UXtasy
  • ראשי
  • UX בישראל
  • אודות
  • צרו קשר
  • ראשי
  • UX בישראל
  • אודות
  • צרו קשר
UXtasy
  • ראשי
  • UX בישראל
  • אודות
  • צרו קשר
  • ראשי
  • UX בישראל
  • אודות
  • צרו קשר
ראשי » אפל

אפל

החלם ושברו

ספרו הראשון של צ'ארלס בוקובסקי, "שירות הדואר", מספר על קורותיו בשירות רשות הדואר האמריקאית. הוא מדבר בעיקר על נדודיו מאישה לאישה ומבקבוק לבקבוק, אבל נוגע גם בחלם הבירוקרטי של רשות הדואר. כפי שקל לנחש, בוקובסקי לא היה נתנייתי ולכן הספר לא מספר על הדואר של נתניה. אני אנסה להשלים קצת את הפער הבולט הזה עבורו.

השכונה הנתנייתית "קריית השרון", הידועה יותר בשמה "אנחנו לא מנתניה, אנחנו מקריית השרון", היא שכונה חדשה, גדולה ודי מלבנית. יש לה צורה של מלבן מוארך, שנמתח במקביל לכביש החוף, מה שיוצר חלוקה ברורה ל"צפון הקריה" ו"דרום הקריה". מדרום לשכונה נמצא אזור התעשייה פולג, הידוע בשמו "נו, איפה שאיקאה", ומצפונה נמצא אזור התעשייה ספיר, הידוע בזה שמתפוצצות שם מסעדות של מאפיונרים.

קריית השרון

את השכונה משרת סניף של דואר ישראל, הנמצא במרכז מסחרי בחלקה הצפוני, כך שחלק נכבד משלושים אלף תושביה מגיעים אליו ברגל, והיתר נאלצים לנסוע.

השילוב המנצח של דואר ישראל, שהוא לא הארגון הכי יעיל בעולם, עִם עַם ישראל, שהוא לא העם הכי סבלני בעולם, הביא למרמור רב בקרב קהל הלקוחות. המרמור הלך ותסס עד שבסוף הוא ביעבע במסדרונות הנכונים והוחלט להשיק סניף דואר נוסף לרווחת השכונה.

הסניף החדש מוקם מצפון לשכונה, באזור התעשייה הישן (הזה עם המסעדות הדינאמיות). באופן כמעט הגיוני, שויכו אליו האזורים הקרובים ביותר של השכונה, כלומר צפון הקריה. כלומר האזור שגם ככה היה בו סניף דואר במרחק הליכה. כך שתושבי דרום הקריה ממשיכים לנסוע לסניף הדואר שנמצא בצפונה, ומעכשיו תושבי צפון הקריה נאלצים לנסוע גם הם – לאזור התעשיה. בדרך הם חולפים על-פני הסניף הישן והצמוד אליהם, כי אחרת זה לא היה מושלם.

בהנחה ובאמת לא יכלו למקם את הסניף באזור שהיה זקוק לו – כלומר בדרום – ובאמת מצאו את המיקום הכי טוב שהיה, אנשי הדואר עמדו בפני החלטה – האם לשייך אליו את האזור הדרומי או את הצפוני. זאת סיטואציה לא מאוד נעימה של הפטיש והסדן. אם היו שולחים לשם את הדרומים, הם נוסעים שלוש דקות נוספות וזועקים "חלם" – כי על פניו לא נראה הגיוני לשייך אותם דווקא לסניף רחוק, כאשר הם כבר שייכים לסניף קרוב. כנראה שזו הסיבה שבגללה הוחלט לשלוח לשם את הצפונים, ועכשיו הם אלה שזועקים "חלם", כי למה שיילכו לסניף שנמצא להם מול הבית, כשהם יכולים לנסוע לסניף רחוק יותר. כל אחד והחלם שלו.

