UXtasy
  • ראשי
  • UX בישראל
  • אודות
  • צרו קשר
  • ראשי
  • UX בישראל
  • אודות
  • צרו קשר
UXtasy
  • ראשי
  • UX בישראל
  • אודות
  • צרו קשר
  • ראשי
  • UX בישראל
  • אודות
  • צרו קשר

מה הסיכויים שלי להשתלב בתחום?

 

כזכור, התשובה לשאלה הגדולה של החיים, היקום וכל השאר היא 42. גם כזכור, השאלה עצמה אינה ידועה. ליתר דיוק, היא לא הייתה ידועה עד כה, כי אני נרגש לבשר שגיליתיהּ. לפחות אם לשפוט לפי האינבוקס שלי בשנים האחרונות, השאלה הזו היא "מה הסיכויים שלי להשתלב בתחום חוויית המשתמש ומה כדאי ללמוד". ואמנם התשובה המקורית של אדמס מספקת מענה ממצה בהחלט, החלטתי לפרק אותה קצת, לבאר ולהנגיש לציבור הרחב. וכך אני מעמיד לרשותכם, לראשונה בעולם, את המחשבון האולטימטיבי לסיכויי ההשתלבות בתחום היואקס.

אז ככה: מתחילים עם אפס נקודות ומוסיפים לפי המפורט מטה. מה שמקבלים בסוף הוא הסיכוי, עבור אדם חסר ניסיון רלוונטי, להשתלב בתחום חויית המשתמש במדינת ישראל, לפי דעתי הסובייקטיבית, נכון לנובמבר שנת 2021, ותחת הכוכביות שבסוף הטבלה.
———————————-
– תואר ראשון בתקשורת חזותית – 60 נקודות
– תואר ראשון במקצוע עיצובי אחר – 40
– תואר ראשון באדריכלות – 40
– תואר ראשון בפסיכולוגיה – 50
– תואר שני בפסיכולוגיה – 60
– תואר שני במדעי חברה אחרים – 30
– תואר כלשהו, או שווה ערך תואר, במדעי המחשב – 20
– קורס UX/UI ייעודי – 30
– קורס UX ייעודי – 15
– ניסיון חצי-רלוונטי כלשהו – 5
———————————
  • כפי שאפשר לראות, בתרחיש הסביר שבו אדם לא מוציא תארים בשני מקצועות שונים ולא עושה בנוסף לקורס UX גם קורס UX/UI, הוא לעולם לא אמור להגיע ל100%, כי אין מאה אחוז בעסקי העתידות והסטטיסטיקה. ואם מישהו כן עושה את זה, אז הסיכויים שלו בעיניי מתקרבים ל-99%, בגלל הכוכבית הבאה.
  • כל הסיכויים האלה תקפים רק תחת ההנחה שהמועמד *עובד בלחפש עבודה*, דהיינו: עובד על הפורטפוליו, מעשיר את הידע שלו, ניגש לכל משרה רלוונטית, מחפש בצורה יזומה הזדמנויות תעסוקה, התנדבות וצבירת ניסיון, משקיע בנטוורקינג, מתאים את ציפיותיו לפי סקרי השכר, מנסה להתנדב, ובעיקר ומעל הכל – לא מוותר.
  • ב"השתלבות בתחום חוויית המשתמש" אני מכוון למשרות Product Design (UX/UI), משרות אפיון (UX), ומשרות עיצוב ממשק (UI). במקרה של משרות מחקר (UX Research) צריך לבנות טבלה נפרדת ונכון לעכשיו הן לא מספיק נפוצות בארץ, למרות שהמצב משתפר בצעדי ענק. משרות מיקרוקופי אינן כלולות כאן.
  • הסיכויים נכונים עבור המסלולים הנפוצים, בהם אנשים ללא רקע/השכלה עיצוביים אינם פונים לתפקידים שכוללים עיצוב.
  • לימודי תעודה בתחום כלשהו שווים בערך חצי מהנקודות של תואר.
  • מסלולי לימוד שאינם מוזכרים ברשימה ואינם חופפים למקצועות הנ"ל באופן משמעותי, אינם מגדילים את סיכוייכם באופן בר-הכללה.
  • כן, ישנן עדיין משרות אפיון-נטו למתחילים ללא ניסיון. הן מעטות מאוד והתחרות עליהן רבה. רובן בחברות פרויקטים, וחלקן הגדול מאויישות מבלי להתפרסם משום שהמועמדים פונים לחברות האלה בצורה יזומה.
  • כן, בהחלט ניתן למצוא משרות ללא ניסיון קודם.
  • כן, זה קשה.
נובמבר 18, 2021 אין תגובות

