פעם עשינו ב-UXI תחרות פוסטרים. אני לא יודע אם נעשה עוד אחת, אבל במידה וכן – כבר יש לי פוסטר מוכן שאני רוצה להדפיס ולהדביק על קירות ברחבי מרכזי ההיי-טק בארץ. על הפוסטר יהיו שני התמרורים הבאים:
ייתכן שלחלק מכם משמעות התמרורים ברורה מאליה, אבל למי שלא – הייתי רוצה להסביר ולהדגים אותם.
לפעמים אני מתפתה לעזוב את האפיון ולעבור להתעסק בעיצוב. ואז, כשאני אגיש את התוצר הראשון ללקוח הראשון, והוא ישאל אותי למה זה נראה כמו משהו שילד בן 3 עשה עם צבעי פנדה בתור בקופת חולים, אני אגיד להם שזה מגניב, חדשני ולא משעמם כמו כל האתרים ברשת. לא יודע אם ההסבר הזה תופס גם כשמאפיינים מתחילים לעצב – אבל הוא בטוח תופס כשמעצבים מתחילים לאפיין. זו הדרך היחידה להסביר חלק נכבד מהאתרים שאני נתקל בהם. נקח לדוגמא את עמוד הבית של האתר Unowhy.
לי ול-ynet יש טקס חורפי חמוד. כל בוקר לפני היציאה לעבודה אני פותח אותו כדי לראות את התחזית להיום. אני עושה את זה די מוקדם, לכן התחזית המוצגת בעמוד הראשי היא בד"כ נכונה לאתמול. אני בד"כ תוהה היכנשהו על גבול המודעות מדוע אי אפשר לעדכן את התחזית בחצות, ואז, בכניעה מתורגלת, עובר לתפריט שמציג תחזית לפי ערים – כך אפשר להגיע גם לימים הבאים. או, במקרה שלי, לימים הנוכחיים.
בתפריט המועיל הזה יש שני פריטים מאוד חשובים, כי הם עוזרים לי להתעורר בבוקר ולהיזכר שכנראה שהיום אני שוב אתקל בכמה אתרים ישראלים שמנהליהם בדיוק מתחבטים בשאלה האם כדאי לשדרג את האתר כך שיתמוך באינטרנט אקספלורר 7, או שאפשר לחכות עוד כמה שנים. הנושא השני על סדר יומם של אותם מנהלים הוא האם כדאי להתייעץ עם מישהו שמבין משהו בממשקים. תשובתם בשני המקרים היא לא.
יש ביפו מקום מאוד מעניין שנקרא "בלאק אאוט". זוהי מסעדה שמאפשרת לסועדים להתנסות בחוויותיהם של העיוורים, כי במסעדה שורר חושך מוחלט, ובצוות המלצרים כולם עיוורים או כבדי ראיה. כדי להגיע לבלאק אוט מגיעים לכיכר השעון מכיוון ת"א, לוקחים ימינה, יורדים לכיוון הים, ואז עולים קצת עד למרכז "נא לגעת" שמפעיל את המסעדה. לחילופין, אפשר להמשיך ישר בכיכר, ואז לבוא מהצד.
למרכז "נא לגעת" יש אתר, ובו עמוד המוקדש למסעדת בלק אאוט. הנה, כך נראה תפריט האתר:
גות'הם סיטי. לילה סוער וגשום (טוב, בגות'הם סיטי זה תמיד לילה סוער וגשום. אין הרבה עבודה לחזאים בגות'הם סיטי). סמטא צרה וחשוכה (טוב, זה גות'הם סיטי, זה מוקד הפעילות היחיד בעיר). משפחת ויין יוצאת מהצגת תיאטרון, כשלפתע תוקף אותם שודד. הוריו של ברוס ויין הצעיר נרצחים לנגד עיניו. ברוס מזדעזע, וגומר בלבו להפוך להיות לוחם בפשע ולעקור אותו מן השורש.