אז רק כדי לסכם למי שהלך לאיבוד בנבכי השכונה (לא צריך לפחד, זה לא באמת נתניה) – מקודם רק חצי מהשכונה סבלה ועכשיו דאגו שכולם יסבלו. ברשות הדואר, "שיוויון" היא לא מילה ריקה.

אם כך, אנחנו בתיעדופים של קהלי יעד.

כשמאפיינים מוצרים שהם כלי עבודה עבור המשתמשים, ולא אתרי תדמית שנועדו לשרת רק את בעלי האתר, מגלים שכל החלטה מייצגת tradeoff כלשהו – היא תמיד משרתת משתמשים ספציפיים על חשבון משתמשים אחרים, שהולכים להיפגע ממנה. (בעיקרון זה נכון גם עבור אתרי תדמית, אבל שם המשתמש פשוט ינטוש והיחיד שייפגע הוא מפעיל האתר). בצורה הפשטנית ביותר, זה קורה כי אנחנו עובדים עם משאבים מוגבלים – הן פיזית על המסך והן קוגניטיבית (מה שיותר חשוב) – ואי אפשר לתת את הכל לכולם תמיד בצורה מיטבית, חייבים לתעדף.

ואז נשמעת מילת הקסם "המשתמש הממוצע". שזאת חיה שלא קיימת. ברוס טוגנאזיני, שהיה אחראי על ממשק המשתמש באפל במשך 14 השנים הראשונות של החברה (כן, לא כל הקרדיט הולך למושיענו סטיב, וכן, היה דבר כזה "אפיון ממשק" כבר בשנות השבעים), ממחיש את הנקודה עם הסיפור הבא:

במכללת חיל האויר האמריקאי העמידו 680 צוערים על רחבת המסדרים. לאחר מכן ביקשו שכל צוער שמידת חולצתו אינה "מדיום", יעזוב את המגרש. לאחר מכן עשו את אותו הדבר עם מידת מכנסיים, מידת נעליים וכו'. כשהגיעו לפריט השישי, נותר צוער אחד על מהגרש, ובפריט השביעי המגרש התרוקן.

עד כאן גישת "המשתמש הממוצע". אז במקום שכולם יקבלו מדים שלא מתאימים לאף אחד, כדאי לבדוק אם יש קבוצה גדולה שיכולה לקבל את החווייה שנתפרה בול למידותיה, ולבחון אם מידת הפגיעה בקבוצות הנותרות היא משהו שניתן לחיות איתו. מכאן מגיעה חלוקת המשתמשים לפרסונות, לתפקידים ולקהלי יעד. שיוויון זה דבר נהדר, ואולי כולם שווים בפני החוק ובפני הבורא, אבל לא בפני הממשק. זאת כמובן בתנאי שרוצים ליצור ממשק טוב ומצליח.

עד כמה זה משפיע? תלוי בגודל הקבוצות, באיכות הגדרתן ובמידת הפגיעה בקבוצות המשניות. דוגמא קלאסית, לדעתי, היא שתי חברות די מצליחות שפועלות היום. אחת מהן הצליחה להגדיר קבוצה עיקרית גדולה ויצרה עבורה חווייה מצוינת – ואת הקבוצות המשניות זנחה לחלוטין, פשוט התעלמה מהן במופגן. התוצאה היא שמשתמשים מאותה קבוצה עיקרית עושים בשבילה את רוב עבודת השיווק, בהתלהבות דתית כמעט. החברה השנייה הייתה פחות קיצונית וניסתה לשמור גם על הקבוצות המשניות, מה שהוביל למוצר גנרי יותר, שנותן מענה פחות מהנה, אבל ליותר אנשים. גם היא ממש לא מדברת על שום משתמש ממוצע, היא פשוט מעדיפה שאותן קבוצות משניות יקבלו חוויה פחות טובה מאשר שלא יקבלו אותה כלל.

קצת יותר בפירוט על הבדלי הגישות בין אפל ומיקרוסופט – ב"אריה שאהב תפוח".

