אתרים מגניבים

כאשר התחלתי לעשות פרויקטים וגיליתי עד כמה אקראי יכול להיות הקשר בין כוונות המאפיין והמעצב  לתוצר הסופי, החלטתי לחשוב פעמיים לפני שאני מבקר אתרים ישראלים שמציינים את שם ספק ה-UX שלהם.

כאשר ארגון מסוים איים לנתק את הקשר עם חברה שעבדתי בה, בעקבות פוסט שפרסמתי על האתר של אותו ארגון עוד לפני שהתחלתי לעבוד באותה חברה, החלטתי לחשוב פעמיים לפני שאני מבקר אתרים ישראלים באופן כללי. במצטבר זה ארבע פעמים, אז זה הרבה חשיבה.

בשבוע שעבר רציתי ללכת לאכול עם כמה חברים בהרצליה. חשבנו על רשת מסעדות מסוימת אבל לא זכרנו אם יש לה סניף קרוב, לכן נכנסנו לאתר שלהם. בעמוד הבית היו מלא קוביות גדולות, צבעוניות וצעקניות שמתחרות על תשומת ליבו של הגולש. די עמוס בעיניים ודי מקשה להתמקד במשהו אחד, אבל בסך הכל לא נורא. "חווייתי", מה שנקרא. אם מטרת האתר הייתה להעביר את המסר של עושר וגיוון וליצור אווירה חיה ותוססת, שזו מטרה לגיטימית לחלוטין, זה הצליח להם. ממש באמצע המסך הייתה קוביה גדולה יותר, בצבע בולט ושונה מהאחרות, שהיה רשום עליה "סניפים". מאוד בולט ובמיקום אסטרטגי שקלע בול למה שחיפשתי. עבודה מעולה. לחצתי, נכנסתי פנימה. בפנים נמשך הקונספט של הקוביות, אבל עכשיו הן הרבה יותר אחידות, כולן באותו גודל, אותו צבע ובגריד סימטרי. ועם ציורים. עבור כל סניף נוצר איור חמוד וברוב המקרים די מאולץ.  זה משדר כמה דברים: א' – שיש להם מלא סניפים. ב' –  שמישהו קיבל מלא כסף על עיצוב האתר ויצירת כל האיורים הקטנים. ג' –  שהדבר האחרון שמעניין אותם זה שהגולש ימצא במהירות את הסניף שהוא מחפש.

כאן מגיע צילום המסך המצופה. אבל מה, מדובר באתר ישראלי, וכזה ששם ספק ה-UX שלו רשום בתחתית האתר.  שזה בדיוק שני הקריטריונים שהזכרתי למעלה. לאחר שחשבתי את כל הפעמים הנדרשות בחוק, החלטתי להסיר את הלוגו והטלפון של החברה מצילום המסך (לכן הקובייה הכתומה ריקה).

ועכשיו תורי לשאול אתכם – האם יש סניף הרצליה לרשת הנפלאה הזאת שמשקיעה כל-כך בעיצוב?

–המשך קריאה–

אפיינתי פעם איזו מערכת שיבוץ, שבה הפקידים היו משבצים עובדים למשימות שונות, והעובדים היו רואים את השיבוץ על המסך. המערכת גם כללה נתונים לגבי כשירותו של כל עובד, וידעה לזהות כשעובד היה משובץ למשימה שאינו מוסמך לבצעהּ. עם זאת, במצבים מסוימים שיבוץ כזה היה חוקי (למשל בתהליכי הדרכה), ולכן לא היה ניתן לחסום את האפשרות. אבל כן היה צורך בחיווי בולט וברור לחוסר הכשירות של העובד עבור אותה משימה ספציפית.

המערכת הייתה די עמוסה במידע טקסטואלי, ולכן לא רצינו להכניס חיוויים מילוליים, אלא חיפשנו משהו יותר גראפי. כמובן שההצעה הראשונה שעלתה הייתה לסמן את אותם אנשים בצבע מסוים (והפעם בואו נשים בצד את נושא הנגישות).

