איך אני מת על חוקים אינטרנטיים. הם מתארים את הטבע האנושי (ליתר דיוק, את הטבע של אנשים שאוהבים להתווכח באינטרנט) בצורה כל-כך מדויקת שמספיק רק להכיר את החוקים עצמם כדי להוציא לך כל חשק להתווכח ברשת. למשל חוק גודווין המפורסם, שאומר "ככל שדיון מקוון מתארך, ההסתברות שתתקיים הקבלה הקשורה לנאצים או להיטלר, מתקרבת לאחת".או חוק פו, שגורס כי "ללא סמיילי קורץ או סימן בולט אחר של הומור, לא ניתן ליצור פרודיה על דבר קיצוני מבלי שמישהו יטעה ויחשוב שמדובר בדבר האמיתי". ויש גם את התער המועיל של הנלון, שכבר דיברתי עליו בעבר, למרות שהוא לא קשור ספציפית באינטרנט. אני כל-כך מקנא באדונים גודווין, פו, הנלון וחבריהם מחברי החוקים, שאני רוצה להציע חוק משלי. חוק ויטלי: ככל שממשק מוצג ליותר אנשים, כך ההסתברות שמישהו מהם יגיד שאחד האייקונים אינו אינטואיטיבי ויש להחליפו, מתקרבת לאחת.
אותו מישהו יהיה חצי צודק. אם הוא מרגיש שהאייקון לא היה מובן לו, אין שום כוח בעולם שיכול לשנות את זה – כי מדובר בהרגשה האישית שלו. אם הוא לא הבין את האייקון, הוא לא הבין את האייקון, זה מה יש.
החלק השני, לעומת זאת, לגבי הכרח ההחלפה, הוא יותר מעניין.
בגדול ישנם שני סוגים של אייקונים. יש אייקונים דקורטיביים ויש פונקציונאליים. הדקורטיביים נועדו להשיג מטרות ויזואליות: למשוך את עין המשתמש למקום מסוים, לאזן את הקומפוזיציה, להחיות אזורים טקסטואליים וכדומה. בקיצור לא תקין פוליטית, תפקידם בחיים הוא לשתוק ולהיות יפים. למשל, אלה הם אולי שלושת האייקונים הדקורטיביים הכי נצפים בעולם:
תסכימו איתי שבלעדיהם זה נראה קצת יבש.
הסוג השני הוא אייקונים פונקציונאליים. תפקידם הוא לדבר ולא בהכרח להיות יפים. אני מדבר על כל החלק העליון של הסיוט הזה למשל:
התפיסה הרווחת והמתבקשת היא שהאייקון הפונקציונאלי אמור לתאר את הפעולה שהוא מבצע. זה מן הסתם נכון. מה שלא נכון זה התפיסה לפיה האייקון אמור לתאר את הפעולה בצורה מיידית ואינטואיטיבית, כך שכל מי שרואה את האייקון בפעם הראשונה, למשל בתוכנה סטטיסטית כלשהי, ישר יקפוץ ויצעק "הא! ברור! הכפתור הזה מפעיל את שיטת בונפרוני-דאן לתיקון בעיית השגיאה הקבוצתית בבדיקת השערות מרובות! הוא נראה בדיוק כמוה, לא היה לי ספק בכלל!".
אייקון אינטואיטיבי הוא דבר מאוד מאוד נחמד, וזו בהחלט שאיפה ראויה – רק שהיא לא תמיד מציאותית. האתרים והתוכנות שלנו עוסקים בדברים מאוד מופשטים וקשים לביטוי באופן ויזואלי ברור. תעיפו מבט נוסף על תערוכת העשייה האייקונית לשנת 2003 – למעלה, בצילום המסך של וורד. השנה היום היא 2015 ואני מניח שעברו כמה שנים מאז שראיתם את רוב האייקונים האלה בפעם האחרונה, להוציא את הסטנדרטיים שבשתי השורות העליונות. האם ברור לכם מה יקרה כשתלחצו על כל הכפתורים האלה? אני מהמר שלא (לי לפחות – ממש לא). וזאת תוכנה שרובכם מכירים היטב! וזה לא בגלל שהאייקונים לא טובים. זה בגלל שהמושגים מורכבים, מופשטים, ודורשים הקשר מאוד מפורט כדי שמשמעותם תתבהר. אין ספק שתמונה שווה אלף מילים, העניין הוא שאנחנו לא תמיד יודעים באילו מילים מדובר בדיוק. אילו תמונה הייתה שווה מילה אחת, האייקונים באמת היו אינטואיטיבים למדי.
