UXtasy
  • ראשי
  • UX בישראל
  • אודות
  • צרו קשר
  • ראשי
  • UX בישראל
  • אודות
  • צרו קשר
UXtasy
  • ראשי
  • UX בישראל
  • אודות
  • צרו קשר
  • ראשי
  • UX בישראל
  • אודות
  • צרו קשר
ראשי » קונספטים

קונספטים

קישור דה-ז'ור – Clef

אחד החלקים היותר מציקים בחוויית המשתמש בכל שירות אינטרנטי הוא ההזדהות מול האתר – הלוגין. באופן טבעי, הנושא מעסיק לא מעט אנשים שמנסים למצוא פתרון מתאים. עד עכשיו ראיתי שתי גישות עיקריות לסיפור הזה. הראשונה מתרכזת בניהול הסיסמאות, כלומר מסירה מהמשתמש את האחריות על יצירה, שמירה והזנה של סיסמאות. מאחורי הקלעים הכל מתנהג בדיוק כמו פעם – המון סיסמאות מורכבות נפרדות לאתרים השונים, שיש להזין אותן בכניסה לאתר, אבל מי שעושה את זה בפועל זה מנהל הסיסמאות ולא המשתמש. כמה מהכלים המובילים בקטגוריה: Lastpass, 1password, Keеpass, Dashlane.

הדרך השנייה מנסה להיפטר מהסיסמאות עד כמה שאפשר ולארגן מנגנון הזדהות אחד מרכזי שכן יהיה מוגן בסיסמא, אבל אתרים אחרים פשוט יקבלו את זהות הגולש מאותו מנגנון מרכזי, ולא ידרשו סיסמא ייעודית משלהם. ההתגלגלות של הרעיון הזה היא קצת אירונית, אבל מאוד נפוצה בהיסטוריה של האינטרנט ושל הטכנולוגיה בכלל: מישהו זיהה צורך, עבד קשה על פתרון, העולם לא היה מוכן לזה והפתרון לא תפס, עד שהבשילו מספר גורמים לא קשורים לכאורה, ופתרו את העניין "על הדרך". במקרה שלנו היו הרבה שחקנים שניסו ליצור מערכות single sign-on, כשהניסיון הבולט ביותר היה Microsoft Passport. וזה פשוט לא עבד, כמעט ולא היו אתרים שרצו להטמיע את המנגנון. ואז קמו מערכות שרוב קהלי היעד כבר השתמשו בהן בכל מקרה, כלומר המסה הקריטית של המשתמשים כבר הייתה קיימת, ונשאר רק לתפור את הקצוות הטכניים, שזאת כבר מזמן לא הייתה בעיה. לכן היום אנחנו רואים בכל מקום את הכפתורים "הזדהה באמצעות פייסבוק / גוגל / לינקדאין / טוויטר", למרות שאף אחת מהחברות האלה לא קמה במטרה לפתור את בעיית הסיסמאות וכנראה שזה גם לא משחק תפקיד משמעותי במיוחד בפעילות העסקית שלהן.

ואז אתמול נתקלתי ב-Clef שחשבו על דרך שלישית, שגם היא מספקת מנגנון מרכזי אבל זה לא בדיוק single sign-on כי עדיין יש צורך להזדהות מול כל אתר בנפרד. ומה שיותר חשוב מהיבטי פרטיות – שלא כמו במקרה של פייסבוק, אין העברת מידע לגביך בין האתרים והגורם המרכזי (לפחות לא בצורה כה גלויה ורשמית). הם אומרים ככה: תוריד את האפליקציה שלנו לסמארטפון, ותזדהה מולה פעם אחת. לאחר מכן בכל פעם שאתה נכנס לאתר שמשתמש בפתרון שלנו, תראה שם מין ברקוד גלי חמוד כזה. שהוא חד-פעמי ותופס רק ממש ברגע זה. פשוט תצלם אותו עם הסמארטפון, האפליקציה כבר תודיע לאתר מי אתה, ואתה בפנים.

Clef wave

אני אהבתי. אם זה באמת עובד בצורה חלקה כמו בסרטון שלהם (וזה לעולם לא באמת עובד ככה), ההרגשה היא בערך כמו להראות תעודה מזהה בכניסה לאנשהו. אתה נכנס לאתר, מנופף עם הנייד מול המסך, והאתר עולה. קסם.

