כשל

תראו איזה יופי. זה צילום מסך מהאתר של ה-The Daily Show  עם ג'ון סטיוארט, שבמקרה מדבר על צ'אט רולט. הייתי ממליץ לראות את הקטע, אם זה לא היה כרוך בעוגמת הנפש של לחכות כשעה במצטבר עד שייטענו כל ששת דקות הוידאו. מילת המפתח כאן היא "במצטבר", כי זה אחד מאותם נגנים שלא טוענים את הוידאו כשהסרטון במצב השהייה, אז מה שקורה בסופו של דבר זה שהצופה רואה חמש עד עשר שניות של הסרטון, ואז מחכה כדקה עד שייטענו עשר השניות הבאות. אני מניח שמארה"ב זה עובד מהר יותר, אז אם אתם במקרה קוראים את הפוסט משם – אני ממליץ לראות את הקטע.

האמת, יש מצב שאני טועה. יכול להיות שהנגן כן טוען את כל הוידאו (ואז כנראה שהוא עושה את זה ממש לאט), אבל אין לי שום דרך לדעת, כי אין חיווי על זה. ברוב הנגנים הנורמליים סרגל התקדמות הסרט יכול לקבל 3 מצבים: לא טעון, טעון שעוד לא נצפה, ונצפה. תיכף יהיה גם קישור לדוגמאות. כאן יש שניים: נצפה ולא נצפה. אז או שהאתר גרוע כי הוא לא טוען את הוידאו כלל, או שהוא גרוע כי הוא טוען אותו ולא מספק חיווי. אני מעדיף את  השני, כי נגנים שלא טוענים וידאו ב-Pause צריכים להיות מחוץ לחוק או לפחות מחוץ לגוגל. אגב, מישהו יודע איך HTML5 מתמודד עם זה?

אבל לא בשביל זה כינסתי אתכם היום. מי יכול להגיד לי איפה נמצא כפתור עוצמת השמע בנגן הזה? זה השני מימין? ומה זה השלישי מימין? אתם מבינים, כשנכנסתי לאתר, רציתי להגביר קצת את הווליום, ומאחר ואנשים באתרים באנגלית סורקים את המסך משמאל לימין, הכפתור שצד את עיניי ראשון היה השמאלי יותר. כן, שזה נראה כמו כפתור ווליום לכל דבר, אבל לא השכן שלו מימין שנראה כמו כפתור ווליום לכל דבר. למעשה, בפוסט החמוד הזה שמרכז את הממשקים של 13 נגני וידאו, אייקון כזה של קוים אנכיים מסמן את כפתור הווליום בארבע דוגמאות. בשאר הדוגמאות האייקון הוא של רמקול, ויש גם כאלה שמשלבים את שניהם. אבל כאן זה לא כפתור הווליום. אז מה הוא עושה? קחו כמה רגעים לחשוב על זה. באמת.

…

…

התשובה: הוא לא עושה כלום. טוב, זה לא מדויק. הטולטיפ שמופיע כשעומדים מעל הכפתור אומר Connection, וכשלחצתי על הכפתור הופיעה התיבה הזאת:

אתם מבינים, הכפתור נקרא Connection, יש עליו סמל די סטנדרטי של ווליום, ומה שהוא עושה זה להציג הודעה שאומרת שקצב החיבור שלך נקבע אוטומטית וזבש"ך. מצוין. אני יכול רק לשער שבקצבים גבוהים יותר המשתמש כן יכול לבחור בקצב נמוך מהמקסימלי. לא לגמרי ברור לי למה שמישהו יעשה את זה (מה, בשביל לפנות רוחב פס? המשתמש המתקדם ההוא שמודע לצריכת רוחב הפס ודואג לפצל אותה בצורה אופטימאלית ינהל אותה מתוך נגן וידאו באתר?), אבל ניחא. בכל מקרה, אם זה לא בשליטתי, או שאל תציגו לי את זה בכלל, או שתהפכו את הכפתור ללא זמין, ובטוח אל תציגו לי הודעה שזה מחושב אוטומטית.

