UXtasy
  • ראשי
  • UX בישראל
  • אודות
  • צרו קשר
  • ראשי
  • UX בישראל
  • אודות
  • צרו קשר
UXtasy
  • ראשי
  • UX בישראל
  • אודות
  • צרו קשר
  • ראשי
  • UX בישראל
  • אודות
  • צרו קשר
ראשי » פייסבוק

פייסבוק

דיאלוגים מהראש*

אחרי שצברת קצת קילומטראז' בעסק הזה של חוויית משתמש, אתה מתחיל לשמוע בראש את הדיונים שקדמו לפתרון ממשקי כזה או אחר.

למשל הבוקר ראיתי את התוספת הבאה לסרגל העליון של פייסבוק:

פייסבוק

ומיד שמעתי את הדיאלוג הבא, שבוודאות התרחש אי-שם במסדרונות החברה.

פרודקט: שמע, שמתי לב שיש לנו עוד מקום בסרגל העליון. בוא נדחוף שם כפתור כתיבת סטטוס.
יואקס: זה יהיה מכוער טילים, ויהרוס לנו את ה-header.
פרודקט: אבל יש שם מקום! אני לא מבין למה לא לנצל אותו.
יואקס: לא בכל פעם שמזהים פיקסל פנוי על המסך חייבים לדחוף לשם משהו!
פרודקט: אבל זה כפתור כתיבת סטטוס! הסטטוסים זה הדלק של כל פייסבוק!
יואקס: והיום אנשים לא מפרסמים סטטוסים? קשה להם למצוא איך עושים את זה? זיהינו קושי אצל המשתמשים?
פרודקט: היום הם חייבים לחזור לעמוד הפיד או הטיימליין שלהם, והם לא תמיד שם.
יואקס: אז חסכת קליק? במקום ללחוץ Home ואז לרשום סטטוס, הם יכולים לרשום את הסטטוס ישר, לא משנה איפה הם נמצאים?
פרודקט: בטח! קליק של מאתיים מיליון משתמשים זה מאתיים מיליון קליקים!
יואקס: [facepalm]
פרודקט: בקיצור, דחוף אותו שם למעלה.
יואקס: תקשיב, זה הולך לבלבל אנשים. היום אם הלכת לעמוד של קבוצה ואתה רושם סטטוס, הוא מתפרסם בקבוצה. אנשים רגילים לזה.  מקום פרסום הסטטוס הוא חד-משמעי, הוא תמיד בהקשר של הניווט (ועדיין קורה שאנשים מתבלבלים). הכפתור הזה מוסיף עוד דרך, שמתנהגת שונה מהדרך שיש היום ומפרסמת את הסטטוס אצלך, לא משנה איפה אתה נמצא כרגע.
פרודקט: נו יופי! יש יותר דרכים לעשות דברים!
יואקס: אבל לא כולם יבינו שזה מתנהג שונה ממה שהם רגילים!
פרודקט: נו לכן שמתי את זה למעלה!
יואקס: זה ברור לך, אבל זה לא ברור מאליו לכולם!
פרודקט: סבבה, בוא נעשה A/B testing.
יואקס: ומה זה יראה לך בדיוק?
פרודקט: אם אנשים משתמשים בזה.
יואקס: סבבה. אבל זה לא יראה לך את האנשים שפירסמו סטטוס במקום שלא התכוונו, את האנשים שלקח להם יותר זמן לפרסם סטטוס כי הם לא היו בטוחים באיזו מן הדרכים להשתמש, את האנשים שהיו מפרסמים אותו גם ככה וממש לא מזיז להם שהוספת להם כפתור, את המאמץ הקוגניטיבי הנוסף שנדרש עכשיו כדי להבין מה קורה ב-header שלנו, וזה ממש  ממש לא יראה לך שזה מכוער טילים!
פרודקט: אה, אתה לא מאמין ב-A/B Testing? איזה מין UX מעפן אתה? ידעתי שזה חשוד שאין לך אייפון!
יואקס: טוב, תעשה A/B testing. [הולך להתפלל שאף אחד לא יילחץ על הכפתור]

 


*כי "מונולוגים מהואגינה" היה תפוס

 

נובמבר 26, 2014 אין תגובות

זו לא את, זו מישהי אחרת.