אוגוסט 22, 2015 אין תגובות

האריה שאהב תפוח

…כאשר ילדים מטיילים ביער ובאמתחתם תות, מבקש האריה לטעום מהמאכל, אולם הילדים נבהלים ובורחים מהמקום. האריה טועם מהתות שמצא בתיקיהם שנותרו מאחור ומגלה שטעמם איננו ערב לחיכו כפי שחשב…

 

לא כל יום אתה יכול להגיד שפיצחת תעלומה. היום כן. היא התגרתה בי כבר שנים, וככל שהזמן עבר, היא הפריעה לי יותר ויותר. ככל שחקרתי אותה וצברתי יותר מידע, היא הפכה מסתורית יותר ומרגיזה יותר. למדתי עליה מכיוונים שונים ומאנשים שונים, ובשום שלב לא הרגשתי שאני מתקרב לפתרון – רק מתרחק ממנו. ואז היא נפתרה בבת אחת, בפעולה שגרתית של שינוי שם של קובץ. המזל שלי הוא שנפלתי על הקובץ הנכון.

–המשך קריאה–

נובמבר 9, 2014 אין תגובות

בלשות בלשנית

ברוב החנויות באינטרנט, בעמוד המוצר, ניתן למצוא אזור שמציג מוצרים דומים או קשורים. בדרך כלל כותרת האזור היא איזושהי גרסא של "לקוחות שקנו את הפריט הזה קנו גם את הפריטים הבאים". לעיתים, כשמדובר בחנות שמתמחה רק סוג אחד של מוצרים, המילה "פריט" מוחלפת בסוג המוצר.

היום, בעקבות קישור מאחת התשובות לשאלה המעניינת הזו ב-UX.Stackexchange, מצאתי את עצמי באתר iTunes ברוסית. זאת פעם ראשונה עבורי, ולכן רק עכשיו גיליתי כמה דברים שלא הייתי מצפה להם מחברה שהיא כביכול אות ומופת לחוויית המשתמש האולטימטיבית.

זה שהכל מתורגם מלבד הכפתורים, הכותרות ותפריט הניווט מרמז על כך שהכפתורים והכותרות הם בעצם תמונות, ולכן לא ניתן לתרגם אותם ללא מעורבות של מעצב. קליק של עכבר מאמת את זה. זה די מאכזב, אבל לא מאוד חריג.

אייטיונז

מה שכן חריג זה אזור הפריטים הקשורים. כותרת האזור, שדווקא היא כן מתורגמת, אומרת "עם הספר הזה קונים גם…". כן, "ספר". ולא, המילה "אפליקציה" או המילה "פריט" או "מוצר" או כל דבר רלוונטי אחר שהצלחתי לחשוב עליו ברוסית אינן דומות ואינן קשורות בשום צורה למילה "ספר". ספר זה ספר, אין לו משמעויות נוספות.

לטובת דוברי הרוסית שבקהל:

איטיונז ברוסית

המקור באנגלית אומר  "Customers also bought".

איטיונז באנגלי

בכמה דקות של מחקר לא הצלחתי להבין מאיפה זה מגיע. בהתחלה חשבתי שהם הלכו לגרסה הרוסית של אמאזון והעתיקו משם, אבל א' – באמאזון רשום "Customers who bought this item also bought", כלומר ללא אזכור של ספרים, וב' – מסתבר שאין לאמאזון ממשק ברוסית.

עשיתי סקירה מהירה של חנויות הספרים המקוונות המובילות ברוסית. אפילו בהן בכל מקום רשום "פריט" או "מוצר". עשיתי חיפוש על הביטוי המדויק ברוסית והגעתי לשתי חנויות ספרים שכוּחות גוגל ומן הסתם שאין להן ממשק באנגלית. אין הרבה סיכויים שזה מגיע משם.

ניסיתי לתרגם את זה במנועי התרגום האוטומטי, שאחראים לחלק נכבד מתוך כשלי התרגום בממשקים – אבל גם הם לא חושבים שספרים קשורים לעניין.

