זה המראה הטיפוסי של גלריות תמונות ב-Ynet. תמיד, במאה אחוז מהמקרים, כשאני מגיע לכתבה שמכילה גלריית תמונות, אני לוחץ על החץ המצביע ימינה. ושום דבר לא קורה, כי זה החץ החסום (disabled). החץ הזמין (enabled) הוא החץ הלבן, משמאל. זה נמשך כבר המון זמן, ואני מבצע את הטעות הזו בכל פעם ופעם. אני כבר יודע מראש שאני הולך לבצע אותה, אבל כנראה שאין מה לעשות, זה חזק ממני. השאלה היא מה זה "זה".
על חוויית משתמש
404 ביואקסטזי
לאחרונה הגעתי למסקנה שאני לא מארח מספיק. אבל לך תשכנע אנשים להסחב עד פתח תקווה, כשבשביל זה צריך לעבור את כל ז'בוטינסקי, ובמיוחד כשקו הרכבת המקביל אליו מושבת. לכן החלטתי לארח ממש כאן.
סיפתח בבלוג: פוסט אורח ראשון – של עידו קינן מחדר 404.
קישור דה-ז'ור: גוגל מאפס של הגוף
פרויקט מעניין של מעבדות גוגל: אטלס אנטומי מקוון.
האטלס המקוון מאפשר לחקור את מבנה גוף האדם, להגדיר את רמת התצוגה הדרושה (שרירים, עצמות, מערכת העצבים וכו'), להוסיף ולכבות תוויות, וכמובן לסובב את כל הדבר הזה בכל כיוון שנרצה, ולעשות עליו זום. אה, ויש גם חיפוש, אז אם תמיד רציתם לדעת היכן נמצא הטחול – זה הזמן לגלות.
נכון לעכשיו נראה שזה עובד רק בכרום.
ומבחינה ממשקולוגית, צד את עיני הפקד הבא:
זה סליידר רמת התצוגה. מעניין אם תצליחו לנחש את משמעותם של שני האייקונים התחתונים. אני לא הצלחתי. למי שמתעניין, רשמתי את התשובה כאן למטה בצבע לבן.
האייקון הכחול מייצג את המצב המצולם, שיש בו סליידר אחד, והאייקון האפור מעביר למצב של סליידר נפרד על כל רמת תצוגה, בסגנון אקוואלייזר. אה, ואם אתם קוראים את זה ב-RSS או במייל שלא מבחין בין צבעי הפונט, אז תדעו להבא להכנס ולקרוא באתר 🙂
ספינות ושמלות
בספינות עתיקות, כאלה של הרומאים והיוונים העתיקים, ההגה היה מאחורי הספינה (כמו שהוא היום), ואליו היה מחובר מוט ההגה שהיה מגיע עד לעמדתו של האוחז בהגה. כדי לגרום לספינה לפנות שמאלה גם ההגה במים צריך להסתובב שמאלה, וזה אומר שאת מוט ההגה צריך למשוך ימינה. לכן אם החובל היה רוצה נגיד לעקוף איזו זקנה ששטה במהירות 10 קשר בנתיב הימני, הוא היה צועק לאוחז בהגה: "ימינה!", ההוא היה מושך את המוט ימינה, והספינה הייתה פונה שמאלה בהתאם לחוקי הפיזיקה, ולרוב בלי לאותת. נכון, זה לא מאוד אינטואיטיבי, ואולי הוא היה צריך לצעוק "שמאלה" ולהשאיר לאנשי הצוות לפענח את המשמעות, אבל כבר בעת העתיקה הצי העדיף להשאיר את החשיבה לדרגים הגבוהים.
"תקופה" זו מילה קצת חזקה
אין, פשוט אין על Last.FM.
בחצי השנה האחרונה השתמשתי בעיקר ב-grooveshark (שפעם כתבתי עליו), והיום הוא נפל, וגיליתי ששכחתי את שם המשתמש שלי ב-last.fm (שגם עליו כתבתי פעם). אז נאלצתי לפתוח חשבון חדש.
נכנסתי לאתר, והדבר הראשון שאני רואה זו השאלה "Did you enjoy it?". ההודעה אומרת לי שתקופת הניסיון שלי נגמרה ומעכשיו אני צריך לשלם. תקופת הניסיון, למי שלא הבין, נמשכה בדיוק בין אישור המייל שלי ועד לכניסה הראשונה שלי לאתר.
לפי הודעת ה-"welcome to last.fm", וההנחיות "to get started" אפשר לזהות שלא מדובר בטעות, והאתר כן יודע שאני משתמש חדש.