אוקטובר 6, 2015 אין תגובות

קישור דה-ז'ור – מוסיקת נסיעות

פרויקט מעולה של פלקסוואגן – אפליקציה לסמארטפון שמתחברת למחשב הרכב ויוצרת מוסיקה שמושפעת מהנהיגה בזמן אמת. כשאומרים שחוויית משתמש זה הרבה יותר מהממשק, מתכוונים לדברים כאלה.

http://www.youtube.com/watch?v=mss2tv8PYBw

 

ינואר 2, 2014 אין תגובות

קישור דה ז'ור – אובונטו

כשנכנסים לאתר של מערכת ההפעלה ubuntu וניגשים לעמוד ההורדה, הם שואלים במה כדאי להם להשקיע בגרסאות הבאות, ואפשר לשחק עם כיווני ההשקעה השונים. רק שעל הדרך הם מציעים to put your money where your mouth is ואז שמים לב שכל המשקלים שחילקת הם בעצם סכום התרומה שלך לארגון.

image

–המשך קריאה–

יולי 26, 2013 אין תגובות

קישור דה-ז'ור: המצלמטור

תמונה = 1,000 מילים

אינטראקציה = 1,000 תמונות = 1,000,000 מילים

אני לא יודע שום דבר על צילום. ה-ISO היחיד שאני מכיר זה 9241, אין לי מושג מה זה אפרטורה, והמעט שאני יודע על דיאפרגמה מגיע מעולם תוכן ממש שונה.

אני רואה בזה חור בהשכלה ויצא לי (להתחיל) לקרוא מדריכים כאלה ואחרים להדיוטות, שלא ממש שיפרו את המצב. אבל אני בספק שמה שקראתי מגיע למיליון מילים, זה נשמע הרבה. לכן זה לא שווה ערך לאינטראקציה אחת, ואולי זאת הסיבה לכך שלא הצלחתי להבין מהם את מה שהבנתי תוך שתי דקות של משחק עם סימולטור המצלמה הפשוט והמעולה הזה.

סימולטור מצלמה

 

אני עדיין לא יודע מה זה כל הדברים האלה, אבל לפחות עכשיו אני מבין מה זה עושה. אל דאגה, not quitting my day job yet.

מאי 16, 2011 2 תגובות

קישור דה-ז'ור: גוגל מאפס של הגוף

פרויקט מעניין של מעבדות גוגל: אטלס אנטומי מקוון.

image

האטלס המקוון מאפשר לחקור את מבנה גוף האדם, להגדיר את רמת התצוגה הדרושה (שרירים, עצמות, מערכת העצבים וכו'), להוסיף ולכבות תוויות, וכמובן לסובב את כל הדבר הזה בכל כיוון שנרצה, ולעשות עליו זום. אה, ויש גם חיפוש, אז אם תמיד רציתם לדעת היכן נמצא הטחול – זה הזמן לגלות.

נכון לעכשיו נראה שזה עובד רק בכרום.

ומבחינה ממשקולוגית, צד את עיני הפקד הבא:

image

זה סליידר רמת התצוגה. מעניין אם תצליחו לנחש את משמעותם של שני האייקונים התחתונים. אני לא הצלחתי. למי שמתעניין, רשמתי את התשובה כאן למטה בצבע לבן.

האייקון הכחול מייצג את המצב המצולם, שיש בו סליידר אחד, והאייקון האפור מעביר למצב של סליידר נפרד על כל רמת תצוגה, בסגנון אקוואלייזר. אה, ואם אתם קוראים את זה ב-RSS או במייל שלא מבחין בין צבעי הפונט, אז תדעו להבא להכנס ולקרוא באתר 🙂

דצמבר 17, 2010 אין תגובות

חפוז

שמו של אחד מאלילי הרוק הראשונים בברה"מ היה ויקטור צוי. בשנת 1990, בגיל 28, הוא נהרג בתאונת דרכים. לפחות זו הגרסה הרשמית. אבל בוויקיפדיה הרוסית, במשך כמה שבועות, הופיעה גרסה אחרת, לפיה הוא נחנק מחתיכת מצה. לא, הוא לא היה יהודי, ואני בספק רב שהוא בכלל היה מודע לקיומה של המצה, פשוט ברוסית זה מתחרז ונשמע די מצחיק.