אבל בזאת לא תמו צרות חיוויי הווליום שלי להיום. בואו נעשה ניסוי קטן. תכוונו את הרמקולים שלכם לעוצמה שאינה נוחה לכם – חלשה או חזקה, לא משנה. ועכשיו תראו את הסרטון הזה ותנסו לכוון את העוצמה באמצעות סרגל הווליום של הנגן – אבל כך שזה לא יהיה חזק או חלש מדי, אלא שיהיה בדיוק מה שאתם רוצים.

אם אתם כמוני, אז הייתה לכם בעיה קטנה בדרך – תפסתם את ידית הווליום וניסיתם לגרור אותה לרמה שנוחה לכם. ואיך יודעים שזאת הרמה הנוחה? מה זאת אומרת איך – שומעים.  אבל כאן הפקד לא מתחיל לפעול עד שלא עוזבים אותו, כך שפעולה פשוטה של כיוון הווליום הופכת מגרירה ושחרור לגרירה ושחרור וגרירה ושחרור וגרירה ושחרור. זה נשמע קצת מוזר להסביר שהמשוב על רמת הווליום צריך להינתן באמצעות הווליום עצמו, אבל מסתבר שזה לא מובן מאליו (וכבר כתבתי כאן על דברים שמסתבר שאינם מובנים מאליהם). יש כמובן מצבים קיצוניים בהם ראוי שיהיה חיווי גראפי/טקסטואלי לפני הווליום, ולכן מכשירים שונים כמו טלפונים ניידים ונגני אודיו מציגים הודעת הזהרה לפני שהם מאפשרים למשתמש לקבוע  ווליום גבוה מאוד, אבל אני די בטוח שכאן לא התכוונו לזה.

מטאפורות זה דבר שימושי. הן עוזרות לנו לקחת משהו שהאדם מכיר, ולהשתמש בזה על-מנת להסביר לאותו אדם נושא שאינו מכיר.  בממשקולוגיה אנחנו משתמשים בזה כל הזמן, ולמעשה רוב הממשקים שלנו מורכבים ממטאפורות שונות – הכפתורים, הטאבים, התפריטים – רוב הדברים נלקחו מהעולם הפיזי הסובב אותנו. כמובן שאין הרבה combo boxes בעולם האמיתי, אבל העולם כידוע אינו מושלם. אגב, פיסת טריויה ששואלים הרבה ומשתלבת כאן בצורה חלקה יחסית – כפתורי רדיו נקראים כך על שם הכפתורים במכשירי רדיו (הפלא ופלא). כל כפתור מכוון לתחנה מסוימת, וכל לחיצה מבטלת את הלחיצה הקודמת – הכפתור הלחוץ הקודם משתחרר. במכשירים של פעם, עם כפתורים שבאמת היו נלחצים פנימה ונשארים שם, זה היה הרבה יותר ברור. אבל סטיתי מהנושא.

הבעיה עם מטאפורות היא שבדרך כלל אינן מושלמות. כפי שיודע כל מי שראה אי-פעם סיטקום אמריקאי, יש שלב שבו ההשוואה של בחורות לפיצות/מכוניות/טעמי גלידה כבר לא מחזיקה מעמד. ואז אנחנו נתקלים בבעיה, במיוחד אם המטאפורה הייתה חשובה, והשפיעה מאוד על הבנתו של קורבן המטאפורה את הסוגיה הסבוכה.

