"מה זה עברית"? השאלה הזאת מופיעה בעמוד "מה זה קורא אלקטרוני" של הקורא העברי הדיגיטלי שלוש פעמים בניסוחים טיפה שונים. בנוסף, רשום שם "עברית, חוויית קריאה חדשה" ו-"לרכישת עברית לחץ כאן". זה נשמע כמו רעיון מצוין, ספציפית עבור העברית זה קצת מאוחר מדי בשבילי, אבל ברגע שיתחילו למכור שם ספרדית או סינית – אני קונה! ועכשיו סוף סוף אני יודע מדוע קוראים לזה "רכישת שפה".

מצד אחד, אני לא קופירייטר. עדיין מאותו הצד, אני טרף קל למשחקי לשון, אפילו כשהם לא מי יודע מה מתוחכמים (לעזאזל, אשכרה קראתי לבלוג שלי יואקסטזי…). ולכן מי אני שאבקר את בחירת השם של המכשיר? אז לא אתיימר לקבוע שהשם גרוע מבחינת מיצוב ומיתוג, ואביע רק את דעתי הצנועה שזה שייך לסוג הדברים שאמורים להשאר על רצפת חדר העריכה – זה רעיון חמוד, כיף להשתעשע איתו, אבל כולם מבינים שאי אפשר לקחת אותו ברצינות. ככה נראה לי.

אני כן מבין קצת בקידום אתרים, ברמה די בסיסית. הרמה הזאת מספקת לי כדי להבין שני דברים:

א' – אין קורא דיגיטלי עברי נוסף, זה היחיד שיש. לכן על פניו נראה שעבודת ה-SEO על האתר הזה צריכה להיות הדבר הכי פשוט בעולם, שכל ילד יכול לעשות. אבל מישהו בהנהלה לא רצה להקל את החיים על צוות האתר, ולכן במקום לבחור שם מקורי שיוביל אך ורק לאתר שלהם, הם הלכו על עברית. חמישים ושבע מיליון תוצאות בגוגל. בהצלחה עם זה. אני ממליץ שלגרסה הבאה יקראו "כסף" (שבע מאות שבעים ושבע מיליון).

ב' – הסעיף הזה הולך להוות אילוסטרציה למושג "המסמר האחרון בארון הקבורה". הרי האנשים שם מבינים שהם לא יכולים פשוט לרשום בכל מקום "עברית", כי זה נשמע עוד יותר גרוע ממה שזה באמת (אם כי לא בהרבה). אז על מנת ליצור הבחנה טובה יותר בין המילה האמיתית למותג המגניב הם נאלצים להשתמש בתמונות במקום בטקסט. ואמנם תמונה שווה אלף מילים, אבל העכבישים של מנועי החיפוש אינם רואים תמונות, הם רואים רק טקסט. אז אפילו את המילה "עברית", את שם המוצר עצמו, העכבישים כמעט ולא יפגשו באתר. רק במקומות שבהם קשה להכניס תמונה, כמו בתפריט. שימו לב לאלגנטיות שבה האתר יורה לעצמו בשתי הרגליים – המיתוג וה-SEO: התמונה ממש גרועה לקידום אתרים, והטקסט ממש גרוע למיתוג. אה, והוא גם לא ממש טוב לקידום אתרים :).

ובנושא אחר לגמרי: בפעם האחרונה ששאלתי כאן שאלה, קיבלתי תשובה במהירות מפתיעה, אז אנסה לשאול עוד משהו. אולי מישהו יודע מה תפקידו של הכפתור המסומן? התמונה היא של נגן המדיה באתר של מאקו.

הכפתור נלחץ אבל אין לו כל השפעה נראית לעין. חשבתי שזה בגלל הפיירפוקס, אבל באקספלורר כל שורת הפקדים הזו פשוט אינה מופיעה, ובכרום היא מופיעה ללא הכפתור המסתורי.  יש למישהו מושג מה זה אמור לעשות?

