מיקרוסופט

(מי שאין לו כוח לניתוחי UI מוזמן לדלג לחלק האמנותי החווייתי של הפוסט)

ניתוחי UI

אחד הדברים הראשונים שלמדתי כשהתחלתי להתעסק באפיון מפורט של מערכות desktop מורכבות, היה להעריך את אפיון התוכנות של מיקרוסופט. לפני כן קצת הפריע לי שבכל פעם שנדרש לאפיין מנגנון כלשהו, פשוט מעתיקים אותו אוטומטית מאפליקציית האופיס המתאימה. וזה לא קשור לסטנדרטים או להרגלי השימוש המוּכרים  – אפשר לתפור פתרון ייעודי ללקוח תוך כדי הקפדה על הסטנדרטים גם בלי שזה יהיה זהה לאוטלוק. אבל ברגע שמתחילים לאפיין ברמה באמת מפורטת, כזו שבסוף התהליך מתגלה שחסכת ל-QA חצי מעבודת כתיבת התרחישים, אז נאלצים לנתח לעומק את הפתרונות של אופיס ולהבין את ההגיון שמאחורי הדברים. ואז מורגשות אותן אלפי שעות אדם שהחברה משקיעה בהנדסת האנוש של הפרטים הכי קטנים של הממשקים שלהם. זה לא שהכל מושלם (למשל אני עדיין חושב שהפתרון הגראפי של כפתור "שולחן העבודה" מהפוסט הקודם הוא גרוע), אבל רוב הדברים המורכבים מאופיינים למופת.

למה אני מקשקש על זה? בגלל תחביב קטן שיש לי. אני נהנה למצוא את המקרים בהם החברה חורגת בצורה בוטה מהסטנדרטים, ולהבין מדוע זה נעשה. כמובן שאין בעיה למצוא דוגמאות כאלה בתוכנות אחרות, אבל שם זה לא ממש מעניין כי ברוב המקרים פשוט מדובר באפיון גרוע (אפשר לחפש דוגמאות בבלוג הזה תחת התגית תקנים). אצל מיקרוסופט, לעומת זאת, זה מעיד בדרך-כלל על ההשקעה באפיון, כי זאת לא חברה שמקבלת החלטות כאלה בלי לחשוב על זה טוב-טוב.

את הדוגמאות אני שומר בצד למקרים בהם אני אצטרך להפר את אותו סטנדרט בעצמי, ואז יגידו לי שאי אפשר כי זה לא עובד ככה, ואז אני נדרש להוכיח שזה כן יכול לעבוד גם ככה, כשבאמת צריך.

הדוגמא החביבה עליי תמיד הייתה של צ'קבוקסים שמתנהגים כמו כפתורי רדיו. זה קורה בכמה מקומות, אבל הדוגמא המועדפת עליי היא בוורד, בדיאלוג "גופן". לכאורה, כל הצ'קבוקסים נראים בסדר, אבל עבור כל אפשרות יש לפחות אפשרות אחת אחרת שלא יכולה להתקיים יחד איתה, וכך קורה שהצ'קבוקסים מכבים זה את זה. ואי אפשר היה להחליף אותם בכפתורי רדיו – גם בגלל המצב שכולן כבויות, וגם בגלל המצב שיותר מאפשרות אחת דולקת – כי עבור כל אחת יש גם הרבה שאינן מתנגשות איתה. כך נראות הקבוצות בפועל (התיבות המוקפות באותו עיגול מכבות זו את זו, לחצו להגדלה):

ואתמול נתקלתי בדוגמא נוספת: כשמגדירים כללים באוטלוק, ובוחרים באפשרות "למחוק לצמיתות", היא אוטומטית מדליקה גם את הצ'קבוקס "הפסק לבצע כללים נוספים" (מכיוון שההודעה הולכת להימחק, ולא ניתן יהיה לבצע עליה פעולות נוספות). זה לא נדיר שיש תלות בין שני צ'קבוקסים, אבל במקרים כאלה בדרך כלל יש לזה גם ביטוי גראפי בצורת הזחה (indendation) או קישור אחר כלשהו. כאן לא ניתן היה לנקוט בפתרונות המקובלים משום שהתיבה הנשלטת יכולה לפעול גם בזכות עצמה, או בצירוף עם תיבות אחרות. זאת גם הסיבה לכך שבעוד שהדלקת התיבה הראשונה מדליקה את השנייה, כיבויהּ של הראשונה אינו מכבה את השנייה – המערכת אינה יודעת מדוע השנייה דולקת, וייתכן שהמשתמש הדליק אותה בעצמו בכוונת תחילה.