ניקח למשל את מהירות החיבור לאינטרנט. כולם יודעים מה זה מהירות – זה כמו שיש באוטו. ולכן יהיה זה אך הגיוני שנשתמש באותו עולם התוכן בשביל להמחיש דברים שקשורים למהירות זו. למשל אתר שמודד את מהירות הגלישה שלך. נלך לאתר כזה וננסה למדוד את מהירות גלישתנו. נקבל משהו שנראה כך:

נראה בסדר, נכון?  מד מהירות, כמו שיש באוטו, שמודד את מהירות הגלישה, כמו שההוא מודד את מהירות הנסיעה או את הסל"ד. אין שום בעיה, מובן ונגיש. אבל מה, באוטו השעון הזה עושה קצת יותר מאשר למדוד מהירות. הוא גם אומר לך מתי המהירות שלך גבוהה מדי. כן, האזור האדום הזה מימין. וכאן המטאפורה מפסיקה להועיל ומתחילה להזיק. המחשבה מאחורי הציור ברורה – המעצב הרי יודע שהאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ושככל שהציור נראה ריאליסטי יותר, יותר טוב.  אז נצייר אזור אדום, שיהיה קצת יותר ריאליסטי. ואני תוהה האם באיזה מוקד שירות לקוחות בהודו התקבלו שיחות מאיזו עקרת בית אי-שם בארקנסו ארה"ב, שמודאגת מכך שמהירות הגלישה שלה גבוהה באופן קיצוני והיא רוצה לדעת האם מכבים את המחשב במטף קצף או מטף אבקה.

חברים, השעה שבע בבוקר ואין לי כרגע זמן לכתוב על זה, אבל מצד שני גם אין לי כל כך מה לכתוב על זה, הכל כבר נכתב בפוסט הזה. זה פשוט ענק. חבל שאני לא יכול להשתמש יותר מפעם אחת בתגית fail בפוסט.

לוקליזציה היא לא דבר פשוט בכלל. למי שלא מכיר, הכוונה היא לתרגום תוכנה (או מוצרים אחרים בעלי מרכיבים טקסטואליים) והתאמתה לארץ היעד. מקצוע התרגום הוא מדע וגם אמנות כשלעצמו, והעניין לא הופך לפשוט יותר כשהמתרגם נאלץ לפעול תחת מגבלות טכניות כמו רוחבו של כפתור שחוּשב ועוצב לפי אורך המילה בשפת המקור, ועכשיו על המתרגם למצוא מילה שהיא גם בעלת אותה המשמעות, וגם בעלת אורך דומה בשפת היעד. זה מסתבך עוד יותר כשמדובר בלוקליזציה מאנגלית לעברית, משום שבעברית יש מורפולוגיה הרבה יותר עשירה מאשר באנגלית, כלומר בעברית ע"פ צורת המילה לרוב ניתן לדעת האם מדובר בפועל או בשם עצם, לדעת את הגוף והמין הדקדוקי של המילה, ולהבחין בין צורת רבים וצורת יחיד. ניתן למצוא לא מעט חפיפות בין הצורות השונות, אבל זה לא המצב הטיפוסי.
לעומת זאת, באנגלית המצב יותר בעייתי, שלא נאמר קטסטרופה. המין הדקדוקי פשוט אינו קיים, הגוף והמספר משפיעים על צורת הפועל רק במצבים מאוד מסוימים, ועבור המון מילים את ההבחנה בין פועל לשם עצם ניתן לעשות רק על-פי ההקשר – כשהמילה מופיעה במשפט. לדאבונו של איש הלוקליזציה, אצלו המילה מופיעה בדרך כלל לא במשפט אלא בפקד.
על מנת להמחיש על מה לעזאזל אני מדבר, נקח את המסך שאני רואה לפניי ברגע זה. אני רואה 17 מילים שמופיעות בפקדים או סעיפי תפריט, ושיכולות לשמש גם כפועל וגם כשם עצם. 16 מתוכן הן: file, view, help, post, search, tag, upgrade, link, comment, draft, save, move, screen, code, cancel, finish. הפירוש של חלקן הוא ברור וחד-משמעי – מן הסתם שהמילה File כשהיא מופיעה בתפריט, צריכה להיות מתורגמת כ"קובץ" ולא כ"תייק". ואכן, במקרים רבים פירוש המילה נקבע ע"י צורת הפקד (קטגוריה דקדוקית שלא הייתה ידועה בבלשנות עד כה). אם זה מופיע בכפתור פעולה, אז זה בטח פועל בצורת ציווי, אם זה סעיף תפריט אז הופכים אותו לשם עצם (view – תצוגה, help – עזרה) ואם זה פריט בתוך התפריט, אז זורקים מטבע.
אבל לפעמים זה לא מספיק טוב. האם כפתור Cancel הוא "ביטול" או "בטל"? במקרים כאלה מקובל לשפוט לפי שאר האופציות באותה קבוצה, אבל ספציפית Cancel הוא בעייתי מהבחינה הזו – לעיתים קרובות הוא מופיע יחד עם Continue שהוא בכל מקרה יהיה "המשך" (אחת החפיפות שהזכרתי מעלה), או עם Finish שהוא בעצמו בעייתי מאותה הסיבה בדיוק, ולפיכך לא ממש עוזר לנו.
המילה ה-17 היא אולי הדוגמא המפורסמת ביותר לבעיות לוקליזציה אנגלית-עברית, ואנו רואים אותה כל יום, או לפחות אלה מאיתנו שעדיין לא שדרגו את ה-XP שלהם. הכוונה היא לכפתור Start. אני ממש סקרן לדעת כמה ימי אדם הושקעו במיקרוסופט בדיונים לגבי התרגום הנכון של הכפתור – האם המשמעות הנכונה היא "המקום שממנו מתחילה העבודה שלי עם המחשב" – "התחלה", או שמא זו צריכה להיות הנעה לפעולה – "התחל". התוצאה ידועה לכולם. למזלנו, מיקרוסופט החליטו לחסוך מאיתנו את כאב הראש ובגרסאות החדשות של מערכת ההפעלה פשוט שמו שם תמונה.

