UXtasy
  • ראשי
  • UX בישראל
  • אודות
  • צרו קשר
  • ראשי
  • UX בישראל
  • אודות
  • צרו קשר
UXtasy
  • ראשי
  • UX בישראל
  • אודות
  • צרו קשר
  • ראשי
  • UX בישראל
  • אודות
  • צרו קשר
ראשי » כשל (עמוד 8)

כשל

תפריטים

image

אתם רואים את התפריט היפה הזה בצידו הימני של אתר חברת המים העירונית של של פתח תקוה? זה תפריט שמותאם במיוחד לעיוורים. באמת. הרי אנשים בעלי ראיה תקינה הולכים לראות את התפריט הזה ולהגיד: "אם זה יושב במקום של תפריט ניווט ונראה כמו תפריט ניווט, אז זה מן הסתם תפריט ניווט. פשוט לא רואים את הטקסטים, בטח בגלל בעיות תאימות דפדפנים. אז נפתח אותו בפיירפוקס ובכרום ובאקספלורר, ונגלה שבשום מקום הטקסט אינו מוצג. להקליק גם לא עוזר. בעצם רגע, גם סמן העכבר אינו משתנה. איזה מן תפריט מוזר זה?" ואז חלק מהם אולי יסתכל בקוד של העמוד ויגלה שאין שם כלום. לעומתם, משתמשים עיוורים הולכים להשתמש בקורא מסך שידלג על האמלנט הזה בקלילות, כי זה לא באמת תפריט. זה אפילו לא תמונה. זוהי סנונית ראשונה של מגמה חדשה בעיצוב ווב: "אלמנטים דקורטיביים HTML-יים שנראים ממש ממש כמו פקדים".

image

ועוד תפריט – הפעם לבחירת שפות – באתר משרד התיירות. האתר מותאם לגולשים שבאים ממדינות שונות, כולל כאלה שהשפה המדוברת בהן היא "תיירות פנים" ואף "מידע לאורח".  ועל זה אמרו חכמים:

Brett: What?
Jules: What country are you from?
Brett: What? What? Wh – ?
Jules: "What" ain't no country I've ever heard of. They speak English in What?
Brett: What?

אוקיי, סיימנו עם התפריטים להיום. הנה קונספט חביב ביותר לפורמט חדש של הוראות הפעלה למכשירים. אחלה רעיון, אם כי לא ממש סקאלאבילי. לא במובן שקשה לייצר ספרונים כאלה בכמויות מסחריות, אלא במובן שהפורמט הזה מתאים יפה לטלפונים ניידים, אבל הוא עשוי להיות קצת בעייתי עם מקררים למשל.

Out of the box – book from adrian333 on Vimeo.

המנה האחרונה בתפריט היומי היא הודעת השגיאה המופלאה הזו מאתר החנות DSW בניו-יורק.

Untitled

יולי 2, 2010 5 תגובות

שוברים כללים

אחד הכללים הידועים לבלוגרים שרוצים שישארו להם קוראים הוא לא לחשוף את אותם קוראים למוסיקת פופ רוסית. עד עכשיו עקבתי אחר הכלל הזה באדיקות, אבל היום אאלץ לעבור עליו. עמכם הסליחה.

כשמאפיינים ממשק, חשוב להקפיד שלכל פעולה של המשתמש יהיה תפקיד אחד ברור וצפוי. זה לא אומר שאסור לבצע רצף של פעולות, להיפך – טוב ומומלץ לבצע רצף של פעולות – כל עוד הרצף הזה הוא הגיוני, תומך בתהליך העבודה, וחוסך למשתמש זמן או מאמץ. אבל זה כן אומר שאסור שפקודה אחת של המשתמש תבצע בבת אחת שתי פעולות שאינן קשורים אחת לשניה.

לא חייבים להיות אנשי חוויית משתמש בשביל לדעת את זה. למעשה, זה נראה טבעי והגיוני לרוב האנשים, ולכן זו גם הדרך הטבעית בה בד"כ מפתחים מוצרים. מפתחים אמצעי פעולה כלשהו עבור המשתמש, ומחברים אליו פונקציונאליות מסוימת, וכשרוצים לפתח פונקציונאליות חדשה, מחפשים אמצעי פעולה חדש שבעזרתו המשתמש יוכל להפעיל אותה. הבעיות מתחילות כשרכיבים שפותחו במקומות שונים צריכים להתממשק אחד לשני, כי מגוון אמצעי הפעולה של המשתמש הוא יחסית מוגבל, וכולם צריכים להשתמש בו. לכן מפתחי הפלטפורמות מפרסמים הנחיות ברורות להתממשקות אליהן, ומפתחי הרכיבים המתממשקים צריכים להבין שהם פועלים תחת מגבלות מסוימות. לדוגמא, רוב התוכנות לא יעשו שימוש בקיצור הדרך alt+tab או alt-F4, כי וינדוז יושבת ברקע ומקשיבה למשתמש, וברגע שהוא יבצע את הפקודות האלו, היא תתבע זכות ראשונים עליהן. זאת אלא אם התוכנה הרצה חסמה אותן בצורה מכוונת כי היא רוצה אותן לעצמה.