ישן-נושן

פתחתי הרגע גוגל דוק חדש. בדף הריק להפתעתי מחכה לי הנחייה: "type @ to insert".
No photo description available.
וברגע שמקלידים את השטרודל, מקבלים מגוון אפשרויות: אנשים, "אבני בניין", קבצים, רשימות, מדיה, תאריכים, טיפוגרפיה, רכיבי עמוד, אירועים בקלנדר, וכמובן הבוידעם המסורתי שנקרא "More". נראה מבטיח מאוד.
May be an image of text that says 'PEOPLE BUILDING BLOCKS Meeting notes FILES LISTS に Checklist Numbered list ç Bulleted list MEDIA'
  • שלום Notion, אתה בדיוק פתוח לי בטאב השני. אם כי עבורי אישית הגדולה של נושן היא בעיקר בקלות הניווט דרך העץ. אולי זה בגלל שאני משתמש די מתחיל (אבל מתלהב), וברור לי שעבור המון מתלהבים אחרים הערך העיקרי הוא בדיוק במבנה המודולרי והגמיש עם כל הviews וחבריהם.
  • לפחות ב2007, וכנראה שעוד הרבה לפני כן, מורי ורבי ד"ר יעקב גרינשפן היה מסביר לנו שהממשק הכי _יעיל_ (efficient) בעולם הוא ממשק command line, מכיוון שהוא לא מוגבל ע"י נדל"ן במסך אלא רק ע"י הקוגניציה (בעיקר זיכרון לטווח ארוך כדי לזכור את הפקודות והתחביר, וזיכרון עבודה כדי להתנהל ביעילות בלייב). הסיבה שהוא לא הכי אפקטיבי (effective) היא שהוא דורש עקומת למידה פסיכית.
    כמובן שהממשק שרואים כאן הוא לא בדיוק command line אלא מין הכלאה בינו לבין תפריט דינמי סטייל תפריט עכבר ימני, אבל נחמד לראות איך האלמנטים היותר יעילים של קומנד ליין לאט-לאט עושים את דרכם לתוך המיינסטרים ולא נשארים נחלתם של האובר-גיקים.
    אם כי אי אפשר להגיד שזה קורה מהר במיוחד. הניצנים הראשונים של זה במיינסטרים שאני אישית זוכר היו בכלל בטוויטר המוקדם מאוד, שהתנהל בSMS (מכאן מגבלת ה140 תווים המקורית למי שתהה), ועל כן נאלץ להמציא פקודות תמציתיות כמו הRT והDM וחבורתם.

May be a Twitter screenshot of text

  • סוף סוף, איזו דרך אלגנטית להציג פיצ'ר חדש. בלי אנימציות ילדותיות מעצבנות (פייסבוק), בלי בועות כחולות שהמשתמשים כנראה רק מנסים לסגור כמה שיותר מהר בלי לקרוא (פחות או יותר כולם), ובהחלט בלי release notes, קללת האנטרפרייז. פשוט שילבו את זה במסלול העבודה המרכזי בעדינות ובלי להפריע.
ואת המסמך בכלל פתחתי כדי לכתוב פוסט על דרופדאון משוגע בפאורפוינט. אני בטוח שאתם מחכים בקוצר רוח. טוב, כבר לא היום כנראה.
נובמבר 13, 2021 אין תגובות

שביל באמצע שביל בצד, חפופים אחד אחד

כבר שבע שנים שהתמונה הזו מוצאת את דרכה לליבו של כל טירון UX וממלאת אותו בחדווה, כמו גם בגילה, רינה, דיצה, שמחה, סבטלנה ויתר המורות שהיו לי בכיתה ו'. בפעמים הראשונות גם אני התלהבתי והצטרפתי ברצון אל הגיחוך הקולקטיבי שלנו אל מול המחזה הזה. הרי התמונה גאונית. היא ממחישה באופן מושלם את העיצוב הכושל של האדריכל, שהתעלם מהנטייה האנושית הטבעית והבסיסית לבחור בדרך הקצרה ביותר שמובילה מנקודה א' לנקודה ב'. שזה די עצוב.

בערך בפעם החמישית שהתמונה הגיעה אליי תחת הכותרת "מייד חשבתי עליך" (ספק מחמאה ספק לא), התחלתי לתהות האם באמת יש דברים בגו. אתם מבינים, אני מכיר מספר לא מבוטל של ארכיטקטים (רובם במיל'), ואף אחד מהם לא עשה עליי רושם של אדם טיפש או רשלן במיוחד. אם כבר, אז ההיפך הוא הנכון. וטעויות מטופשות שכאלה לא מאוד מאפיינות אותם. אז מה בעצם קורה כאן? והאם הנסתר כאן רב על הגלוי?