ממש אתמול רשמתי בדיון בפייסבוק ועל פייסבוק את המשפט הבא: "בכל אופן אני ויתרתי מזמן על לנסות להבין מה עומד מאחורי החלטות ממשקיות ספציפיות של פייסבוק, כי יום למחרת הממשק משתנה ואין לך מושג למה…". והנה היום באה דנה טל והזכירה לי שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בקבוצת הפייסבוק של חוויית משתמש ישראל הופיע לו הפוסט האמין הבא:

 

כמובן שבתור אחד שמתעסק באינטרנט היה לי נורא מעניין ללמוד יותר על עבודה מהבית דרך האינטרנט ללא צורך בידע באינטרנט. מי יודע, אולי הגיע הזמן לשינוי קריירה. ובמקרה אני גם אישה או גבר מגיל 18 ומעלה, אז נשמע שהתפקיד תפור עליי.  אז המשכתי ונכנסתי לפרופיל של הגברת. ושם נחשפתי לתמונות הקשות הבאות:

כלשון המשורר, פה חשדתי.

–המשך קריאה–

ינואר 4, 2014 אין תגובות

בלבלי אותו, אל תעשי לו ממשק

מדוע אין טעם לנסות לנתח את הממשק של פייסבוק

אני כידוע אינני עובד בפייסבוק. אני גם לא נציב הקבילות שלה, מה שלא מונע מאנשים להגיד לי פעם בשבוע "אה, אתה עוסק בחוויית שימוש הממשק? אולי אתה תדע להגיד לי איך פייסבוק בוחרת מה להציג לי בפיד? זה נורא מבלבל". אני מסכים שזה נורא מבלבל. ומכיוון שאני לא עובד בפייסבוק, אני לא יודע להגיד את זה בוודאות (ובוודאות יודע להגיד שאילו עבדתי שם, היה לי אסור לגלות את זה בכל מקרה), אבל אני יודע לשער.

הדבר היחיד שקובע מה פייסבוק מציגה לכם בפיד זה השיקולים העסקיים של פייסבוק. המשתמשים והרצונות שלהם לא מעניינים לפייסבוק את הפוּטֵר. ולמיטב הבנתי יש לפייסבוק שלוש מטרות בחיים.

הראשונה היא לגרום לנו להתמכר אליה כמה שיותר. זה לא כי היא אוהבת אותנו כל כך, אלא כי היא רוצה לוודא שלא נעזוב אותה מחר. מה שנקרא ביטחון תעסוקתי. ההתמכרות מתרחשת באמצעות אינטראקציה. כל פעם שאנחנו עושים למישהו לייק, אנחנו בעצם אומרים לעצמנו "פייסבוק נתנה לי משהו שאהבתי, I liked it. כנראה שאני אוהב את פייסבוק". הניסוח של הכפתור הוא בעיניי גאונות צרופה מהבחינה הזאת, ואני אפילו די בטוח שזה לא היה מכוון. לתכנן מערכת שבה רוב הפעולות של המשתמש יהיו להזכיר לעצמו "אני אוהב את המערכת" שוב ושוב, זה הישג אדיר, ברמת הגאונות השיווקית של סטיב ג'ובס. כל פעם שעושים שיתוף אנחנו אומרים "פייסבוק נתנה לי משהו שאהבתי כל כך שאני רוצה לשתף את זה עם החברים שלי". עצם האינטראקציה מחזקת את ההתמכרות. אגב, זו אחת הסיבות לכך שפוסטים מאוד פופולריים הם – ובכן – מאוד פופולריים. זה מעין כדור שלג. אם פייסבוק רואה שהפוסט צובר המון לייקים במהירות, היא תבין שמדובר במשהו טוב, ותחשוף אותו ליותר משתמשים – שייתנו לו עוד יותר לייקים. בעוד שפוסט לא מאוד מוצלח לא ייחשף להרבה אנשים ולא תהיה לו ההזדמנות לצבור יותר לייקים. ויראליות מחזקת את עצמה, הופה גנגנם סטייל.

