לאחרונה הגעתי למסקנה שאני לא מארח מספיק. אבל לך תשכנע אנשים להסחב עד פתח תקווה, כשבשביל זה צריך לעבור את כל ז'בוטינסקי, ובמיוחד כשקו הרכבת המקביל אליו מושבת. לכן החלטתי לארח ממש כאן.
סיפתח בבלוג: פוסט אורח ראשון – של עידו קינן מחדר 404.
ישראלי
פינגבאקים
"פינגבאק" מתרחש כשפוסט מסוים מוזכר בפוסט אחר. הפוסט הנוכחי הולך ליצור כמה פינגבאקים שירפרפו על שנת 2010 של UXtasy.
רישיון להצטלם
היום בעבודה דיברנו על תוכנת האפיון Аxure. ליתר דיוק, על הסיבה שבגללה אין בה visual guides, כמו שיש בפוטושופ למשל. הגענו למסקנה שזה בטוח לא משהו שנשמט במקרה, אלא שהתבצע תהליך של תיעדוף, שבחן גם את נושא ה-guides, והוחלט לוותר עליהם בינתיים לטובת יכולות יותר חשובות. תהליך תיעדוף כזה הוא קריטי אם ברצונכם להוציא מוצר טוב, והוא לא מאוד כיפי, כי כל המעורבים מרגישים שחותכים להם בבשר החי. ואפרופו מוצר טוב – כשלפני כמה חודשים התלוננתי על היעדר ה-guides בטוויטר, אנשי Axure שמו לב לזה ואף ענו לי שזה משהו שבהחלט מתוכנן לגרסה הקרובה של התוכנה.
אבל מספיק לדבר על נושאים משעממים כמו כלי אפיון, עדיף לדבר על משהו מלהיב, כמו רכבים למשל. כדי לנהוג ברכב צריך רישיון. וכדי להוציא רישיון צריך להצטלם. וכדי להצטלם לרישיון צריך לגשת לאחת מתחנות הצילום המורשות. וכדי לגלות היכן הן נמצאות, אפשר ללכת לאתר משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. ושם נראה את העמוד הזה:
התאמה למשתמשים
עבודת אפיון הממשק למערכות מתחילה בניתוח תפקיד המשתמש. לומדים את המשתמש, מנסים להבין את המטלות שהוא מבצע ואת המידע שהוא זקוק לו. מנסים לראות את העולם דרך העיניים שלו, להכנס לו לתוך הראש. וזה אומר שכשהמערכת מאופיינת היטב, אפשר להסתכל על הממשק ולהבין מי היה המשתמש הייעודי.
למשל, ניתן לראות בקלות שמערכת מכירת הכרטיסים של תיאטרון גבעתיים נועדה עבור חבר הכנסת מיכאל בן ארי וחברו איתמר בן גביר, שהוכיחו אתמול, בתיאטרון אחר, שהאקשן האמיתי מתרחש דווקא באולם עצמו ולא על הבמה. ללא פיסת המידע הזאת קשה להבין מדוע הצופים ישובים עם הגב אל הבמה (הוילון הכחול למעלה). אגב, התקשרנו ובדקנו – זו לא טעות במספור, שורה מס' 1 היא אכן הקרובה ביותר אל הבמה. וזה גם מסביר את צבע הרקע.
חג שמח ושנה טובה!
גנטיקה בממשקים
אני די מחבב את האתר yad2. הוא לא מושלם, אבל זה בסדר, גם אני לא . זו אחת מנקודות הדימיון ביני לבין האתר. יש עוד כמה כאלה. ויש גם כמה נקודות שבהן אני מאוד שונה מהאתר yad2. לדוגמא, אישתי אומרת שהוא מועיל. אבל זו דווקא לא הנקודה שאני רוצה להתמקד בה היום. אני רוצה לדבר על כך שאני, בגדול, אינני מוטציה. בואו אחריי.
אם ניכנס ל-yad2, לאזור הנדל"ן, נראה סרגל חיפוש שנראה כך:
אפשר לראות שלמעלה יש שלושה טאבים. "חיפוש רגיל" ו-"חיפוש מתקדם" הם לכאורה בסדר, ואילו הטאב "הצג על גבי מפה" פותח שער לעולם שהוא המקבילה הממשקולוגית לציורים של אֶשֶר או של דאלי. ולא, אני לא מדבר על זה שבעברית הטאבים אמורים להיות מימין (רמז: בצד שבו המשתמש מתחיל את התהליך).