וכעת למוסיקת הפופ הרוסית. לאחר שתכנסו לכאן, לחצו על play בנגן וחכו איזה שניה עד שתפסיק הברברת ויתחיל השיר. לא לגעת בשום דבר אחר! עכשיו תגללו לתגובה האחרונה בעזרת גלגל העכבר. אם בדפדפן שלכם זה מתנהג כמו אצלי, המוסיקה הייתה אמורה להיחלש (כן, עשיתי לכם אמבוש, זה עוד פוסט על כפתורי ווליום :)). כשזה קרה לי, בהתחלה חשבתי שזה פיצ'ר. זה מגניב במידה מסוימת – ככל שאתה מתרחק מהנגן, המוסיקה נחלשת. ממש כמו בעולם האמיתי*. אבל אפשר להווכח די מהר שלא מדובר בגימיק ולא בפיצ'ר, מדובר בבאג. נגן המדיה מחבר את הגלגל לווליום, אבל הוא פועל בסביבת הדפדפן שמחבר את אותו הגלגל לגלילת העמוד. כך יוצא שהגלגל גם גולל את העמוד וגם משנה את הווליום, וכשגוללים, אפשר לראות את תזוזת הסליידר על סרגל עוצמת הקול. ואם נקליק מחוץ לנגן ונוציא אותו מהפוקוס, הגלגל יפסיק להשפיע עליו וישפיע רק על גלילת העמוד. לא, זה ממש לא גימיק.

בפרקים הקודמים של פטיש כפתורי הווליום שמתפתח אצלי ככל הנראה:

שתי דרכים להרוס כפתור ווליום.

סוגיות נדל"ן

ומסתבר שאני לא היחיד – ווליום בחדר 404.


*הרי חצי מהקונספטים ה"מגניבים" בממשקולוגיה נובעים מזה שאנשים משום מה משוכנעים שממשק טוב אמור לדמות את העולם האמיתי כמה שיותר, ויוצרים דברים כמו הבאמפטופ, שעושים המון רעש ואחר-כך מסתובבים במשך שנים במיילים של ממשקולוגים עם הכותרת ":FW: FW: FW: ענק!!!! איזה ממשק מגניב". על המגמה הזו – בהזדמנות אחרת, בינתיים אביא רק את סרטון הבאמפטופ.

יוני 25, 2010 תגובה אחת

א.מ.ל.

אין, התגית הכי כיפית בבלוג הזה היא WTF. הפעם עידו קינן מדווח. כנסו כנסו, ההנאה מובטחת.

יוני 22, 2010 אין תגובות

על הסוואה בחיוויים

האינטרנט הוא גדול. ממש ממש גדול. בין השאר זה אומר שתמיד מסתתר שם איזה משהו שיכול להדהים אותך. היום מצאתי עוד פנינה כזאת. בואו נראה אם תתלהבו כמוני.

נדמיין מצב היפותטי שמישהו בא ומבקש מכם לבדוק את הנכונות של עובדה מסוימת לגבי כמה עשרות פריטים, ולהציג את התוצאות. למשל, לקחת 40 מספרים ולהציג לגבי כל אחד מהם האם הוא מתחלק ב-3. אני די בטוח שבסוף תתקבל טבלה או סתם רשימה, שבה ליד כל פריט יהיה רשום "כן" או "לא". יכול להיות שחלק מכם יבחר לסדר את הטבלה בצורה שתקבץ את התוצאות לפי סוג. ייתכן שחלק יבחן את האפשרות להציג רק תוצאות מסוג אחד – רק את אלה שלא מתחלקים בשלוש, למשל.

ועכשיו, אני מאוד אשמח אם מישהו יוכל להסביר לי את המניעים של האדם שבראשו עבר רצף המחשבות הבא:

1. יש לי רשימה של אתרים חברתיים וסקריפט פשוט שבודק עבור כל אחד מהם, האם שם המשתמש UXtasy תפוס או פנוי.

2. כשהוא פנוי, נציג את המילה "פנוי".

3. כשהוא תפוס, עדיין נציג את המילה "פנוי", אבל עם קו חוצה, כך: "פנוי"

4. ייתכן שהמשתמש לא ישים לב להבדל הדק. צריך להבליט אותו בצורה ויזואלית כלשהי. אז נקח כל אות במילה "פנוי" ונצבע אותה בצבע אחר, כך: "פנוי".

5. מרוב צבעים זה לא יצא מספיק מובן. צריך להמחיש למשתמש ששם המשתמש הזה לא זמין. בואו נחביא אותו! אבל אז כל עבודת העיצוב שלנו הייתה לשווא… אוקיי, יש לי יש לי, לא נחביא אותו לגמרי אלא רק נסתיר אותו קצת!

ועכשיו, עושים מבדקי שימושיות. לפניכם צילום הפנינה שמצאתי – רשימת אתרי בלוגים, וליד כל אתר רשום האם השם UXtasy תפוס או פנוי. אתם יודעים בוודאות גמורה שהוא תפוס באתר wordpress, ואתם גם יודעים די בוודאות ש-wordpress חייב להופיע ברשימה כזו, כי אם לא הוא, אז מי כן? אז המשימה היא פשוט למצוא אותו, ולוודא שהאתר עושה את העבודה. יאללה, למקומות, הכון, צא.

image

מצאתם? וכמה מכם שמו לב שהשם הזה תפוס גם בבלוגר?

וכיצד היו משתנים הביצועים שלכם, אילו המסך היה נראה למשל כך, וסילחו לי על הביצוע החובבני:

Untitled-2

מה שציירתי זה לא פתרון סגור הרמטית. אפשר להגיד שלא ברור מאליו מה אומר ה-V – שכן, השם פנוי, או שכן, יש שם משתמש כזה באתר. אפשר גם לעצב הדגשה הרבה יותר ברורה ובולטת עבור הפריטים התפוסים – זאת מתוך הנחה שמתוך עשרות האתרים, רק מעטים יהיו תפוסים, והם יבלטו. ייתכן מאוד גם התרחיש ההפוך, בו המשתמש מעוניין בשם מאוד נפוץ, והוא מחפש דווקא את האתרים המעטים בהם השם הזה פנוי. אבל זה בסדר, כי אם רוב הפריטים יהיו מודגשים, אז המעטים שאינם מודגשים יבלטו יותר. זאת כמובן בהנחה שלא נעשה אותם חצי שקופים כפי שעשו באתר הנוכחי.

