קשיי הזדהות

לאחרונה יצא לי להשתתף בהרבה דיונים על המקצוע, מה מגדיר אותו, איך לומדים אותו ואיך יודעים לזהות כאלה שתהליך הפיכתם לאנשי UX הסתכם בהוספת שתי אותיות בלינקדאין. בקשר לנושא האחרון הייתי רוצה להציע מבחן ראשוני פשוט. לוקחים בן אדם, מכניסים אותו לחדר, ומראים לו קופסת גפרורים. פותחים את הקופסא, מראים לו שהיא ריקה, ואז שמים בתוכה משהו שאינו גפרורים – נגיד כמה נעצים. ואז שואלים אותו את השאלה הבאה: "אם נכניס עכשיו לחדר אדם שלישי ונשאל אותו מה יש בקופסה, מה הוא יגיד"? אם הנבחן יגיד שהתשובה תהיה "גפרורים" אז אפשר להמשיך.  אבל אם הוא אומר שהתשובה תהיה "נעצים", כדאי להמליץ לו על שינוי קריירה.

הסיפור עם הגפרורים, אבל בגרסת ממתקים בד"כ, זה מבחן פסיכולוגי קלאסי, שמועבר לילדים בגילאי 3-4, במטרה להבין האם הם כבר פיתחו את מה שנקרא "תיאוריה של תודעה" (Theory of Mind). הילד, שיודע שהקופסה מכילה נעצים, לא תמיד ישכיל להבין שלאנשים אחרים אין את המידע הזה, ושהם כנראה יגידו שהקופסה מכילה גפרורים. היכולת הזו לזהות באנשים אחרים ישויות בעלות תודעה עצמאית נפרדת, נקראת "תיאוריה של תודעה".  אנשים בוגרים שלא פיתחו את היכולת הזו עשויים לסבול מעיות נוירולוגיות שונות, אבל ככל הנראה לא כאלה שימנעו מהם לעבוד בחברת Pocket.

פוקט, הגלגול החדש של מה שהיה פעם ReadItLater, הוא שירות חביב שמאפשר למשתמשים לשמור בצד כל כתבה, סרטון או כל תוכן אחר שנתקלו בו ברשת והחליטו לקרוא אותו מאוחר יותר. שירות נחמד בסך הכל. ניסיתי להשתמש בו כמה פעמים בעבר, אבל זה לא ממש תפס. השבוע נתקלתי באיזה סרטון שרציתי לראות בערב, והחלטתי לחזור ולנסות שוב את פוקט. פתחתי את התוסף שלהם לכרום, שביקש ממני להזדהות ע"י שם משתמש וסיסמא.

את הסיסמא דווקא הצלחתי לאתר, אבל לא היה לי מושג מה שם המשתמש שלי. ניסיתי כמה אפשריים עם הסיסמא שמצאתי, אבל זה לא עבד. הסתכלתי על הלינק מתחת לכפתור הכניסה היפה, ואמרתי איזה יופי, הם מאפשרים לשחזר לא רק את הסיסמא אלא גם את שם המשתמש, במיוחד בשביל אנשים כמוני. לחצתי על הלינק, הגעתי לכאן:

נכון מסך יפה? יש שולחן עץ מטושטש, יש קפה נטוי (שזה באמצע בין קפה רגיל וקפה הפוך), יש אייפאד עם 10 הדברים שצריך לראות בבאלי ותקציר וידאו של מרתון נייקי לנשים שנת 2011. יש חוויית משתמש.

במידה ושכחתי את שם המשתמש או הסיסמא, אני יכול להזין או את שם המשתמש או את המייל, ואז יאפסו לי את הסיסמא. אגב, כאן אפשר לראות שהקפה הנטוי שתה להם את כל תקציב העיצוב, כי בשביל להדגיש שצריך למלא את שם המשתמש –או– את הסיסמא, הם רשמו את זה בדיוק כמוני.