פייסבוק צריכה שנתמכר אליה גם כדי להשיג את המטרה השנייה – ללמוד אותנו כמה שיותר. היא לומדת אותנו ע"י ניתוח ההתנהגות שלנו – למי אנחנו מגיבים הכי הרבה? על איזה סוג של תכנים? מה אנחנו אוהבים? מה אנחנו משתפים? מי דומה לנו? הצורך שלה לדעת את כל זה גם הוא לא נובע מזה שהיא רוצה להכיר אותנו מקרוב ולהעריך את העולם הפנימי העשיר שלנו. לא אכפת לה מהאישיות שלנו, היא רק רוצה להכניס אותנו למיטה – שזו מטרה מספר שלוש, החשובה ביותר:

להציג לנו פרסומות כמה שיותר ממוקדות. זהו, מעבר לזה אין כלום. זה מה שהיא מוכרת למפרסמים, ומשם מגיע הכסף, והיא כידוע אינה ארגון צדקה.

–המשך קריאה–

יולי 5, 2013 תגובה אחת

חח חזק, משהו לפנים

לפני משהו כמו חצי שנה התפתחה בפייסבוק אפידמיה של קישורים זדוניים ("נוזקות", כלשון האקדמיה). בדרך כלל היה מדובר בתמונה שנראית כמו פריים מתוך סרטון בעל אופי מיני, עם טקסט מתאים, וזה היה מתפרסם כי אחד החברים שלך לייקק את זה. בפועל היית לוחץ על זה, זה היה מבקש ממך לבצע רצף של פעולות מוזרות כמו ללחוץ על סדרה של ריבועים על המסך (לא יודע, זה מה שסיפרו לי, מה לי ולסרטונים כאלה), ובפועל הריבועים שימשו הסוואה לכפתור הלייק של אותו עמוד. אז היית לוחץ על הלייק שלו, שלא ביודעין, וזה היה מתפרסם על הקיר שלך.

עם הזמן העמודים האלה הלכו והתמעטו עד שבשלב מסוים נעלמו כמעט לחלוטין (לפחות בטווח הפייסבוק שלי).

והנה, אתמול הופיע בפיד שלי הפריט הבא:

במבט ראשון הייתי בטוח שמדובר בשריד נוסף של אותה התופעה. אבל אז שמתי לב שהחבר שדרכו זה הגיע הגיב על הסרטון. אמנם התגובה לא הייתה מנוסחת בצורה שהייתי מצפה לה מאותו אדם, אבל לך תדע, אולי אני לא מכיר אותו מספיק, או שהתפלק לו… קורה במשפחות הכי טובות. הרי בעמודים ההם כל הטריק היה לגרום לאדם ללחוץ על לייק במסווה של כפתור מוזר על המסך – וקצת קשה לגרום לו להקליד 10 תווים במסווה של משהו מוזר על המסך.

זה מה שחשבתי עד שהיום ראיתי את הדבר הבא, הפעם מאדם אחר:

גם הוא מעולם לא עשה עליי רושם של מישהו שירשום "חח חזק", במיוחד לא על זה. אז החלטתי לבדוק את הסיפור הזה. ומצאתי משהו די גאוני – מצאתי את הדרך לגרום לאדם להקליד כמה שצריך תווים, במסווה של משהו לגיטימי לחלוטין.