לפני כמה חודשים נסעתי ברכבת והבחנתי בבחורה שהקלידה הודעת SMS על מסך המגע של הנייד שלה. אך מה שייחד אותה בין מאות הבחורות האחרות שמקלידות הודעות SMS על מסכי המגע של הניידים שלהן הוא שהיא השתמש במקלדת הטלפונית הישנה, רק שזו הייתה מוצגת על מסך מגע. במילים אחרות, זה נראה בערך כך, חוץ מזה שזה לא היה אייפון:

אני הגבתי בהלם קל. מדוע היא לא משתמשת במקלדת המלאה? מדוע בכלל יש אפשרות להקליד SMS על הדבר הזה? כנראה שלא צריך להוריד את האותיות לחלוטין, כדי שנוכל להמשיך להקליד מספרי טלפון בסגנון של מילה-1-800-800. אבל אם כך, אין סיבה לכלול בה אותיות עבריות, ונראה גם שאין סיבה להציג את כל המקלדת הזו מחוץ לאפליקציית החייגן. המקלדת שמוצגת בהקשר של הקלדת טקסט צריכה להיות מקלדת QWERTY מלאה רגילה.

אבל מצד שני, אצבעותיה של הבחורה ברכבת נעו במהירות שבד”כ מלווה בקריירת פסנתרות מפוארת, ואני נזכרתי במאמצים שהשקעתי בזמנו כדי לדכא את רפלקסי ההקלדה הטלפונית הקלאסית, אותם פיתחתי וטיפחתי במשך עשור, ולהתחיל להקליד במהירות סבירה במקלדת ה-QWERTY המוקטנת הפיזית של הפאלם פרה:

וכאן נשאלת השאלה: האם, בתור ממשקולוגים, אנחנו צריכים לאפשר למשתמש לדבוק בתהליכי עבודה מיושנים ולא אופטימליים, אבל כאלו שהוא מיומן בהם (קרי, לתת לבחורה להקליד SMS-ים במקלדת הטלפונית הקלאסית), או להכריח אותו לבצע את המעבר הכואב והמתסכל לתהליכי עבודה חדשים (קרי, מקלדת מלאה), מתוך ידיעה שבטווח הקצר התהליך החדש יפגע ביעילות עבודתו באופן קיצוני, ומתוך תקווה שבטווח הרחוק היעילות תעלה. אם נשאיר את הבחירה בידי המשתמש, אז כנראה שרק המשתמשים בעלי המודעות הטכנולוגית הגבוהה, ו/או בעלי נטיות מאזוכיסטיות, יבחרו באפשרות השנייה.

למזלנו, לשאלה זו קיימת התשובה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים: “זה תלוי”. תלוי במשתמש, בעקומת הלמידה הצפויה, בתוספת היעילות הצפויה, במחיר הטעות, במצב רוחו של מקבל ההחלטות בבוקר של הדיון וכד’. אפיינתי בעבר מערכת שבה לא יכולנו לנצל את היכולות הטכנולוגיות המודרניות בגלל תהליכי עבודה שעוצבו ע”י שימוש רב-שנים במערכות קודמות ומיושנות. אין הרבה מה לעשות עם זה. למעשה, כולנו משתמשים במערכות כאלה מדי יום. דוגמא קלאסית היא מקלדת QWERTY עצמה, שסידור המקשים בה נובע ממגבלות טכניות של מכונות הכתיבה הישנות, ואינו אופטימאלי מבחינת יעילות ההקלדה. סידור טוב יותר קיים במקלדת Dvorak, שיש לה קהילת חסידים מצומצמת ברחבי העולם. מי שרוצה לדעת עוד על סיפור המקלדת, מוזמן לקרוא את הדיון שהיה לנו בנושא אצל ברק דנין לפני כשבועיים (בתגובות), וההשוואה בין שתי המקלדות מפורטת בוויקי.

את הדיון בשאלה הזו עשו לפני כמה שנים גם במיקרוסופט, והוא ליווה את הפיתוח של האופיס 2007, שבמסגרתו הכריחו את המשתמשים לשכוח את התפעול המוכר ולעבור לממשק מבוסס ribbon. המחקרים של מיקרוסופט הראו שממשק הריבון יעיל יותר מהממשק מבוסס התפריטים, והמודל הישן נזנח ברובו (אמנם אוטלוק 2007 עדיין משתמש בממשק התפריטים במסך הראשי, אבל אוטלוק 2010 כבר לא). מי שרוצה לקרוא על השיקולים שעמדו מאחורי התהליך, יכול לקרוא על כך בסדרת פוסטים בבלוג של ג’נסן האריס, ראש צוות ה-UX באופיס 2007.