לחצו עליו בבקשה. כעת חפשו את הלשונית שלו. אתם לא תמצאו אותה כי היא לא קיימת. לטאב רגיל יש שני מצבים – פעיל ולא פעיל. במצב הפעיל רואים את כולו, הלשונית והתוכן, ובמצב הלא-פעיל רואים רק את הלשונית הקטנה למעלה שמציצה מעל הטאב האחר, זה שפעיל כרגע. אבל כאן יש לנו עסק עם מוטציה – טאב שנעלם מתוך עצמו! במקום להפוך לפעיל ו"לעלות" מעל האחרים, הוא רק משנה את התצוגה של אחד הטאבים האחרים, והלשונית שלו מתאדה, ומשאירה רק את שתי הלשוניות הראשונות.
בעצם לא, סליחה, הטעתי אתכם, המשפט הקודם אינו נכון. זה רק נראה שמה שנשאר הוא שתי הלשוניות המקוריות. למעשה אלה הם טאבים אחרים, שרק נראים דומה למקוריים. איך אני יודע? פשוט מאוד. אם הייתם לוחצים על אחד משני הטאבים הראשונים לפני שלחצתם על השלישי, הייתם רואים אותו שם מימין, כפי שאפשר לראות בצילום המסך העליון. ואילו עכשיו, אחרי שלחצנו פעם אחת על השלישי, לא משנה כמה נשחק עם שני הראשונים, הוא כבר לא יופיע. במילותיו של מרסלוס וואלס, When you're gone, you stay gone.
תחשבו על המקבילה של הטאבים בעולם הפיזי – מקור המטאפורה – קלסר עם חוצצים. דמיינו שפתחתם את הקלסר בעמוד הראשון, ואז עברתם לחוצץ האחרון, ובשניה שאתם פותחים אותו, הוא פשוט נעלם לכם מול הפנים. וכשאתם חוזרים לתחילת הקלסר, אתם רואים שהעמודים שם התחלפו. אחלה טריק, לא?
ונניח שאנחנו בכל זאת רוצים לחזור לתצוגה המקורית (המקורית). מה אפשר לעשות, חוץ מלרענן את העמוד? אול יש איזה כפתור שיבוא לעזרתנו? בעניין הזה יש לי חדשות טובות וחדשות רעות. החדשות הטובות הן שהכפתור קיים. החדשות הרעות הן שגם הוא מוטציה.
אם תסתכלו על צילום המסך השני (למעלה), תראו מימין צ'קבוקס שרשום עליו "חזרה לתצוגה רגילה". בואו נסמן אותו. מיד לאחר שסימנו אותו, אנחנו מקבלים את המסך הבא:
שלא כמו בפוסט על הממשק האבסורדי, אני לא מצפה שתשחקו "מצא את ההבדלים", ואם זה נראה לכם דומה באופן מחשיד לצילום המסך העליון, אז זה בגלל שזה אותו אחד. כמצופה וכמשתמע מהכיתוב, סימון הצ'קבוקס מחזיר אותנו לתצוגה המקורית. ואפשר לדעת שזה בדיוק מה שקרה ע"פ הצ'קבוקס המסומן. רגע, איפה הוא נמצא בדיוק?
כידוע, מוטציות זה דבר תורשתי. משהו נדפק באחד הגנים, ומתקבלת מוטציה. ומאחר והצ'קבוקס והטאב שניהם שייכים למשפחת "הפקדים המעוותים של yad2", אני לא מתפלא שגם הצ'קבוקס לא מתנהג כדרך הטבע. למזלנו הצלחנו לבודד את הגן הדפוק. מדובר בגן הבינאריוּת – זה גן שמשותף לטאב ולצ'קבוקס והוא דואג לזה ששניהם תמיד יתקיימו באחד מתוך שני מצבים – פעיל או לא פעיל במקרה של הטאב, ומסומן או לא מסומן במקרה של הצ'קבוקס (יש צ'קבוקסים שיודעים להיות גם במצב "מסומן למחצה", אבל הם עוברים הכשרה מיוחדת). במקרה של הטאב המוטציה מתבטאת בזה שהוא יודע להיות רק במצב "לא פעיל". והצ'קבוקס – ניחשתם נכון – יודע להיות רק במצב "לא מסומן". בשניה שלוחצים עליו, הוא מעביר אותנו לתצוגה אחרת, בה הוא פשוט לא קיים. אין לו מצב מסומן, כי הוא מעלים את עצמו כשמסמנים אותו. אח, אילו רק היה קיים פקד כזה שאינו כמו הטאב והצ'קבוקס, ושיש לו רק מצב אחד. מעין משהו כזה שמבצע פעולה חד-כיוונית ברגע שלוחצים עליו, ואז הוא יכול להיעלם מבלי להפר את חוקי הטבע. משהו שלא מספק חיווי באשר למצבו, אלא רק אומר "תלחצו עליי". למען הבהירות, אפשר אפילו לקרוא לו "לחצן", או משהו כזה… טוב, אם זה היה הגיוני אז בטח היו חושבים על זה לפניי.
