כשל

מכירים את הבחור השובה הזה?

שמו קים דוטקום (כן, כמו ב-kim.com) ובמקור הוא גרמני. למחייתו הוא נודד בעולם, מתיישב בארצות אקזוטיות למיניהן, מקים שם חברות טכנולוגיות מפוקפקות, מרוויח מהן הון עתק, ומדלג ללוקיישן חדש כשהרשויות מגלות עניין במעשיו באופן פעיל מדי. ע"פ התמונות נראה שמחייתו די מסודרת ושהוא השיג את כל שאיפותיו בחיים, מלבד מכנסיים שלא נרטבים במים:

הפרויקט הידוע ביותר שלו היה האתר megaupload, אחד האתרים הראשונים לשיתוף קבצים, ורשת אתרי השיתוף שנלוותה אליו תחת המותג mega, ביניהם מגהפיקס (אחסון תמונות), מגהלייב (אחסון וידאו), מגהבוקס (אחסון אודיו) ומגה בעיר (אחסון מוצרי צריכה. לא באמת).

–המשך קריאה–

לאחרונה יצא לי לבקר בכמה אתרים של חברות ביטוח. יצאתי מהסיור הזה עם כאב ראש בלתי רגיל ועם כמה צילומי מסך מעניינים, שעדיין לא ממש מפצים על הכאב ראש.

באתר של החברה הראשונה לקח לי בערך חצי דקה כדי לאתר את הקידומת 054 בדרופדאון הבא, בגלל הסדר ה… יצירתי שבו מופיעים הערכים.

הסיבות מדוע לא להכיל סדר אלפביתי על כל הרשימה ולהכניס את כל הקידומות התלת-ספרתיות באמצע הדו-ספרתיות ברורות לי בערך, ועוד לא החלטתי אם אני מסכים איתן או לא. אבל הסיבות לסידור של של שני בלוקים של תלת-ספרתיות בסדר יורד ביניהם (קודם 07X ואז 05X) אבל בסדר עולה בתוכם (072 ואז 073) נשגבות מבינתי. כי כשאני פותח דרופדאון, ממש לא מעניין אותי שרוב ה-07X – אבל לא כולן – מציינות שירות טלפון מבוסס-אינטרנט, כולה באתי למצוא מספר.

ובכלל למי שמתעקש לדחוף את קידומות המספר לתוך דרופדאון נפרד יש לי רק שתי מילים – תבניות סלחניות. תלמדו מה זה ואז תנו לאנשים להקליד את כל המספר בשקט.

אם כבר מדברים על טלפונים – בשביל הקסם הבא אזדקק לאייפון שלכם ולקצת דימיון. דמיינו שאתם רוצים להתקשר למוקד השירות של חברת הביטוח מגדל. עכשיו הפעילו את הסטופר באייפון (אנדרואיד גם תופס), כנסו לאתר שלהם, ותעצרו את השעון בשנייה שמצאתם את מספר הטלפון.

את המספר שקיבלתם תרשמו בתגובות

הפעלת מוקד שירות טלפוני זה עסק מאוד יקר. אחת מהמטרות העסקיות של האתר בחברות גדולות היא למשוך אש מהמוקד ולענות על צרכי המשתמשים באתר, באמצעים אוטומטיים במידת האפשר.  אחת הדרכים לעשות את זה היא להציף דרכי תקשורת חלופיות, ולעודד את המשתמש למלא טפסים ולבצע פעולות באתר עצמו. דרך אחרת היא להחביא את מספר הטלפון עמוק בקרבי האתר ולא להציג אותו בכלל בעמוד הבית. על הדרך הזו משלמים בתסכול הלקוחות, שלא ממש מעניינות אותם המטרות העסקיות של האתר. אבל בסדר, זכותם. אני מקווה לפחות שזאת הייתה החלטה מודעת.

לשמחתי, לא כל חברות הביטוח חוטאות בלבזבז את זמנם של המשתמשים באיתור דרכי יצירת קשר. חברת ביטוח שלישית חוסכת לנו את הדאגה הזאת:

מה יכול להיות יותר פשוט מאשר כפתור רדיו אחד ויחיד שנבחר מראש באהבה עבור המשתמש?

טוב, הכיתוב "הסיסמה תשלח אליך בדואר ישראל" יכול להיות יותר פשוט. אבל הוא פחות משדר את האהבה והמאמץ שהשקענו בלסמן את האופציות מראש.