יחד עם זאת, אפשר להגיד שבמידה מסוימת מיקרוסופט כן השאירו את הבחירה בידי המשתמש, כי רבים עדיין משתמשים באופיס 2003, ולמיטב ידיעתי מיקרוסופט לא ביצעה מהלכים אגרסיביים כלשהם שנועדו לדחוק את האופיס הישן החוצה, כפי שהם עשו למשל עם ה-XP.

עד כאן פילוסופיה ממשקולוגית. והנה שני סרטונים בנושאים קשורים:

בנושא מערכות שיובאו מהעולם הפיזי אל העולם הוירטואלי:

בנושא הרכבת. הסרטון הזה מוצג בגאווה באתר רכבת ישראל, ומתאר את בניית המעבר התת-קרקעי בבאר יעקב.

הסרטון יפה, אבל שמישהו יסביר לי מה משמעות המילים “ק”מ 115.47″ בהתחלה. באמת, מה זה המספר הזה? מן הסתם שזה לא אורך המעבר התת-קרקעי. האם זה המרחק מאיזושהי נקודה מסתורית? אולי מהכותל? מדדתי ולא.  זה בערך המרחק מעכו בצפון או משדה בוקר בדרום (או פרברי עמאן במזרח). ואולי בכלל משהו השתבש בתצוגת העברית בתוכנה בה יצרו את הסרטון, וק”מ היה אמור להיות מ”ק, כלומר מטרים קבועים (שהם למעשה מקובעים, יענו קוּבּ) וזה נפחו של המעבר התת-קרקעי? לפי המידות שמובאות באתר, זה גם לא מסתדר.  למישהו יש מושג?

התאריך 06/05/2010 הולך להיכנס לכל ספר מבוא לממשקולוגיה שייכתב מעתה והלאה. הולכים לדבר עליו בפרק "מחיר הטעות". האֶפִּיגרף הולך להיות מאת אלכסנדר פּופּ: To err is human.

בפרק הולכים להגיד משהו על זה שכולנו עושים טעויות, ואחד מתפקידי המערכת הוא לצמצם את מרחב הטעות שלנו וגם את השלכותיהן של הטעויות שכן נבצע. אבל מאחר וברוב המקרים המערכת אינה חכמה מספיק כדי להבחין בין קלט שגוי לקלט מכוון, מאוד נתקשה לתכנן אותה כך שהיא גם תמנע טעויות וגם תאפשר עבודה נוחה ,יעילה וזורמת. ואז נאלץ להפעיל את הקריטריון של מחיר הטעות. למשל נגיד שקלט X נראה לנו חשוד אבל לא מזיק, ונשאיר למשתמש לפתור את זה לבד. מקסימום נסב את תשומת ליבו לכך שמשהו כאן לא נראה תקין. זה קורה למשל בבדיקת איות, עם הקו הגלי האדום.

לעומת זאת, בקלט Y נהיה ממש בטוחים שמדובר בטעות. במקרה כזה פשוט נתקן אותה. זה קורה למשל בתיקונים האוטומטיים של אופיס, שמכיר הרבה שגיאות כתיב או טעויות דפוס מאוד נפוצות, ולא טורח לשאול לפני שהוא מתקן. זה יקרה לדוגמא אם נרשום בוורד "definately", במקום "definitely". תחת הגדרות ברירת המחדל, הוא יתקן את זה לבד, כי זה שיבוש מאוד מאוד (מאוד מאוד) נפוץ. מה שמפריע לי הוא שוורד אינו מסמן את התיקון, ומשתמשים רבים פשוט לא ישימו לב אליו. בצורה כזו הם גם לא ילמדו שהם כותבים בצורה לא נכונה, וגם לא ישימו לב לזה במקרה הנדיר בו הם כן התכוונו לרשום בדיוק את מה שרשמו. החיווי היחיד (חוץ משינוי המילה עצמה) מתקבל רק במעבר הבא של הסמן על המילה.

