בלבלי אותו, אל תעשי לו ממשק

מדוע אין טעם לנסות לנתח את הממשק של פייסבוק

אני כידוע אינני עובד בפייסבוק. אני גם לא נציב הקבילות שלה, מה שלא מונע מאנשים להגיד לי פעם בשבוע "אה, אתה עוסק בחוויית שימוש הממשק? אולי אתה תדע להגיד לי איך פייסבוק בוחרת מה להציג לי בפיד? זה נורא מבלבל". אני מסכים שזה נורא מבלבל. ומכיוון שאני לא עובד בפייסבוק, אני לא יודע להגיד את זה בוודאות (ובוודאות יודע להגיד שאילו עבדתי שם, היה לי אסור לגלות את זה בכל מקרה), אבל אני יודע לשער.

הדבר היחיד שקובע מה פייסבוק מציגה לכם בפיד זה השיקולים העסקיים של פייסבוק. המשתמשים והרצונות שלהם לא מעניינים לפייסבוק את הפוּטֵר. ולמיטב הבנתי יש לפייסבוק שלוש מטרות בחיים.

הראשונה היא לגרום לנו להתמכר אליה כמה שיותר. זה לא כי היא אוהבת אותנו כל כך, אלא כי היא רוצה לוודא שלא נעזוב אותה מחר. מה שנקרא ביטחון תעסוקתי. ההתמכרות מתרחשת באמצעות אינטראקציה. כל פעם שאנחנו עושים למישהו לייק, אנחנו בעצם אומרים לעצמנו "פייסבוק נתנה לי משהו שאהבתי, I liked it. כנראה שאני אוהב את פייסבוק". הניסוח של הכפתור הוא בעיניי גאונות צרופה מהבחינה הזאת, ואני אפילו די בטוח שזה לא היה מכוון. לתכנן מערכת שבה רוב הפעולות של המשתמש יהיו להזכיר לעצמו "אני אוהב את המערכת" שוב ושוב, זה הישג אדיר, ברמת הגאונות השיווקית של סטיב ג'ובס. כל פעם שעושים שיתוף אנחנו אומרים "פייסבוק נתנה לי משהו שאהבתי כל כך שאני רוצה לשתף את זה עם החברים שלי". עצם האינטראקציה מחזקת את ההתמכרות. אגב, זו אחת הסיבות לכך שפוסטים מאוד פופולריים הם – ובכן – מאוד פופולריים. זה מעין כדור שלג. אם פייסבוק רואה שהפוסט צובר המון לייקים במהירות, היא תבין שמדובר במשהו טוב, ותחשוף אותו ליותר משתמשים – שייתנו לו עוד יותר לייקים. בעוד שפוסט לא מאוד מוצלח לא ייחשף להרבה אנשים ולא תהיה לו ההזדמנות לצבור יותר לייקים. ויראליות מחזקת את עצמה, הופה גנגנם סטייל.

פייסבוק צריכה שנתמכר אליה גם כדי להשיג את המטרה השנייה – ללמוד אותנו כמה שיותר. היא לומדת אותנו ע"י ניתוח ההתנהגות שלנו – למי אנחנו מגיבים הכי הרבה? על איזה סוג של תכנים? מה אנחנו אוהבים? מה אנחנו משתפים? מי דומה לנו? הצורך שלה לדעת את כל זה גם הוא לא נובע מזה שהיא רוצה להכיר אותנו מקרוב ולהעריך את העולם הפנימי העשיר שלנו. לא אכפת לה מהאישיות שלנו, היא רק רוצה להכניס אותנו למיטה – שזו מטרה מספר שלוש, החשובה ביותר:

להציג לנו פרסומות כמה שיותר ממוקדות. זהו, מעבר לזה אין כלום. זה מה שהיא מוכרת למפרסמים, ומשם מגיע הכסף, והיא כידוע אינה ארגון צדקה.