בול לזכרו של ויקטור צוי

–המשך קריאה–

נובמבר 27, 2010 2 תגובות

המצאת האימייל, טייק שלוש.

טוב, אז זה הסרטון הרשמי של פייסבוק לגבי הסיפור הזה של המייל שאינו מייל.

אני רק רוצה לוודא שהבנתי הכל נכון.

–המשך קריאה–

נובמבר 16, 2010 תגובה אחת

תפריטים

image

אתם רואים את התפריט היפה הזה בצידו הימני של אתר חברת המים העירונית של של פתח תקוה? זה תפריט שמותאם במיוחד לעיוורים. באמת. הרי אנשים בעלי ראיה תקינה הולכים לראות את התפריט הזה ולהגיד: "אם זה יושב במקום של תפריט ניווט ונראה כמו תפריט ניווט, אז זה מן הסתם תפריט ניווט. פשוט לא רואים את הטקסטים, בטח בגלל בעיות תאימות דפדפנים. אז נפתח אותו בפיירפוקס ובכרום ובאקספלורר, ונגלה שבשום מקום הטקסט אינו מוצג. להקליק גם לא עוזר. בעצם רגע, גם סמן העכבר אינו משתנה. איזה מן תפריט מוזר זה?" ואז חלק מהם אולי יסתכל בקוד של העמוד ויגלה שאין שם כלום. לעומתם, משתמשים עיוורים הולכים להשתמש בקורא מסך שידלג על האמלנט הזה בקלילות, כי זה לא באמת תפריט. זה אפילו לא תמונה. זוהי סנונית ראשונה של מגמה חדשה בעיצוב ווב: "אלמנטים דקורטיביים HTML-יים שנראים ממש ממש כמו פקדים".

image

ועוד תפריט – הפעם לבחירת שפות – באתר משרד התיירות. האתר מותאם לגולשים שבאים ממדינות שונות, כולל כאלה שהשפה המדוברת בהן היא "תיירות פנים" ואף "מידע לאורח".  ועל זה אמרו חכמים:

Brett: What?
Jules: What country are you from?
Brett: What? What? Wh – ?
Jules: "What" ain't no country I've ever heard of. They speak English in What?
Brett: What?

אוקיי, סיימנו עם התפריטים להיום. הנה קונספט חביב ביותר לפורמט חדש של הוראות הפעלה למכשירים. אחלה רעיון, אם כי לא ממש סקאלאבילי. לא במובן שקשה לייצר ספרונים כאלה בכמויות מסחריות, אלא במובן שהפורמט הזה מתאים יפה לטלפונים ניידים, אבל הוא עשוי להיות קצת בעייתי עם מקררים למשל.

Out of the box – book from adrian333 on Vimeo.

המנה האחרונה בתפריט היומי היא הודעת השגיאה המופלאה הזו מאתר החנות DSW בניו-יורק.

Untitled

יולי 2, 2010 5 תגובות

שוברים כללים

אחד הכללים הידועים לבלוגרים שרוצים שישארו להם קוראים הוא לא לחשוף את אותם קוראים למוסיקת פופ רוסית. עד עכשיו עקבתי אחר הכלל הזה באדיקות, אבל היום אאלץ לעבור עליו. עמכם הסליחה.

כשמאפיינים ממשק, חשוב להקפיד שלכל פעולה של המשתמש יהיה תפקיד אחד ברור וצפוי. זה לא אומר שאסור לבצע רצף של פעולות, להיפך – טוב ומומלץ לבצע רצף של פעולות – כל עוד הרצף הזה הוא הגיוני, תומך בתהליך העבודה, וחוסך למשתמש זמן או מאמץ. אבל זה כן אומר שאסור שפקודה אחת של המשתמש תבצע בבת אחת שתי פעולות שאינן קשורים אחת לשניה.