בתאריך 06/05/2010 היה מדובר בקלט Y. ההערכות הן שהסוחר המסתורי שהפיל את הוול סטריט בסך הכל רשם את האות B במקום האות M, שנמצאת במרחק מקש אחד ממנה. לצערו, זה היה במילה million, שהפכה ל-billion, הוציאה פקודת מכירה למניות של פרוקטר אנד גמבל ע"ס 16 מיליארד דולר, והצניחה את הדאו-ג'ונס בכאלף נקודות.

מצד אחד, ברור שלא נתכנן מערכת שתחסום כליל את האפשרות לבצע פעולות במיליארדים. אחרת, איך אני אוכל לשחק בבורסה? לא נעשה זאת מהסיבה הפשוטה שלא כל העולם סוחר בדולרים ובאירו, ואפילו לא בשקלים. לראיה, הנה רשימה של מט"ח ששווים פחות מסנט אמריקאי אחד, ביניהם מטבעות כמו השילינג הסומאלי, שכשלושים אלף חתיכות כאלה יכולים לקנות לכם דולר אמריקאי נוצץ אחד. למרות שתמורת שילינג סומאלי, כנראה שהוא אפילו לא יהיה מי יודע מה נוצץ. ומיליארד כאלה הוא בסך הכל 655 אלף דולר אמריקאי. ואמנם יש לי הרגשה שאלה הם לא בדיוק המטבעות הנסחרים ביותר בבורסות העולם, אבל נראה לי שהמערכות הפיננסיות הרציניות אמורות לתמוך ברוב המטבעות הרשמיים. ואני יודע שתמיד תהיתם איך נראה השילינג הסומאלי:

מצד שני, מאחר ומיליארד יחידות במטבעות הנפוצים ביותר בעולם הפיננסי זה, ובכן, המון המון המון כסף, נראה שהמעבר במחי מקש (מקש קרוב) בין מיליונים למיליארדים הוא הרבה יותר מדי קל, ושפקודת מכירה במיליארדים כנראה נופלת תחת הקטגוריה של קלט Y, יחד עם המילה definately. אבל עקב מחיר הטעות הגבוה, לא היינו רוצים שהתוכנה תתקן את כל המיליארדים המוזנים למיליונים. גם אם יתקבל על זה חיווי בולט, אנחנו מסתכנים בכך שהמשתמש לא יבחין בו. לכן לדעתי יש לעשות שני דברים: א' – לדרוש מהמשתמש אישור על ביצוע פעולות חריגות — הודעה קופצת בסגנון של "האם אתה בטוח?". ב' – להגדיר סף רגישות יחסי להקפצת ההודעה. על מנת להתגבר על הבדלי המטבעות, אפשר להגדיר סף אחיד יחסית לדולר לפי השער המעודכן. (עדכון: בתגובות לפוסט אמיר דותן מספר על דוגמא מעולה נוספת מתחום הבורסה)

ואם בפעולות חריגות עסקינן, רציתי להפנות לפוסט מעניין ב-ReadWriteWeb, שם נפש אמיצה אחת עשתה את הבלתי-ישוער ובדקה מה קורה כשאתה מנסה לסגור את החשבון שלך בפייסבוק. פייסבוק לא סתם שואלת האם אתה בטוח, הו לא! פייסבוק עושה לך ריגשי! פייסבוק אומרת לך, באפור ובקטן, כבדרך אגב, אבל לא בקטן מדי: לא שאכפת לי שתסגור את החשבון, ממש לא, תעשה מה שאתה רוצה, אבל סתם שתדע, שאם תעשה את זה, כל X החברים שלך לא יוכלו יותר לשמור איתך על קשר!

ואז פייסבוק מראה לך את תמונות החברים שלך, ורושמת למעלה: ג'ייסון הולך להתגעגע אליך! פרדריק הולך להתגעגע אליך! והקטע הכי טוב הוא שהיא לא מציגה את תמונות הפרופיל של החברים, אלא את התמונות בהן אתה מתויג יחד איתם!