אני כבר שומע את השאלה שלכם: "מה הקשר עכשיו לוקליזציה על הבוקר/צהריים/ערב (הקף בעיגול)"? אז התשובה היא פשוטה. הכל באשמת בזכות אישתי, כמובן. היא התארגנה על מכשיר נייד חדש, מבית נוקיה. באופן לא מפתיע, עליי הופקדה המשימה של להביא אותו למצב ראוי לשימוש. אבל זה לא יהיה מעניין אם אני אהנה מהמשימה, כמו חנון טוב. לכן נצתוותי להעביר אותו לעברית. וכך קרה שקיבלתי את ההודעה הזו:

מה זה? מה "לא"? לא להציג? לא "לא להציג"? כן "לא להציג"? כן להציג או לא להציג?

ברור שבמקור השאלה הייתה בסגנון של "Never show the message in the future"? ואז אכן התשובות "כן" ו-"לא" הן הגיוניות. וכנראה שגם כאן היו מגבלות טכניות – הכפתורים יודעים לקבל ערכים מתוך רשימה, שמכילה בין השאר גם את הערכים "כן/לא", ובמקום להתאים את המלל לכל סיטואציה ספציפית, הרבה יותר קל וחסכני במשאבים פשוט להשתמש בערכים האלה  בכל פעם שזה נראה מתאים בקירוב של "נו, בסוף יבינו, מה כבר יכול לקרות". העובדה שמדובר ב"כפתורים רכים", כלומר כאלה שכל ייעודם בחיים הוא להיות מותאמים לקונטקסט, זה פרט די שולי.

אבל אלה הם שיקולים טכניים, וזה ממש לא התחום שלי. הטענות שלי הן כלפי המתרגמים. כל העניין במגבלות, טכניות או אחרות, הוא לדעת להסתדר איתן ולהתגבר עליהן. ואם אין לכם שליטה על הכפתורים, בוודאי שיש לכם שליטה על הטקסט עצמו – בשביל זה הביאו אתכם. אז באמת היה כזה קשה לכתוב "האם להציג את ההודעה בעתיד"?"

באתר יוטיוב התחילו לשלב HTML5. לצורך העניין אסביר רק שהגרסה החדשה של השפה תאפשר לנגן קבצי וידאו ואודיו ללא הצורך בתשתית חיצונית כגון פלאש או סילברלייט. מי שרוצה לדעת יותר על הנושא, מוזמן לקרוא את הפוסט של ברק דנין, המסכם את הרצאתו של ד"ר ישע סיוון שפירט על זה ביום השימושיות האחרון.