יש לי מין נטייה, שאינה תמיד מוצדקת לצערי, לדון אנשי מקצוע לכף זכות. להניח שהם יודעים מה הם עושים. בארץ זו לא דרך מאוד יעילה להתנהל, אבל התמונה הזו לא צולמה בארץ (תיכף נדבר על איפה היא כן צולמה). כשאני רואה בעיית UX בולטת ויש לי יסוד להאמין שהיא יצאה תחת ידיו של איש מקצוע, אני אוטומטית מנסה למצוא נסיבות מקלות – לחשוב אילו אילוצים היו יכולים לגרום לי לבצע את אותו פאול. ואילוצים כידוע לא חסר. אילוצים טכנולוגיים, אילוצי זמן/משאבים, אילוצי פרודקט או ביזנס, ובהמון מקרים עקרונות יואקסיים סותרים או היצמדות עיוורת לאיזו קונבנציה שעדיף שלא להתייחס אליה כתורה מסיני (וטרם נתקלתי בכאלה שכן). אני הכי נהנה מהמקרים שבהם אני מגיע למסקנה שזהו אכן תכנון טוב תחת הנסיבות. וכדי להבין את הסיטואציה שבתמונה אנחנו חייבים לתת לה הקשר – לגלות היכן היא צולמה ולחקור את האזור.

פושעי אוסלו – לדין?

האמת – ממש לא האמנתי שאצליח לאתר את המקום. אז דמיינו את תדהמתי כאשר לאחר כרבע שעה של חפירה במוצרים השונים שגוגל מעמידה לרשותנו, מצאתי את עצמי תלוי באוויר ממש מעל זירת הפשע. ברוכים הבאים לנורווגיה. אנחנו נמצאים בשכונת נידאלן, באוסלו. אפשר לראות את שני השבילים מתפצלים לנגד עינינו.

ואפשר אפילו לרדת לקרקע ולטייל בהם.

אם אתם מתקשים להאמין לי, אני לא מאשים אתכם, גם אני התקשיתי בהתחלה. אבל אם תסתובבו קצת באזור, תגלו את כל הסממנים שרואים בתמונה המקורית. הנה בית הלבנים האדומות עם הסככות הלבנות, הנה המבנה הבהיר שמאחוריו, הנה הנחל, הספסלים, הפחים, המעקה, הגשרון הקטן, ואפילו השלט האדום המעוגל עודנו שם. ראשי פנסי הרחוב השתנו אמנם, אבל העמודים עצמם לא.

אפשר להסכים שהגענו למחוז חפצנו, נכון? אז בואו נמשיך לחקור.

במבט העל ניתן לראות שהשבילים מתחילים בדלת צנועה למראה. זוהי הכניסה האחורית למתחם גדול המאכלס את הקניון Torgbygget, את המלון Radisson BLU, וככל הנראה גם תחנת רכבת תחתית. מה גורם לי להניח שמדובר בכניסה האחורית? ובכן, שתי הכניסות האחרות ממוקמות ברחובות סואנים ולא על גדת נחל קטנה וציורית, והן נראות כך:

אם לא נכנס מכאן אלא נמשיך במורד השביל שמתחת לעץ שבצד ימין, נגיע חזרה לשבילים שלנו, אפשר לראות ברקע את הבניין האדום, ואת הנחל.

הכניסה השנייה היא זו – ואם נסתכל פנימה אז בצד האחורי של הלובי נוכל לראות גם את היציאה הקטנה ואולי אפילו את השבילים הידועים לשמצה.

אם נחזור לתמונות הראשונות, נוכל לראות שהן השביל שעל הדשא והן השביל הסלול בסך הכל מחברים את הדלת אל טיילת סלולה גדולה יותר, שעוברת לאורך המבנה ובמקביל לנחל. הטיילת הזו ממשיכה לאחר נקודת החיבור, ובעוד כחמישים מטר יוצאת אל הכיכר שראינו מעלה.

בשלב הזה אתם אולי תוהים "אוקיי, למה הוא משעמם אותנו עם סיור מייגע של סביבתו של קניון עלום בנורווגיה, שעד לפני רגע לא ידענו על קיומו?". ובכן, אני מטרחן ככה כי משקרים לכם. סיבה טובה, לא?

בתמונה המפורסמת רואים שהשביל הסלול הולך קצת ישר ואז לוקח פניה חדה שמאלה, מה שבאמת נראה כמו בחירה ארכיטקטונית תמוהה למדי, וברור שכל אדם שפוי היה סולל שביל אלכסוני. אבל זה לא מה שקורה בשטח. במציאות, השביל הקטן הזה רק מוביל מהדלת אל הדרך הראשית שמקיפה את המבנה, ובדיוק כפי שפונים ממנו שמאלה, ניתן לפנות גם ימינה. התמונה שלנו היא רק חצי תמונה.