מה שהיה מקל עוד קצת זה שילוב כותרות טקסטואליות שיאפשרו לחפש את המילה בעמוד, ללא הצורך לסרוק עשרות לוגואים.

לבסוף, באתר המקורי המילה available היא קישור להרשמה לאתר. זאת לא פונקציונאליות שנרצה לאבד או להסתיר, ולכן במקום V או X בסופו של דבר הייתי שם שני כפתורים מאוד מובחנים גראפית, כשהכפתור "פנוי" מוביל להרשמה לאתר, והכפתור "תפוס" מוביל לפרופיל של אותו משתמש קיים.

עכשיו תורכם להגיד "טוב, נכון, אבל זה נראה כמו סטארט-אפ (אחלה רעיון, דרך אגב), ואולי אין להם יותר מדי כסף להשקיע בכל הדבר הזה". אז נכון, זה סטארט-אפ, שקוראים לו www.knowem.com, אך עיצוב האתר שלהם הוא לא כזה שמקבלים בחינם או בזול – מבחינה גראפית האתר מעוצב למשעי, עם לוגו מושקע, שפה גראפית ברורה ומוקפדת, וזהות ייחודית של המותג. תבקרו באתר ותחליטו בעצמכם. אז אולי אחרי כל ההשקעה בעיצוב לא נשאר להם כסף לחוואי משתמש? אולי. ומה יותר חשוב? טוב, אני לא ממש אובייקטיבי, ואת התשובה שלהם כבר קיבלנו.

בלי קשר – זוכרים את הסרטון המצוין גוגל כרום נגד תפוח אדמה? אז הנה התשובה העוד יותר מצוינת של הדפדפן אופרה:

ושוב בלי קשר – ממתי ynet התחילו להשתמש בתגיות? לדעתי זה מעולה.

תגיות ב-ynet

יוני 4, 2010 8 תגובות

סיפורים מהרשימה השחורה

אפיינתי פעם איזו מערכת שיבוץ, שבה הפקידים היו משבצים עובדים למשימות שונות, והעובדים היו רואים את השיבוץ על המסך. המערכת גם כללה נתונים לגבי כשירותו של כל עובד, וידעה לזהות כשעובד היה משובץ למשימה שאינו מוסמך לבצעהּ. עם זאת, במצבים מסוימים שיבוץ כזה היה חוקי (למשל בתהליכי הדרכה), ולכן לא היה ניתן לחסום את האפשרות. אבל כן היה צורך בחיווי בולט וברור לחוסר הכשירות של העובד עבור אותה משימה ספציפית.

המערכת הייתה די עמוסה במידע טקסטואלי, ולכן לא רצינו להכניס חיוויים מילוליים, אלא חיפשנו משהו יותר גראפי. כמובן שההצעה הראשונה שעלתה הייתה לסמן את אותם אנשים בצבע מסוים (והפעם בואו נשים בצד את נושא הנגישות).

העניין הוא שהמערכת סבלה מבעיות ביצועים קשות, והמצב היה כה חמור עד שלא היה זיכרון פנוי על-מנת להכניס את הצבע החדש, ולכן התבקשנו להשתמש בחיוויים המובנים במערכת – שצריך רק להגיד למערכת האם להפעיל אותם, אבל לא צריך לשמור בזיכרון את המידע הגראפי עצמו. כך נולד הרעיון לסמן את אותם אנשים בקו חוצה, כזה. אבל ההצעה נפסלה ע"י הלקוח, משום שהעובדים היו נעלבים אילו היו מסמנים אותם בצורה כזו. שזה כמובן הגיוני, כי העלבת המשתמש אינה כלולה בספר הכללים לחוויית משתמש טובה, ולך תסביר לו למשתמש שחסרים לך כמה ביטים בשביל לסמן אותו בצבע יפה, ולכן אתה שם עליו פס.

ונזכרתי בזה דווקא היום, בגלל שהיום גם חסמו לי את המייל וגם הכניסו אותי לרשימה השחורה. זאת לא הרגשה נעימה.

זה התחיל בזה שאיזו מישהי שבמקרה היה לה את המייל שלי החליטה להזמין אותי להצטרף לאתר netlog, ושיגרה דרכו הזמנה. מאחר ולא הייתה לי כל כוונה להצטרף ל-netlog, התעלמתי מההזמנה. וכעבור חודש קיבלתי הזמנה נוספת, כנראה אוטומטית. הפעם החלטתי לנקוט בצעדים. האתר נראה לי מספיק רציני בשביל להפיג את החשש מכך שמטרתו היא בעצם לאסוף כתובות מייל (זו הסיבה שלעולם אין ללחוץ על הקישור "הסר אותי מרשימת התפוצה" בהודעות ספאם אמיתיות – זה רק מאשר לספאמר שהתיבה פעילה), ולכן לחצתי על הקישור. ומזל שלחצתי, אחרת לעולם לא הייתי רואה את המסך הבא, שהכריז כי: "כתובת דואר חסומה. [הכתובת@שלי] התווספה לרשימה השחורה. לא תקבל יותר הזמנות מהחברים שלך או מגולשים אחרים ב Netlog. הודעות נוספות שישלחו דרך Netlog ייחסמו גם כן". מה, אתם רציניים? על זה שביקשתי לא לקבל דואר זבל הוספתם אותי לרשימה השחורה? מה עכשיו, יגרשו אותי מהאינטרנט?

מאפייני Netlog היקרים, באותו ספר כללים לחוויית משתמש טובה כן רשום להשתדל שלא להעליב את המשתמש. אל תאמר "כתובת דואר חסומה", אמור "בקשתך בוצעה". אל תאמר "[הכתובת@שלך] התווספה לרשימה השחורה". אמור "לא יישלחו יותר הודעות מהאתר אל [הכתובת@שלך]". תודה רבה.