חפוז
שמו של אחד מאלילי הרוק הראשונים בברה"מ היה ויקטור צוי. בשנת 1990, בגיל 28, הוא נהרג בתאונת דרכים. לפחות זו הגרסה הרשמית. אבל בוויקיפדיה הרוסית, במשך כמה שבועות, הופיעה גרסה אחרת, לפיה הוא נחנק מחתיכת מצה. לא, הוא לא היה יהודי, ואני בספק רב שהוא בכלל היה מודע לקיומה של המצה, פשוט ברוסית זה מתחרז ונשמע די מצחיק.
המצאת האימייל, טייק שלוש.
טוב, אז זה הסרטון הרשמי של פייסבוק לגבי הסיפור הזה של המייל שאינו מייל.
אני רק רוצה לוודא שהבנתי הכל נכון.
כשהיא אומרת "לא", למה היא מתכוונת?
כפי שכבר ציינתי בפוסט הקודם, בתוכנת האפיון Axure אין visual guides (אבל יהיו החל מהגרסה שצפויה לצאת החודש). לכן השבוע ניסיתי לזייף אותם עם סרגל פיקסלים כזה שצף מעל המסך ואתה יכול למקם אותו איך שאתה רוצה. המליצו לי על תוכנה נחמדה שעושה את זה, בשם pixel ruler.
זה צילום של אשף ההתקנה:
תראו את העיצוב הזה. מינימליסטי אבל מסוגנן, עם גראדיינטים יפים ופקדים מושקעים. ההבלטה העדינה על השורה התחתונה מסמנת את מעבר העכבר על השורה. ה-X מסמן את ה-V.
ה-X מסמן את ה-V.
רישיון להצטלם
היום בעבודה דיברנו על תוכנת האפיון Аxure. ליתר דיוק, על הסיבה שבגללה אין בה visual guides, כמו שיש בפוטושופ למשל. הגענו למסקנה שזה בטוח לא משהו שנשמט במקרה, אלא שהתבצע תהליך של תיעדוף, שבחן גם את נושא ה-guides, והוחלט לוותר עליהם בינתיים לטובת יכולות יותר חשובות. תהליך תיעדוף כזה הוא קריטי אם ברצונכם להוציא מוצר טוב, והוא לא מאוד כיפי, כי כל המעורבים מרגישים שחותכים להם בבשר החי. ואפרופו מוצר טוב – כשלפני כמה חודשים התלוננתי על היעדר ה-guides בטוויטר, אנשי Axure שמו לב לזה ואף ענו לי שזה משהו שבהחלט מתוכנן לגרסה הקרובה של התוכנה.
אבל מספיק לדבר על נושאים משעממים כמו כלי אפיון, עדיף לדבר על משהו מלהיב, כמו רכבים למשל. כדי לנהוג ברכב צריך רישיון. וכדי להוציא רישיון צריך להצטלם. וכדי להצטלם לרישיון צריך לגשת לאחת מתחנות הצילום המורשות. וכדי לגלות היכן הן נמצאות, אפשר ללכת לאתר משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. ושם נראה את העמוד הזה:
ג'ימייל אחד, בלי הכוסברה
ביום שבו הושק ג'ימייל, בשנת 2004, הוא עמד על שלוש רגליים: הנפח העצום יחסית לאותה תקופה (ג'יגה בעוד ששירותים מתחרים היו מציעים מאה ומאתיים מגה), גישת ה"חיפוש במקום מיון", והממשק, "המהפכני" לטענתם, של קיבוץ הודעות ע"פ שיחות.
מאז יצא לי לפגוש הרבה אנשים שממש שנאו את הממשק, ולמיטב זכרוני בן אדם אחד בדיוק אמר לי שהוא מת עליו. זה נושא שחזר על עצמו בהרבה דיונים בחיים וברשת, ובכל סקר בסגנון "תציינו בעיית שימושיות אחת שמפריעה לכם" היית יכול לבנות על קבוצה מכובדת של שונאי הסיפור הזה.
אני אישית מעולם לא הצלחתי להתחבר לזה, וזו אחת הסיבות לכך שאני ממעט להשתמש בממשק הוובי שלהם. אבל אני באופן כללי מעדיף תוכנות אימייל על ממשקים מבוססי רשת.
היום בבלוג של גוגל התפרסמה הבשורה שמעתה ניתן יהיה לכבות את זה ולעבור לתצוגה רגילה (ברוך שהחיינו). אוקיי, זו לא הפעם הראשונה שגוגל מקבלת את ביקורת המשתמשים ומבצעת שינויים – זה בדיוק מה שקרה עם השקת google buzz והגדרות הפרטיות הבעייתיות שלו. אבל אני לא זוכר מקרים שבהם גוגל עשתה את זה בפּנים כל כך חמוצות. הגישה הזו די חדשה לי במדיניות יחסי הציבור שלהם.