מחשבים מסלול מחדש

כעת, לאחר שהבנו מה קורה בשטח, בואו נחשוב על החלופות. באופן אישי אני מאוד ממליץ לאמץ את ההרגל הזה לכל איש מקצוע לפני שהוא מותח ביקורת בתחומו, זה תרגיל מחשבתי סופר מפכח, ובסופו לעיתים קרובות מגלים שהשמש בכל זאת לא זורחת מהאיבר הספציפי שחשבנו לפני כן. אני לא מאמין שיש כאן צורך באיזשהם פתרונות יצירתיים במיוחד, לא חייבים להמציא את הגלגל, כולה מדובר בכניסה האחורית של איזה קניון (למרות שעם כל הפרסום שהתמונה הזו מקבלת, נראה לי שהאתר הולך להפוך למֶכָּה של אנשי הUX – אז דאגו להשיל את נעליכם אם אי-פעם תגיעו לקניון Torgbygget שבנידאלן, אוסלו).

ביוצאם מהקניון, המבקרים עשויים לרצות לפנות ימינה או שמאלה. זה לא מאוד סביר שהם רוצים להמשיך ישר, אלא אם חשקה נפשם בטבילה מרעננת בנחל, יחד עם כל שקיות הזארה שלהם. כך שאם נלך לפי ההצעה המשתמעת מהתמונה, התכנון הנכון יהיה משהו בסגנון הזה:

ואמנם אינני אדריכל, אבל לפחות בUX אנחנו משתדלים להילחם בנטייה שלנו לנסות לספק את כל גחמותיהם הפוטנציאליות של המשתמשים ע"י הוספת פקדים, אפשרויות ופיצ'רים, מאחר וזה מוביל לממשקים מסורבלים, מכוערים, מנופחים ולא שמישים. במקום זאת, אנחנו משתדלים לא לפחד לגרום למשתמש לעשות עוד איזה קליק מדי פעם אם אנחנו מאמינים שמצאנו פתרון שייתן את מרב הערך לכמה שיותר משתמשים וגם ישמור על ממשק נקי ושמיש לכולם (סתם סתם, למעשה יש לכולנו מניות של חברות שמייצרות עכברי מחשב). המושג "עיצוב מינימליסטי" הפך להיות זהה למושג "עיצוב טוב" – ואולי אף לקחנו את זה רחוק מדי – אבל במקרה הזה אני לגמרי שואל "מדוע לסלול שני שבילים ארוכים לצדדים כשאפשר לסלול אחד קצר באמצע?".

מאחר ואמרתי "חלופות" ברבים, עכשיו אני מרגיש מחויב לספק לפחות חלופה אחת נוספת. והיא בהחלט קיימת, וזוהי אולי החלופה המינימליסטית מכולן, שמכסה את כל התרחישים האפשריים, ולא משנה באיזה כיוון האנשים ירצו לפנות, יחכה להם שביל סלול ובטוח. פשוט נשפוך בטון על ההההההכל. יעיל ואלגנטי, עכשיו כולם יהיו מרוצים!

ראיתי עקבות בחול שמובילות אליך

תדמיינו רגע שאתם נפגשים עם לקוחה חדשה כדי להתחיל בתהליך רידיזיין עבור החנות המקוונת שלה, שבה היא מוכרת תכשיטים מקוריים עבודת-יד לחתולים. אתם בטח תשאלו אותה מדוע היא חושבת שיש צורך בעיצוב מחודש. היא אולי תענה שבכל יום עשרות מבקרים נוטשים את האתר בלי לבחון את המוצרים. בשלב הזה אתם בתקווה תשאלו כמה אנשים כן נשארים לראות את המוצרים, מהו שיעור הנטישה מאחורי המספרים האבסולוטיים. והיא כזה: "אה, אין לי מושג, מה אכפת לי. אני רק יודעת כמה עוזבים, לא משנה לי כמה נשארים". לא נשמע מאוד הגיוני, נכון? אבל זה בדיוק מה שקורה כאן.

הדשא הוא הגוגל אנליטיקס של אדריכל הנוף. הדשא מתעד את האנשים שחרגו מהמסלול המרכזי כדי לעשות לעצמם קיצור דרך. זה השביל שאנחנו רואים. אבל לדרך הסלולה אין את הפיצ'ר הזה. היא לא משקפת כלום. יכול להיות שאלפי אנשים צועדים עליה בכל יום ויום. ויש מצב אפילו שהדרך הזו עמוסה עד כדי כך, שפורעי-חוק מסוימים נאלצים לחתוך כמה פינות רק כדי לעקוף את ההמון הנורווגי הצייתן-לשלטי-אין-לדרוך-על-הדשא. אני אישית בספק שזה המקרה. אבל אין לנו דרך לדעת.