העניין הוא שהמערכת סבלה מבעיות ביצועים קשות, והמצב היה כה חמור עד שלא היה זיכרון פנוי על-מנת להכניס את הצבע החדש, ולכן התבקשנו להשתמש בחיוויים המובנים במערכת – שצריך רק להגיד למערכת האם להפעיל אותם, אבל לא צריך לשמור בזיכרון את המידע הגראפי עצמו. כך נולד הרעיון לסמן את אותם אנשים בקו חוצה, כזה. אבל ההצעה נפסלה ע"י הלקוח, משום שהעובדים היו נעלבים אילו היו מסמנים אותם בצורה כזו. שזה כמובן הגיוני, כי העלבת המשתמש אינה כלולה בספר הכללים לחוויית משתמש טובה, ולך תסביר לו למשתמש שחסרים לך כמה ביטים בשביל לסמן אותו בצבע יפה, ולכן אתה שם עליו פס.

ונזכרתי בזה דווקא היום, בגלל שהיום גם חסמו לי את המייל וגם הכניסו אותי לרשימה השחורה. זאת לא הרגשה נעימה.

זה התחיל בזה שאיזו מישהי שבמקרה היה לה את המייל שלי החליטה להזמין אותי להצטרף לאתר netlog, ושיגרה דרכו הזמנה. מאחר ולא הייתה לי כל כוונה להצטרף ל-netlog, התעלמתי מההזמנה. וכעבור חודש קיבלתי הזמנה נוספת, כנראה אוטומטית. הפעם החלטתי לנקוט בצעדים. האתר נראה לי מספיק רציני בשביל להפיג את החשש מכך שמטרתו היא בעצם לאסוף כתובות מייל (זו הסיבה שלעולם אין ללחוץ על הקישור "הסר אותי מרשימת התפוצה" בהודעות ספאם אמיתיות – זה רק מאשר לספאמר שהתיבה פעילה), ולכן לחצתי על הקישור. ומזל שלחצתי, אחרת לעולם לא הייתי רואה את המסך הבא, שהכריז כי: "כתובת דואר חסומה. [הכתובת@שלי] התווספה לרשימה השחורה. לא תקבל יותר הזמנות מהחברים שלך או מגולשים אחרים ב Netlog. הודעות נוספות שישלחו דרך Netlog ייחסמו גם כן". מה, אתם רציניים? על זה שביקשתי לא לקבל דואר זבל הוספתם אותי לרשימה השחורה? מה עכשיו, יגרשו אותי מהאינטרנט?

מאפייני Netlog היקרים, באותו ספר כללים לחוויית משתמש טובה כן רשום להשתדל שלא להעליב את המשתמש. אל תאמר "כתובת דואר חסומה", אמור "בקשתך בוצעה". אל תאמר "[הכתובת@שלך] התווספה לרשימה השחורה". אמור "לא יישלחו יותר הודעות מהאתר אל [הכתובת@שלך]". תודה רבה.

ובפינת האתרים המגניבים, דווקא משהו ללא אמירות ממשקיות כלשהן, ואני מביא את זה בעיקר בגלל הרצון לפרגן. גיליתי חיקוי ישראלי לאתר האדיר TheOnion.com. הגרסה הישראלית פועלת תחת השם themonkey.co.il. אמנם רמת ההומור שם עוד רחוקה (מאוד) מרמת ההברקות של "הבצל" (בעיקר בקטגוריית ההומור המעודן), ואני מניח שהתקציב החודשי שלהם הוא בדיחה בפני עצמו (ורואים את זה, במיוחד בקטעי הוידאו), אבל במדינה כמו שלנו זה אתר חובה, ובהחלט רואים את הפוטנציאל. לדעתי יכול לצמוח ממנו אתר סאטירה מצוין.