הייתי אומר "עם סטיב זה לא היה קורה", אבל כנראה שזה קרה עם סטיב.

בקיצור, אין לי מושג. אשמח לשמוע תאוריות :).

אפריל 4, 2012 8 תגובות

תרגום: הבוחן שייתן לכם את פיטס

עד שאני מגיע לתרגם משהו, בדרך כלל מדובר בפוסט או מאמר מהשבועות אחרונים. נכון, מדי פעם מתפלק לי איזה פוסט על עשר המכות או על הנדסת אנוש מימי שחר הספּנוּת, אבל הרוב זה דברים ממש מהימים האחרונים, בטווח של שני שינויי ממשק בפייסבוק. ובכן, המאמר הזה נכתב לפני 12 שנה, אבל זה לא מפחית מהרלוונטיות שלו. נתקלתי בו במקרה, וכמובן שאחרי המשפט הראשון לא הייתה לי ברירה אלא לנסות לפתור את הבוחן, ואני לא אטען שידעתי לענות נכון על הכל.

זה מאמר מאוד ייחודי בזה שהוא בבת אחת מעניין, "פותח את הראש", ומאוד רלוונטי לעבודה היומיומית. והוא גם חושף מדוע אנשים מרגישים שכל-כך כיף להם לעבוד עם המוצרים של אפל, ושלא מדובר רק בעיצוב גראפי ושיווק.

ברוס טוגנאזיני (Bruce Tognazzini), שהיה פעם עובד מספר 66 בחברת אפל, הוא היום אחד השמות הגדולים של עולם ה-UX. היום הוא חלק מקבוצת נילסן נורמן, לפני כן הוא עבד בחברת סאן, אבל את עיקר תהילתו הוא הרוויח במהלך 14 השנים בהן ייסד והוביל את תחום ממשקי המשתמש באפל.

הבוחן שייתן לכם את פיטְס ('The Quiz Designed to Give You Fitts)

מאת ברוס טוגנאזיני. פורסם במקור באתר AskTog בפברואר 1999.
תורגם ברשות המחבר ע"י ויטלי מיז'יריצקי.

–המשך קריאה–

מרץ 19, 2011 5 תגובות

קישור דה-ז'ור – שגיאת אין שגיאה

צילומסך של iTunes Connect Mobile – אפליקציה של אפל, שנועדה לצפייה בנתוני המכירות של האפליקציות שלך באפסטור.

ינואר 10, 2011 תגובה אחת

קצת על אפל ועל פאשיזם

סוף סוף גילינו את התשובה לשאלה המרתקת "מהי אפליקציית האייפון האהובה על היטלר".

image

פאשיזם באייטיונז.

זה בא מהמילה fashion. הפאשיזם מאפשר לך לצלם את עצמך, להעלות את התמונה לרשת הבינלאומית של הפאשיסטים, ולקבל משוב מיידי על הופעתך. בגרסה הבאה יהיה גם דירוג שמגיע עד שטנדרטנפיהרר.

(גילוי נאות: האמת שפאשיזם כותבים עם fascism ,c).

ספטמבר 14, 2010 2 תגובות

חוויית המשתמש בנקניקיות.

לפני כשנה הייתה לי בעיה. עבדתי בארגון מאוד גדול, השתמשנו ב-Outlook 2003 ועבדנו הרבה עם היומנים אחד של השני. אז רשימת היומנים המשותפים אצלי באוטלוק הייתה מאוד ארוכה – עשרים עד שלושים אנשי קשר לדעתי. ואוטלוק לא סיפק שום אפשרות נוחה לקבץ את היומנים לקבוצות, אז תמיד נאלצתי לקרוא את רוב הרשימה עד שהייתי מוצא את איש הקשר שמעניין אותי. כל האנשים השתייכו לאחת מתוך ארבע או חמש מחלקות, אז מבחינה לוגית לא הייתה שום בעיה לקבץ אותם, והפער היה פונקציונאלי – באוטלוק פשוט לא הייתה אפשרות כזו (אגב, זה מקרה מאוד נדיר לדעתי באוטלוק). אתה יכול לשנות את שמותיהם ולסדר את היומנים בכל צורה שתרצה, אבל בלי ליצור קבוצות. אז בלית ברירה מיינתי אותם לפי האלף-בית וזהו. ואז אחד מחבריי לעבודה (היי אלון) הראה לי טריק מגניב – הוא היה מוסיף לרשימה את לוחות השנה של אנשים שאינם רלוונטיים עבורו, משנה את שמותיהם לשמות של קבוצות לוגיות, ומשתמש בהם בשביל לשבור את הרשימה הגדולה לכמה חלקים. כך, במקום שזה ייראה כמו אצלי:

אבי
בני
גדי
דוד
הראל
ויקטור

זה היה נראה כך:

===QA===
אבי
ויקטור
===מימוש===
בני
דוד
===אפיון===
הראל
גדי

וזה היה מייעל מאוד את תהליך איתור אנשי הקשר.

כשסיפרתי לבוס שלי דאז (הי גיל) על הטריק, הוא אמר משהו מאוד נכון, שאתה אף פעם לא יכול לצפות מה יעשו המשתמשים עם היכולות שאתה נותן להם.

נזכרתי בזה כמובן בגלל הנקניקיות.

העניין עם נקניקיות הוא שישנן כמה טכנולוגיות שונות לבניית מסכי מגע. השתיים העיקריות שמשמשות במכשירי כף-יד נקראות Resistive ו-Capacitive. הראשונה מסתכמת בזה שמעל המסך יש שתי שכבות שקופות שנמצאות קרוב מאוד אחת לשניה, והשכבה העליונה היא קצת גמישה. על-גבי שתי השכבות נמצאת רשת של מוליך חשמלי כלשהו, ולחיצה על השכבה העליונה גורמת לה לגעת בשכבה השניה ולסגור מעגל חשמלי, כשהמכשיר יודע לזהות את מיקום הסגירה. הטכנולוגיה השנייה מדברת על שכבה אחת, שגם היא מכוסה בחומר מוליך כלשהו. האצבע שלנו היא כידוע מוליכה חמשל, ולכן כשהיא נוגעת במסך כזה, היא משנה קצת את השדה האלקטרוסטטי שלו (או משהו כזה – תקראו בויקיפדיה כמוני), והמכשיר יודע לזהות את הנקודה.

הטכנולוגיה הראשונה היא בעלת רזולוציה מוגבלת – הרשת המוליכה צריכה להיות מספיק רחבה בשביל שהמעגל ייסגר רק בנקודה אחת בכל פעם.  הטכנולוגיה השנייה לא סובלת מהבעיה הזו, כי הציפוי המוליך הוא אחיד על גבי כל המסך ואין שום רשת. לכן הטכנולוגיה השנייה היא יותר נפוצה. אבל גם איתה יש בעיה – החפץ שבו נוגעים במסך חייב להיות מוליך. למשל גוף האדם הוא מוליך מצוין. סטיילוס פלסטיק רגיל הוא ממש לא מוליך מצוין, ולכן אייפונים למיניהם לא עובדים עם סטיילוסים (סטיילוס מתכתי יכול להזיק למסך). אבל הבעיה היותר גדולה היא שבד גם הוא אינו מוליך, ובמיוחד כפפות צמר עבות וחמות. מה שגורם לכך שאנשים שלובשים כפפות לא יכולים להשתמש באייפוניהם בחורף הקר. וכך הגענו לזה שהמכירות של סוג מסוים של נקניקיות בדרום קוריאה רשמו קפיצה של כ-40% ברגע שהקוריאנים החכמים גילו שאפשר להשתמש בנקניקיות בתור סטיילוס לאייפון, בלי להוריד את הכפפות.

sausage-435x580

צריך לבדוק האם לחברת אפל יש חלק בחברת הנקניקיות ההיא, ואז נדע האם אתה באמת אף פעם לא יכול לצפות מה יעשו המשתמשים עם היכולות שאתה נותן להם.