ובפינת האתרים המגניבים, דווקא משהו ללא אמירות ממשקיות כלשהן, ואני מביא את זה בעיקר בגלל הרצון לפרגן. גיליתי חיקוי ישראלי לאתר האדיר TheOnion.com. הגרסה הישראלית פועלת תחת השם themonkey.co.il. אמנם רמת ההומור שם עוד רחוקה (מאוד) מרמת ההברקות של "הבצל" (בעיקר בקטגוריית ההומור המעודן), ואני מניח שהתקציב החודשי שלהם הוא בדיחה בפני עצמו (ורואים את זה, במיוחד בקטעי הוידאו), אבל במדינה כמו שלנו זה אתר חובה, ובהחלט רואים את הפוטנציאל. לדעתי יכול לצמוח ממנו אתר סאטירה מצוין.

מאי 3, 2010 4 תגובות

נתבאג

השבוע, באדיבות אייפייליוקול (הר הגעש בעל השם הלא יוזבילי), נאלצתי לבקר באתר נתב"ג, שזו תמיד חוויה די מפוקפקת. קודם כל, כן חייבים להודות שהאתר מושקע. רואים שהוא מושקע. אחד הדברים שתמיד אהבתי בו זה ההודעה על זה שהוא לא תומך בדפדפנים אחרים מלבד אקספלורר. אני אומר את זה ללא טיפה של ציניות -– אם כבר החלטתם לעשות אתר מוגבל, כנראה עקב סיבות של עלות וזמן פיתוח, אז מן הראוי לחסוך מהמשתמשים את החוויה המעיקה של השימוש בדפדפנים לא נתמכים, ולהגיד להם את זה על ההתחלה. בצורה כזו המשתמש לא יצטרך לקלל ולהיאבק באתר, ויסתפק רק בלקלל (וגם זה רק האידיאולוגיים שביננו). אין הרבה אתרים שיש להם את האומץ לחסום לחלוטין את הגישה לדפדפנים לא נתמכים, הרוב אומרים שהמשתמש יסתדר, ואולי הוא בכלל לא ישים לב. ייתכן שהאומץ נובע מן העובדה שהאתר הוא למעשה מונופול ואין דרך נוחה אחרת להשיג את המידע, וייתכן גם שההחלטה לחסום נובעת ממחיר הטעות – האתר מספק מידע בעל חשיבות רבה, ואם משהו יתפקשש בגלל חוסר תאימות דפדפנים, זה לא ייגמר טוב, וראשים יעופו. נו טוב, שום ראשים לא יעופו, אבל יפרסמו כתבה ב-ynet ושם בתגובות ירשמו "אקספלורר שולטטתת!!11" ואף אחד לא רוצה לראות את זה.

אבל כמו שבטח ניחשתם, לא פתחתי את הנושא על מנת להלל את אתר  נתב"ג, ובמיוחד לא על זה שאינו תומך בפיירפוקס.

הבעיה הראשונה צצה בכל פעם שאני צריך להגיע אל האתר של נתב"ג. העניין הוא שאני אוהב לנחש כתובות. יש לי מין קטע כזה, שאני מאמין שכתובות של אתרים חשובים צריכות להיות הגיוניות או לפחות זכירות. פעם, בבלוג אחר, שאלתי: מה מפריע לאנשי נתב"ג לרכוש את אחד הדומיינים הבאים: www.bengurion.com, www.bengurionairport.com, www.bengurionairport.co.il? כנראה שלא הרבה, כי שלושת האתרים פנויים לרכישה מידי מתנחלים וירטואליים (או שיש תרגום עברי ל-cybersquatters ללא קונוטציות פוליטיות?). ורוב הסיכויים שנתב"ג יכול להרשות את זה לעצמו. מכאן אני נאלץ להסיק, שלדעתם הכתובת http://www.iaa.gov.il/Rashat/en-US/Airports/BenGurion/ היא הרבה יותר מובנת, זכירה ואינטואיטיבית מאשר הכתובות שציינתי.

מישהו בתגובות הסביר לי שניתן להגיע אל האתר בכתובת ben-gurion-airport.co.il, מה שהעלה אצלי שאלה אחרת – איך אני אמור לדעת את זה? לא הצלחתי להקליד בגוגל חיפוש שייתן לי את הכתובת הזו, וגם לא באתר עצמו. כנראה שזו כתובת חד-כיוונית – אתה יכול להקליד אותה, אבל לא למצוא אותה.

בכל אופן, הפעם הייתי צריך את לוח הטיסות המתוכנן. הטופס נראה כך, והשדה המעניין בו הוא "חברת תעופה".

image

השדה אינו עריך ישירות, כלומר אי אפשר להקליד בו. חייבים ללחוץ על הכפתור הזה בעל עיצוב הרטרו בסגנון "אמצע שנות התשעים". למה? לא קשה לעשות מנגנון של השלמה אוטומטית, שיתמוך בעברית ובאנגלית, כפי שנראה בהמשך. לחיצה על הכפתור פותחת את הדיאלוג הבא:

image

למעלה יש את תיבת הבחירה, ולמטה את תיבת הפריטים הבחורים. הטופס גם טורח לציין שאפשר לבחור עד 3 חברות תעופה. כיצד בוחרים יותר מאחת? אם סתם נלחץ על שני פריטים אחד אחרי השני, כפי שיעשה בהיעדר הנחיות אחרות המשתמש הממוצע (שאלתי אותו, יש לי את המספר), הפריט השני פשוט יחליף את הראשון. אמנם בסופו של דבר זה מתבצע בתפעול החלונאי הסטנדרטי של לחיצה על ctrl, אך הטופס אינו מכיל כל הסבר על זה, והמשתמש צריך לנחש את זה בעצמו. לא הייתי אומר שזה ניחוש פשוט. מאוד הייתי רוצה לפתוח את לוג האתר ולראות את אחוז המשתמשים שמצליחים לעשות את זה בפועל. אגב, להבדיל מהטופס הראשי, דווקא כאן כן יש אפשרות להקליד בשדה העליון, והוא יקפוץ לאות שהוקלדה. הם הולכים אפילו רחוק יותר מרוב הטפסים, ומאפשרים להקליד את כל הביטוי, בלי להתייחס לכל אות כאות ראשונה של מילת חיפוש חדשה. וזאת השקעה ראויה לציון, אבל מאחר ואין שדה המיועד ויזואלית להקלדה, אין כל דרך לגלות את האפשרות הזו אם לא מנסים. כך שאת ההשקעה עדיף היה להפנות בכיוונים אחרים, ואני יכול לחשוב על כמה. משום מה בשאר תת-הטפסים, כמו בבחירת מדינה למשל, כן יש שדה כזה. מעניין להשוות את אחוז המשתמשים שמקלידים בשני הטפסים האלו.

