "לוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ". בשלב זה חקלאי מחוספס טיפוסי כמו קין יגיד "יאללה, נו, יהיה בסדר, מה הם כבר יעשו לנו". לעומת זאת, אילו ההודעה הייתה מסבירה באופן ברור מה בדיוק עומד ליפול עליו – כפי שזה קורה לאחר המעשה, "עַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ. כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה, לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ", – יש סיכוי טוב שהוא היה מתחרט בזמן.
נח והמבול
האל מחליט להשמיד את האנושות ולהציל את נח שיאכלס את העולם מחדש. אצלנו ממשקים לא-יעילים נכחדים בצורה קצת פחות אלימה וזה לוקח הרבה יותר זמן, אבל התוצאה דומה למדי – עד כי ישנם חששות אמיתיים שהגיוון הממשקי הולך ונעלם ובקרוב הכל הולך להיראות אותו דבר. אני אישית לא ממש חושש מזה. סיבה אחת היא שהטכנולוגיה שועטת קדימה ומאפשרת פתרונות שפעם בכלל לא עלו בדעתנו, והמגמה הזאת לא צפויה לעצור. סיבה שנייה היא שאנשים מגיעים לרוויה, ובמצב כזה ממשק חדשני יכול לפרוץ קדימה מעצם זה שהוא מציע משהו חדש ומרענן. את שתי הסיבות האלה ראינו בפעולה אינספור פעמים, למשל בתקופה הנאיבית בדיעבד שהייתה קרויה "ווב 2.0".
מה מתודולוגיית הפיתוח האהובה על נח? כיצד משלבים בעלי כנף במחקר גרילה? מה לבני נח ולממשקי command line? כיצד הוכשל פרויקט הדגל של World 2.0? כל זאת ועוד – בשבוע הבא. הרשמו לקבלת עדכונים!
[…] בפרשה הקודמת – בראשית – קרו מספר דברים שאינם זניחים. נברא העולם, אדם וחווה גורשו מגן עדן, קין הרג את הבל, והתקבלה החלטה להשמיד את האנושות באמצעות מבול. […]