כשלוחצים על הלינק, פשוט מקבלים את המסך הזה:

ואם מרפרשים אותו כמה פעמים, אז בסוף מקבלים גם את ההסבר לפריט הראשון:

בעיניי השימוש הזה ב-captcha הוא מבריק (אפילו יותר מסיפור הקאפצ'ה הזה). זה מזכיר את אחת הדרכים הראשונות שהומצאו כדי להתגבר על מנגנון הקאפצ'ה – פשוט לצלם אותה ולשדר אותה לאתר פורנו כלשהו, ולהציג אותה לגולשים של אותו אתר. הם ממלאים אותה בחפץ לב, והסקריפט משדר את הפתרון בחזרה אל האתר שהציג לו את הקאפצ'ה במקור. ההבדל הוא ששם היו משתמשים באנשים בשביל לעבוד על הקאפצ'ה, וכאן משתמשים בקאפצ'ה בשביל לעבוד על אנשים. מבריק.

אגב, אם ממש ממש מתחשק לכם לראות איך הוא מוריד לחברה שלו את החולצה בשידור חי, ואתם רוצים לבדוק גם את האפשרות המזערית שבאמת יש שם סרטון – אבל מבלי להסתכן בלייק על הוול שלכם – בגוגל כרום אפשר לעשות את זה בשני קליקים ובצורה בטיחותית לחלוטין. לוחצים כפתור ימני על הלינק, ובוחרים ב"Open link in incognito window" . זה יפתח את הקישור בלשונית חדשה "בעילום שם", שלא תזכור שום מידע שהזנתם בלשוניות הקודמות – כולל את פרטי ההתחברות שלכם לפייסבוק. בדפדפנים אחרים זה גם אפשרי, אבל זה טיפה יותר מסורבל, כי צריך להדליק את מצב עילום השם באופן ידני, להעתיק ולהדביק את הלינק וכו'. בכל אופן, אם עשיתם את זה, והעמוד שעולה מבקש מכם להזדהות מול פייסבוק, זה אומר שהוא לא באמת מוביל לאתר חיצוני אלא מנסה לבצע פעולה בפייסבוק בשמכם. אם הוא כן עולה ללא צורך בהזדהות, צפייה נעימה. אשכרה הוריד לה את החולצה בשידור חי, הא? חחח חזק!

יוני 15, 2011 12 תגובות

קישור דה-ז'ור: גם נגישות וגם לוקליזציה

פעם, כשדיברתי עם מישהו על זה שאני הולך לתרגם עבורו איזה מאמר, הוא אמר לי: "נו, אתה רק צריך להריץ אותו בגוגל טרנסלייט ואז לעבור קצת אחריו".

מדי פעם, כשאני רואה דברים כאלה, אני נזכר בו.

תודה למשה שצילם את זה ועשה לי את הערב.

image

נובמבר 28, 2010 2 תגובות

המצאת האימייל, טייק שלוש.

טוב, אז זה הסרטון הרשמי של פייסבוק לגבי הסיפור הזה של המייל שאינו מייל.

אני רק רוצה לוודא שהבנתי הכל נכון.

–המשך קריאה–

נובמבר 16, 2010 תגובה אחת

טופס בסגנון "השלמת מילים" הגדיל המרת משתמשים ב-25-40%

תירגמתי מאמר מעניין של לוק ורובלוסקי עבור UXI – באתר UXI. יש גם דיון מעניין בתגובות.

שני מאמרים קודמים שתרגמתי עבור חברת אינקוד-הייפרה.

הממשקים "המרושעים" של פייסבוק.

ההבדל בין שימושיות וחוויית משתמש.

יולי 10, 2010 אין תגובות

על מחיר הטעות

התאריך 06/05/2010 הולך להיכנס לכל ספר מבוא לממשקולוגיה שייכתב מעתה והלאה. הולכים לדבר עליו בפרק "מחיר הטעות". האֶפִּיגרף הולך להיות מאת אלכסנדר פּופּ: To err is human.