כנראה שקיימת איזו גרסה אחרת של העמוד, שמוצגת בתרחיש אחר, ובה יש יותר מאופציה אחת, ויש איזה חישוב שמתאים את התצוגה לפי פרמטרים מסוימים. אני מאמין שההשקעה הנדרשת כדי להסתיר את שאר האופציות היא מאוד דומה למה שנדרש כדי להסתיר את הכפתורים לגמרי ולשנות טיפה את הטקסט.

יש גם את העניין הפעוט של זה שהדבר האחרון שמשתמש שבא להירשם לאתר מצפה לו, הוא לקבל את הגישה אליו כעבור שבוע באמצעות דואר ישראל. אנשים נרשמים כדי לקבל מידע עכשיו. הם לא נוטים להרשם לאתרים מתוך הנחה שמתישהו בעתיד הם עשויים להזדקק לגישה אליו. הם יודעים שעד שהעתיד ההיפותטי הזה יגיע, הם כבר ישכחו שהם נרשמו פעם לאתר, וגם את שם המשתמש והסיסמא ואולי אפילו גם את שם המורה שהייתה להם ביסודי (לשלי קראו ליודמילה סמיונובנה והיא הייתה קצת אנטישמית. את הפרט האחרון הזה מעולם לא ראיתי בשאלת אבטחה באתר, אבל סתם חשבתי שתרצו לדעת).

זהו מסך שמוקפץ ע"י תוכנת לינק (Lync). למי שלא מכיר, מדובר במין messenger ארגוני כל-יכול, שיודע לדבר עם האוטלוק ושרת ה-exchange והטלפון הנייח בעמדה והנייד בכיס, ובאופן כללי לענות כל כל צרכי התקשורת החיה (סינכרונית) בארגון, כולל וידאו, טלפוניה וכו'. יש בו כמות פיצ'רים דמיונית, גדולה אפילו מכמות הבאגים שלו – וכאלה יש מספיק כדי לגרום לנו להשתמש בסקייפ בכל זאת.

כפי שאתם רואים, זה אני מתקשר לעצמי (כל צרכי התקשורת, כבר אמרתי?). אבל זה דווקא בסדר, זה בכוונה. כמו שאתם שוב רואים, אני יכול לסרב לשיחה או שאני יכול להפנות אותה לאנשהו. אפשרויות אחרות אני לא רואה כאן. במיוחד לא את אפשרות קבלת השיחה, שזה קצת באסה כי אני דווקא די נהנה לדבר עם עצמי, כפי שיודע כל מי שיצא לו לעבוד איתי באותו חדר. נשאלת השאלה מה עליי לעשות כדי לקבל את השיחה. בהתחלה אני לא יודע, ואז אני אומר לעצמי (לא בטלפון, כי הרי עוד לא קיבלתי את השיחה): רגע, מה זה החץ הקטן הזה ליד כפתור ההפניה? כנראה שמסתתר שם תפריט! אולי אני יכול להפנות את השיחה… לטלפון? אולי זה מין הגיון מתכנתים שכזה, שאומר שכפתור כיבוי המחשב יהיה בתפריט "התחל" וכפתור קבלת השיחה יהיה בתפריט "הפנייה"? אז אני תופס את העכבר וגורר אותו לשם כדי לפתוח את התפריט (וכל אותו זמן בן השיחה שלי ממתין בצד השני של הקו שאני אענה כבר – מזל שזה אני שם ולא מישהו חשוב). ואז, ברגע שאני שם את העכבר על התיבה, היא משתנה באנימציה חיננית וקסומה כמעט, לכדי זה:

השפופרת הירוקה היא כפתור קבלת השיחה.

אני מקבל שיחות בדבר הזה מדי יום, ולמדתי מזמן את מיקומו של הכפתור, ובכל פעם ופעם אני חש אי-נוחות מסוימת מזה שאני בא ללחוץ על משהו שנראה לי כמו חיווי של שיחה נכנסת, וממש לא כמו כפתור.

עדכון מהשטח: הקורא רמי מעדכן שאפשר לקבל שיחה ע"י לחיצה בכל מקום בתיבה. אני משתמש בדבר הזה יום-יום כבר חצי שנה ולא ידעתי את זה. כמה אנשים שבעבודה שבאו להביע הזדהות עם הפוסט גם לא ידעו את זה. כלומר, לא רק שבמבט ראשון לא ברור איך מבצעים את הפעולה העיקרית שלשמה קיים המסך, אלא שכאשר החיווי על הפעולה כן מופיע, הוא ממש מטעה את המשתמש בצורה מאוד יעילה. אני מהמר שהמסך הזה נראה למישהו בצוות הפרויקט כל-כך מובן מאליו שהם לא השקיעו דקה אחת בבדיקות משתמשים. 