תשוו בין הפוסט שקישרתי מעלה לבין הפוסט הבא, שמדבר על השינויים שהולכים להתבצע בגוגל באז בעקבות ביקורת חריפה של הגולשים. בקיצור נמרץ, הפוסט על הבאזז אומר "היו לכם טענות כלפי השירות – שמענו והטמענו". הוא מתחיל במשפט "We've heard your feedback loud and clear", ומסתיים ב-"We quickly realized that we didn't get everything quite right. We're very sorry for the concern we've caused and have been working hard ever since to improve things based on your feedback. We'll continue to do so."
ואני לא יודע אם זה קשור לוויתור על אחת משלוש תכונות הדגל המקוריות של השירות, או להעדפותיו האישיות של הכותב, אבל הפוסט החדש מלא במרירות די עלובה. ניסיתי להוציא כמה משפטים מייצגים, אבל הסתבר שיותר קל פשוט לתרגם את שלוש הפסקאות הקצרות. וגם למדתי מילה חדשה באנגלית.
הצורה שבה ג'ימייל מארגנת את הדוא"ל לשיחות היא כמו כוסברה. או שאתה אוהב אותה – וכמוני, נהנה מטעם פירות ההדר ועשבי התיבול שהוא מעניק לכל דבר מסלסה ועד קארי – או שאתה שונא אותה. ואלה מכם ששונאים אותה, שונאים אותה מספיק כדי להשיק אתרים כמו nocilantro.com ו-ihatecilantro.com (קהילת שונאי כוסברה), שבה אתם יכולים לשנוא אותה ביחד.
אבל החיבה שלי לכוסברה מחווירה בהשוואה לאהבה שלי לתצוגת השיחות של ג'ימייל, או לשרשור הודעות. כבר שנים שלא נאלצתי לדדות דרך הודעות רבות כדי לעקוב אחר שיחה. אני כבר לא זוכר שרשורים של מאה הודעות שממלאים את העמוד הראשון של תיבת ההודעות הנכנסות. קיבוץ כל התגובות להודעה המקורית (והתגובות אליהן) יחד עם ההודעה עצמה מקל כל-כך על התקשורת.
מסתבר שלא כולם מרגישים כמוני. ובדיוק כפי שמיעוט קולני התאחד יחדיו כדי להכריז על תיעובם לאחד מעשבי התיבול הטעימים ביותר שקיימים בטבע, כמה מכם הביעו בקולניות רבה את חוסר החיבה שלכם כלפי שרשור הודעות. אז בדיוק כפי שאתם יכולים להזמין את הטאקו שלכם ללא כוסברה, מעכשיו את יכולים לקבל את הג'ימייל ללא תצוגת שיחות. לכו לעמוד ההגדרות הראשי, חפשו את החלק "תצוגת שיחות", בחרו באפשרות לכבותו אותו, ושמרו. אם תתחרטו, תמיד אפשר לחזור.
ואם יורשה לי מה שנקרא "תקציר מנהלים", לפי פסקאות:
1. קיימים בעולם דברים נפלאים וקיימים גם טיפשים ששונאים אותם.
2. שרשור ההודעות הוא דבר נפלא.
3. אתם הטיפשים ששונאים אותו. קחו לכם את כפתור הכיבוי ותחַנקו.
בין השורות אפשר לראות בקלות שבמקור הפוסט הכיל גם פסקה על הבוס המרושע שמכריח את הכותב לפתח את אופציית הכיבוי, אבל היא ירדה מטעמי ביטחון תעסוקתי.
נכון, מי שכתב את זה הוא בן אדם פרטי. אבל הוא כותב את זה בבלוג הרשמי של גוגל, וזה אומר שהוא מייצג את החברה. חברה, שהסלוגן שלה, אגב, הוא "don't be evil". ונכון, הסלוגן הוא ממש לא "don't be condescending", אבל אני משום מה חשבתי שזה משתמע. בבלוג הפרטי שלו הוא יכול לכתוב מה שבא לו. למעשה, זאת הייתה אחת הסיבות לפתיחת הבלוג הנוכחי שלי, למרות שכתבתי באותה תקופה גם בבלוג של UI – לפעמים אני כותב כאן דברים שלא הייתי מרגיש בנוח לפרסם שם, מסיבה כזו או אחרת, והיום אני לא אפרסם דברים כאלה בבלוג של נטקראפט. בקיצור, יש לי הרגשה שהפוסט הזה שלהם הולך לעשות קצת רעש, ללא שום קשר לג'ימייל.
וגילוי נאות: אני לא סובל כוסברה.