בפרק הולכים להגיד משהו על זה שכולנו עושים טעויות, ואחד מתפקידי המערכת הוא לצמצם את מרחב הטעות שלנו וגם את השלכותיהן של הטעויות שכן נבצע. אבל מאחר וברוב המקרים המערכת אינה חכמה מספיק כדי להבחין בין קלט שגוי לקלט מכוון, מאוד נתקשה לתכנן אותה כך שהיא גם תמנע טעויות וגם תאפשר עבודה נוחה ,יעילה וזורמת. ואז נאלץ להפעיל את הקריטריון של מחיר הטעות. למשל נגיד שקלט X נראה לנו חשוד אבל לא מזיק, ונשאיר למשתמש לפתור את זה לבד. מקסימום נסב את תשומת ליבו לכך שמשהו כאן לא נראה תקין. זה קורה למשל בבדיקת איות, עם הקו הגלי האדום.

לעומת זאת, בקלט Y נהיה ממש בטוחים שמדובר בטעות. במקרה כזה פשוט נתקן אותה. זה קורה למשל בתיקונים האוטומטיים של אופיס, שמכיר הרבה שגיאות כתיב או טעויות דפוס מאוד נפוצות, ולא טורח לשאול לפני שהוא מתקן. זה יקרה לדוגמא אם נרשום בוורד "definately", במקום "definitely". תחת הגדרות ברירת המחדל, הוא יתקן את זה לבד, כי זה שיבוש מאוד מאוד (מאוד מאוד) נפוץ. מה שמפריע לי הוא שוורד אינו מסמן את התיקון, ומשתמשים רבים פשוט לא ישימו לב אליו. בצורה כזו הם גם לא ילמדו שהם כותבים בצורה לא נכונה, וגם לא ישימו לב לזה במקרה הנדיר בו הם כן התכוונו לרשום בדיוק את מה שרשמו. החיווי היחיד (חוץ משינוי המילה עצמה) מתקבל רק במעבר הבא של הסמן על המילה.

בתאריך 06/05/2010 היה מדובר בקלט Y. ההערכות הן שהסוחר המסתורי שהפיל את הוול סטריט בסך הכל רשם את האות B במקום האות M, שנמצאת במרחק מקש אחד ממנה. לצערו, זה היה במילה million, שהפכה ל-billion, הוציאה פקודת מכירה למניות של פרוקטר אנד גמבל ע"ס 16 מיליארד דולר, והצניחה את הדאו-ג'ונס בכאלף נקודות.

image

מצד אחד, ברור שלא נתכנן מערכת שתחסום כליל את האפשרות לבצע פעולות במיליארדים. אחרת, איך אני אוכל לשחק בבורסה? לא נעשה זאת מהסיבה הפשוטה שלא כל העולם סוחר בדולרים ובאירו, ואפילו לא בשקלים. לראיה, הנה רשימה של מט"ח ששווים פחות מסנט אמריקאי אחד, ביניהם מטבעות כמו השילינג הסומאלי, שכשלושים אלף חתיכות כאלה יכולים לקנות לכם דולר אמריקאי נוצץ אחד. למרות שתמורת שילינג סומאלי, כנראה שהוא אפילו לא יהיה מי יודע מה נוצץ. ומיליארד כאלה הוא בסך הכל 655 אלף דולר אמריקאי. ואמנם יש לי הרגשה שאלה הם לא בדיוק המטבעות הנסחרים ביותר בבורסות העולם, אבל נראה לי שהמערכות הפיננסיות הרציניות אמורות לתמוך ברוב המטבעות הרשמיים. ואני יודע שתמיד תהיתם איך נראה השילינג הסומאלי:

image

מצד שני, מאחר ומיליארד יחידות במטבעות הנפוצים ביותר בעולם הפיננסי זה, ובכן, המון המון המון כסף, נראה שהמעבר במחי מקש (מקש קרוב) בין מיליונים למיליארדים הוא הרבה יותר מדי קל, ושפקודת מכירה במיליארדים כנראה נופלת תחת הקטגוריה של קלט Y, יחד עם המילה definately. אבל עקב מחיר הטעות הגבוה, לא היינו רוצים שהתוכנה תתקן את כל המיליארדים המוזנים למיליונים. גם אם יתקבל על זה חיווי בולט, אנחנו מסתכנים בכך שהמשתמש לא יבחין בו. לכן לדעתי יש לעשות שני דברים: א' – לדרוש מהמשתמש אישור על ביצוע פעולות חריגות — הודעה קופצת בסגנון של "האם אתה בטוח?". ב' – להגדיר סף רגישות יחסי להקפצת ההודעה. על מנת להתגבר על הבדלי המטבעות, אפשר להגדיר סף אחיד יחסית לדולר לפי השער המעודכן. (עדכון: בתגובות לפוסט אמיר דותן מספר על דוגמא מעולה נוספת מתחום הבורסה)

ואם בפעולות חריגות עסקינן, רציתי להפנות לפוסט מעניין ב-ReadWriteWeb, שם נפש אמיצה אחת עשתה את הבלתי-ישוער ובדקה מה קורה כשאתה מנסה לסגור את החשבון שלך בפייסבוק. פייסבוק לא סתם שואלת האם אתה בטוח, הו לא! פייסבוק עושה לך ריגשי! פייסבוק אומרת לך, באפור ובקטן, כבדרך אגב, אבל לא בקטן מדי: לא שאכפת לי שתסגור את החשבון, ממש לא, תעשה מה שאתה רוצה, אבל סתם שתדע, שאם תעשה את זה, כל X החברים שלך לא יוכלו יותר לשמור איתך על קשר!

ואז פייסבוק מראה לך את תמונות החברים שלך, ורושמת למעלה: ג'ייסון הולך להתגעגע אליך! פרדריק הולך להתגעגע אליך! והקטע הכי טוב הוא שהיא לא מציגה את תמונות הפרופיל של החברים, אלא את התמונות בהן אתה מתויג יחד איתם!

מאי 8, 2010 20 תגובות

גוגל באז

גוגל משיקה שירות שיתוף משלה.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=yi50KlsCBio]

זה סוג של הכרזת מלחמה על פייסבוק, טוויטר ופרנדפיד. אך מי שנלחץ אלה דווקא מיקרוסופט, שיצאו בהודעה בהולה שמגדירה את באז כ"עוד רשת חברתית" וטוענת שלמיקרוסופט היה את כל זה עוד משנת 2008 במסגרת הוטמייל, ויאהו שפירסמו ציוץ דחוף שמזכיר שיש להם שירות שעושה בדיוק את אותו הדבר כבר יותר משנה. טוב, "מזכירים" זה מילה קצת חזקה, כי היא מניחה שמישהו היה כבר מודע לזה. אולי מישהו באמת ידע, אבל אני אישית לא. מצד שני, אני לא אוהד גדול של יאהו.

ואם כבר מאשימים את גוגל בהשקת רשת חברתית, שווה להתעכב על זה שניה. ניתוח שטחי ביותר של הצלחת פייסבוק מצביע על שתי סיבות להצלחתה – האפליקציות (שהיוו את הסיבה העיקרית לעלייתה לגדולה, אבל נראה כי הן נמצאות במגמת דעיכה בזמן האחרון), והשיתוף (שמהווה את חלק הארי של פעילות המשתמשים בפייסבוק היום). אם כך, לגוגל יש כעת את המתכון השלם – גוגל וייב מספק את האפליקציות, והבאז יספק מעתה את הפן השיתופי. זאת בהנחה שבאמת מוקדם מדי להספיד את הוייב, כפי שנטען בתגובות לפוסט קודם שלי, שפחות או יותר באמת הספיד אותו. נשאר להם רק לחבר את שתי האפליקציות, ואז אפשר לדבר על חזרה לשוק הרשתות החברתיות, אחרי כישלון Orkut. המרכיב השלישי הוא מסה קריטית של משתמשים, ולא נראה שלגוגל יש בעיה עם זה.

