אין, התגית הכי כיפית בבלוג הזה היא WTF. הפעם עידו קינן מדווח. כנסו כנסו, ההנאה מובטחת.
wtf
על הסוואה בחיוויים
האינטרנט הוא גדול. ממש ממש גדול. בין השאר זה אומר שתמיד מסתתר שם איזה משהו שיכול להדהים אותך. היום מצאתי עוד פנינה כזאת. בואו נראה אם תתלהבו כמוני.
נדמיין מצב היפותטי שמישהו בא ומבקש מכם לבדוק את הנכונות של עובדה מסוימת לגבי כמה עשרות פריטים, ולהציג את התוצאות. למשל, לקחת 40 מספרים ולהציג לגבי כל אחד מהם האם הוא מתחלק ב-3. אני די בטוח שבסוף תתקבל טבלה או סתם רשימה, שבה ליד כל פריט יהיה רשום "כן" או "לא". יכול להיות שחלק מכם יבחר לסדר את הטבלה בצורה שתקבץ את התוצאות לפי סוג. ייתכן שחלק יבחן את האפשרות להציג רק תוצאות מסוג אחד – רק את אלה שלא מתחלקים בשלוש, למשל.
ועכשיו, אני מאוד אשמח אם מישהו יוכל להסביר לי את המניעים של האדם שבראשו עבר רצף המחשבות הבא:
1. יש לי רשימה של אתרים חברתיים וסקריפט פשוט שבודק עבור כל אחד מהם, האם שם המשתמש UXtasy תפוס או פנוי.
2. כשהוא פנוי, נציג את המילה "פנוי".
3. כשהוא תפוס, עדיין נציג את המילה "פנוי", אבל עם קו חוצה, כך: "פנוי"
4. ייתכן שהמשתמש לא ישים לב להבדל הדק. צריך להבליט אותו בצורה ויזואלית כלשהי. אז נקח כל אות במילה "פנוי" ונצבע אותה בצבע אחר, כך: "פנוי".
5. מרוב צבעים זה לא יצא מספיק מובן. צריך להמחיש למשתמש ששם המשתמש הזה לא זמין. בואו נחביא אותו! אבל אז כל עבודת העיצוב שלנו הייתה לשווא… אוקיי, יש לי יש לי, לא נחביא אותו לגמרי אלא רק נסתיר אותו קצת!
ועכשיו, עושים מבדקי שימושיות. לפניכם צילום הפנינה שמצאתי – רשימת אתרי בלוגים, וליד כל אתר רשום האם השם UXtasy תפוס או פנוי. אתם יודעים בוודאות גמורה שהוא תפוס באתר wordpress, ואתם גם יודעים די בוודאות ש-wordpress חייב להופיע ברשימה כזו, כי אם לא הוא, אז מי כן? אז המשימה היא פשוט למצוא אותו, ולוודא שהאתר עושה את העבודה. יאללה, למקומות, הכון, צא.
מצאתם? וכמה מכם שמו לב שהשם הזה תפוס גם בבלוגר?
וכיצד היו משתנים הביצועים שלכם, אילו המסך היה נראה למשל כך, וסילחו לי על הביצוע החובבני:
מה שציירתי זה לא פתרון סגור הרמטית. אפשר להגיד שלא ברור מאליו מה אומר ה-V – שכן, השם פנוי, או שכן, יש שם משתמש כזה באתר. אפשר גם לעצב הדגשה הרבה יותר ברורה ובולטת עבור הפריטים התפוסים – זאת מתוך הנחה שמתוך עשרות האתרים, רק מעטים יהיו תפוסים, והם יבלטו. ייתכן מאוד גם התרחיש ההפוך, בו המשתמש מעוניין בשם מאוד נפוץ, והוא מחפש דווקא את האתרים המעטים בהם השם הזה פנוי. אבל זה בסדר, כי אם רוב הפריטים יהיו מודגשים, אז המעטים שאינם מודגשים יבלטו יותר. זאת כמובן בהנחה שלא נעשה אותם חצי שקופים כפי שעשו באתר הנוכחי.
מה שהיה מקל עוד קצת זה שילוב כותרות טקסטואליות שיאפשרו לחפש את המילה בעמוד, ללא הצורך לסרוק עשרות לוגואים.
לבסוף, באתר המקורי המילה available היא קישור להרשמה לאתר. זאת לא פונקציונאליות שנרצה לאבד או להסתיר, ולכן במקום V או X בסופו של דבר הייתי שם שני כפתורים מאוד מובחנים גראפית, כשהכפתור "פנוי" מוביל להרשמה לאתר, והכפתור "תפוס" מוביל לפרופיל של אותו משתמש קיים.
עכשיו תורכם להגיד "טוב, נכון, אבל זה נראה כמו סטארט-אפ (אחלה רעיון, דרך אגב), ואולי אין להם יותר מדי כסף להשקיע בכל הדבר הזה". אז נכון, זה סטארט-אפ, שקוראים לו www.knowem.com, אך עיצוב האתר שלהם הוא לא כזה שמקבלים בחינם או בזול – מבחינה גראפית האתר מעוצב למשעי, עם לוגו מושקע, שפה גראפית ברורה ומוקפדת, וזהות ייחודית של המותג. תבקרו באתר ותחליטו בעצמכם. אז אולי אחרי כל ההשקעה בעיצוב לא נשאר להם כסף לחוואי משתמש? אולי. ומה יותר חשוב? טוב, אני לא ממש אובייקטיבי, ואת התשובה שלהם כבר קיבלנו.