לולא היה שם את הדרך הסלולה, היינו יכולים להשוות את מספר האנשים המשתמשים בכל מסלול ובאמת להסיק מסקנות לגבי מה ואיך צריך לעשות שם, אבל נכון לעכשיו אנחנו רק מניחים הנחות על סמך אחוז לא ידוע מתוך הנתונים, בהתבסס על תמונה חלקית ומטעה.

התמונה מתיימרת להציג את הפער שבין התכנון לבין ההתנהגות. בפועל, הדבר היחיד שאפשר ללמוד ממנה הוא שוואללה, גם בנורבגיה יש ימי שמש. 

יוני 5, 2021 3 תגובות

שלום – הפוסט הנעוץ

ברוכים הבאים וברוכות הבאות. לקט קטן מהדברים שפורסמו פה במשך השנים:

מקבץ דברים בעלי "עניין לציבור" שפורסמו כאן:

  • פוסט השאלות הנפוצות לגבי UX בישראל.
  • מה הסיכויים שלי להשתלב בתחום היואקס?

מצב האומה, סקרים וכאלה:

  • מה מחפשים המגייסים לתפקידי UX ג'יוניור בארץ.
  • כיצד מתפלגים תפקידי הUX לעומת UI לעומת UX/UI בארץ.
  • כיצד בוגרים של קורס UX משתלבים בתעשייה בארץ.
  • מחפשים פרויקט UX מורכב לפורטפוליו? נסו לעבוד עם הבריף הזה.

קצת פחות כבד:

  • הטבלה הנעלמת – סיפור UX לפני השינה.
  • השקר הגדול של תמונת השבילים המפורסמת
  • ממשק כנפי ההיסטוריה – כתבה על UX שפרסמתי בזמנו בבלייזר.

וזה לא שאני אומר שכל השאר לא מעניין, כן?

אפריל 30, 2021 אין תגובות

איך לעבוד על עצמך בשני סבבים קלים

לקראת הבחירות נתקלתי במקרה באתר שעוזר לכם להחליט למי להצביע, על סמך ההתאמה בין השקפת עולמכם לבין מצעי המפלגות, במספר (רב) של נקודות עיקריות.

אז קודם כל שאפו ענק למפתח, ששמו דימיטרי רוטשטיין. באמת כל הכבוד על היוזמה וההשקעה, אני מאמין שמחשבון כזה הוא באמת חיוני במציאות הפוליטית העכורה שלנו, שבה האנשים היחידים שיודעים בקלות למי להצביע הם כאלה שהלוגו של מפלגת הבית מקועקע להם על איזה איבר גוף שחשוף גם בחורף. כל היתר שוברים את הראש. יש הרבה מה להגיד על הUI של האתר, ואני ממש לא מתכוון לעשות את זה. יש גם לא מעט להגיד על הUX ברמת הלייאוט והאינטראקציה, ואת זה אעשה בחצי השני של הפוסט. הבחור הוא כאמור מפתח, אינו איש UX, ואין ספק שהוא עושה UX ואפילו UI פי אלף יותר טוב ממה שאני כותב קוד למשל.

אם לא UI וכרגע גם לא UX, אז לשם מה התכנסנו בעצם? ובכן, בעיקר אני רוצה לדבר על החווייה הלא-ממשקית. כלומר זה בהחלט UX, אבל לא בדיוק קשור לUX של האתר, אלא רק אליי. ואליכם, רוב הסיכויים. ולמספר פסיכולוגים בולטים שרובם כבר לא עמנו. תראו בזה סוג של retrospective think-aloud מתומצת, אם תרצו.

–המשך קריאה–

מרץ 19, 2021 6 תגובות

מצב האומה – חלוקת תפקידים UX ו UI בארץ.

אחת השאלות העיקריות שמטרידות אנשים שמנסים להכנס לתחום ללא רקע בעיצוב, היא האם יש מספיק ביקוש לתפקידי UX נטו. הנושא הזה מצית אינסוף דיונים בתדירות מטרידה בכל פלטפורמה אפשרית. לשמחתי רן לירון החליט לגשת לעניין בצורה מסודרת וערך סדרה של סקרים שמנסים לתאר את המצב הנוכחי. מומלץ לקרוא כאן את הדו"ח המלא.