באר שבע. יום חם ואביך (גם בבאר שבע אין הרבה עבודה לחזאים… בעצם גם לא לאף אחד אחר). אוניברסיטת בן גוריון (מוקד הפעילות… נו, הבנתם). בקורס בפסיכולוגיה ניסויית חושפים את הסטודנטים לתוכנת Statistica. ויטלי הצעיר… אהם… הצעיר יותר מהיום, בכל אופן, פותח את התוכנה לראשונה, מזדעזע, וגומר בלבו להפוך להיות מאפיין ממשקים ולמגר תוכנות כאלה מן העולם.
דמיינו שאתם נמצאים במערכת יחסים עם אתר מסוים. וביום מן הימים אתם מחליטים שהגיע הזמן להיפרד, ומודיעים לו על כך חגיגית. ואז האתר מתחיל להגיד לכם נו, אולי תשאר? אולי בכל זאת? מה רע לך? פליז? מה, אתה חושב שה-footer שלי גדול מדי? אבל יש לי mega menu, מה, זה כבר לא נחשב?
קיצר, לא סיטואציה נעימה. ומילא זה, יש גם אתרים שעושים לך ריגשי, מבקשים לתת להם עוד צ'אנס, ומציעים ללכת יחד לטיפול זוגי. המטפל הזוגי במקרה הזה הוא המאפיין. הוא מודע לזה שהמשתמש בגדול בא ליהנות, אבל גם האתר יש לו צרכים מסוימים, ולכן האתגר הוא לראות איך אפשר לספק את הצרכים העסקיים של האתר, מבלי להבריח את המשתמש.
לרוב, אני חייב להודות, תהליך כזה לא נראה טוב. אומרים לך דברים בסגנון של "אבל רגע, אתה תאבד את כל אנשי הקשר שלך! כל העבודה שעשית פה – הולכת לפח, לא חראם? ברגע שתלחץ על הכפתור, זהו, אתה כבר לא תוכל לחזור, תזכור את זה טוב טוב! אנחנו מוחקים את המייל שלך, ושם המשתמש הולך לקטגוריית הפנויים!". בשפת בני אדם זה נראה כמו "דיר באלק את עוזבת אותי" וידוע בשם "גישת הבעל המכה".
יש בארץ חוברת פרסום לשעונים יוקרתיים לגברים, שיוצאת פעם בחודש. כדי שהשעונים לא יתמזגו כולם אחד עם השני, בין עמודי פרסום השעונים מפרידות תמונות של בחורות, רכבים וספורטאים, ופה ושם משובצות גם כתבות. יכול להיות שנתקלתם בחוברת הזו או שראיתם אותה בדוכנים – רשום להם "בלייזר" על השער, למרות שלא מייד מבחינים בזה.
אחד השעונים שפורסמו בבלייזר בחודש שעבר עשה לי קצר במוח. הסתכלתי עליו, וידעתי שמשהו פה לא הגיוני, כי אני לא מבין מה השעה. מצד אחד, השעון מראה עשר ועשרה (כמו הרוב המוחלט של השעונים בפרסומות). מצד שני, מחוג הדקות בבירור מצביע על אפס. שזה בכלל לא מספר שאמור להופיע על השעון. ולא רק שהוא מופיע שם, אלא שאחריו מופיע עוד אפס, ואחר-כך יש אחת. אבל זה לא האחת היחידה, כי יש עוד אחת. כלומר, יש עוד אחת אחת. עכשיו, לפני האחת הראשונה יש משהו שנראה כמו החלק התחתון של אפס. אבל ממש לא נראה כמו 12. ואחרי האחת האחרונה יש משהו שנראה כמו 17 מעוות אם מסתכלים עליו מצד אחד, או כמו 4 אם מסתכלים עליו מצד שני. וחוץ מזה נראה שאין יותר ספרות על הצג.