image

לאחר שעברתי את מכשולי השדות והזנתי את המידע הנדרש, רציתי להפעיל את החיפוש, אז לחצתי על הלינק שצד את עיני עם המילה "חיפוש". ואז כל המידע שהזנתי נעלם, והטופס התאפס לברירות המחדל. אני מודה שעשיתי את זה פעם נוספת לפני שהבנתי מה הבעיה. הלינק אינו מפעיל את החיפוש. מה שמפעיל אותו זה הכפתור הקטן בכחול ולבן, שלא רשום עליו דבר ובמקום זה יש עליו ציור של חץ. כחול ולבן זה אמנם נורא פטריוטי, אבל במקרה זו גם בדיוק סכמת הצבעים של הטופס עצמו, מה שגורם לכפתור להתמזג עם הטופס עד כדי כך שהדבר הראשון שבולט לאחר שסיימת להזין מידע הוא הלינק לחיפוש חדש. ואם הוא היה נקרא "נקה טופס", שזה בדיוק מה שהוא עושה, אולי האפקט היה פחות חזק, אבל הניסוח הנוכחי שלו מאוד מטעה, במיוחד בצירוף עם העובדה שהמשתמש שם לב אליו לראשונה בדיוק כשהוא מחפש ללחוץ על משהו שרשום עליו "חיפוש", ובמקרה הוא באמת רוצה לבצע חיפוש חדש. ולא למחוק את כל השדות שהוא הזין.

בלי לגרוע מהאמור לעיל, אני רוצה לציין לטובה את האפשרות לחפש טיסות לפי חגים, מבלי להזין את תאריכי החגים ישירות. בעיניי זה רעיון מעולה, במיוחד במציאות הישראלית. זאת חוויית משתמש טובה, שיוצאת (קצת) מהקופסא, לוקחת בחשבון את הצרכים האמיתיים של המשתמש, וחוסכת לו זמן ומאמץ. כמובן שכרגע החג היחיד שזמין בתפריט הוא "שבועות", וגם לא בדיוק ברור מהי המשמעות של ערך ברירת המחדל "הכל" (האם זה אומר "רק בחגים ולא משנה איזה חג" או "תמיד, לא משנה אם זה חג או יום רגיל"?), אבל לצפות שגם הרעיון וגם הביצוע שלו יהיו מעולים זאת נאיביות לשמה. במיוחד במציאות הישראלית.

ולקינוח, קבלו הודעת שגיאה מנצחת מהאתר:

image

בואו נהיה לארג'ים ונתעלם מהתהייה מהו אחוז האנשים באוכלוסיית היעד שמבינים מה זה קריטריון בהקשר של חיפוש. אבל מה הסיפור עם הכוכבית האדומה מימין לכפתור החיפוש? מה, אתם יודעים שמקובל לשים כוכבית ליד שדה שיש בו שגיאה, אבל אין פה שדה ספציפי כזה, אז החלטתם לשים אותה במקום אקראי בטופס? או שההגיון מאחורי ההחלטה היה "חלה שגיאה בחיפוש אז צריך לסמן את כפתור חיפוש"? או שזה לטובת כל אלה שלא עלה בידם לפענח את הטקסט? פעם ראיתי באתר TED הרצאה של איזה מתכנן ערים אקסצנטרי. הוא הראה תמונה של בניין גדול וממש מדכא ללא חלונות, ואמר משהו בסגנון של "אני לא יודע מי היו האנשים בדיון בו הוחלט על העיצוב הזה, ואני לא יודע היכן הוא התקיים או כמה זמן הוא נמשך. יש רק דבר אחד שאני יודע על הדיון הזה – שהמשפט האחרון בו היה 'Oh, fuck it'". אני סתם מספר את זה, בלי קשר.

ועוד כמה דברים שהצטברו:

בראש אתר העין השביעית נמצא תפריט ניווט שהוא גם רשימת הכותבים הקבועים באתר. לחיצה על שמו של אדם מציגה למטה את המאמרים שפירסם. יפה. אבל על הדרך הרשימה גם מהווה דוגמא לאחת התופעות הנפוצות שיותר מרגיזות אותי, פשוט בגלל חוסר המחשבה שמאחוריה. ה-tooltip על הכפתורים מציג בדיוק את שמות הכפתורים. למשל, אם על הכפתור רשום "עידו קינן", אז גם בטולטיפ יהיה רשום "עידו קינן". שמישהו יסביר לי למה צריך טולטיפ כזה ומה הוא משיג. לפעמים עושים את זה מסיבות קידום אתרים, כי הכפתור מוצג כתמונה ואז גוגל לא יכול לקרוא אותו. ולפעמים זה עניין של נגישות, שנועד עבור תוכנות קוראות מסכים המשמשות גולשים בעלי מוגבלויות ראייה. לדעתי אלו עדיין אינן סיבות מספקות לעשות זאת (כן תציגו טולטיפ, רק תמצאו עבורו איזה טקסט מועיל, למשל "לכתבות של עידו קינן" במקרה שלנו), אבל לפחות זה סוג של סיבה. ואולם כאן הרכיב עצמו הוא פלאשי, שזה אכן בעייתי לגוגל ולקוראי המסכים, אבל גם הטולטיפ הוא פלאשי, אז למיטב הבנתי אין סיבה שהוא יעבוד טוב יותר משתי הבחינות הללו. ומרתקת בפני עצמה העובדה שהטולטיפ מוצג רק עבור חלק מהשמות, ועל אחרים לא מוצג דבר.