פברואר 9, 2010 אין תגובות

הגבול הדק שבין שיקולים עסקיים לעיצוב גרוע

אמיר דותן תיאר יפה את ניגוד האינטרסים שבין בעלי האתר למשתמשי האתר, ואת הביטוי שלו בשינוי הגדרות הפרטיוּת  של פייסבוק. אלו הדברים העומדים מאחורי הממשק. אבל אני רוצה להתייחס רגע לממשק עצמו, אבל לא למנעול שצילם אמיר אלא לדיאלוג שהופיע בפעם הראשונה שנכנסתי לפייסבוק אחרי השינוי.

הדיאלוג נראה כך:

Facebook privacy changes

ברור שברירת המחדל היא זו המועדפת על בעלי פייסבוק, כלומר לחשוף את המידע לקהל גדול ככל האפשר.  לזכותם יאמר ששאת האפשרות הקיצונית ביותר – פתוח לכולם – הם שמו כברירת מחדל רק עבור חלק מהפריטים. שני החלקים האחרים מוגדרים כפתוחים לחברים בלבד (פרטי התקשרות), או לחברים של חברים (תמונות, תאריך לידה והשקפות פוליטיות ודתיות). האופטימיסטים שביננו יראו בזה סימן לדאגה למשתמשים, והציניקנים – סימן לדאגה למחלקה המשפטית של פייסבוק.

בכל מקרה, חסר לי במסך הזה עוד זוג כפתורי רדיו. הם אמורים להימצא מעל המילים  Everyone ו-Old Settings, והאפשרויות אמורות להיות Set All Recommended Settings ו-Keep All My Old Settings. הן אמורות לסמן את כל העמודות שמתחת להן.

למיטב זכרוני, כל האפשרויות המומלצות במסך זה היו קיימות כבר לפני השינוי – גם לפניו הייתי יכול להגיד שאני מעוניין שפרטי ההתקשרות שלי יהיו נגישים לחברים בלבד, למשל. החידוש  העיקרי הוא האפשרות המתוארת ע"י אמיר – להגדיר זאת עבור כל עידכון בנפרד. מה שאומר שהמשתמש כבר ביצע את כל הבחירות המוצעות בעמוד הזה. ולדעתי מסקנה הגיונית תהיה שהמשתמש מעוניין לשמור על ההגדרות שלו. אז נכון, הן עשויות לא למצוא חן בעייני פייסבוק, ופייסבוק מצאה הזדמנות טובה לגרום לו לשקול אותן שוב. אבל להכריח אותו לעבור על עשרת הבחירות אחת-אחת כבר נראה לי כמו הצקה בלתי-מוצדקת למשתמש. במיוחד לאור האפשרות הסבירה למדי שהוא אפילו לא יקרא את עשרת השורות אלא יסמן את כל עמודת ההגדרות הקודמות על אוטומט.

דצמבר 11, 2009 4 תגובות

ux_by_examples

www.bit.ly/uxbe8

מערכת המדיה של אל-על היא ברו מערכת המדיה של אל-על היא ברורה, אינטואיטיבית, חדשנית, לא מפרה שום כלל יואקסי חשוב, ו... בלתי ניתנת לשימוש בעליל. ויש מצב שאפילו עברה בדיקות שמישות. דברים שקורים בשמיים.
חג ח(פי)רות שמח חברים! חג ח(פי)רות שמח חברים!
Follow on Instagram
ויטלי מיז'יריצקי

מנהל, חוקר ומאפיין חוויית משתמש, עוסק בתחום משנת 2006 וכותב עליו מ-2007.

מרצה בקורס הUX של הטכניון בתל אביב. עונה בשמחה על שאלות לגבי הקורס ובכלל.

ממייסדי UXI -- חוויית משתמש ישראל.

מנטור UX ב-Google for Startups.

בעל תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית. לא עשה הסבת מקצוע.

יצירת קשר
UXtasy
עדכונים באימייל

uxtasy.com © כל הזכויות שמורות.
We WordPress
גלילה לראש העמוד