כן, התיאור אולי קצת מבלבל. זה נראה ככה:
בערך פעם בחודש הבלוגוספירה הממשקולוגית, ובמיוחד חטיבת הטוויטר שלה, מתעוררת לבוקר של יום חדש וברור: מישהו צייר תרשים, שמבהיר אחת ולתמיד מהי חוויית משתמש, מה היא מכילה, ומה מכיל אותה. תקציר החודשים הקודמים:
אנשים שלא מהתחום עשויים לתהות מדוע צריך כל-כך הרבה דיאגרמות, ולמי יש את הזמן לצייר אותן. כמובן שאין ממש זמן, אבל חייבים לצייר – אחרת איך נראה לעולם ולקולגות שאנחנו גם חכמים וגם מגניבים? וחוץ מזה, אם לא נצייר, איך נדע מה זה באמת חוויית משתמש? לכן יש לנו תורנות – כל חודש מישהו אחר מצייר. למשל החודש זה התור שלי.
להלן השאלות המטרידות חוואי משתמש במהלך ההתקדמות שלו בקריירה, בסדר כרונולוגי:
1. מה זה חוויית משתמש?
ולאחר שהבין מה זה:
2. איפה אני לומד חוויית משתמש?
ולאחר שלמד (או שלא):
3. איך אני נכנס לתחום חוויית המשתמש?
ולאחר שנכנס:
4. איך אני לומד את זה באמת?
ולאחר שהתנסה קצת:
5. איך אני לומד את כל התחומים שלא יוצא לי להתעסק בהם, אבל אני עדיין חייב להכיר?
ולזה מתווסף בהדרגה, אך לעולם לא מחליף אותו לחלוטין:
6. איך אני לא שוכח את כל התחומים שכבר לא יוצא לי להתעסק בהם?
כמובן שאת כל זה מלוות שאלות מהותיות נוספות, כמו איך אני מסביר לסובביי מה זה חוויית משתמש, וכמובן האם בחורות אוהבות חוואי משתמש, וגם איך אני יכול להרוויח כסף מעיסוק בחוויית משתמש, ואז, די מהר, איך אני יכול להרוויח הרבה כסף מעיסוק בחוויית משתמש? שזה מתקשר לשאלה השנייה, אבל לא משנה. על השאלות האלה אני לא הולך לדבר, אותי יותר מעניינות השאלות ברשימה הראשונה (אלא אם אתם יודעים את התשובה לשאלה האחרונה, ואם כן אז צרו קשר).
בזמן שהבלוג היה בפגרת מעבר דירה, משום מה שאלו אותי כמה אנשים למה אני לא כותב על האתר של KSP. הסיבה לזה פשוטה: קטונתי. כדי לכתוב על האתר של KSP מנקודת מבט ממשקולוגית דרוש מישהו מוכשר הרבה יותר ממני, והכוונה היא לכושר הבעה, לא לידע מקצועי. יש דברים שכמעט אי אפשר לכתוב עליהם. לשם הדגמה, תנסו לדמיין כתבת עומק במגזין ספורט, נגיד 6 עמודים בצבע מלא, שמבצעת ניתוח שיטתי ומונה את כל 648 הסיבות שבגללן סטיבן הוקינג אינו מועמד מוביל להיכנס לנבחרת הטריאתלון האולימפית, וכנראה שגם אי אפשר לבנות על הצלחתו בדראפט ה-NBA. הצלחתם? אני אישית לא מצליח. וזאת בדיוק הסיבה שאני לא אדע לכתוב ביקורת על האתר של KSP.
הכתבה הזו ב-ynet מעלה אמנם כמה בעיות אמיתיות, אבל לחשוב שהיא ממצה את הנושא בערך שקול ללטעון שהבעיה המרכזית במלחמת העולם השנייה הייתה שהיא הזיקה לאיכות הסביבה. ועל כל פנים, הכתבה לא התיימרה לספק הערכת חוויית משתמש מלאה לאתר, ואילו כן הייתה עושה זאת, הכתב היה נאלץ להשתמש במילים שאסור לפרסם, אפילו ב-ynet. מילים שאני מכיר רק ברוסית.
העניין הוא שבביקור האחרון שלי באתר גיליתי משהו שהסביר לי מדוע הדברים נראים כפי שהם נראים.