בכל אופן, מספיק עם התיאוריה, הפוסט ארוך והמלאכה מרובה. כפי שיודע כל מי שראה X-Men, ברגע שמתחילים לצוד מוטציות, חשוב לתפוס את כולן, אחרת יש צרות. אז ליתר ביטחון בואו ננסה לאבחן גם את שני הצ'קבוקסים שנותרו: "הצג מודעות עם תמונות בלבד" ו-"הצג כגלריית תמונות".
יש לי שאלה. במידה ואלחץ על "הצג כגלריית תמונות", האם האתר יציג לי את כל המודעות, או רק את אלו עם התמונות? בעיקרון אם לא סימנתי "עם תמונות בלבד" אז כנראה שאת כולן. אבל כיצד הוא יכול להראות לי את אלו ללא התמונות, אם הוא מראה לי אותן כגלריית תמונות? אז כנראה שהוא כן יציג לי רק את אלו עם התמונות, ויסמן אוטומטית את האופציה הזו. בארסנל הממשקולוגי קיימות דרכים פשוטות ונפוצות להראות קשר כזה בין שני צ'קבוקסים, אבל כאן החליטו שלא לנקוט בהן. זה לא טוב, וזה חבל, אבל זה לא אסון ברמה הגנטית. אז הצ'קבוקס השני יסמן גם את הראשון, לא נורא. נלחץ ונקבל את הסרגל הבא:
א-אה! החשדות שלנו היו נכונים! גם הצ'קבוקס הזה לא מסוגל להתקיים במצב מסומן! לא הוא ולא החבר שלו "עם תמונות בלבד", שהיה אמור לקבל סימון פסיבי מחמת ההגיון הבריא. גם הם – פשוט נעלמים כשמסמנים אותם.
מה נשאר לנו? נשאר הכפתור הכתום "הצג על גבי מפה". רגע! כפתור! זה כמעט כמו "לחצן"! נראה לי שזה בדיוק מה שחיפשנו – הוא מבצע פעולה חד-כיוונית, הוא לא חייב לספק שום חיווי, והוא לא חייב להשאר בסביבה כשהוא סיים לעבוד. אז ב-yad2 כן מודעים לקיומם של כפתורים! אז למה הם מתעקשים ליצור פקדים מוטנטיים שיבצעו בדיוק את התפקיד של הכפתור, אבל בצורה מבלבלת ומעוותת? לא ברור. אגב, זה כפתור די שנון – הוא גם חץ, שמרמז על פעולת ניווט, הוא גם בית, מה שמתקשר למפה, והוא גם מצביע על פקדי הגדרת החיפוש. שאפו לכפתורן.
הכפתור עושה בדיוק את מה שעושה הטאב המוזר שממנו התחלתי, לא יותר ולא פחות. והוא באמת היחיד שאמור להיות בערך איפה שהוא נמצא, ולהתנהג כפי שהוא מתנהג. ההתנהגויות האבנורמליות של הטאב והצ'קבוקסים נגזרות מהתפקידים שהוקצו להם, וברור לי שבתפקידים האלה הם לא ממש יכולים להתנהג בצורה המקובלת. וזה בגלל שמכריחים אותם לשחק תפקידים שהם לא נועדו עבורם.
ואיך אפשר היה לפתור את כל הבלאגן הזה? זו דרך אחת:
זה רק מודל ניווט קונספטואלי. במקום כפתורי הרדיו יכול להיות כמעט כל דבר, כל עוד זה יתנהג לפי אותו הגיון – אלה יכולים להיות כפתורים רגילים שרק אחד מהם יהיה לחוץ תמיד, או קישורים, או כפתור תלת-מצבי, או כל דבר גראפי. אולי אפילו שוב טאבים. אבל אלה לא יכולים להיות צ'קבוקסים, אפילו כאלה שמתנהגים כמו רדיו, כי אני חייב לבחור את אחת האופציות, אני לא יכול לכבות את כולן. אפשר כמובן ליצור צ'קבוקס שלא ניתן לכבות אותו, אבל סיכמנו שאנחנו משתדלים להימנע ממוטציות.