כרגע הפונקציונאליות החדשה זמינה רק לבעלי הדפדפנים כרום וספארי (אבל לא פיירפוקס… מבולבלים? גם אנחנו), ולצורך השימוש בה יש להרשם ל"תוכנית הניסוי". מסתבר שביוטיוב יש סוג של google labs משלהם, וגם שם ניתן להרשם לניסויי פיצ'רים חדשים באתר. התור מתחיל מכאן.

לא יודע אם זה קשור לחידוש הנ"ל, אבל יחד איתו יוטיוב הכניסה שינויים נוספים בממשק, וכעת הוא מאפשר לצפות בסרטונים מסוימים באיכות של 360 נקודות, 480 נקודות, ועבור חלקם גם באיכות של 720 נקודות. זאת במקום הכפתור שהיה רשום עליו HD.

אבל עושה רושם שמישהו חיפף שם באפיון הפיצ'ר החדש. הכפתור החדש ממוקם לצד כפתור הווליום, ושניהם מצמיחים תפריט נפתח (האם זה עדיין נקרא דרופדאון כשהוא נפתח כלפי מעלה?) במעבר העכבר עליהם. ומשום מה תפריט הרזולוציה הוא רחב הרבה יותר מהכפתור עצמו, ומכיל די הרבה שטח מת. מה שגורם למצבים כגון זה:

תפריט הרזולוציה מסתיר את פקד עוצמת השמע. לדעתי אם הם היו ממקמים את שני הכפתורים בצדדים שונים של הכפתור עם החיצים למטה וימינה, הבעיה הייתה נפתרת.  כמובן שהיא הייתה נפתרת גם אילו היו עושים את התפריט ברוחב הכפתור – מה שלא אמור להוות בעיה מאחר והכפתור מכיל בדיוק את המידע שיש בתפריט (כלומר, אותו אורך ביטוי – ונקודת הבחירה).

אגב, תפקידו של הכפתור החדש עם החיצים הוא די תעלומה בעיניי. נראה שהוא מעביר את נגן  הוידאו לגודל בינוני ובחזרה, בעוד שהכפתור עם החיצים לארבעת הכיוונים מעביר את הנגן לתצוגת מסך מלא. לא ברור לי מדוע הוחלט לשים שני כפתורים שמעבירים בין שלושה מצבי מסך. וכשיהיה מצב רביעי – יוסיפו עוד כפתור, עם עוד אייקון תמוה?

לבסוף, ובנושא לא ממש קשור, רציתי לציין את הסרטון שמופיע בצילום המסך למעלה. הוא לקוח מתוך תוכנית סאטירה בטלויזיה ההולנדית. הדבר המעניין לגביו הוא שלא מדובר בכפילים, אלא אלו הם באמת ג'ורג' בוש וביל קלינטון. הדבר המעניין השני הוא שכפי שהנחתם, הם לא באמת הצטלמו למערכון די מפגר בטלויזיה ההולנדית.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=1t5fVsknJcc#t=0m30s]

גוגל העלו מעין הדמייה של הגוגלפון נקסוס.

הכיתוב אומר "הקליקו על אייקון על מנת לראות דמו של כל יישום".

אני לתומי חשבתי שאוכל לשחק עם היישומים. אבל לא, מסתבר שזה רק טוען סרטון פלאש שמראה לי כיצד היישום מתנהג.

זאת ועוד: ממש בהתחלה ליד הטלפון מופיע כיתוב קטנטן שמסביר כיצד עוצרים את האנימציה. מהפעם הראשונה פשוט לא רואים אותו, כי המבט מופנה אל הטלפון הנוצץ. ואז האנימציה מתחילה, אבל הכיתוב נעלם. ואז, כשאתה מבין שתנועות העכבר שלך אינן משפיעות על דבר, אתה מתחיל לחפש דרכים לעצור את זה. וזה לא עוצר!