חיתוך מסקרן אחד שלא נכלל בדו"ח המקורי בוחן את הקשר בין סוג החברה לאופי חלוקת התפקידים, בהסתכלות על ההבדל בין חברות ייעוץ לחברות מוצר. זה מעניין מכיוון שקיימת טענה שרק חברות ייעוץ הן אלה שנשארה בהן ההפרדה החזקה בין התחומים, מה שעשוי לגרור מצב בו אנשים שכבר עשו כמה שנים בתור UX נטו בחברות ייעוץ ועכשיו מעוניינים לעבור לחברת מוצר, נתקעים כביכול. למען האמת, זו גם הייתה ההרגשה שלי. ובכן, מחקר הוא תמיד אחלה תזכורת מדוע אסור להסתמך על ההרגשות שלנו. להלן פילוח החברות שהעידו שמתקיימת בהן הפרדה ברורה בין תפקידי אפיון ועיצוב. ממש לא רק חברות ייעוץ. למעשה, רחוק מאוד מזה.

–המשך קריאה–

פברואר 20, 2021 אין תגובות

מעליות רודפות אחריך, מעליות קוראות לי לחזור

כלל יואקסי שהרגע המצאתי גורס שבחייה של כל קבוצת UX בפייסבוק בהכרח יגיע הרגע שהאדמין יבקש לא לפרסם יותר תמונות של מעליות. אף אחד לא יודע למה זה ככה. ייתכן שבחברות מעליות אין אנשים שתפקידם לחשוב על המשתמשים. בכל אופן, אני רוצה לספר על זוג מעליות שדווקא כן נוצרו ע"י חברה שחושבת על המשתמשים, והיא מלאת כוונות טובות.

יש איזה בניין שיוצא לי לבקר בו פעם בשבוע-שבועיים בערך, ויש בלובי שלו שתי מעליות שפונות זו אל זו. זה מייצר מצב שבו אדם הממתין לאחת המעליות כשפניו אל הדלת, עשוי שלא לשים לב למעלית שהגיעה מאחוריו. במלונות ובנייני משרדים פותרים את הבעיה הזו ע"י חיווי קולי (שאף פעם לא ברור מאיזו מהמעליות הוא הגיע, אבל ניחא). ואילו כאן מדובר בקומת מגורים, ואולי זו הסיבה שבגללה הוחלט לוותר על החיווי הקולי, פן יתחרפנו דיירי הקומה.

הפתרון שלהם הוא הרבה יותר עדין – הם מציגים כיתוב בולט על הצג האלקטרוני שליד הכפתור, שאומר "מעלית ממול באה". יש לי מה להגיד על הניסוח, אבל תודו שבעיקרון זה פתרון נחמד. אתה עומד לך, מחכה למעלית, פתאום זה נדלק, אתה מסתובב, והנה המעלית השניה כבר עומדת שם עם הדלתות פתוחות לקראתך, איזה כיף.

אי-שם בתקופת בית הספר היסודי הייתה נהוגה באזורנו בדיחה, מן הבדיחות המתוחכמות והרגישות האלה שילדים ביסודי כל-כך מצטיינים בהן. באמצע שיעור היית מקבל פתק שהיה כתוב בו "איך להעסיק דביל? התשובה בצד שני", היית הופך את הפתק וקורא גם בצידו השני "איך להעסיק דביל? התשובה בצד שני". בשלב הזה די בעל כורחך, באשמת איזה מנגנון מוזר של אינרציה מנטאלית (ולמעשה באשמת מאבקי כוח בין מנגנונים של תגובות אוטומטיות לבין מנגנונים של בקרה עצמית מודעת שאיחרו את המועד ועכשיו מנסים להידחף בתור), למרות שאתה כבר רואה את התאונה מתקרבת אבל כבר מאוחר מדי, היית הופך את הפתק שוב לצדו המקורי והכיתה הייתה נשפכת מצחוק. אולי המקרה הכי מזוקק בעולם של "התשובה בגוף השאלה".

בבניין מגורים בן שבע קומות ושתי מעליות וקורונה, המצב שבו שתי המעליות חונות בקומת הקרקע, עם הדלתות סגורות, הוא נפוץ למדי. ובכן, או שהתרחיש הזה חמק מתכנוניו של מי שהמציא את הפיצ'ר דלעיל, או שהוא באמת חשב שזה הגיוני לגמרי ששתי המעליות יציגו את הכיתוב "מעלית ממול באה" – כי בסופו של דבר טכנית זה נכון. לכן מה שקורה לי כמעט בכל פעם שאני מגיע לשם, כאמור פעם בשבוע-שבועיים בערך, הוא שאני נכנס אל הלובי, מושיט את האצבע כדי ללחוץ על הכפתור, בשנייה האחרונה קולט ש"מעלית ממול באה", מושך את היד, מפרסס, פוסע שני צעדים אל המעלית השנייה, בא ללחוץ על הכפתור, ואז שם לב שאיזה קטע, "מעלית ממול באה", ואשכרה מסתובב וחוזר אל המעלית המקורית ושומע בראשי הדים של כיתה נשפכת מצחוק לפני רבע מאה.