הממשק להתעשרות מהירה
חלק נכבד מספרות המדב"ג (מדע בדיוני בגרוש) מבוסס על רצונו של הגיבור לגלות את שם הקבוצה שתנצח במשחק עתידי כלשהו, ואז להמר עליה לפני המשחק ולקחת את כל הקופה.
ובכן, אפשר להפסיק את פיתוח מכונת הזמן שלכם. את התוצאות, מסתבר, אפשר לגלות כבר עכשיו.
כנסו לאתר one.co.il, סורו לצדו השמאלי, ורדו קצת למטה. אם הגעתם לתמונה של הכוסית*, עברתם את זה. די מהר תגלו את התיבה הבאה:
כפי שניתן לראות, לתיבה יש שתי לשוניות. אין כל דרך לדעת מי מהלשוניות פעילה בכל רגע נתון מבלי לשחק איתן, אבל זה לא נוגע להתעשרות מהירה אלא רק להגיון, אז נניח לזה, ותצטרכו להאמין לי שהאדומה היא הפעילה. נכון, אין כל קשר ויזואלי בינה לבין התיבה, ונכון, אין כל סיבה לכך שדווקא אדום ולא כחול יסמן את הבחירה, אבל כאמור נניח לזה.
הלשונית מכילה בתוכה כמה כפתורים ששולטים על התצוגה בתיבה, וכפי שאפשר להסיק משם הלשונית, הם עוזרים לנו לדעת את תוצאות המשחקים – בזמן אמת או אתמול או היום או מחר. יאללה לדוכן לוטו!
*הבהרה חשובה: לא אני הגדרתי את הבחורה באמצעות המונח המכוער הזה, רחמנא ליצלן. אני לתומי רק רציתי לדעת מי זאת "הכוכבת העולה", ובאיזה ענף ספורט בדיוק היא מככבת, או לפחות עולה. אז לחצתי על התמונה. בסופו של דבר הגעתי לעמוד הזה שמכיל עוד כמה תמונות שלה. אני חייב להגיד שהעמוד ריגש אותי עד דמעות. הרי זה לא בדיוק העמוד שהייתם מצפים ממנו שיעמוד בכללי הנגישות לעיוורים, נכון? אך אל לנו להסתכל בקנקן, כי האנשים הטובים ב-one דאגו לאוכלוסית הסובלים ממוגבלויות הראייה, וסיפקו tooltip מתאים וממצה לכל תמונה ותמונה, בזו הלשון: "כוסית (ONE)". יש, יש עוד צדיקים בעולם. מי אמר "SEO"?
עוגות תלת-מימדיות אינן כשרות
לפני כמה שבועות חברת Gigya הישראלית פירסמה אינפוגרפיקה שמפרטת את הזהויות המקוונות בהן אנו משתמשים במהלך שיטוטינו ברשת. כלומר האם אנחנו משתמשים בזהות הפייסבוק או הטוויטר שלנו ע"מ להזדהות מול אתר צד שלישי – למשל אתר חדשות כלשהו.
האינפוגראפיקה התפשטה במדיה החברתית כאש בשדה קוצים, עם אלפי לייקים, דיגגים וריטוויטים, הרבה מהם בזכות הפרסום ב-mashable. גם אני התלהבתי ממנה. מאוד.
את המונח chart junk תבע אדוארד טאפטי (Tufte), עליו הוויקיפדיה אומרת שהוא ידוע בעיקר בזכות עבודתו בתחום עיצוב המידע. המונח מתייחס ל"כל האלמנטים החזותיים המופיעים בתרשימים, שאינם נחוצים לתפיסת המידע המוצג בתרשים, או כאלה שמסיחים את דעתו של הצופה ממידע זה". באופן כללי, טאפטי יוצא נגד אלמנטים שמטרתם דקורטיבית בלבד. אבל טאפטי הוא קצת קיצוני, הוא חוטף על זה המון ביקורת, וגם הוא אינו צדיק שכולו תכלת ובספריו ניתן לראות לא מעט אלמנטים דקורטיביים. הרי אקדמיה זה טוב ויפה אבל אפילו גורואים צריכים לאכול.