לכן כשירות לציבור אני מביא את התרשים הבא

באמת, לדעתי היה שווה להשקיע עוד קצת וליצור דמואים אינטראקטיביים. בהתחשב בזה שהאפליקציות כבר קיימות בכל מקרה, אולי זה אפילו פחות השקעה ממה שזה נראה – בכל חברה שמפתחת לסלולר יש אמולטור של המכשיר שרץ על המחשב. ככה זה סתם מעצבן ומתסכל.

בזכות הסקירה היפה של גל מור עשרת אפליקציות הווב הטובות ב-2009 גיליתי את grooveshark, שהוא מנוע לחיפוש והשמעת מוסיקה, אחד מני רבים, אבל נחמד יותר מהממוצע. גל מתאר את הממשק כ"יפה ומתעתע". יפה זה יפה, אבל אני לא בטוח שמתעתע זו מחמאה. האמנם ממשק אמור להיות מתעתע?  זה לא סתם דרך יפה להגיד "מטעה"? ואני די בטוח ש"מטעה" זה לא דבר טוב להגיד על ממשק (טוב, זה יכול להיות טוב בסיטואציות של "ללכת עם ולהרגיש בלי"  – לגרום למשתמש להרגיש שאין לו מגבלות טכניות – נגיד אפליקציה וובית שמרגישה כמו אפליקציה דסקטופית. אבל לדעתי זאת לא הייתה הכוונה כאן).

בכל אופן, אחד האלמנטים במסך הוא באמת מתעתע.

למשתמשים שאינם מנויים, ולמנויים חינמיים, בצד ימין של המסך מוצג פאנל מעצבן כזה עם פרסומות. בתחתית הפאנל מופיע הכפתור הזה:

כפי שאתרי החדשות הנחמדים הרגילו אותנו לחשוב, פירושו של ה-X המושיע הוא שהפרסומת המעצבנת הנוכחית הולכת להיעלם כשנלחץ עליו. אז זהו שלא.  ה-X הוא קישור לעמוד אחר באתר, שבו אפשר להירשם ולשירות VIP בתשלום ולבטל את הפרסומות.  על מנת לעשות את ה-X יותר דומה למשמעות הרגילה שלו, באתר עשו אותו לחיץ – הוא משנה את צבעו במעבר העכבר עליו. זאת בניגוד לקישורים שבד"כ נשארים עצמם, ורק חיווי העכבר משתנה. אגב, כאן דווקא חיווי העכבר אינו משתנה, כך שאין לנו כל דרך לדעת שזה בעצם קישור זדוני ולא כפתור להסתרת הפרסומת. בקיצור, מתכנני האתר עשו את עבודתם היטב, ואפילו כשאני כבר יודע מה משמעות ה-X, לפעמים האינסטינקטים הפאבלוביים נותנים את אותותיהם ואני עדיין לוחץ עליו בניסיון עקר להוריד את הפרסומת.  זה בדיוק הפוך למצב שתיארתי כאן בעבר בפוסט על לא-כפתורים לחיצים.

עוד אלמנט מעניין באתר הוא תיבת המידע על השיר המתנגן כעת. הוא נראה כך:

הדבר המכחיל הזה למטה הוא סרגל ההתקדמות של השיר. הכפתורצ'יק האפור נע על גביו ימינה, ובכל פעם שעוברים מעליו עם העכבר, מופיעה תיבת המידע על השיר. שימו לב, מעל החלק הזה נמצא אזור הפעילות המרכזי של האתר – תיקיות, רשימות שירים, תוצאות  חיפוש ועוד. מתחת לסרגל נמצאת רשימת ההשמעה הנוכחית. המשתמש בעצם עובר כל הזמן בין שני החלקים, ובכל מעבר עכבר מעל הסרגל, שחוצה את כל המסך, מופיעה התיבה, ללא שום השהייה. קצת מעצבן לדעתי, אבל לא זאת הבעיה העיקרית.