לא חייבים להיות אנשי חוויית משתמש בשביל לדעת את זה. למעשה, זה נראה טבעי והגיוני לרוב האנשים, ולכן זו גם הדרך הטבעית בה בד"כ מפתחים מוצרים. מפתחים אמצעי פעולה כלשהו עבור המשתמש, ומחברים אליו פונקציונאליות מסוימת, וכשרוצים לפתח פונקציונאליות חדשה, מחפשים אמצעי פעולה חדש שבעזרתו המשתמש יוכל להפעיל אותה. הבעיות מתחילות כשרכיבים שפותחו במקומות שונים צריכים להתממשק אחד לשני, כי מגוון אמצעי הפעולה של המשתמש הוא יחסית מוגבל, וכולם צריכים להשתמש בו. לכן מפתחי הפלטפורמות מפרסמים הנחיות ברורות להתממשקות אליהן, ומפתחי הרכיבים המתממשקים צריכים להבין שהם פועלים תחת מגבלות מסוימות. לדוגמא, רוב התוכנות לא יעשו שימוש בקיצור הדרך alt+tab או alt-F4, כי וינדוז יושבת ברקע ומקשיבה למשתמש, וברגע שהוא יבצע את הפקודות האלו, היא תתבע זכות ראשונים עליהן. זאת אלא אם התוכנה הרצה חסמה אותן בצורה מכוונת כי היא רוצה אותן לעצמה.

וכעת למוסיקת הפופ הרוסית. לאחר שתכנסו לכאן, לחצו על play בנגן וחכו איזה שניה עד שתפסיק הברברת ויתחיל השיר. לא לגעת בשום דבר אחר! עכשיו תגללו לתגובה האחרונה בעזרת גלגל העכבר. אם בדפדפן שלכם זה מתנהג כמו אצלי, המוסיקה הייתה אמורה להיחלש (כן, עשיתי לכם אמבוש, זה עוד פוסט על כפתורי ווליום :)). כשזה קרה לי, בהתחלה חשבתי שזה פיצ'ר. זה מגניב במידה מסוימת – ככל שאתה מתרחק מהנגן, המוסיקה נחלשת. ממש כמו בעולם האמיתי*. אבל אפשר להווכח די מהר שלא מדובר בגימיק ולא בפיצ'ר, מדובר בבאג. נגן המדיה מחבר את הגלגל לווליום, אבל הוא פועל בסביבת הדפדפן שמחבר את אותו הגלגל לגלילת העמוד. כך יוצא שהגלגל גם גולל את העמוד וגם משנה את הווליום, וכשגוללים, אפשר לראות את תזוזת הסליידר על סרגל עוצמת הקול. ואם נקליק מחוץ לנגן ונוציא אותו מהפוקוס, הגלגל יפסיק להשפיע עליו וישפיע רק על גלילת העמוד. לא, זה ממש לא גימיק.

בפרקים הקודמים של פטיש כפתורי הווליום שמתפתח אצלי ככל הנראה:

שתי דרכים להרוס כפתור ווליום.

סוגיות נדל"ן

ומסתבר שאני לא היחיד – ווליום בחדר 404.


*הרי חצי מהקונספטים ה"מגניבים" בממשקולוגיה נובעים מזה שאנשים משום מה משוכנעים שממשק טוב אמור לדמות את העולם האמיתי כמה שיותר, ויוצרים דברים כמו הבאמפטופ, שעושים המון רעש ואחר-כך מסתובבים במשך שנים במיילים של ממשקולוגים עם הכותרת ":FW: FW: FW: ענק!!!! איזה ממשק מגניב". על המגמה הזו – בהזדמנות אחרת, בינתיים אביא רק את סרטון הבאמפטופ.

יוני 25, 2010 תגובה אחת

התנועה כפתרון

אחת השאלות הנפוצות ביותר בנוגע לעיצוב טפסים היא לגבי המיקום האופטימלי של תוויות השדות. אם נדבר על טפסים באנגלית, the labels obviously will be to the left of the כמובן שהתוויות יהיו משמאל לשדות, אך השאלה היא האם עליהן להיות מיושרות לשמאל (האותיות הראשונות של התויות נמצאות על אותו קו אנכי), לימין (האותיות האחרונות יהיו צמודות לתחילת השדה), ושמא הן יהיו מעל השדות.