ולמה בעצם לא להציג לנו הכל, כמו שהרבה אנשים אומרים שהם רוצים (אבל הם טועים, אלא אם יש להם מספר חד-ספרתי של חברים)? הרי כמה שנראה יותר דברים, ככה נוכל לעשות יותר לייקים, נתן לפייסבוק יותר מידע ונראה יותר פרסומות? כי הזמן, הקשב ויכולת העיבוד שלנו מוגבלים. זהו בדיוק פרדוקס הבחירה הידוע. נגיד שנכנסנו לפייסבוק לעשר דקות. אם בזמן הזה נעבור על 50 פריטים בפיד, יש סבירות מסוימת שנעשה 10 לייקים. אם בזמן הזה נעבור על 500 פריטים, הסבירות שנעשה 10 לייקים תהיה הרבה יותר נמוכה, כי לא יהיה לנו זמן להקדיש להם מחשבה. בסוף נעשה לייק לפוסט היחיד שאנחנו יכולים לעבד באופן אוטומטי גם בלי להתעכב עליו, שזה התמונה של האחיין בן ה-8 עושה קפוארה, איזה כוכב, הא?

גם מי שהזמן שלו אינו מוגבל, הסבלנות והיכולת הקוגניטיבית שלו כן מוגבלות. אם יש לו 500 חברים ופייסבוק תציג לו את כל השטויות שכל אחד מהם רשם, הוא יתעייף אחרי 100 פריטים גג – שזה בקושי מכסה 10 דקות בחיי עידוק אחרי אפצ'י של יאיר לפיד. ההתגלות של סטורג'ן גורסת שתשעים אחוז מכל דבר הם זבל. ולהזכירכם שבשנת 1951, כשסטורג'ן עלה על העניין, הוא לא היה יכול לדמיין את פייסבוק בחלום הכי נורא שלו, אחרת היינו רואים הערת שוליים שמכילה את המספר 100%. אז האינטרס של פייסבוק הוא לצמצם את הזבל, ולדחוף כמה שיותר פוסטים איכותיים לאותם מאה פריטים. ופוסטים איכותיים מבחינת פייסבוק הם כאלה שיחזקו את ההתמכרות, יספקו לפייסבוק מידע, או יחשפו את המשתמש לפרסומת ממוקדת.

נורא מעניין לעקוב אחרי ההתנהגות של הפיד ברגע שהוספתם חבר חדש. בהתחלה אפשר לראות שאתם נחשפים לרוב הדברים שהוא כותב – ובחדר המצב בבור במטה פייסבוק צוקרברג ממתין עם פנקס וסטופר בנשימה דרוכה שתגיבו לו. אחרי שלא הראיתם התלהבות יתרה, הפיד של אותו חבר נעלם מהאופק מהר מאוד. זה קורה גם אם חידשתם פתאום את הקשר עם איזה צ'אט או הודעה פרטית.

בקיצור, נסתרות הן דרכי פייסבוק. ברור לחלוטין לאן הן מובילות בסופו של דבר, אבל הדרך עצמה עקלקלה ולדעתי קשה להבין מה גרם לפוסט כזה או אחר להופיע או לא להופיע בפיד, מה גם שאין דרך לבדוק את נכונות ההשערה.

מדוע יש טעם לנסות לנתח את הממשק של פייסבוק

בשבוע שעבר עזרתי לחברה ולשותפתה להקים עמוד פייסבוק לעסק שלהן.  ישבנו שלושה אנשים יחסית צעירים וטכנולוגיים, תואר שני אחד ושני תארים שלישיים,  וניסינו ביחד להבין בעיה נורא סבוכה: מהי מגבלת התווים בשדה "תיאור".