הבעיה העיקרית היא כזו: מאחר ותיבת המידע מכילה לא מעט כפתורים, כנראה שמתכנני האתר התכוונו שנלחץ עליהם ונפעל על התיבה. אבל היא מחוברת לכפתורצ'יק שמחווה על התקדמות השיר, והוא כל הזמן זז! קצת מוזר לי להגיד את זה אבל כפתורי פעולה אינם צריכים להיות מטרות נעות! אלא אם אתה בונה משחק arcade, אבל אני משוכנע שזה לא אחד מהם. מספיק שהשתהיתי שנייה בעודי מחליט האם לצייץ על השיר או לפַייסבֵק עליו, והכפתור כבר ברח לי ימינה! אחי, אל תזיז לי ת'הכפתורים, מה זה אמור להיות? אוקיי, אולי ההחלטה לקשר את התיבה לסרגל ההתקדמות ואפילו לכפתור החיווי  זה סוג של "מגניב". בסדר. אבל אם כבר אני עומד עליה עם העכבר, לפחות תשאיר אותה במקום ותן לי לצייץ בשקט, מה כבר ביקשתי? אגב, אם אנחנו בקטע של אנימציות ודברים זזים, אז זה שהעכבר יעכב את התיבה ואז כשהוא יוצא היא תקפוץ במהירות בחזרה אל הכפתור, וגם תעשה תנועה קפיצית כזאת בסוף, זה יהיה מה זה מגניב!

אמיר דותן תיאר יפה את ניגוד האינטרסים שבין בעלי האתר למשתמשי האתר, ואת הביטוי שלו בשינוי הגדרות הפרטיוּת  של פייסבוק. אלו הדברים העומדים מאחורי הממשק. אבל אני רוצה להתייחס רגע לממשק עצמו, אבל לא למנעול שצילם אמיר אלא לדיאלוג שהופיע בפעם הראשונה שנכנסתי לפייסבוק אחרי השינוי.

הדיאלוג נראה כך:

ברור שברירת המחדל היא זו המועדפת על בעלי פייסבוק, כלומר לחשוף את המידע לקהל גדול ככל האפשר.  לזכותם יאמר ששאת האפשרות הקיצונית ביותר – פתוח לכולם – הם שמו כברירת מחדל רק עבור חלק מהפריטים. שני החלקים האחרים מוגדרים כפתוחים לחברים בלבד (פרטי התקשרות), או לחברים של חברים (תמונות, תאריך לידה והשקפות פוליטיות ודתיות). האופטימיסטים שביננו יראו בזה סימן לדאגה למשתמשים, והציניקנים – סימן לדאגה למחלקה המשפטית של פייסבוק.

בכל מקרה, חסר לי במסך הזה עוד זוג כפתורי רדיו. הם אמורים להימצא מעל המילים  Everyone ו-Old Settings, והאפשרויות אמורות להיות Set All Recommended Settings ו-Keep All My Old Settings. הן אמורות לסמן את כל העמודות שמתחת להן.

למיטב זכרוני, כל האפשרויות המומלצות במסך זה היו קיימות כבר לפני השינוי – גם לפניו הייתי יכול להגיד שאני מעוניין שפרטי ההתקשרות שלי יהיו נגישים לחברים בלבד, למשל. החידוש  העיקרי הוא האפשרות המתוארת ע"י אמיר – להגדיר זאת עבור כל עידכון בנפרד. מה שאומר שהמשתמש כבר ביצע את כל הבחירות המוצעות בעמוד הזה. ולדעתי מסקנה הגיונית תהיה שהמשתמש מעוניין לשמור על ההגדרות שלו. אז נכון, הן עשויות לא למצוא חן בעייני פייסבוק, ופייסבוק מצאה הזדמנות טובה לגרום לו לשקול אותן שוב. אבל להכריח אותו לעבור על עשרת הבחירות אחת-אחת כבר נראה לי כמו הצקה בלתי-מוצדקת למשתמש. במיוחד לאור האפשרות הסבירה למדי שהוא אפילו לא יקרא את עשרת השורות אלא יסמן את כל עמודת ההגדרות הקודמות על אוטומט.