לשם המחשה נוספת אפשר להסתכל באתר האהוב עליי, UX.Stackexchange. ברגע מסוים החלטנו שבקשות אייקונים הן off-topic, כי אין להן תשובה אחת "נכונה", והן הופכות לסוג של סקר דעת קהל. אז אנחנו סוגרים את השאלות האלה. אבל לקרוא את חוקי הפורום לפני כתיבת הודעה זה הרי מנוגד לטבע האנושי (עוד חוק?), לכן אנחנו עדיין מקבלים לא מעט בקשות אייקונים. עשיתי חיפוש על המילה "Icon", והנה מקבץ מייצג של המושגים המבוקשים. נסו לעבור על הרשימה ולחשוב על אייקון אינטואיטיבי לכל אחד מהם, כזה שברגע שמסתכלים עליו, המילה הראשונה שעולה לכם לראש היא זאת מהרשימה. רמז: אם לוקח לכם הרבה זמן לחשוב על מטאפורה מתאימה, כנראה שאינטואיטיבית היא לא.
Suggestion, Done, Reset camera view, Deals, Favorite, Following/followers, SQL Datatypes, Old, Now, Score, Factory reset, Activate, Enable/Disable, Workflow, Lives, Today, Network Connectivity, Usage, Dosage, Load, Web accessibility, Title, Subtitle, Subscribe, Unassign, Invert,Requested/Allocated
והאהוב עליי מכולם – אייקון של אייקון (שזה דווקא נפוץ למדי).
לחלק ניכר מהמושגים למעלה קיימים אייקונים ברורים ומקובלים, אבל הם ברורים בדיוק בגלל שהם מקובלים. הכוכב המחומש למשל הוא צורה עתיקה עם שלל משמעויות, שחלקן הגדול קשור בכל מיני אמונות אפלות כמו כת השטן וקומוניזם, אבל אלמלא אינטרנט אקספלורר (אמונה אפלה בפני עצמו), אני בספק שמישהו היה מקשר אותה היום באופן חד-משמעי למושג של "מועדפים".
בסופו של דבר הנקודה של כל הפטפטת הזאת היא שאינטואיטיביות באייקונים היא דבר מעולה, אבל אינו תמיד בר-השגה. על זה אומרים באנגלית easier said than done. העולמות שלנו פשוט מורכבים מידי. ומה שיותר מעניין – היא לא עד כדי כך חשובה. בעת בחירת אייקון ישנן דרישות הרבה יותר קלות והרבה יותר חשובות ממנה.
קלות – סבבה, אבל מי אמר שהן יותר חשובות? "ויטלי אמר" זה לא בדיוק טיעון מספק בעולם היואקסי, עם כל הצער שבדבר. אולי בעוד כמה שנים :).
כדי להבין את חשיבות הדרישות השונות צריך להיזכר – או, במקרה של "מומחי UX" רבים שמסתובבים שם בחוץ, להבין לראשונה – בתפקידו של האייקון הפונקציונאלי. תפקידו אינו להסביר את פעולת הכפתור, כי את זה הרבה יותר קל לעשות באמצעות מילים. הן הרבה יותר ברורות. הנה, תראו: "שמור". ברור, נכון? תפקיד האייקון הוא לחסוך לנו מקום. להביע את המשמעות של אותן מילים ברורות תוך שימוש בפחות מקום. תראו שוב את צילום המסך של וורד למעלה. אילו היינו מחליפים את האייקונים במילים, אז במקום ארבעים פעולות בשורה אחת היינו מקבלים בסביבות העשר, במקרה הטוב. במקום חצי מסך זה היה לוקח לנו שני מסכים לפחות, וזה היה נראה כל-כך עמוס ומרתיע, ללא כל יכולת לנווט את הרשימה הענקית והשרירותית, שרק אנשים נואשים באמת היו מעזים לנסות להשתמש בה. ושימו לב שלא אמרתי "מצליחים". אז האייקון אמור לחסוך לנו בשטח מסך ולאפשר לנו לעבוד בצורה מהירה ומדויקת, ולגשת בקלות למספר רב של פעולות בלי לחפש אותן בתפריטים, ובלי להתבלבל ביניהן.
ישנם מספר קריטריונים שעוזרים לנו להשיג את המטרה הזו. לפני כמה שנים העברתי הרצאה בנושא באחד הכנסים בארץ, והדוגמאות למטה מבוססות עליה ברובן.