מרץ 13, 2010 6 תגובות

ניתוח תהליך סגירת טאבים בדפדפנים שונים

שלשום, בזמן שכתבתי את הפוסט על שדות סיסמא, כל האתרים שקישרתי אליהם היו פתוחים לי בפיירפוקס, כל אחד בטאב נפרד. וכשסיימתי, רציתי לסגור את כולם (אבל להשאיר את הדפדפן פתוח). אז תפסתי את העכבר ולחצתי על ה-X של הטאב האחרון, ואז על ה-X של הטאב האחרון החדש, ואז על ה-X של הטאב האחרון החדש (אם אי-פעם תהיתם מה משותף לטאבים בדפדפן ולראשי החמאס בגדה…). ואז הבנתי שמשהו מוזר לי בתהליך – בהתחלה הטאבים נסגרו לי מבלי שנאלצתי להזיז את העכבר כלל, פשוט לחצתי תמיד באותו מקום, אבל באיזשהו רגע התחלתי להזיז אותו שמאלה בשביל להגיע אל ה-X של הטאב האחרון. אז החלטתי לבחון את העניין הזה לעומק.

מה שקורה, מרגע פתיחת הטאבים, זה ככה: בהתחלה הטאבים החדשים נפתחים בגודל קבוע, עד שהם ממלאים את רוחב החלון. מרגע שלא נכנסים יותר טאבים ברוחב המקורי, רוחבם של כל הטאבים מתחיל לקטון עם פתיחת כל טאב חדש, כי צריך להכניס יותר טאבים באותו חלון. באיזשהו שלב הם מפסיקים להצטמצם, הרוחב שלהם נשאר קבוע (הרוחב המינימלי), ומופיעה גלילה שמאפשרת להגיע לטאבים שלא נכנסים בחלון.

אבל אותנו יותר מעניינת סגירת הטאבים. אז אותו העקרון פועל גם בסגירה, רק להיפך – אם התחלת עם המון טאבים (במצב של גלילה), רוחבם לא משתנה עם סגירת כל טאב, לאחר מכן הגלילה נעלמת וכל טאב שנסגר מאפשר לטאבים הנותרים להתרחב קצת, עד שמגיעים למצב של רוחב מקסימלי קבוע – כשרוחבם המצטבר כבר לא ממלא את כל רוחב החלון. ואז הם מפסיקים לגדול, מסכנים.

ההשפעה של האלגוריתם הזה על תהליך סגירת טאבים מרובים ע"י המשתמש היא לא נעימה, בגלל ששינוי גודל הטאבים מזיז את כפתור ה-X, וצריך לרדוף אחריו.

כאשר יש לנו הרבה טאבים בעלי רוחב קבוע (כלומר, יש גלילה במסך), מצבנו טוב: הטאבים ממלאים את כל המסך, וסגירתם אינה גורמת לשינוי רוחב הטאבים הנותרים. אז אין לנו בעיה, כי טאב חדש תופס את מקומו של זה שנסגר, ומאחר והם בעלי אותו רוחב, ה-X החדש יושב בדיוק באותו מקום כמו בטאב שנסגר.

זה מתחיל להיות מעניין (ואני יודע ששאלתם את עצמכם מתי זה כבר יתחיל להיות מעניין) במצב שרוחב הטאבים משתנה. כי אז יש הבדל בין סגירת טאבים מהסוף (מימין בממשק אנגלי, כלומר סגירת הטאב האחרון) לבין סגירת טאבים מהאמצע. כי סגירתם מהסוף מציבה את כפתור ה-X החדש בדיוק במקום של הכפתור הישן, ואין צורך לכוון מחדש. אבל סגירתם מהאמצע גורמת בד"כ לכך שהעכבר עכשיו נמצא באמצע הטאב החדש, ולא על ה-X, בצורה כזו (השורה למטה זה המצב לאחר סגירת הטאב):

firefox tabs with changing width
העכבר מגיע לאמצע הטאב החדש, מלבד מצב של סגירת טאב אחרון