אז בעיקרון אני רחוק מהטענה שכל תוצר אינפוגראפי צריך להצמד לדרישות הלא-מציאותיות של טאפטי. אבל יש סוג מסוים של chartjunk שמזיק לצופה בצורה מאוד ברורה, וזה כבר מפריע לי. למשל, טאפטי אוהב להשתמש בדוגמת תרשים העוגה התלת-מימדי, כזה:
כאן הערכים המספריים של שלושת החלקים הם שווים (33%), אבל האזור האדום נמצא עם הפנים אלינו ואנחנו רואים גם את ה"עובי" שלו, בניגוד לאזורים האחרים בעוגה. הוא מקבל יותר שטח מסך, וויזואלית יש בתמונה הרבה יותר אדום מאשר ירוק או כחול, כך שהצופה תופס את הערך האדום כיותר דומיננטי. זה כבר לא chartjunk תמים, הוא מזיק ומעוות את המידע, מה שלא היה קורה בתצוגה דו-מימדית:
מה הקשר של זה לאינפוגראפיקה של Gigya? הרי אין להם שם עוגות תלת מימדיות. נכון, אין. למעשה מתחבאת שם עוגה אחת דו-מימדית מאוד לא טעימה, אבל אליה נגיע קצת מאוחר יותר. בינתיים נדבר על מזוודות. יש להם מזוודה שלמה, דו-מימדית אמנם, של chart-junk מובחר וקלאסי, מהסוג המזיק מאוד. וזה הדבר שגרם לי להתלהב, כי דוגמאות כאלה מחיי היומיום הן יקרות מפז.
הנה המזוודה. היא מתארת את אחוזי השימוש בזהויות הלקוחות מרשתות חברתיות (הרשימה מימין) בעת הכניסה לאתרי ביזנס שונים. מבלי להתעמק, ועדיף מבלי לפתוח את התמונה הגדולה, תנסו להגיד לי מי יותר פופולרי, מייספייס או לינקדאין? טוויטר או יאהו? לדעתי התשובה בשני המקרים היא ברורה ממבט אחד חטוף – לינקדאין יותר גבוה מאשר מיספייס, ויאהו מאשר טוויטר. וגוגל גבוהה משמעותית מיאהו. אבל זה לא נכון. בתוך שני הזוגות נתח השוק זהה לחלוטין, וגוגל גבוהה מיאהו באחוז אחד בודד.
סידור בועיות הערכים לגובה, כשהערך הגבוה ביותר (בתרשים) הוא באמת הערך הגבוה ביותר (במספרים), וכנ"ל הערך הנמוך ביותר, יוצר מיידית את האשליה שגובהו של העיגול השחור משקף את הערך הרלוונטי. זה אפילו נכון – למעט המקרים שבהם זה לא. אילו זה היה נכון, היו כאן שלושה זוגות של ערכים שחייבים להיות באותו גובה, ואז הקווים המקווקים שמחברים אותם לשמות האתרים היו צריכים להתפצל ולהיות פחות אסתטיים. אז לא הלכו על זה.
נפילה נוספת, אבל פחות מזיקה לדעתי, היא התרשים ה"כללי" – מעבר לכל האתרים. הוא נראה כך:
תראו לי בן אדם אחד שיבין ממבט ראשון שהשטח הגדול מימין שייך לפייסבוק ולא ל-Aol. אם אתם לוקחים אתר אחד מבין שבעה, שמים אותו בפינה הימנית התחתונה, ודווקא רק אותו בוחרים לא לחבר בקו אל התרשים, אל תתפלאו אם גם הצופה לא יחבר אותו אל התרשים. לדעתי ברור מהציור בצורה חד-משמעית שזה השטח של Aol. ולמה נתח השוק של שאר האתרים מתואר בגוונים של אותו צבע, שהולכים ונעשים כהים יותר בהדרגה קבועה? הההדרגתיות הזו יוצרת את הרושם שהאזורים הכהים נוצרים בעקבות חפיפה של כמה אזורים שקופים למחצה, ולא ברור שמדובר בשני אזורים נפרדים. ידעתי שאפשר להרוס תרשים עוגה בהפיכתו לתלת-מימדי, אבל זו דרך חדשה ומקורית בהחלט. מה רע בצבעים רגילים ושונים, זה לא מספיק יפה? זה מסתיר את המפה של כוכב הלכת המסתורי ששמתם ברקע (כי כדור הארץ זה בטוח לא, צר לי)?
ולגבי החלקים האחרים בפוסטר… ובכן, החלק של אתרי הבידור הוא אמנם chartjunk לפי טאפטי, אבל לדעתי הוא חביב ולא מזיק. והחלק של אתרי החדשות הוא פשוט מאוד לא מוצלח. אילו החלקים היו מוצגים על ציר אחד, או לפחות לפי סדר גודל מסוים, היה אפשר להשוות ביניהם ויזואלית. אבל כשהם מפוזרים בצורה שעושה סדר עיצובי אבל לא הגיוני, אין שום דרך להבין את יחסי הכוחות מבלי לקרוא את האחוזים.