בלי קשר – זוכרים את הסרטון המצוין גוגל כרום נגד תפוח אדמה? אז הנה התשובה העוד יותר מצוינת של הדפדפן אופרה:
ושוב בלי קשר – ממתי ynet התחילו להשתמש בתגיות? לדעתי זה מעולה.
שונות
- סרטון חזון מעניין של קבוצת חוקרים מגרמניה. הקבוצה חוקרת את השילוב של טכנולוגיית מעקב עיניים עם טקסטים דיגיטליים, ושואלת את השאלה "כיצד אפשר היה לשפר את חוויית הקריאה אילו הספר היה יודע על מה בדיוק מסתכל הקורא בכל רגע נתון".
- אבל לא רק באקדמיה עוסקים בניסיונות להחיות את הטקסט היבש. בחטיבת המחקר של המגזין פלייבוי (אני מניח שאמורה להיות להם, לא?) הגו את הרעיון המעניין של לפרסם תמונת אמצע תלת-מימדית של נערת השנה, ולצרף את המשקפיים המיוחדות לגיליון יוני. איזה באסה, עכשיו לא תהיה לי ברירה אלא לרכוש את גיליון יוני מסיבות של מחקר ממשקולוגי. טוב, מישהו חייב לעשות את זה.
- ואם כבר מדברים על טקסטים דיגיטליים ואחרים: ישנה תוכנה מצוינת לעבודה עם קבצי PDF, שנקראת Foxit Reader. אני מאוד אוהב אותה. לפני כמה גרסאות של Acrobat Reader, האקרובט היה איטי פי כמה מאשר הפוקסיט. כשהאקרובט השתפר, ההבדל הצטמצם במידה ניכרת, אבל עדיין הפוקסיט מהיר בהרבה, וצורך הרבה פחות משאבים. המפתחים של הפוקסיט רידר הם אנשים חכמים. למשל, ברור למדי שהם יודעים שבעברית כותבים מימין לשמאל. כנראה שהם לא יודעים שגם האותיות נראות טיפה שונה מאשר באנגלית, והצגת תמונת מראה של הטקסט באנגלית עוד לא הופכת אותו לטקסט עברי, אבל אי אפשר לדעת הכל, נכון? כך נראה סרגל הכלים של הפוקסיט רידר כשהוא מותקן באקספלורר.
טלפון סליידר
אני בטוח שכולם יודעים מה אומרת כותרת הפוסט. טלפון שהוא סליידר. סליידר זה אחד המודלים הפופולריים של טלפונים סלולריים, למרות שאני לא באמת מבין מדוע. אני מחזיק בדעה שבטלפון צריכים להיות כמה שפחות חלקים זזים, והדבר היחיד שפחות טוב מסליידר זה טלפון "צדפה" ובכלל כל דבר עם פומית. אבל זה לא העניין כאן. העניין הוא שהיום גיליתי שלא רק שטלפון יכול להיות סליידר, מסתבר שגם סליידר יכול להיות טלפון. וזה מביא אותי לשאלה: מדוע הסליידרים בנגן הוידאו של קופת הכרטיסים בראבו נראים כמו טלפונים סלולריים זעירים?
או שזה רק נדמה לי?
בהנחה שאני לא מדמיין והם באמת נראים כמו טלפונים, יש לי רק הסבר אחד לזה: מישהו חשב שזה יהווה מין סוגסטיה נחמדה, מעודנת ואלגנטית, ויעודד את המשתמש להתקשר ולהזמין כרטיסים. אם כך, יש לי הצעה נוספת באותה הרוח:
מה אתם אומרים? בא לכם להתקשר ולהזמין כרטיס?
או שיש הסברים מוצלחים יותר?
אדון/גברת נכבד/ה
חברים, בלית ברירה אני נאלץ להוסיף תוית חדשה לבלוג: wtf. זה היה רק עניין של זמן. הבעיה היא שהתוית fail ששירתה אותי נאמנה עד כה פשוט לא מתאימה לתפריט בחירת התואר בחנות האופנה המקוונת הבריטית Boden.
התפריט נראה כך:
זה אמנם לא באמת דוגמא למה שנקרא featuritis, אבל לדעתי זה מעביר את הרעיון בצורה מצוינת.
ואם נחשוב רגע מבחינת עיצוב הממשק – אז לא יותר פשוט היה לעשות תיבת טקסט רגילה, בה המשתמש יכול להמציא לעצמו תארים ככל העולה על רוחו? כי בואו נודה בזה, התפריט בכל זאת לוקה בכמה חוסרים. באופן בולט, אין שם את התואר האדמו"ר, או למשל קמר"ש הלור"ל. לא חבל? בכל זאת, מתפספסים כמה יוזרים.
אגב, לא ברורה לי כל כך המשמעות של כל תארי ה-The X of, כי הם לא פותחים תיבה נוספת שבה ניתן להזין of what, זה פשוט נשאר The Duke of.