פברואר 6, 2021 אין תגובות

ונעבור לתוצאות

 

Photo by Lukas from Pexels

 

(הקדמה: העירו לי, ובצדק, שלא ממש ברור על מה מדובר בעצם. אז מדובר בסקר שבניתי והפצתי, שעוסק בגיוס יואקסים ג'יוניורים. כאן אפשר לקרוא טיפה רקע (בחלק ב' של הפוסט), יותר מאוחר פירסמתי גם מעין ניתוח מתודולוגי של הסקר עצמו, והמאמר הנוכחי מרכז את התוצאות)

ובכן.

דבר ראשון, תודה ענקית לכל מי שענה והפיץ את הסקר. נכון לרגע כתיבת שורות אלה, התקבלו 58 תשובות, שזה משמעותית יותר ממה שחשבתי שאשיג, ולדעתי זה בהחלט יכול לייצג את נושא הגיוס של יואקסים ג'יוניורים בארץ.

אני לא יכול לדבר על אחוזי היענות מכיוון שפרסמתי את זה בכל מקום אפשרי ברשת, ולא רק בקבוצות ייעודיות של מגייסים – כי אני לא חושב שיש כאלה, ומספר קבוצות של מנהלים/בכירים שאני כן מכיר, אינן מקיפות מספיק. כלומר פניתי לקהל שהוא מראש הרבה יותר רחב מאשר קהל היעד האמיתי. אני כן יכול להגיד שהיו 253 לחיצות על הלינק – ואני מאמין שרובן הגיעו מאנשים שהיו סקרנים לראות את הסקר בלי למלא אותו.

אזכיר כי בתחילת הסקר הגדרתי שהשאלות מתייחסות ל:

  • 5 השנים האחרונות בלבד (למה לא פחות? למה לא יותר? כל זאת ועוד – בחפירה המתודולוגית שמאחורי הסקר)
  • משרות אפיון בלבד, כלומר כאלה שמרכיב האפיון בהן הוא 70% מהמשרה לפחות
  • ג'יוניורים בלבד, כלומר משרה עם דרישת ניסיון של 0-3 שנים

*את רוב צילומי המסך אני עושה ישירות מגוגל פורמז שאינו מתמודד היטב עם RTL, אז סליחתכם מראש על הפיסוק ההפוך. נגיד שזה מוסיף אותנטיות :). 

–המשך קריאה–

נובמבר 4, 2020 אין תגובות

סקר הגיוס – פירוק לגורמים

 

היוש. אלא אם ביליתם את השבוע האחרון במערה מבודדת, בטח נתקלתם בתחינות שלי למלא או להפיץ את סקר גיוס הUX.

הטקסט הזה הוא הסבר מתודולוגי לגבי מבנה הסקר, ניסוחו והשיקולים שמאחוריו, והוא מיועד בעיקר לסטודנטים ולאנשים שמתעניינים במחקר UX ובסקרים ספציפית. 

הסקר נולד בעקבות ריבוי ההמלצות השונות לגבי בניית תיקי עבודות, כאשר חלקן סותרות זו את זו, בשילוב עם התצפיות וההמלצות האישיות שלי, שגם הן סתרו חלק מההמלצות שראיתי. הסתירות האלה רמזו לי שהגיע הזמן להפסיק לנחש או להניח כיצד המנהלות המגייסות עובדות, ולהתחיל לחקור את התנהגותן בפועל.

להזכירכם, במחקר UX תמיד עדיף למדוד התנהגות ולא גישות, עמדות או כוונות. כאן האפשרויות שלי למדוד את ההתנהגות בפועל הן מוגבלות ביותר (אני לא יכול להתחיל להסתובב בין ארגונים ולצפות במנהלות UX מגייסות בלייב), לכן יורדים לעדיפות שנייה – לשאול לגבי התנהגות אובייקטיבית "מדידה" שקרתה בפועל. דיווח עצמי הוא רחוק מלהיות אופציה מושלמת, ונגע בזה בהמשך, אבל בהחלט יש לו מקום בארסנל (נזכיר גם את מה שנמצא בעדיפות שלישית).