דבר נוסף שאני עושה על בסיס יומי זה שליחת המסמכים שאני עובד עליהם.

–המשך קריאה–

לפני כמה זמן עשיתי ניסוי משתמשים. ליתר דיוק ניסוי משתמש. הייתי אצל חבר, ביקשתי ממנו להיכנס לאתר המקלדת הקצת-יותר-מדי-פוזה-לאנשים-שכולה-רוצים-להקליד, www.daskeyboard.com, להיכנס לטאב ה-Professional, ולהגיד לי מה יקרה ברגע שילחץ על אחד משלוש הריבועים הקטנים שלמטה.

ניסויים, כך לימדו אותי, צריך לשחזר. לכן תגידו לעצמכם גם אתם מה יקרה לאחר שתלחצו על אחד הריבועים. אתם הרי כבר יודעים מה יקרה, ידעתם את זה בשנייה שראיתם את התמונה, אז עכשיו רק תגידו בקול.

אם אמרתם שתקבלו תמונות נוספות של המקלדת בטאב Professional, כפי שאמר החבר שלי וכפי שאני חשבתי כשהגעתי לראשונה לאתר, אז טעיתם.

–המשך קריאה–

פעם היה לי כבר פוסט על עיצוב ממשק דידקטי – כזה שמנחיל למשתמשים את הערכים הדרושים לאט-לאט, בלי מכות ושוקים חשמליים. בפעם ההיא דיברנו על איות נכון של שמות ערים בישראל.

היום הולכים לדבר על הבנת הנקרא. מי שמלמדת את המשתמשים שלה הבנת הנקרא זו חברת לאומי קארד.

מכירים את הטריק הזה שנותנים לילדים מבחן של עשרות משימות שונות, אומרים להם קודם כל לקרוא את כל ההוראות עד הסוף ורק אז לגשת לביצוע המבחן, ומי שיסיים ראשון יקבל פרס? וכשהם מגיעים לסוף המבחן עם הלשון בחוץ הם מגלים שאחת המשימות האחרונות אומרת שאין בעצם צורך לבצע את כל המשימות הקודמות, ואילו באמת היו קוראים את כל המשימות לפני שקפצו על המבחן, היו כבר מסיימים לפני שעה? זאת דרך אחת ללמד הבנת הנקרא, והיא די סדיסטית בעיניי.

לאומי קארד נוקטים בדרך אחרת.

–המשך קריאה–

אתמול עשיתי קצת ניקיון במחשב וכחלק מזה החלטתי להסיר את תוכנת Soluto. למי שלא מכיר, מדובר בחברה ישראלית שמייצרת את מה שהם קוראים לו anti-frustration software, ושחוויית המשתמש שעיצבו הכתה הרבה גלים כשהם השיקו לראשונה.

הדרך שלהם להלחם בתסכול היא לייעל את ביצועי המחשב ע"י זיהוי תוכנות מיותרות שמאטות, תוקעות או מקריסות אותו. לאחר שהתוכנות זוהו הם מסדרים לך אותן ברשימה שנראית בערך ככה (זה מה שהיה בגרסה הדסקטופית – בגרסה הוובית החדשה זה נראה קצת אחרת):

ומשם אתה בוחר את התוכנות שאתה רוצה להוריד מתהליך אתחול המחשב (או בכלל), והם מורידים לך אותן. זה בגדול.

–המשך קריאה–

זה הממשק של רדיו אונלייני שנתקלתי בו לפני כמה ימים. יש שם כעשרת אלפים תחנות ממדינות שונות, ואתה יכול לחפש לפי מדינה ולפי סגנון המוסיקה. כשבאמת ניסיתי להגדיר מדינה, הצלחתי. וכשניסיתי להגדיר סגנון כצעד הבא, גם אז הצלחתי. וכשראיתי תחנות שלא מתאימות למדינה שביקשתי, הבנתי שזה לא היה הצעד הבא, זה היה צעד אחורה. מסתבר שתפריט הסגנון אינו מתחשב בתפריט המדינה, אלא דורס אותו – אפשר לחפש או לפי מדינה, או לפי סגנון המוסיקה. כשיש לך מבחר של עשרת אלפים תחנות זה נראה לא מאוד נוח והיית רוצה מנגנוני סינון יעילים יותר, אבל ניחא, אולי יש להם שם מגבלות טכניות שאני לא יודע עליהן. מה שאני כן יודע זה שיש לא מעט דרכים שבהן ניתן היה לשקף את זה בממשק, כשאחת הפשוטות ביותר היא זו:

עכשיו, כשיצאתי ידי חובה, אפשר לעבור לחלק ה(פחות) מעניין (הקף בעיגול). קרי, למה בכלל חיפשתי רדיו אונלייני.