אז לכאורה כל עוד אנחנו סוגרים מהסוף, אנחנו מסודרים. אבל גם זה הולך להשתנות, כי ברגע שהטאבים כבר לא ממלאים את כל המסך, רוחבם נשאר קבוע (רוחב מקסימלי), אבל הטאב האחרון מתחיל לזחול שמאלה עם כל טאב שנסגר. אז עכשיו כפתורי ה-X הפנימיים כן חופפים, אבל האחרון כל פעם משנה את מקומו:

firefox tabs with fixed width
העכבר נמצא מימין לטאב האחרון החדש

מה שמחמיר את המצב עוד, זה כל מיני משחקים שהדפדפנים עושים עם הטאבים וכפתורי ה-X. יש כאלה שמציגים את ה-X רק כשהטאב בפוקוס (IE8), יש כאלה שמציגים אותם רק כשהטאב ב-mouseover (ספארי), ויש שמשתדלים להציג אותו כל עוד המקום מאפשר (אופרה וכרום – והם גם אלה שממשיכים עם צמצום הטאבים הכי הרבה – בכרום הטאבים ממשיכים לקטון עד שיש כמאה טאבים, ואז רוחבם הופך לקבוע, וזה נראה בערך ככהgoogle chrome with many many many tabs:

כל הדפדפנים שבדקתי מעלימים את ה-X כשיש ממש המון טאבים ואז מציגים אותו רק בפוקוס על הטאב – אבל יש כאלה שמעבירים את הפוקוס אל הטאב שתופס את מקומו של זה שנסגר, ואז אפשר להמשיך ללחוץ על ה- X((IE8, ויש גם כאלה שמעבירים את הפוקוס טאב אחד ימינה, ואז העכבר נמצא מעל טאב שאין בו X (פיירפוקס) וצריך ללחוץ פעמיים.

בקיצור, כשיש הרבה טאבים שמשנים את רוחבם, אם נסגור מהסוף לא נצטרך להזיז את העכבר, אבל אם נסגור מהאמצע אז כן נצטרך.

זאת כל עוד משתמשים בפיירפוקס (המחשה למעלה), באקספלורר

IE8 tabs with changing width

באופרה

Opera tabs with changing width

ובספארי

Safari tabs with changing width

אבל לא בכרום! האנשים הטובים מגוגל המציאו לנו טאבים קסומים!

בכרום, כל עוד יש מספיק טאבים בשביל למלא את המסך, הטאב הבא תמיד ימוקם כך שכפתור ה-X שלו נמצא במקום בו היה הכפתור של הטאב שנסגר זה עתה. וזאת ללא קשר למיקומו – אם סגרתי מהסוף אז הטאב האחרון מחליק ימינה, ואם סגרתי מהאמצע אז הטאב הימני מחליק שמאלה.

אבל זה לא הכל. אם חושבים על זה לשניה, מבינים שזה לא לגמרי מסתדר – כיצד הטאבים יכולים גם להחליק ימינה (ולהתרחק ע"י כך מקצה המסך), וגם לתפוס את כל המסך, בשביל שכפתור ה-X הימני ביותר יישאר במקומו? אמנם הם משנים את רוחבם, אבל הם עדיין חייבים גם למקם את כפתור ה-X החדש בדיוק במקומו של הישן, וגם להיות בעלי רוחב זהה. בקיצור, כל התנאים האלה לא ממש מסתדרים.