החלק האמנותי החווייתי של הפוסט

קודם כל, המון המון ברכות לחברת אינקוד-הייפרה על הזכייה בקטגוריה "האתר הנבחר של היום" באתר TheFWA (Favourite Website Awards). למי שלא מכיר, מדובר כנראה באתר המשפיע ביותר בתחום עיצוב אתרים, עם יותר משלושה מיליון ביקורים בחודש. בכל יום הם בוחרים אתר אחד מכל רחבי הרשת, ומציינים אותו בזכות עיצוב "חדשני, יצירתי ופורץ גבולות". לאחר מכן בוחרים מתוכם את אתר החודש ואת אתר השנה.

ב-19 למרץ, החנות האינטראקטיבית למכירת פוסטרים מותאמים אישית, canv-as.com, שעוצבה ופותחה ע"י אינקוד-הייפרה, נבחרה לאתר היום. (תיקון – החנות פותחה ע"י אינקוד-הייפרה ע"פ העיצוב המקורי של בעלי החנות, יהודה אזולאי).

ולבסוף, אם כבר מדברים על חוויית משתמש, אני רוצה לציין את אתר השבוע האישי שלי – http://lab.andre-michelle.com/tonematrix. אין הרבה מה להגיד עליו חוץ מזה שהוא פשוט ממש ממש כיפי. תוודאו שהרמקולים פועלים. אפשר להקליק ואפשר לגרור עם העכבר. תתחילו באלכסונים. ותהנו.

שלשום, בזמן שכתבתי את הפוסט על שדות סיסמא, כל האתרים שקישרתי אליהם היו פתוחים לי בפיירפוקס, כל אחד בטאב נפרד. וכשסיימתי, רציתי לסגור את כולם (אבל להשאיר את הדפדפן פתוח). אז תפסתי את העכבר ולחצתי על ה-X של הטאב האחרון, ואז על ה-X של הטאב האחרון החדש, ואז על ה-X של הטאב האחרון החדש (אם אי-פעם תהיתם מה משותף לטאבים בדפדפן ולראשי החמאס בגדה…). ואז הבנתי שמשהו מוזר לי בתהליך – בהתחלה הטאבים נסגרו לי מבלי שנאלצתי להזיז את העכבר כלל, פשוט לחצתי תמיד באותו מקום, אבל באיזשהו רגע התחלתי להזיז אותו שמאלה בשביל להגיע אל ה-X של הטאב האחרון. אז החלטתי לבחון את העניין הזה לעומק.

מה שקורה, מרגע פתיחת הטאבים, זה ככה: בהתחלה הטאבים החדשים נפתחים בגודל קבוע, עד שהם ממלאים את רוחב החלון. מרגע שלא נכנסים יותר טאבים ברוחב המקורי, רוחבם של כל הטאבים מתחיל לקטון עם פתיחת כל טאב חדש, כי צריך להכניס יותר טאבים באותו חלון. באיזשהו שלב הם מפסיקים להצטמצם, הרוחב שלהם נשאר קבוע (הרוחב המינימלי), ומופיעה גלילה שמאפשרת להגיע לטאבים שלא נכנסים בחלון.

אבל אותנו יותר מעניינת סגירת הטאבים. אז אותו העקרון פועל גם בסגירה, רק להיפך – אם התחלת עם המון טאבים (במצב של גלילה), רוחבם לא משתנה עם סגירת כל טאב, לאחר מכן הגלילה נעלמת וכל טאב שנסגר מאפשר לטאבים הנותרים להתרחב קצת, עד שמגיעים למצב של רוחב מקסימלי קבוע – כשרוחבם המצטבר כבר לא ממלא את כל רוחב החלון. ואז הם מפסיקים לגדול, מסכנים.

ההשפעה של האלגוריתם הזה על תהליך סגירת טאבים מרובים ע"י המשתמש היא לא נעימה, בגלל ששינוי גודל הטאבים מזיז את כפתור ה-X, וצריך לרדוף אחריו.

כאשר יש לנו הרבה טאבים בעלי רוחב קבוע (כלומר, יש גלילה במסך), מצבנו טוב: הטאבים ממלאים את כל המסך, וסגירתם אינה גורמת לשינוי רוחב הטאבים הנותרים. אז אין לנו בעיה, כי טאב חדש תופס את מקומו של זה שנסגר, ומאחר והם בעלי אותו רוחב, ה-X החדש יושב בדיוק באותו מקום כמו בטאב שנסגר.