אבל שמתם לב מה קורה כאן? בין אם שכחתי את שם המשתמש או את הסיסמא, האופציה היחידה שעומדת בפניי היא איפוס הסיסמא. איך בדיוק אני אמור להיכנס עם הסיסמא החדשה ושם משתמש לא ידוע – לא ידוע. בשלב הזה חשבתי לעצמי שאולי הם רק אומרים "סיסמא" אבל מתכוונים ל"סיסמא או שם משתמש". אולי הם לא רוצים לרשום את שני הדברים בכל פעם כי זה חזרתי ומייגע. אז לחצתי על הכפתור. קיבלתי את ההודעה הבאה:

אני לפעמים קצת קשה-הבנה. לכן שוב חשבתי לעצמי שאולי הם לא רוצים לרשום את שני הדברים בכל פעם כי זה חזרתי ומייגע. הלכתי לאינבוקס, ראיתי שהגיע מייל עם לינק לאיפוס סיסמא (עכשיו, במעבר השלישי על המייל לטובת כתיבת הפוסט, פתאום שמתי לב שמופיע בו גם שם המשתמש. הוא מופיע באמצע שורת טקסט, בסוגריים וללא שום הדגשה. ובגלל שמשתמשים אינם קוראים, אלא לוחצים ישירות על הלינק הבולט לאיפוס הסיסמא כשמקבלים את המייל –), לחצתי עליו. הגעתי לכאן:

כאן נשברתי. החלטתי שלעזאזל עם פוקט, נסתדר בלעדיו, והלכתי לאכול עם כמה חברים. כשסיפרתי להם על זה הם שיכנעו אותי להשלים את התהליך ולראות מה מסתתר בהמשך, אז חזרתי שוב למסך הזה והזנתי סיסמא חדשה.

מסתבר שכשעושים את זה, מגיעים ישר פנימה לחשבון, ללא צורך להזדהות מחדש עם הסיסמא הטרייה.

בתוך החשבון, אחרי שמתגברים על הממשק המחריד של פוקט (נושא לפוסט אחר, אבל יש שם דברים שהיו צריכים להישאר בשנות התשעים), ומוצאים את תפריט הניווט הראשי (שזה מאתגר ממה שזה נשמע וממה שמתקבל על הדעת), אפשר להגיע להגדרות החשבון. ושם, בתוך ההגדרות, אפשר למצוא את שם המשתמש שלך יחסית בקלות.

העובדה הזאת בוודאי ידועה למי שאפיין את פוקט. הם יודעים שבמידה ושכחת את שם המשתמש שלך, אתה צריך לבקש איפוס סיסמא, לקבל במייל לינק לחידוש הסיסמא, ללחוץ עליו, להגדיר סיסמא חדשה, וכך תגיע לתוך החשבון מבלי לדעת את שם המשתמש, ותוכל לאתר אותו לשימוש עתידי. זה ברור להם וכנראה שלדעתם זה ברור גם לאחרים. למרות שכל תהליך החידוש מתמקד באופן חד-משמעי אך ורק בסיסמא עצמה.

לילד בן ארבע ברור שקופסת הגפרורים מכילה נעצים, כי הוא ראה אותנו מכניסים אותם לשם. אם לדעתו זה ברור גם לאחרים, זה אומר שהוא עוד לא פיתח תיאוריה של תודעה וייתכן שההתפתחות שלו מעוכבת יחסית לבני גילו. כשכך מתנהג  איש UX, מדובר בסימן מובהק לזה שהוא קם בוקר אחד, הבין ששוק הרפלקסולוגיה הוא כבר לא מה שהיה פעם, הטיל קובייה, והיא אמרה לו הוא צריך להדפיס כרטיס ביקור חדש עם התואר "מומחה חוויית משתמש". ועוד אחד עם "בכיר" בסוף, שאפשר להתחיל לחלק אותו בעוד חודש, כי בכל זאת, קצת ענווה מעולם לא הרגה אף אחד.

נ.ב. האמור לעיל הינו פוסט בנושא חוויית משתמש ואינו מהווה אבחון או ייעוץ פסיכולוגי לגבי שום ילד בשום גיל שעשוי לקרות בדרככם.