1. מובחנות
צריך שהמשתמש, שכבר מכיר את האייקון ומחפש אותו בסרגל הכלים, יוכל למצוא אותו במהירות ובקלות ולהבחין בינו לבין אייקונים דומים. מובחנות בלתי מספקת בין שני אייקונים ספציפיים היא משהו שכואב לי מדי יום ביומו, וזה מה שהניע אותי לכתוב את הפוסט הזה מלכתחילה. בעבודה אנחנו משתמשים בשתי מערכות מעולות של החברה Atlassian – האחד נקרא JIRA והוא כלי למעקב אחר באגים ומשימות פיתוח, והשני הוא Confluence, שהוא כלי לניהול ידע (= סוג של וויקי ארגוני).
האייקונים שלהם נראים כך:
יש לי את שניהם בסרגל ה"מועדפים" בדפדפן, כבר כמה חודשים, אני משתמש בשניהם פעמים רבות כל יום, ועוד לא הגעתי למצב שאני זוכר מיידית מה זה מה. פשוט כי הם דומים מדי. הצורה הבסיסית, של ה-X הזה, היא כל-כך בולטת שלא רואים הרבה מעבר לה, וצריך ממש להשקיע מאמץ מודע כדי להסתכל גם על הפרטים הקטנים. השנייה הזאת שדרושה לי כדי להיזכר מה זה מה, היא יותר ממה שדורשים ממני כל שאר האייקונים בסרגל הכלים, והיא מעיקה ומפריעה לעבודה הזורמת. האייקונים הם אמנם שונים, אבל אינם מובחנים מספיק — כי הם משרתים את מיתוג החברה, שהלוגו שלה נראה כך –
— הרבה יותר ממה שהם משרתים את המשתמשים. אטלאסיאן אינם הראשונים להוציא חבילת תוכנות שחולקות את אותו מיתוג, אבל מעולם לא נתקלתי בבעיות כאלה אצל מיקרוסופט או אדובי למשל, שיודעים לשדר את אותו מיתוג, אותה שפה בסיסית, מבלי לפגוע במובחנות האייקונים שבחבילה. אגב, שימו לב שגם אדובי, חברה שמבינה דבר או שניים בעיצוב, החליטה שבמקום להמציא עוד אייקון סתום ומאולץ לתוכנות שלהם, יותר פשוט להשתמש בראשי תיבות יחד עם צבעים.
2. מטאפורה הגיונית
חשוב שהמטאפורה שהאייקון משקף תהיה ברורה, במקרה כזה למשתמש יהיה יותר קל לזכור אותו. על פניו נשמע שזה סותר את הטענה שהאייקון לא חייב להיות אינטואיטיבי, אבל זה מדבר על תהליך הפוך – לא "להבין את הפעולה מהאייקון" אלא "להבין את האייקון מהפעולה". האייקון הקלאסי של הדיסקט הוא דוגמא מושלמת לזה. הרי בימים ההם דיסקט יכול היה להיות "פתח" בדיוק באותה מידה כמו "שמור", כי לא היה מהיכן לפתוח חוץ מהדיסקט. בדיוק כפי שאייקון של דלת יכול לסמן גם כניסה וגם יציאה. כך שאפילו האייקון הזה לא היה אינטואיטיבי בהתחלה. אבל מרגע שהצמידו אותו למילה "שמור", המשתמשים למדו, כי הם הבינו את הקשר הלוגי, הבינו את המטאפורה שנבחרה. אייקון של בננה למשל היה עובד משמעותית פחות טוב (בין השאר כי בננות לא ידועות בכושר השימור שלהן). ואם אתם שואלים עכשיו "מה הקשר לבננה", אז זאת בדיוק הפואנטה – חייב להיות קשר.
בהקשר הזה חשוב להבין את ההבדל בין מטאפורות שמבוססות על מהות האובייקט לכאלה שמבוססות על שמו. זה יכול להישמע קצת מורכב, ולמזלנו איננו הראשונים שמתמודדים עם הסוגיה הזאת. למעשה, היא אחת הסוגיות הראשונות שצצו מיד אחרי בריאת העולם. האדם, כידוע, הוא בעל צלמו ודמותו של הבורא. הוא בעצמו סוג של אייקון, אם תרצו ("צלמית" בעברית של האקדמיה – ולא בכדי). אבל מה ההבדל בין "צלמו" ו"דמותו"? למה צריך את שתי המילים? רבי טוביה בן אליעזר, בעל מדרש "לקח טוב", מסביר כי "הצלם הוא על תואר מראית הדבר, והדמות הוא תיקון הפנים". כלומר "צלם" מתייחס למאפיינים החיצוניים של האובייקט, בעוד ש"דמות" מתייחסת למהות הפנימית שלו. כך גם אצלנו. האייקון, בניגוד לדעתה של האקדמיה ללשון עברית, צריך לשקף את דמותו (מהותו) של האובייקט יותר מאשר את צלמו (מראיתו). והנה למה.