אגב, את זה עושים באקסל בשתי דקות עבודה. בהחלט אפשר לייפות את זה עוד הרבה, אבל גם אז לא יפרסמו את זה ב-mashable.
ראש גדול וראש קטן
זה צולם באתר של ערוץ 1, בערך כאשר חצי מאוכלוסיית כדור הארץ עצרה את נשמתה בזמן ההארכה של משחק הגמר של המונדיאל.
מי אחראי על זה? לא, אני באמת שואל. התשובה הטיפוסית היא שה-QA פיספסו באג. העניין הוא שאין כאן באג, הכל מתפקד כהלכה. יש תאריך ושעה מוגדרים מראש, ויש רכיב שסופר את הזמן מהרגע הנוכחי ועד אותה שעה. התוכנה עושה בדיוק את מה שהיא הייתה אמורה לעשות. אז אם אין כאן באג, נראה שגם המתכנתים היו בסדר. ואם זה לא באג, אבל זו בהחלט בעיה מובהקת, מה שנשאר זה פער באפיון. אז האם המאפיין אשם? לא יודע. המאפיין אמר "למעלה יהיה כיתוב, ומתחת לזה יוצג הזמן שנותר עד שעת ה-ש'. הזמן יוצג בפורמט XX:XX:XX:XX ומתחת לכל חלק תהיה רשומה יחידת המידה הרלוונטית". הוא בטח גם צייר את זה, אבל אחסוך מכם את הציור. הסיפור הזה עם הספירה ההפוכה שייך לסוג הדברים שהם כל-כך מובנים מאליהם שלא חושבים עליהם. באותה מידה אפשר לשאול מדוע המאפיין לא ציין שייעשה שימוש דווקא בספרות הודיות-ערביות, ולא בספרות לטיניות, ערביות מודרניות, או בגימטריה. גמר המונדיאל אי"ה בעוד א' ימים, א' שעות, ל"ד דקות ו-ז' שניות בלי נדר. כתבתי בעבר על דברים מובנים מאליהם. אז מי אחראי? לא יודע. אולי כל מי שהיה מעורב, ולא הגדיל ראש קצת. בטוח שבסוף מנהל המוצר/הפרויקט אחראי, אבל זה רק מתוקף תפקידו כזה שאוסף את כל מה שנופל בין הכיסאות של המוצר שלו. אבל מאיזה כיסא בדיוק זה נפל אני לא יודע להגיד. בכל מקרה, תודה לברק דנין על הצילום :).
אוקיי, ונגיד Last.fm. אתר רציני ומכובד לכל הדעות. היום הוא שימח אותי בכפתור קטן שנקרא Go. תראו בעצמכם:
רואים את הכפתור ההוא למטה שהולך להיחנק עוד שניה? כן, עליו אני מדבר. זה ההבדל בין חוסר הגדלת ראש, כלומר חיפוש מכוון של בעיות פוטנציאליות לא צפויות, לבין הקטנת ראש קיצונית. הרי בטוח שהדבר הזה עבר לא מעט אנשים בדרכו אל המסך שלי. ואף אחד לא חשב שזה נראה טיפה מוזר? מה עשה לכם ה-Go הזה שהלבשתם עליו כפתור שקטן עליו בשתי מידות? או שזה פשוט "לא התפקיד שלי"? ולפני שתגידו שזו בעיית תאימות דפדפנים – בדקתי בשלושת הגדולים. זה צולם בכרום. ב-IE ובפיירפוקס באמת יש יותר מרווח. עוד שני פיקסלים שלמים. אבל מבחינת מרחק השדות מהלייבלים – לא, זה אותו מרחק בדיוק. אני שוקל לפתוח תנועה חדשה: "תנו לשדות לחיות!". אגב, הסתכלתי בקוד המקור של הדף. חיפשתי הערה שאומרת "הטופס הזה מעניין לי את התחת, אני רק רוצה ללכת הביתה". היא לא הייתה שם.
וכמה מילים על אפיונים באופן כללי.
האפיונים הראשונים שעשיתי, עוד בלי לדעת שזה מה שאני עושה, היו ב-Frontpage. זו התוכנה הראשונה ברשימת "התוכנות הבאמת נוראיות של מיקרוסופט".
לאחר מכן הייתה תקופה קצרה עם ויזיו. לאחר מכן פאורפוינט. אחר-כך VB. שוב פאורפוינט. כמובן שכל זה לווה בהרבה וורד. אחר-כך, לא תאמינו, היה פוטושופ. בסוף גיליתי משהו, שאדם נבון יותר היה מבין הרבה יותר מוקדם, כנראה. מסתבר שכל תוכנה מיועדת למשהו!