אתר מגניב ביותר נמצא בכתובת הפשוטה www.IJustMadeLove.com. בניגוד לאיך שזה נשמע, האתר הוא די חופשי מתכני זימה ותועבה, ואנשים נכנסים אליו מטעמים סטטיסטיים גרידא, כלומר במטרה להעשיר את בסיס נתוני המשגל העולמי. כולל גיאוטאגינג (geotagging), כלומר זיהוי מיקום המשתתפים והצגתו על המפה. יצא לי קצת לעבוד עם אפליקציות מבוססות מפה, ואני חייב להודות שבשימוש כזה מעולם לא נתקלתי. כשלראשונה גיליתי על האתר ועל הקונספט שלו, הייתי בטוח שזה עוד סוג של צ'אט רולט, שנבע מהשיעמום של איזה תיכוניסט. אבל האתר הפתיע אותי לטובה – הוא מאוד מרשים ומעוצב למופת. גם התכנים הבעייתיים יותר (תציצו באזור הסטטיסטיקות) מוצגים בצורה משעשעת ובהחלט לא נגיד "חסודה", אבל סטרילית למדי.

לפוסט שלי על סגירת הטאבים הייתה השפעה אחת מאוד לא צפויה. בתגובות הזכירו לי שניתן לסגור טאבים בדפדפן גם בלחיצת כפתור אמצעי של העכבר (לחיצה על הגלגל). חברים, זה הדבר הכי נוח בעולם. חסל סדר קליעה למטרה. לצערי זה קצת נוח מדי – התרגלתי לזה תוך בערך תוך יום, וזה התחיל להשליך על אפליקציות אחרות, כך שעכשיו אני מנסה לסגור בצורה כזו את כל החלונות והטאבים שנקרים בדרכי רוויית החלונות והטאבים, אבל זה עובד רק בדפדפנים. בסרגל המשימות של ווינדוז 7 זה אפילו פועל הפוך ופותח חלון נוסף של התוכנה עליה לחצתי. אבל זה עדיין שווה את זה.

אפריל 28, 2010 4 תגובות

כיצד להראות צעיר יותר — בצעד אחד פשוט

לפני כמה ימים נתקלתי בבאנר הבא באחד האתרים הישראליים. אני מביא אותו בגודל אמיתי, ותיכף תבינו מדוע אני מציין את זה.

girl

המחשבה הראשונה שעברה בראשי הייתה שהבאנר יכול להיות לגיטימי רק בתנאי שבצד השני מסתתר שוטר מהיחידה למלחמה בפדופוליה ברשת, כי הילדה הזאת נראית מקסימום בת 15. לחצתי על הבאנר, אבל להפתעתי הימ"מ לא פרץ לדירתי (אפילו חיכיתי כמה דקות), אז אני הנחתי שטעיתי.

הסיפור התבהר כשנתקלתי בבאנר אחר בכיכובה של אותה מתבגרת בודדה, אבל הפעם הוא נראה כך:

girl2

אני חייב להודות שזה עדיין די מטריד, אבל לפחות הפעם זה נראה כאילו שהיא כבר התחילה את הבגרויות.

מה קורה פה? התשובה מצויה במיתולוגיה היוונית, בסיפור על השודד פרוקרוסטס, שהיה משכיב את קורבנותיו על מיטה – ומקצץ את איבריהם כאשר היו גבוהים מדי, או מותח אותם בחבלים במידה והיו נמוכים מדי (ועכשיו גיליתי שבמסורת היהודית קיים סיפור דומה על מיטת סדום). את תפקיד השודד משחק כאן מעצב הבאנרים, שהחליט שהבחורה מהבאנר הנמוך אינה גמישה מספיק בשביל לככב גם בבאנר הגבוה, ולכן עשה לה הצרת היקפים נמרצת ועל הדרך גם מתח אותה קצת לגובה. כך נראות שתי הגרסאות צד אל צד.

2girls

כידוע, פרופורציות הגוף שלנו משתנות (בעיקר לרוחב) כשאנחנו יוצאים מגיל ההתבגרות, ואם נשנה אותן בצורה מלאכותות, למשל בפוטושופ, אפשר גם להוריד כמה שנים במשיכת עכבר אחת. ואמנם סקס מוכר, אבל זה לא אומר שלא צריך לחשוב לפחות דקה כשחותכים באנרים, אפילו אם מככבת בהם בחורה במכנסיים קצרים על חוף הים.

נ.ב. בנושא לא קשור לחלוטין. הרגע נתקלתי בידיעה על כך שמיקרוסופט הכריזה על טלפון סלולרי מתוצרתה. המכשיר נקרא Kin, כלומר כנראה שלא תהיה ברירה אלא לקרוא לו קין בעברית. חייבים להודות שזה שם קצת יותר מוצלח מבחינת לוקליזציה מאשר Zune, אבל לא נראה לי שהשיא של Zune בכלל ניתן לשבירה. מעניין אם הלוגו של Kin ייקרא אות קין. ואם אנחנו בנושא לוגואים, אז אפשר להזכיר שבתחום הזה ההישג של Zune בתור השם הכי לא מתאים לעברית דווקא כן נשבר, אבל המתחרים רימו קצת. השם אנדרואיד כשלעצמו הוא בסדר גמור, אבל הכיתוב שעל הלוגו בהחלט אינו מותאם לעיניים קוראות עברית.