מטאפורות שמבוססות על שם האובייקט הן דבר מסוכן ובלתי-צפוי. המון דברים בעולם התוכנה קרויים על שם עצמים בעולם האמיתי – תיקייה, עכבר, דואר אלקטרוני וכולי. במקרים כאלה נורא מתבקש ליצור אייקון שנראה כמו החפץ, וסגרנו עניין. וזה באמת עובד מעולה. הבעיה מתחילה כאשר המטאפורה המקורית היא קצת יותר רופפת, כשהיא בעצמה סוג של משחק מילים. אני יודע שזה עדיין לא נשמע הכי ברור, ולמזלי שוב יש לי דוגמא מושלמת. האייקון הסטנדרטי של המושג "קישור" הוא של חוליית שרשרת. אבל כאשר הגו את המושג לראשונה ודיברו על hyper-link, ה"link" לא התייחס לשרשראות, אלא למובן הכללי יותר של "קשר בין שני דברים". "הייפרלינק" הוא סוג של קשר-על, קשר חוצה דפי אינטרנט במקרה שלנו.
למזלו של המעצב הראשון שנאלץ לחשוב על אייקון למילה link, זה היה עבור ממשק בשפה האנגלית, ובאנגלית היה ל-link את המשמעות המשנית של "חוליית שרשרת", ולכן זה האייקון. אבל למשל בעברית לא קוראים לזה חולייה, אלא "קישור". המעצב הראשון שיצר את האייקון בממשק בעברית, כנראה לא הכיר את יפית קצינת הקישור שלי, אחרת בוודאי היה משתמש בתמונה שלה בתור האייקון ולא היה מאמץ את החולייה האנגלית. כי תודו, הקשר בין "חוליית שרשרת" לבין "קישור" הוא קצת דרדלה. הוא רופף – אבל קיים, שזאת בדיוק הייתה הכוונה שלי למעלה כשדיברתי על "להבין את האייקון מהפעולה".
אבל מי שבאמת אכל אותה זה המעצב של הגרסה הרוסית. כי המילה ברוסית, ссылка, פירושה העיקרי הוא "הגלייה, גולה" (העונש). פירושה המשני למדי הוא "הפנייה להערת שוליים" (עונשים וספרים, כמה סובייטי, אני יודע). אז אני מבטיח לכם שהתמונה הכי מתאימה למילה "קישור" בגרסה הרוסית היא של ולדימיר איליץ' לנין חוטב עצים בגולה בכפר שושנסקוייה שבסיביר (ביננו, יש מצב שאפילו זה עדיף על יפית קצינת הקישור). לראייה, כאשר רושמים בגוגל ברוסית "לנין בגולה", מקבלים בעיקר גרסאות שונות של הדבר הבא:
בקיצור – כשאתם מבססים אייקון על משחק מילים, נסו לבדוק מה עשוי לקרות איתו בשפות אחרות. באופן כללי כדאי שהמטאפורה תקלע למהות המושג הפיזי, ולא למילה שבמקרה מתארת אותו, תשאלו אפילו את ר' טוביה.
3. מיקוד
אייקון צריך להדגיש את העיקר. לעיתים קרובות, כאשר יש מספר אייקונים שמסמנים פעולות שונות על אותה ישות, יוצרים אייקון מורכב שמשקף גם את הישות, וגם את הפעולה. למשל במערכת דוא"ל, הפעולות "צור מייל חדש, השב, השב לכולם, העבר" הן פעולות שונות על אותה הישות של מייל ולכן הרבה פעמים יהיה עליהן גם ציור של מעטפה וגם ציור הממחיש את הפעולה. זה המצב באוטלוק, שמנהל מספר ישויות. אבל בג'ימייל, שבו ההפרדה בין הישויות היא חזקה יותר, מסמנים את פעולות המיילים רק בחיצים, בלי המעטפה. לרוב במערכת אחת, או לפחות בסרגל כלים אחד, תהיה ישות ראשית אחת, והמשתמש יידע מהי. ומאחר והוא יודע באיזו ישות מדובר, מה שחשוב לו לראות זה את הפעולה שקשורה לכל אייקון. זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל למשל באייקונים שלמטה, שנלקחו ממערכת ניהול בסיסי נתונים, שלושה רבעים מהאייקון מוקדשים לישות ורק רבע ממנו משקף את הפעולה.