יש תוכנות שמיועדות לבניית אתרים, לכתיבת תוכנה, לעריכה והצגה של מצגות, ולעריכה ויצירה של תמונות. יש גם כאלה שמיועדות ליצירת תרשימים, דיאגרמות ושרטוטים למיניהם, שזה די קרוב למה שאנחנו צריכים. הפונקציונאליות של התוכנה ותהליכי העבודה בה בד"כ תומכים בייעודה, כלומר אם התוכנה אופיינה היטב. אבל הקטע המעניין הוא שקיימות תוכנות שמיועדות לאפיון תוכנות! יש המון המון המון תוכנות כאלה, בשלל פלטפורמות, יכולות ומחירים – החל מחינמיות, עבור בסבירות, וכלה בתוכנת iRise שעולה שבע אלף דולר לפני שפצורים. כן, גם אני אמרתי WTF.
לכל אחד מהכלים שציינתי היו יתרונות וחסרונות לעומת הכלים האחרים. בחריקת שיניים אודה שאפילו לפרונטפייג' היו יתרונות, אם כי לא בטוח שיש הצדקה לשימוש שלי בצורת רבים. אבל התוכנה העיקרית שאני משתמש בה בחודשים האחרונים היא Axure RP, והיא היחידה ביניהן שבאמת נועדה לאפיון מסכים. נראה שהיא המובילה בתעשייה, וכשמתחילים להשתמש בה, מהר מאוד מבינים מדוע. אני לא הולך לשווק אותה כאן מעבר למה שאמרתי (אלא אם יהיה לי התקף התלהבות בלתי נשלט באחד הימים). ההמלצה שאני כן רוצה לתת היא להגיע למפגש של UXI שהולך להתקיים בסוף החודש, והוא מוקדש לבניית אבות-טיפוס. לפי התוכנית, הולכים לדבר שם גם על Axure וגם על כלים נוספים, ולסקור את היתרונות והחסרונות של הכלים הנפוצים. לכל חוואיי המשתמש – במוקדם או במאוחר תיאלצו להתמודד עם דילמת בחירת כלי האפיון שלכם. ליתר דיוק, הדילמה הזו חוזרת פעם בכמה שנים – עם התקדמות הטכנולוגיה, שינויים במקומות העבודה (ולמען הפסיכולוגים שביננו – גם within וגם between), שינויים בדרישות הלקוחות, וגם כי לפעמים פשוט נמאס מהכלי. המפגש הוא הזדמנות מצוינת לעשות את זה.
אני גם מוכר רישיונות ל-Axure ללא מע"מ, הנחה לחיילים במדים, המבצע עד סוף החודש או עד גמר המלאי.
תפריטים
אתם רואים את התפריט היפה הזה בצידו הימני של אתר חברת המים העירונית של של פתח תקוה? זה תפריט שמותאם במיוחד לעיוורים. באמת. הרי אנשים בעלי ראיה תקינה הולכים לראות את התפריט הזה ולהגיד: "אם זה יושב במקום של תפריט ניווט ונראה כמו תפריט ניווט, אז זה מן הסתם תפריט ניווט. פשוט לא רואים את הטקסטים, בטח בגלל בעיות תאימות דפדפנים. אז נפתח אותו בפיירפוקס ובכרום ובאקספלורר, ונגלה שבשום מקום הטקסט אינו מוצג. להקליק גם לא עוזר. בעצם רגע, גם סמן העכבר אינו משתנה. איזה מן תפריט מוזר זה?" ואז חלק מהם אולי יסתכל בקוד של העמוד ויגלה שאין שם כלום. לעומתם, משתמשים עיוורים הולכים להשתמש בקורא מסך שידלג על האמלנט הזה בקלילות, כי זה לא באמת תפריט. זה אפילו לא תמונה. זוהי סנונית ראשונה של מגמה חדשה בעיצוב ווב: "אלמנטים דקורטיביים HTML-יים שנראים ממש ממש כמו פקדים".
ועוד תפריט – הפעם לבחירת שפות – באתר משרד התיירות. האתר מותאם לגולשים שבאים ממדינות שונות, כולל כאלה שהשפה המדוברת בהן היא "תיירות פנים" ואף "מידע לאורח". ועל זה אמרו חכמים:
Brett: What?
Jules: What country are you from?
Brett: What? What? Wh – ?
Jules: "What" ain't no country I've ever heard of. They speak English in What?
Brett: What?