אפריל 10, 2010 5 תגובות

סוגיות נדל"ן

שלושה סוגי כפתורים צדו את עיניי לאחרונה.

הכפתור הרקורסיבי.

בדיחת גיקים ידועה אומרת שבמילון, בערך "רקורסיה" רשום "ראה רקורסיה". על הפופולריות של הבדיחה יכולה להעיד העובדה שחברת גיקים מסוימת שהולכת ומשתלטת על העולם הפכה אותה למציאות – כשמקלידים בגוגל את הביטוי recursion, גוגל שואל "האם התכוונת ל recursion"?

ובכן, היום הורדתי כמה עדכונים לחלונות 7, ובסיום ההתקנה צץ לי דיאלוג קטן שאומר שאני צריך לאתחל את המערכת. לנוחיותי מצורף גם כפתור איתחול.  וזה נראה כך:

restart

אז לחצתי על הכפתור. המסך הבא שהתקבל הודיע לי שאיני יכול לאתחל את המערכת כל עוד הדיאלוג הקודם פתוח.

programs

אני בהחלט מבין שעדיף לאתחל את המערכת כשכל התוכנות סגורות. ולכן התעשייה יצרה שני פתרונות מקובלים – או שמודיעים לך שעליך לסגור את כל התוכנות, כולל את זו שמציגה את ההודעה, ואז לאתחל בצורה ידנית, או שכפתור האתחול בדיאלוג יודע לכבות אותן בעצמו. אין לי אפילו בעיה עם זה שיש תוכנות חיצוניות שאינו יודע לכבות. אבל זה לא ממש הגיוני שעצם קיומו של הכפתור מונע ממנו לפעול. זה כמובן מזכיר את ההודעה המפורסמת הזו (בשתי השורות האחרונות):

monitor

הכפתור הממוקם היטב.

אם יש "חוק ראשון בממשקולוגיה", אז זה כמובן לעולם לא לדבר על  ממשקולוגיה חוק פיטס. לשון החוק היא "הזמן הנדרש להשיג מטרה הוא פונקציה של המרחק אל המטרה והגודל שלה" ורוח החוק היא שככל שהפקד נמצא רחוק יותר וככל שהוא קטן יותר, כך יותר קשה ללחוץ עליו. מי שמעוניין, יכול לקרוא על זה בהרחבה אצל ברק, שממנו גם העתקתי את התרגום. בין שאר הדוגמאות, הוא מביא גם את הדוגמאות הקלאסיות – כפתור Start וכפתור ה-X. מאחר והם ממוקמים בפינות המסך, אפשר להגיד שהם תופסים גם את כל השטח שמעבר לפינות אלו, ואז אפשר ללחוץ עליהם בקלות מבלי להזדקק לתנועות מדויקות ומדודות אלא פשוט להעיף את העכבר באלכסון לכיוון הכללי של קצה המסך – במקום לצאת מגבולות המסך, הוא ייעצר בפינה, בדיוק מעל הכפתור.

לפני כמה שבועות, כשהתקנתי את חלונות 7 לראשונה, חיפשתי בו את כפתור ה-Show Desktop. הכפתור לא היה בנמצא. אמנם יש את קיצור המקלדת הסופר-שימושי Win+D, אבל זה לא תמיד מספיק ואני מעדיף שיהיה גם כפתור. לא הצלחתי למצוא אותו. מחיפוש מהיר באינטרנט הבנתי שהכפתור אינו קיים יותר, ויש סקריפטים וטריקים שונים שיודעים ליצור משהו שעובד כמעט כמו הכפתור הזה. הסקתי שזו הייתה החלטה עיצובית של מיקרוסופט, והיא הייתה מאוד תמוהה בעיניי. ואז, כשהתלוננתי על זה באזני אחד החברים שלי, הוא גילה לי שהכפתור קיים, בריא ושלם, ושהוא מסתתר בפינה הימנית התחתונה של המסך. לפי כל המתואר מעלה, זהו מיקום מושלם לכפתור כל-כך שימושי, מה גם שעד עכשיו הפינה הזאת הייתה חתיכת נדל"ן מסכי נחשק ביותר, ששימשה לשעון המסכן הזה שלא מתקרב למיצוי הפוטנציאל שלה. אם תרצו, זאת הייתה המקבילה החלונאית למתחם השוק הסיטונאי בת"א.  הבעיה עם הכפתור בחלונות 7 הייתה שבמיקרוסופט שכחו את עקרון ה-Discoverability שאומר במילים פשוטות "אם זה חשוב, תדאג שהמשתמש יראה את זה". וזה אחד ההבדלים בין נדל"ן אמיתי לנדל"ן מסכי – בעולם האמיתי נדל"ן נחשק הוא תמיד בולט ונמצא במרכז תשומת הלב. על המסך – לא תמיד.

הכפתור שאינו ממוקם היטב.

הבדל נוסף בין נדל"ן אמיתי לנדל"ן מסכי הוא שפינת המסך תמיד תשאר פינת המסך, והכפתור ששמת שם ימשיך ליהנות מכל היתרונות הנובעים ממיקומו. לעומת זאת, אם רכשת בית על שפת הים, בעוד כמה שנים אתה עשוי להתעורר לקולות של בולדוזרים שבאו להכין את הקרקע לבניית מגדל חדש בדיוק בינך לבין הים. זה בערך מה שעשו HP באחד המחשבים הניידים שלהם, ועל כך בהמשך.