–המשך קריאה–

יש לי את הגלקסי S2 שלי קצת פחות משנה. ויש לו שעון מעורר. אני לא פותח את השעון הרבה – לרוב הוא פועל ע"פ אותה תוכנית, ואין לי צורך לשנות אותה. אבל מדי פעם אני כן נכנס ומשנה משהו באופן חד-פעמי. נגיד שזה קורה פעם בשבועיים. ביום שלמחרת אני צריך להיכנס שוב ולהחזיר אותו לתוכנית השבועית, אז כל שינוי כזה פירושו שתי כניסות לאפליקציה. אז אפשר להגיד שאני משתמש בה בממוצע פעם בשבוע למשך כמעט שנה. אני תמיד עושה את אותה הפעולה – הגדרת היום והשעה. ואני תמיד עושה אותה לא נכון. לא חושב שהייתה פעם אחת שהצלחתי לעשות את זה מהפעם הראשונה. הגדרת השעה היא בסדר גמור, הבעיה היא עם הגדרת הימים.

זה מסך הגדרת ימי פעילות השעון המעורר. נסו להבין באיזה ימים השעון מתוכנן לפעול כרגע.

–המשך קריאה–

ברוב החנויות באינטרנט, בעמוד המוצר, ניתן למצוא אזור שמציג מוצרים דומים או קשורים. בדרך כלל כותרת האזור היא איזושהי גרסא של "לקוחות שקנו את הפריט הזה קנו גם את הפריטים הבאים". לעיתים, כשמדובר בחנות שמתמחה רק סוג אחד של מוצרים, המילה "פריט" מוחלפת בסוג המוצר.

היום, בעקבות קישור מאחת התשובות לשאלה המעניינת הזו ב-UX.Stackexchange, מצאתי את עצמי באתר iTunes ברוסית. זאת פעם ראשונה עבורי, ולכן רק עכשיו גיליתי כמה דברים שלא הייתי מצפה להם מחברה שהיא כביכול אות ומופת לחוויית המשתמש האולטימטיבית.

זה שהכל מתורגם מלבד הכפתורים, הכותרות ותפריט הניווט מרמז על כך שהכפתורים והכותרות הם בעצם תמונות, ולכן לא ניתן לתרגם אותם ללא מעורבות של מעצב. קליק של עכבר מאמת את זה. זה די מאכזב, אבל לא מאוד חריג.

מה שכן חריג זה אזור הפריטים הקשורים. כותרת האזור, שדווקא היא כן מתורגמת, אומרת "עם הספר הזה קונים גם…". כן, "ספר". ולא, המילה "אפליקציה" או המילה "פריט" או "מוצר" או כל דבר רלוונטי אחר שהצלחתי לחשוב עליו ברוסית אינן דומות ואינן קשורות בשום צורה למילה "ספר". ספר זה ספר, אין לו משמעויות נוספות.

לטובת דוברי הרוסית שבקהל:

המקור באנגלית אומר  "Customers also bought".

בכמה דקות של מחקר לא הצלחתי להבין מאיפה זה מגיע. בהתחלה חשבתי שהם הלכו לגרסה הרוסית של אמאזון והעתיקו משם, אבל א' – באמאזון רשום "Customers who bought this item also bought", כלומר ללא אזכור של ספרים, וב' – מסתבר שאין לאמאזון ממשק ברוסית.

עשיתי סקירה מהירה של חנויות הספרים המקוונות המובילות ברוסית. אפילו בהן בכל מקום רשום "פריט" או "מוצר". עשיתי חיפוש על הביטוי המדויק ברוסית והגעתי לשתי חנויות ספרים שכוּחות גוגל ומן הסתם שאין להן ממשק באנגלית. אין הרבה סיכויים שזה מגיע משם.

ניסיתי לתרגם את זה במנועי התרגום האוטומטי, שאחראים לחלק נכבד מתוך כשלי התרגום בממשקים – אבל גם הם לא חושבים שספרים קשורים לעניין.

הייתי אומר "עם סטיב זה לא היה קורה", אבל כנראה שזה קרה עם סטיב.

בקיצור, אין לי מושג. אשמח לשמוע תאוריות :).