אוקיי, סיימנו עם התפריטים להיום. הנה קונספט חביב ביותר לפורמט חדש של הוראות הפעלה למכשירים. אחלה רעיון, אם כי לא ממש סקאלאבילי. לא במובן שקשה לייצר ספרונים כאלה בכמויות מסחריות, אלא במובן שהפורמט הזה מתאים יפה לטלפונים ניידים, אבל הוא עשוי להיות קצת בעייתי עם מקררים למשל.
Out of the box – book from adrian333 on Vimeo.
המנה האחרונה בתפריט היומי היא הודעת השגיאה המופלאה הזו מאתר החנות DSW בניו-יורק.
עברית שפה קשה
"מה זה עברית"? השאלה הזאת מופיעה בעמוד "מה זה קורא אלקטרוני" של הקורא העברי הדיגיטלי שלוש פעמים בניסוחים טיפה שונים. בנוסף, רשום שם "עברית, חוויית קריאה חדשה" ו-"לרכישת עברית לחץ כאן". זה נשמע כמו רעיון מצוין, ספציפית עבור העברית זה קצת מאוחר מדי בשבילי, אבל ברגע שיתחילו למכור שם ספרדית או סינית – אני קונה! ועכשיו סוף סוף אני יודע מדוע קוראים לזה "רכישת שפה".
מצד אחד, אני לא קופירייטר. עדיין מאותו הצד, אני טרף קל למשחקי לשון, אפילו כשהם לא מי יודע מה מתוחכמים (לעזאזל, אשכרה קראתי לבלוג שלי יואקסטזי…). ולכן מי אני שאבקר את בחירת השם של המכשיר? אז לא אתיימר לקבוע שהשם גרוע מבחינת מיצוב ומיתוג, ואביע רק את דעתי הצנועה שזה שייך לסוג הדברים שאמורים להשאר על רצפת חדר העריכה – זה רעיון חמוד, כיף להשתעשע איתו, אבל כולם מבינים שאי אפשר לקחת אותו ברצינות. ככה נראה לי.
אני כן מבין קצת בקידום אתרים, ברמה די בסיסית. הרמה הזאת מספקת לי כדי להבין שני דברים:
א' – אין קורא דיגיטלי עברי נוסף, זה היחיד שיש. לכן על פניו נראה שעבודת ה-SEO על האתר הזה צריכה להיות הדבר הכי פשוט בעולם, שכל ילד יכול לעשות. אבל מישהו בהנהלה לא רצה להקל את החיים על צוות האתר, ולכן במקום לבחור שם מקורי שיוביל אך ורק לאתר שלהם, הם הלכו על עברית. חמישים ושבע מיליון תוצאות בגוגל. בהצלחה עם זה. אני ממליץ שלגרסה הבאה יקראו "כסף" (שבע מאות שבעים ושבע מיליון).
ב' – הסעיף הזה הולך להוות אילוסטרציה למושג "המסמר האחרון בארון הקבורה". הרי האנשים שם מבינים שהם לא יכולים פשוט לרשום בכל מקום "עברית", כי זה נשמע עוד יותר גרוע ממה שזה באמת (אם כי לא בהרבה). אז על מנת ליצור הבחנה טובה יותר בין המילה האמיתית למותג המגניב הם נאלצים להשתמש בתמונות במקום בטקסט. ואמנם תמונה שווה אלף מילים, אבל העכבישים של מנועי החיפוש אינם רואים תמונות, הם רואים רק טקסט. אז אפילו את המילה "עברית", את שם המוצר עצמו, העכבישים כמעט ולא יפגשו באתר. רק במקומות שבהם קשה להכניס תמונה, כמו בתפריט. שימו לב לאלגנטיות שבה האתר יורה לעצמו בשתי הרגליים – המיתוג וה-SEO: התמונה ממש גרועה לקידום אתרים, והטקסט ממש גרוע למיתוג. אה, והוא גם לא ממש טוב לקידום אתרים :).
ובנושא אחר לגמרי: בפעם האחרונה ששאלתי כאן שאלה, קיבלתי תשובה במהירות מפתיעה, אז אנסה לשאול עוד משהו. אולי מישהו יודע מה תפקידו של הכפתור המסומן? התמונה היא של נגן המדיה באתר של מאקו.
הכפתור נלחץ אבל אין לו כל השפעה נראית לעין. חשבתי שזה בגלל הפיירפוקס, אבל באקספלורר כל שורת הפקדים הזו פשוט אינה מופיעה, ובכרום היא מופיעה ללא הכפתור המסתורי. יש למישהו מושג מה זה אמור לעשות?