אנשים נוטים לשכוח שחוק פיטס התייחס במקור לאובייקטים פיזיים, ולא וירטואליים. והדוגמא הרלוונטית לענייננו היא המקלדת, שבפינתה השמאלית העליונה נמצא מקש Еsc, שזה מיקום מעולה לפי חוק פיטס. וכפי שאין צורך לכוון את העכבר בדיוק לכפתור Start, כך גם אין צורך ללחוץ עם האצבע בדיוק על מקש Esc – מספיק להניף כמה אצבעות לכיוון הכללי של קצה המקלדת, ואחת מהן כבר תפגע ב-Esc. ובגלל המיקום הפינתי, אין הרבה סיכויים שהיא תפגע באיזה מקש אחר – לפחות לא במשהו חשוב. שימו לב לדפוס ההקלדה שלכם, ותראו שגם אתם עושים את זה לא מעט.

למעלה, ב"כפתור הממוקם היטב", הבנו שמיקרוסופט מכירים את חשיבות הפינות הגדולות.  אבל כנראה שזה תופס רק לחטיבות התוכנה, כי חטיבת הציוד ההיקפי פיתחה את מקלדת Microsoft Digital Media Pro שאני משתמש בה בעבודה, ושהפינה השמאלית העליונה שלה נראית כך:

הכפתורים הקטנים שולטים על הווליום, וקשה לי לספור את מספר הפעמים ביום שאני מגביר את הווליום בטעות, כשכל מה שרציתי היה ללחוץ על –Esc (מסתבר שזו עוד דרך להרוס כפתור ווליום, בנוסף לשתיים שתיארתי לפני כמה פוסטים).

אבל אני יכול לחיות עם זה, זה לא עד כדי כך נורא. למשל, זה לא נורא כמו הרעיון הגאוני של HP להצמיד אל ה-Esc את כפתור כיבוי המחשב! כך נראית המקלדת של אחד ממחשבי ה-Compaq מלפני כמה שנים.

compaq

בכל פעם שאני מגביר בטעות את הווליום, אני נזכר באחד הקולגות שלי ב-UI שעבד על מחשב כזה, ועבורו מחיר אותה הטעות היה טיפה יותר גבוה – כמה פעמים ביום הוא היה בטעות מכבה את המחשב.

אפרופו,

פוסט ישן שלי בבלוג הקודם על פשלה אטומית במקלדות, עם כמה דוגמאות מרגיזות נוספות בתגובות.

מרץ 19, 2010 6 תגובות

תגיד, איש ה-UX שלך זגג?

אנשי תחרות הצילום היוקרתית של Leica השקיעו בעיצוב האתר. התמונה היא במרכז, וזה כל מה שיש. שאר הפונקציונאליות הנדרשת צומצמה למינימום, הפכה לשחור-לבן או אפור, וזזה הצידה. תראו את סרגל השיתוף המינימליסטי מימין. מישהו שלא מכיר אפילו לא יבין מה זה האותיות האלה, אבל מצד שני מישהו שלא מכיר גם לא הולך לשתף (כך לפחות במקרה של פייסבוק וטוויטר). שם התמונה והתיאור שלה נמצאים למטה באפור. תפריט התמונות האחרות מסתתר משמאל מאחורי חץ קטן שלא מבחינים בו בהתחלה (כי התמונה מושכת קשב על ההתחלה, ומשם בד"כ הולכים ימינה). זה היה עיצוב יפה, מושקע, ותומך במטרת האתר.

image

ואז בא איזה חכם והחליט שאת מנגנון הדפדוף אנחנו נדחוף לתוך טולטיפ שצף מעל התמונה ומסתיר אותה, ואם אתה יוצא מגבולותיה, הוא נעלם. וזאת תהיה הדרך היחידה לדפדף. והעכבר גם שומר על מיקומו מעבר לתמונות, מה שאומר שכשתופיע התמונה הבאה אחרי הדפדוף, איפשהו מעליה כבר יהיה מלבן גדול ומכוער שמדרבן אותי לעבור הלאה במקום לעצור לרגע ולהעריך אותה. וכידוע ההתרשמות הראשונית שלנו נוצרת ממש בשנייה הראשונה של החשיפה, ויש לה השפעה גדולה, אם לא מכרעת, על הרושם הסופי שנותר. חבל.

מרץ 10, 2010 תגובה אחת

בשם רכבת ישראל, אנו מתנצלים על הג'יבריש שנגרם לכם

לפחות ארבע רכבות שראיתי היום הציגו הודעה בזו הלשון:

2010-03-08 07.53.06

אמנם מתוכן נסעתי רק בשתיים, אבל הצג הדיגיטלי בתוך הקרון הראה משהו מאוד דומה (לא צילמתי).

אני נוסע ברכבות לא מעט, ואני לא חושב שאי-פעם ראיתי משהו כזה עד כה, וודאי שלא על ארבע רכבות שונות באותו יום.

ההסבר היחיד שיש לי הוא שנגמרה להם גרסת הניסיון של הקרונות.

מרץ 8, 2010 6 תגובות
  • 4
  • 5
  • 6
  • 7
  • 8
  • 9
  • 10

ux_by_examples

www.bit.ly/uxbe8

מערכת המדיה של אל-על היא ברו מערכת המדיה של אל-על היא ברורה, אינטואיטיבית, חדשנית, לא מפרה שום כלל יואקסי חשוב, ו... בלתי ניתנת לשימוש בעליל. ויש מצב שאפילו עברה בדיקות שמישות. דברים שקורים בשמיים.
חג ח(פי)רות שמח חברים! חג ח(פי)רות שמח חברים!
Follow on Instagram
ויטלי מיז'יריצקי

מנהל, חוקר ומאפיין חוויית משתמש, עוסק בתחום משנת 2006 וכותב עליו מ-2007.

מרצה בקורס הUX של הטכניון בתל אביב. עונה בשמחה על שאלות לגבי הקורס ובכלל.

ממייסדי UXI -- חוויית משתמש ישראל.

מנטור UX ב-Google for Startups.

בעל תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית. לא עשה הסבת מקצוע.

יצירת קשר
UXtasy
עדכונים באימייל

uxtasy.com © כל הזכויות שמורות.
We WordPress
גלילה לראש העמוד