כפי שניתן לקרוא באחת המצגות של הגורו הגדול של עיצוב טפסים, לוק ורובלווסקי (באנגלית), או אצל ברק דנין (בעברית), מה שקורה זה ככה:
אם מיישרים את התוויות לפי האות הראשונה, זה מרחיק את התוויות הקצרות יותר מהשדות שלהן, מה שגורם להאטה בעיבוד הטופס ע"י המשתמש (הקשר הויזואלי בין התווית לשדה נחלש).
אם מיישרים את התוויות לפי האות האחרונה, זה מאיץ את מילוי הטופס, אך מקשה על הסריקה – בכל שורה חדשה המשתמש נאלץ לחפש את תחילת המילה, במקום שכולן יתחילו באותה נקודה. זה גורם לכך שלוקח לנו יותר זמן לאתר תווית מסוימת.
אם שמים את התווית מעל השדה, זה פותר את שתי הבעיות הנ"ל, אבל מוסיף לגובה הטופס, וגם עשוי לפגוע במבנה הטופס (זה לא מאפשר לנו ליצור בלוקים של שדות בעלי רוחב זהה, מה שבתורו פוגע קצת בתפיסה כי זה נוגד את עקרונות הגשטאלט – כבר הזכרתי את זה בעבר).

אפשרות נוספת, קצת פחות נפוצה, היא לרשום את התווית בתוך השדה עצמו, ולהעלים אותה ברגע שמתחילים להקליד. זה פותר את שלוש הבעיות שדיברתי עליהן, אבל גם זה מעלה בעיות משלו – לפעמים אורך התווית עשוי להיות גדול מאורך השדה, או שהתווית בכלל לא תתאים לטיפוס השדה (שדות תאריך וזמן למיניהם). בנוסף, המשתמש עשוי להתחיל להקליד ואז לשכוח מה הייתה השאלה בכלל, כי אינו רואה את התווית. זה אומר שהטפסים שלנו לא יתאימו לאנשים עם בעיות קשב חמורות וכמובן לדגי זהב. אבל גם אנשים עם קשב תקין עשויים להתקשות כשמדובר בטפסים ארוכים יחסית, במיוחד אם התוויות נעלמות גם במידה והכנסתי את השדה לעריכה ואז יצאתי מבלי להקליד דבר. בקיצור, אפשר להבין מדוע זה לא פתרון נפוץ.

אבל היום נתקלתי בטריק מגניב שפותר את רוב הבעיות שתוארו כאן. ובדומה לטאבים הקסומים של גוגל כרום, גם כאן הפתרון הוא באנימציה. אתם מוזמנים להתרשם — כאן. אמנם זה ידרוש עוד קצת מחשבה לפני שאפשר להשתמש בזה בטופס אמיתי (שוב – מה קורה עם שדות תאריך למשל?), אבל בהחלט יש לזה פוטנציאל.

גם להמצאה השנייה שנתקלתי בה היום יש המון פוטנציאל. מדובר בסוג של דפדפן – והתרגום הזה מעולם לא היה מתאים יותר – שמאפשר להשאיר כמה מקורות מידע פתוחים בעמוד מסוים, ורק לעבור בין אותם עמודים בנוחות יחסית. ייתכן שאתם מכירים את זה בתור דפדפן עם טאבים, אבל אתנזיוס קירכר, שהמציא את זה במאה ה-17, בכלל קרא לזה "שולחן קריאה מסתובב" או rotary reading table, וזה היה נראה כך:

image

מגניב, לא?

מרץ 31, 2010 3 תגובות
  • 1
  • 2

ux_by_examples

www.bit.ly/uxbe8

מערכת המדיה של אל-על היא ברו מערכת המדיה של אל-על היא ברורה, אינטואיטיבית, חדשנית, לא מפרה שום כלל יואקסי חשוב, ו... בלתי ניתנת לשימוש בעליל. ויש מצב שאפילו עברה בדיקות שמישות. דברים שקורים בשמיים.
חג ח(פי)רות שמח חברים! חג ח(פי)רות שמח חברים!
Follow on Instagram
ויטלי מיז'יריצקי

מנהל, חוקר ומאפיין חוויית משתמש, עוסק בתחום משנת 2006 וכותב עליו מ-2007.

מרצה בקורס הUX של הטכניון בתל אביב. עונה בשמחה על שאלות לגבי הקורס ובכלל.

ממייסדי UXI -- חוויית משתמש ישראל.

מנטור UX ב-Google for Startups.

בעל תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית. לא עשה הסבת מקצוע.

יצירת קשר
UXtasy
עדכונים באימייל

uxtasy.com © כל הזכויות שמורות.
We WordPress
גלילה לראש העמוד