אני לא יודע מה איתכם, אבל לי אישית מעולם לא יצא להכנס בטעות למערכת ניהול בסיסי נתונים. בכוונה – כן, אבל בטעות – לא כל-כך. זה לא שאתה יכול לעשות קליק שגוי באינטרנט ולמצוא את עצמך במערכת כזאת. אז כנראה שמי שמוצא את עצמו מול האייקונים האלה, יודע לאן ולשם מה הוא הגיע. לכן העיקר זה הפעולה, לא הישות. אז לדעתי בצורה הבאה האייקונים יהיו הרבה יותר יעילים:
ייתכן שהמערכת מאפשרת לנהל דברים נוספים חוץ מבסיסי נתונים, אבל בדרך כלל זה לא יקרה באותו מסך. אז אם חשוב כן לשקף גם את סוג הישות, הייתי בכל זאת הופך את סדר החשיבות ומקדיש את רוב האייקון לישות וחלק קטן ממנה לפעולה. דוגמא מאוטלוק:
האייקון ששולט על מדיניות תיוק המיילים מדגיש את נושא התיוק, ונושא המיילים הוא משני.
המצב עשוי להיות גם הפוך – ובמקום קיבוץ על-פי ישויות יהיה לנו קיבוץ על-פי פעולות. במקרה כזה ההבדל החשוב בין האייקונים יהיה בישויות דווקא. ניהול מוסיקה בגרסה ישנה של grooveshark:
אנחנו רואים רצף של פעולות הוספה: הוסף למוסיקה שלי, הוסף לנבחרים, הוסף לרשימת השמעה. ה"הוסף" הוא פלוס קטן, ויעד ההוספה מוצג בגדול.
4. עקביות
חדי-העין יבחינו בבעיה מסוימת בדוגמא הקודמת – שני האייקונים הראשונים מלמדים את המשתמש ש"פלוס" פירושו הוספה, ושהוספה מיוצגת באמצעות פלוס – שזה נראה כאילו חזרתי על אותו דבר פעמיים, אבל אל תאמינו לכל מה שאתם רואים, כי כבר בשורה הרביעית אפשר לראות גם ש"פלוס" לא תמיד מתפרש כהוספה, אלא לפעמים פירושו "חדש", וגם שהוספה לא תמיד מיוצגת בפלוס, כי הפעולה "הוסף לרשימת השמעה" אינה מסומנת בו.
מה שמביא אותנו לזה שאייקון צריך להיות עקבי וחד-משמעי במערכת. שוב – הכוונה היא לא שמשתמש שרואה את האייקון בפעם הראשונה אמור להבין אותו באופן חד-משמעי, אלא שאנחנו, בתור מאפייני המערכת, צריכים להקפיד לתת לאייקון מסוים, או למרכיב גראפי חוזר, משמעות אחת בלבד. אחרת פיספסנו את כל המטרה של להרגיל את המשתמש למטאפורה שבחרנו עבור אותו מושג.
5. בהירות
באופן כללי כדאי להיזהר עם אייקונים מורכבים, מפני שאייקון צריך להיות מינימליסטי. אפשר לטעון שמינימליזים בעיצוב גראפי הוא סוג של אופנה / טעם / העדפה אישית. אני לא מגיע משם אלא משיקולים פרקטיים לחלוטין – גודל האייקון הוא לרוב מוגבל מאוד (להזכירכם – אנחנו מדברים על אייקונים פונקציונאליים ולא דקורטיביים, שיכולים לתפוס גם את כל העמוד), וככל שנשתדל לדחוף יותר מסרים לגודל הזה, כך כל אחד מהמסרים יהיה פחות ברור. אם האייקון מביע פיסת מידע אחת, היא מקבלת מאה אחוז מגודל האייקון. יותר מסרים שונים – פחות מקום לכל אחד מהמסרים.
זה אייקון שמצאתי שאמור להביע את המושג "משתמש", בגדלים שונים.