על כל טקסט בעל משמעות מינימלית כלשהי מעבר למילה "היוש" פייסבוק הייתה מודיעה לנו שהטקסט ארוך מדי:

"היוש", על כל הקסם הלקוני והפוסט-סטרוקטורליסטי שלו (ציינתי ששלושת התארים הם בפסיכולוגיה?), לא עשה רושם של תיאור הולם לעסק המדובר.  כפי שאפשר לראות, ההודעה לא מציינת מה האורך המקסימלי של הטקסט. מדובר בשילוב די נדיר של טעות שהיא גם בסיסית כמו אקונומיקה, גם מתסכלת כמו  (כאן נכנסתי לגוגל כדי לראות מה נחשב למתסכל בימים אלו, והתוצאה השנייה היא "Ynet: הכי מתסכל בעולם: כשהומו מתאהב בסטרייט" אז אני אוותר על המטאפורה, מה גם שהקודמת הייתה גרועה מספיק), וגם קלה לתיקון כמו לציין מהו אותו אורך סודי שאליו משווה המחשב את הטקסט שהזנו.

מה שהגביר את התסכול שלנו זה שהסתובבנו במיני עמודים בפייסבוק ומדדנו את אורך התיאורים שלהם. כמו בחיים, כמעט כולם נראו ארוכים משלנו. שלא כמו בחיים, זאת לא הייתה אשלייה אופטית. באמת רוב התיאורים היו ארוכים מהטקסטים שניסינו ושעליהם קיבלנו את הודעת השגיאה. כלומר להם מותר ולנו אסור. בהתחלה חשבנו שזה סתם אנטישמיות, אבל חלק מהעמודים שבדקנו היו בעברית גם הם.

בסוף, לאחר המון ניסיונות ומשחקים ושיטוטים, הבנו שהפריטים המוצגים בראש העמוד נגזרים מהגדרת סוג העמוד, כשהחלוקה הראשית נראית כך:

והחלוקה המשנית, בתוך כל אחד מהסוגים, נראית כך:

ברור שהסיווג הזה מאוד חשוב לפייסבוק, כי זה מידע שיאפשר לו להתאים בהמשך סוגי תכנים, פרסומות וכד' – אבל אין שום אפשרות הגיונית לקשר בין ההחלטה שמקבלים בשלב הזה  לעובדה שעמודים אחרים יכולים לרשום מגילות בתיאור העצמי שלהם, ואצלנו היוש.

בכל מוצר תוכנה יש תהליכים עסקיים ותהליכים תומכים. התהליכים העסקיים זה לב המוצר, זה הדבר שמביא לו את הכסף. המוצר מנסה לגרום למשתמשים להתנהג בצורה מסוימת, ובונה את הממשק שלו בהתאם. שם נכנסים לתמונה כל משחקי המוטיבציה והמכירות והבקרה על מה שחושפים למשתמש וכולי. אין סיכוי להבין את הממשקים האלה בלי להכיר מבפנים את המטרות והמנגנונים שנבנו עבורן – כפי שאי אפשר לבודד מהלך אחד בשחמט ולדעת מה הייתה מטרתו, בלי לראות את האסטרטגיה הכללית של השחקן, או את הקומבינציה שהוא מנסה להפעיל.

אבל התהליכים התומכים אינם כאלה. אין שיקולים אסטרטגיים נסתרים בדרך שבה המשתמש ממלא שדה טקסט בתיאור העמוד שלו בפייסבוק, אלא אם קיימת מטרה חבויה לתסכל אותו. אם נקח את כלי השחמט, נעצב אותם כך שאי אפשר להבחין ביניהם ללא זכוכית מגדלת, ואז גם נמרח אותם בשמן כך שהם יחליקו מבין האצבעות – זה לא יהיה חלק מהאסטרטגיה של המשחק, זה שמישות נטו. תהליכים מהסוג הזה כן אפשר לנתח ולבקר בלי להתחשב בהקשר הרחב יותר. מה שמביא אותי לנקודה העמוקה הבאה.

זה ממשק חרא.

---

נ.ב. אנחנו עדיין מחפשים מעצב/ת גראפי/ת לצוות שלנו. שתפו עם חברים, הגישו קו"ח כאן או דברו איתי (ואני אגיד לכם לשתף עם חברים ולהגיש קו"ח באותו מקום).