לפני כמה שבועות חברת Gigya הישראלית פירסמה אינפוגרפיקה שמפרטת את הזהויות המקוונות בהן אנו משתמשים במהלך שיטוטינו ברשת. כלומר האם אנחנו משתמשים בזהות הפייסבוק או הטוויטר שלנו ע"מ להזדהות מול אתר צד שלישי – למשל אתר חדשות כלשהו.
האינפוגראפיקה התפשטה במדיה החברתית כאש בשדה קוצים, עם אלפי לייקים, דיגגים וריטוויטים, הרבה מהם בזכות הפרסום ב-mashable. גם אני התלהבתי ממנה. מאוד.
את המונח chart junk תבע אדוארד טאפטי (Tufte), עליו הוויקיפדיה אומרת שהוא ידוע בעיקר בזכות עבודתו בתחום עיצוב המידע. המונח מתייחס ל"כל האלמנטים החזותיים המופיעים בתרשימים, שאינם נחוצים לתפיסת המידע המוצג בתרשים, או כאלה שמסיחים את דעתו של הצופה ממידע זה". באופן כללי, טאפטי יוצא נגד אלמנטים שמטרתם דקורטיבית בלבד. אבל טאפטי הוא קצת קיצוני, הוא חוטף על זה המון ביקורת, וגם הוא אינו צדיק שכולו תכלת ובספריו ניתן לראות לא מעט אלמנטים דקורטיביים. הרי אקדמיה זה טוב ויפה אבל אפילו גורואים צריכים לאכול.
אז בעיקרון אני רחוק מהטענה שכל תוצר אינפוגראפי צריך להצמד לדרישות הלא-מציאותיות של טאפטי. אבל יש סוג מסוים של chartjunk שמזיק לצופה בצורה מאוד ברורה, וזה כבר מפריע לי. למשל, טאפטי אוהב להשתמש בדוגמת תרשים העוגה התלת-מימדי, כזה:
כאן הערכים המספריים של שלושת החלקים הם שווים (33%), אבל האזור האדום נמצא עם הפנים אלינו ואנחנו רואים גם את ה"עובי" שלו, בניגוד לאזורים האחרים בעוגה. הוא מקבל יותר שטח מסך, וויזואלית יש בתמונה הרבה יותר אדום מאשר ירוק או כחול, כך שהצופה תופס את הערך האדום כיותר דומיננטי. זה כבר לא chartjunk תמים, הוא מזיק ומעוות את המידע, מה שלא היה קורה בתצוגה דו-מימדית:
מה הקשר של זה לאינפוגראפיקה של Gigya? הרי אין להם שם עוגות תלת מימדיות. נכון, אין. למעשה מתחבאת שם עוגה אחת דו-מימדית מאוד לא טעימה, אבל אליה נגיע קצת מאוחר יותר. בינתיים נדבר על מזוודות. יש להם מזוודה שלמה, דו-מימדית אמנם, של chart-junk מובחר וקלאסי, מהסוג המזיק מאוד. וזה הדבר שגרם לי להתלהב, כי דוגמאות כאלה מחיי היומיום הן יקרות מפז.
הנה המזוודה. היא מתארת את אחוזי השימוש בזהויות הלקוחות מרשתות חברתיות (הרשימה מימין) בעת הכניסה לאתרי ביזנס שונים. מבלי להתעמק, ועדיף מבלי לפתוח את התמונה הגדולה, תנסו להגיד לי מי יותר פופולרי, מייספייס או לינקדאין? טוויטר או יאהו? לדעתי התשובה בשני המקרים היא ברורה ממבט אחד חטוף – לינקדאין יותר גבוה מאשר מיספייס, ויאהו מאשר טוויטר. וגוגל גבוהה משמעותית מיאהו. אבל זה לא נכון. בתוך שני הזוגות נתח השוק זהה לחלוטין, וגוגל גבוהה מיאהו באחוז אחד בודד.
סידור בועיות הערכים לגובה, כשהערך הגבוה ביותר (בתרשים) הוא באמת הערך הגבוה ביותר (במספרים), וכנ"ל הערך הנמוך ביותר, יוצר מיידית את האשליה שגובהו של העיגול השחור משקף את הערך הרלוונטי. זה אפילו נכון – למעט המקרים שבהם זה לא. אילו זה היה נכון, היו כאן שלושה זוגות של ערכים שחייבים להיות באותו גובה, ואז הקווים המקווקים שמחברים אותם לשמות האתרים היו צריכים להתפצל ולהיות פחות אסתטיים. אז לא הלכו על זה.
נפילה נוספת, אבל פחות מזיקה לדעתי, היא התרשים ה"כללי" – מעבר לכל האתרים. הוא נראה כך:
תראו לי בן אדם אחד שיבין ממבט ראשון שהשטח הגדול מימין שייך לפייסבוק ולא ל-Aol. אם אתם לוקחים אתר אחד מבין שבעה, שמים אותו בפינה הימנית התחתונה, ודווקא רק אותו בוחרים לא לחבר בקו אל התרשים, אל תתפלאו אם גם הצופה לא יחבר אותו אל התרשים. לדעתי ברור מהציור בצורה חד-משמעית שזה השטח של Aol. ולמה נתח השוק של שאר האתרים מתואר בגוונים של אותו צבע, שהולכים ונעשים כהים יותר בהדרגה קבועה? הההדרגתיות הזו יוצרת את הרושם שהאזורים הכהים נוצרים בעקבות חפיפה של כמה אזורים שקופים למחצה, ולא ברור שמדובר בשני אזורים נפרדים. ידעתי שאפשר להרוס תרשים עוגה בהפיכתו לתלת-מימדי, אבל זו דרך חדשה ומקורית בהחלט. מה רע בצבעים רגילים ושונים, זה לא מספיק יפה? זה מסתיר את המפה של כוכב הלכת המסתורי ששמתם ברקע (כי כדור הארץ זה בטוח לא, צר לי)?
ולגבי החלקים האחרים בפוסטר… ובכן, החלק של אתרי הבידור הוא אמנם chartjunk לפי טאפטי, אבל לדעתי הוא חביב ולא מזיק. והחלק של אתרי החדשות הוא פשוט מאוד לא מוצלח. אילו החלקים היו מוצגים על ציר אחד, או לפחות לפי סדר גודל מסוים, היה אפשר להשוות ביניהם ויזואלית. אבל כשהם מפוזרים בצורה שעושה סדר עיצובי אבל לא הגיוני, אין שום דרך להבין את יחסי הכוחות מבלי לקרוא את האחוזים.
אגב, את זה עושים באקסל בשתי דקות עבודה. בהחלט אפשר לייפות את זה עוד הרבה, אבל גם אז לא יפרסמו את זה ב-mashable.