זה מתחיל להיות מעניין (ואני יודע ששאלתם את עצמכם מתי זה כבר יתחיל להיות מעניין) במצב שרוחב הטאבים משתנה. כי אז יש הבדל בין סגירת טאבים מהסוף (מימין בממשק אנגלי, כלומר סגירת הטאב האחרון) לבין סגירת טאבים מהאמצע. כי סגירתם מהסוף מציבה את כפתור ה-X החדש בדיוק במקום של הכפתור הישן, ואין צורך לכוון מחדש. אבל סגירתם מהאמצע גורמת בד"כ לכך שהעכבר עכשיו נמצא באמצע הטאב החדש, ולא על ה-X, בצורה כזו (השורה למטה זה המצב לאחר סגירת הטאב):

אז לכאורה כל עוד אנחנו סוגרים מהסוף, אנחנו מסודרים. אבל גם זה הולך להשתנות, כי ברגע שהטאבים כבר לא ממלאים את כל המסך, רוחבם נשאר קבוע (רוחב מקסימלי), אבל הטאב האחרון מתחיל לזחול שמאלה עם כל טאב שנסגר. אז עכשיו כפתורי ה-X הפנימיים כן חופפים, אבל האחרון כל פעם משנה את מקומו:

מה שמחמיר את המצב עוד, זה כל מיני משחקים שהדפדפנים עושים עם הטאבים וכפתורי ה-X. יש כאלה שמציגים את ה-X רק כשהטאב בפוקוס (IE8), יש כאלה שמציגים אותם רק כשהטאב ב-mouseover (ספארי), ויש שמשתדלים להציג אותו כל עוד המקום מאפשר (אופרה וכרום – והם גם אלה שממשיכים עם צמצום הטאבים הכי הרבה – בכרום הטאבים ממשיכים לקטון עד שיש כמאה טאבים, ואז רוחבם הופך לקבוע, וזה נראה בערך ככה:

כל הדפדפנים שבדקתי מעלימים את ה-X כשיש ממש המון טאבים ואז מציגים אותו רק בפוקוס על הטאב – אבל יש כאלה שמעבירים את הפוקוס אל הטאב שתופס את מקומו של זה שנסגר, ואז אפשר להמשיך ללחוץ על ה- X((IE8, ויש גם כאלה שמעבירים את הפוקוס טאב אחד ימינה, ואז העכבר נמצא מעל טאב שאין בו X (פיירפוקס) וצריך ללחוץ פעמיים.

בקיצור, כשיש הרבה טאבים שמשנים את רוחבם, אם נסגור מהסוף לא נצטרך להזיז את העכבר, אבל אם נסגור מהאמצע אז כן נצטרך.

זאת כל עוד משתמשים בפיירפוקס (המחשה למעלה), באקספלורר

באופרה

ובספארי

אבל לא בכרום! האנשים הטובים מגוגל המציאו לנו טאבים קסומים!

בכרום, כל עוד יש מספיק טאבים בשביל למלא את המסך, הטאב הבא תמיד ימוקם כך שכפתור ה-X שלו נמצא במקום בו היה הכפתור של הטאב שנסגר זה עתה. וזאת ללא קשר למיקומו – אם סגרתי מהסוף אז הטאב האחרון מחליק ימינה, ואם סגרתי מהאמצע אז הטאב הימני מחליק שמאלה.

אבל זה לא הכל. אם חושבים על זה לשניה, מבינים שזה לא לגמרי מסתדר – כיצד הטאבים יכולים גם להחליק ימינה (ולהתרחק ע"י כך מקצה המסך), וגם לתפוס את כל המסך, בשביל שכפתור ה-X הימני ביותר יישאר במקומו? אמנם הם משנים את רוחבם, אבל הם עדיין חייבים גם למקם את כפתור ה-X החדש בדיוק במקומו של הישן, וגם להיות בעלי רוחב זהה. בקיצור, כל התנאים האלה לא ממש מסתדרים.