מבולבלים? גם אני. לא בטוח שהייתי עולה על הסתירה לבד אלמלא שמתי לב למנגנון שפותר את זה. והפתרון הוא שהתהליך יכול לקרות בשני שלבים: אם סוגרים מהאמצע, אז בהתחלה הטאבים מחליקים שמאלה ואכן מתרחקים מקצה המסך, אבל לאחר שהזזנו את העכבר משורת הטאבים, הם נפרסים מחדש, ברוחב גדול יותר, ושוב תופסים את כל המסך. כך נראים שלושת השלבים:

Chrome tabs with changing width
(העכבר תמיד נמצא במקום הנכון (פתגם סיני עתיק

השינוי קורה רק אם סגרתי מהאמצע – כשסוגרים מהסוף, זה קופץ ישר למצב הסופי. והקסם כן נפסק ברגע שאין מספיק טאבים בשביל למלא את המסך, כי יש להם גודל מקסימלי קבוע.

אגב, אני לא רואה סיבות אחרות שבגללן גוגל היו רוצים ליישם את המנגנון המסובך הזה מלבד לענות על התרחיש הספציפי הזה, בו המשתמש סוגר הרבה טאבים בבת אחת ומעוניין לעשות זאת מבלי להזיז את העכבר. וזה אומר שהם חושבים עלינו.

פברואר 16, 2010 15 תגובות

ipad

התחלנו…

סטיב ג'ובס חושף לראשונה את מחשב הלוח של אפל, האייפאד.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=yU6isGR3PaM]

ינואר 27, 2010 אין תגובות

אפשר ללמד קוף זקן טריקים חדשים

קשה להאשים את סטיב באלמר בסגנון יתר.

היה קשה לעשות זאת בתחילת דרכו,

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=tGvHNNOLnCk]

ותקרית ה-monkeyboy לא שיפרה את המצב.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=wvsboPUjrGc]

עם הזמן הוא לא ממש השתפר. לא על הבמה

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=8To-6VIJZRE]

ולא בפרסומות

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=lVMy0PFr8no]

אבל אתמול, בתערוכת מוצרי האלקטרוניקה  השנתית המדוברת ביותר בעולם, סטיב הפתיע.

השמועות אמרו מזמן שבתחילת השנה ייחשף מחשב לוח (tablet pc) מבית אפל. וכמו עם כל צעצוע חדש שלהם, יש לזה ציפייה אדירה בשוק. אבל מיקרוסופט חברה ל-HP ואתמול חשפה די בהפתעה מחשב לוח משלהם.

כשהמכשיר נחשף, התמונה על הצג הייתה של פוסטר של הסרט Twilight. בפוסטר רואים זוג ידיים שמחזיקים תפוח. להזכירכם, פירוש שמו של הסרט היא "דמדומים". זה נראה כמו עקיצה בכיוון מאוד ברור, ועקיצה יפה ואלגנטית.

וכאמור, עד עכשיו סטיב באלמר לא ממש עשה רושם של אדם שעוסק בעקיצות. העקיצות הקודמות שלו לכיוון אפל היו קצת פחות, איך נאמר, מעודנות.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=C5oGaZIKYvo]

ינואר 7, 2010 תגובה אחת

ux_by_examples

www.bit.ly/uxbe8

מערכת המדיה של אל-על היא ברו מערכת המדיה של אל-על היא ברורה, אינטואיטיבית, חדשנית, לא מפרה שום כלל יואקסי חשוב, ו... בלתי ניתנת לשימוש בעליל. ויש מצב שאפילו עברה בדיקות שמישות. דברים שקורים בשמיים.
חג ח(פי)רות שמח חברים! חג ח(פי)רות שמח חברים!
Follow on Instagram
ויטלי מיז'יריצקי

מנהל, חוקר ומאפיין חוויית משתמש, עוסק בתחום משנת 2006 וכותב עליו מ-2007.

מרצה בקורס הUX של הטכניון בתל אביב. עונה בשמחה על שאלות לגבי הקורס ובכלל.

ממייסדי UXI -- חוויית משתמש ישראל.

מנטור UX ב-Google for Startups.

בעל תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית. לא עשה הסבת מקצוע.

יצירת קשר
UXtasy
עדכונים באימייל

uxtasy.com © כל הזכויות שמורות.
We WordPress
גלילה לראש העמוד