אפשר לראות בקלות שהמשתמש שלנו עובד בארגון עם שעון נוכחות. יש לו פנים צהובות, שיער שחור, בגד עליון כחול ועניבה אדומה. יש מצב טוב שהוא סיני, אבל קשה לקבוע בוודאות כי פנים דווקא אין לו. המסקנה המתבקשת היא אחת – הוא עובד בתור בובת ראווה. בגודל המקסימלי אפשר לראות את כל זה בבירור. בגודל המינימלי, לעומת זאת, אפשר לראות כתם קטן של צבע, וזהו. והגודל הזה הוא אחד הגדלים שהיו בסט המקורי, כלומר זה לא שאני הקצנתי את זה עד כדי גיחוך, אלא כך בדיוק המעצב ברא את האייקון והתכוון שישתמשו בו. שזה לא בדיוק עומד בקיטריונים האחרים שהזכרנו. נראה אתכם מבחינים בין זה לבין כל בליל צבע אחר בסרגל כלים צפוף. לעומת זאת, אם מחליטים להביע רק פיסת מידע אחת, זה מה שיוצא באותו גודל אייקון:
זה נכון לא רק לגבי אייקונים שמכילים מספר רעיונות בו-זמנית אלא גם לגבי אפקטים שונים כמו הצללות, תלת-מימד וכד'. כל פיקסל שאינו תורם לרעיון, גורע ממנו. הדוגמא עם המשתמש הצהוב היא אולי קצת קיצונית, אבל האייקונים למטה מוכרים לכל משתמש ווינדוז 7. בגודל המינימלי הם הופכים לכתמי צבע שמתאימים אולי למבחנים פסיכולוגיים השלכתיים, אבל לשימוש בממשק – לא ממש.
6. עקביות חיצונית
לפעמים קיימים אייקונים שמשמעותים היא כן ברורה באופן מיידי. בדיוק כמו במקרה של הדיסקט וחוליית השרשרת, מדובר באייקונים סטנדרטיים שהתרגלנו אליהם ומשמעותם ברורה לרוב המשתמשים הסבירים. במקרה כזה – אל תנסו לדרוס אותה ולתת להם משמעות חדשה, כי זה לא רק שאתם יורים לעצמכם ברגל, הריקושטים עפים גם לכיוון הקולגות שלכם. אייקונים סטנדרטיים הם מעטים מאוד, אל תדללו את הכוח שלהם.
Mikogo היא תוכנה חביבה לשיתוף מסך.
כאשר הצגתי את התמונה הזאת בכנס, שאלתי את הקהל איך מתחילים שיתוף מסך חדש. אמרו לי שזה האייקון השני משמאל, עם החץ. אמרתי שלא – זה היה כפתור החלפת המציג. אז אמרו לי שזה האייקון השלישי משמאל. אמרתי שלא (לא זוכר כבר מה זה עושה באמת). אז כולם צחקו ואמרו לי שכנראה שעושים את זה דרך ההגדרות, שאליהן מגיעים כידוע דרך גלגלי השיניים. אז לא, זה למעשה האייקון הראשון משמאל – זה שברור לכולם שהוא סוגר את התוכנה, רק שכאן הוא לא. כאן הוא מתחיל שיתוף מסך. אני גיליתי את זה בדרך הקשה, כאשר קבעתי שעה עם לקוח להצגת אפיון בטלפון, הדלקתי את התוכנה, ואז ביליתי 5 דקות בניסיון לאתר את הפונקציה היחידה שלשמה התוכנה קיימת – מבין ארבעה כפתורים אומללים. מה שכן, אחרי זה כבר לא היה צורך לנסות לשכנע אותו בנחיצות של בדיקות שמישות עם משתמשים אמיתיים. אז עשו טובה, אם אתם שמים אייקון של כיבוי, תדאגו שזה מה שהוא יעשה.
אגב, חמש הדקות האלה היו נחסכות אילו רק היו מצמידים לאייקונים הללו…
7. טולטיפים
זה לא קריטריון לבחירת אייקון, זה יותר הצעת הגשה. יותר דרישת הגשה, למעשה. תדאגו שאפשר יהיה לראות בטקסט מה הכפתור עושה. לא משנה עד כמה האייקון שבחרתם הוא סטנדרטי ואינטואיטיבי ומוכר, תמיד יהיה מישהו שלא יבין אותו, או שיבין אותו לא נכון. אפילו החוק המפורסם של ויטלי מדבר על זה.
נ.ב. המילה "אייקון" מופיעה בפוסט הזה 91 פעמים.