מבולבלים? גם אני. לא בטוח שהייתי עולה על הסתירה לבד אלמלא שמתי לב למנגנון שפותר את זה. והפתרון הוא שהתהליך יכול לקרות בשני שלבים: אם סוגרים מהאמצע, אז בהתחלה הטאבים מחליקים שמאלה ואכן מתרחקים מקצה המסך, אבל לאחר שהזזנו את העכבר משורת הטאבים, הם נפרסים מחדש, ברוחב גדול יותר, ושוב תופסים את כל המסך. כך נראים שלושת השלבים:

השינוי קורה רק אם סגרתי מהאמצע – כשסוגרים מהסוף, זה קופץ ישר למצב הסופי. והקסם כן נפסק ברגע שאין מספיק טאבים בשביל למלא את המסך, כי יש להם גודל מקסימלי קבוע.

אגב, אני לא רואה סיבות אחרות שבגללן גוגל היו רוצים ליישם את המנגנון המסובך הזה מלבד לענות על התרחיש הספציפי הזה, בו המשתמש סוגר הרבה טאבים בבת אחת ומעוניין לעשות זאת מבלי להזיז את העכבר. וזה אומר שהם חושבים עלינו.

גוגל משיקה שירות שיתוף משלה.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=yi50KlsCBio]

זה סוג של הכרזת מלחמה על פייסבוק, טוויטר ופרנדפיד. אך מי שנלחץ אלה דווקא מיקרוסופט, שיצאו בהודעה בהולה שמגדירה את באז כ"עוד רשת חברתית" וטוענת שלמיקרוסופט היה את כל זה עוד משנת 2008 במסגרת הוטמייל, ויאהו שפירסמו ציוץ דחוף שמזכיר שיש להם שירות שעושה בדיוק את אותו הדבר כבר יותר משנה. טוב, "מזכירים" זה מילה קצת חזקה, כי היא מניחה שמישהו היה כבר מודע לזה. אולי מישהו באמת ידע, אבל אני אישית לא. מצד שני, אני לא אוהד גדול של יאהו.

ואם כבר מאשימים את גוגל בהשקת רשת חברתית, שווה להתעכב על זה שניה. ניתוח שטחי ביותר של הצלחת פייסבוק מצביע על שתי סיבות להצלחתה – האפליקציות (שהיוו את הסיבה העיקרית לעלייתה לגדולה, אבל נראה כי הן נמצאות במגמת דעיכה בזמן האחרון), והשיתוף (שמהווה את חלק הארי של פעילות המשתמשים בפייסבוק היום). אם כך, לגוגל יש כעת את המתכון השלם – גוגל וייב מספק את האפליקציות, והבאז יספק מעתה את הפן השיתופי. זאת בהנחה שבאמת מוקדם מדי להספיד את הוייב, כפי שנטען בתגובות לפוסט קודם שלי, שפחות או יותר באמת הספיד אותו. נשאר להם רק לחבר את שתי האפליקציות, ואז אפשר לדבר על חזרה לשוק הרשתות החברתיות, אחרי כישלון Orkut. המרכיב השלישי הוא מסה קריטית של משתמשים, ולא נראה שלגוגל יש בעיה עם זה.

קשה להאשים את סטיב באלמר בסגנון יתר.

היה קשה לעשות זאת בתחילת דרכו,

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=tGvHNNOLnCk]

ותקרית ה-monkeyboy לא שיפרה את המצב.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=wvsboPUjrGc]

עם הזמן הוא לא ממש השתפר. לא על הבמה

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=8To-6VIJZRE]

ולא בפרסומות

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=lVMy0PFr8no]

אבל אתמול, בתערוכת מוצרי האלקטרוניקה  השנתית המדוברת ביותר בעולם, סטיב הפתיע.

השמועות אמרו מזמן שבתחילת השנה ייחשף מחשב לוח (tablet pc) מבית אפל. וכמו עם כל צעצוע חדש שלהם, יש לזה ציפייה אדירה בשוק. אבל מיקרוסופט חברה ל-HP ואתמול חשפה די בהפתעה מחשב לוח משלהם.

כשהמכשיר נחשף, התמונה על הצג הייתה של פוסטר של הסרט Twilight. בפוסטר רואים זוג ידיים שמחזיקים תפוח. להזכירכם, פירוש שמו של הסרט היא "דמדומים". זה נראה כמו עקיצה בכיוון מאוד ברור, ועקיצה יפה ואלגנטית.

וכאמור, עד עכשיו סטיב באלמר לא ממש עשה רושם של אדם שעוסק בעקיצות. העקיצות הקודמות שלו לכיוון אפל היו קצת פחות, איך נאמר, מעודנות.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=C5oGaZIKYvo]