התרכזתי ספציפית בג'יוניורים כי הם מתבשלים די באותו סיר – לרובם המוחלט אין ניסיון רלוונטי, מה שמהווה את המכשול הגדול ביותר בקבלה לעבודה הראשונה, ודי מגדיר את "מעגל הקסמים" הזה. אצל אנשים מנוסים יותר תוכן הקו"ח מתחיל להשפיע בצורה הרבה יותר משמעותית, והניסיון הקודם שלהם זורק אותם בכיוונים שונים מאוד, ולכן התרכזתי בקבוצה הומוגנית יותר מבחינת נתוני הפתיחה. המתחילים הם גם אלה שיש להם פחות קשרים בתעשיה, ובסופו של דבר יותר זקוקים לעזרה.

בחנתי ספציפית את השלב הראשון בתהליך המיון הטיפוסי, שהוא לרוב מורכב מסינון הקו"ח ותיקי העבודות, ובמקרה של הצלחה מוביל לזימון המועמד לראיון או לתרגיל הבית. מטרת הסקר הייתה להבין מהי בפועל מידת החשיבות של כל אחד משלושת המרכיבים ה"יבשים" של המועמדוּת: הקו"ח, העבודות עצמן, ותיאורי התהליכים שנלווים אליהן. 

הדבר הכי חשוב כאן, וכזה שלא מספיק מודעים לקריטיות שלו, הוא שהשאלות בכוונה נוסחו בצורה שמדברת על מקרים שקרו במציאות, ולא שואלת לגבי מוטיבציות, העדפות כלליות או דירוגי החשיבות של הפרמטרים השונים. כל זה נופל תחת "גישות ועמדות", ומאוד מושפע מהתפיסות העצמיות של המשיבים. לצורך הדוגמא – בכל מאמר בנושא יגידו לכם שישנה חשיבות רבה לתיאור תהליכי העבודה בפרויקטים. עם זאת, עבור המגייסת זו יכולה להיות קריאה די מייגעת, במיוחד כאשר יש עומס של מועמדים שלא כולם בהכרח רהוטים במיוחד, ולעיתים קרובות מתבלבלים קצת בין כמות לאיכות, מה שמתבטא במגילות של טקסט גנרי עם 90% באזוורדז בנפח. אז מדלגים עליהם אחרי שתי שורות. אם נשאל מגייסת כזו לגבי רמת החשיבות של סיפורי המקרה, היא עשויה לומר שהיא מייחסת להם חשיבות גבוהה – כי היא תופסת את עצמה כאשת מקצוע טובה, וברור שזו ההתנהגות המקצועית יותר. יכול להיות שהיא אפילו מאמינה בזה. לעומת זאת, אם נשאל אותה האם היא קראה אותם בפועל, ובהנחה שהיא כנה עם עצמה ואיתנו, היא תעיד שלא קראה אותם. מה שחשוב לנו הוא אך ורק ההתנהגות.

גם כאשר אני שואל על מקרים שקרו בפועל, התשובות נתונות למגבלות של זיכרון ושל תפיסות עצמיות (במידה הרבה יותר קטנה). זו הסיבה המרכזית שבגללה שאלתי רק לגבי חמש השנים האחרונות. למעשה התחלתי מלשאול לגבי 3 שנים ואחת ההערות שקיבלתי על גרסת הפיילוט הייתה שפשוט לא מעסיקים כ"כ הרבה ג'יוניורים, כך שאני עשוי לקבל הרבה פחות משיבים, מה שיגרום לתוצאות להיות הרבה יותר מוטות. לכן די בחריקת שיניים התפשרתי עם עצמי על 5 שנים, מה שחושף את התוצאות ליותר השפעות של בעיות זיכרון ומגדיל את השפעת התפיסות העצמיות, אבל בסבירות גבוהה יביא לי יותר משיבים, וזה היה לי חשוב, כי עם גודל הביצה המצומצמת שלנו, יש מצב לכסות את רוב השוק אפילו.

סיבה נוספת שבגללה הייתי מוכן להרחיב את הטווח הזה היא שאני פונה למגייסי UX ולא מגייסי HR. אצל מגייסי UX, להבדיל ממגייסי HR, הגיוס אינו מהווה את רוב עבודתם, ובסופו של דבר זה לא משהו שקורה באופן רציף, וברוב המקרים לא מגייסים למספר משרות במקביל. במילים אחרות, הגיוסים הם לא אירוע יומיומי, וברוב המקרים אפילו מדובר באירוע נדיר למדי. לכן יש סבירות די גבוהה שהמגייסים יזכרו בבירור גם תהליכים שקרו לפני כמה שנים – וכשאני מגביל את זה למשרות זוטרות בלבד, המקרים הופכים להיות עוד יותר נדירים ולכן זכירים ומובחנים יותר (האמירה הזו יותר נכונה לגבי חברות מוצר, למעט אחת או שתיים ספציפיות, ופחות נכונה לגבי חברות ייעוץ, למרות שגם בהן מגייסים כשניים-שלושה ג'יוניורים בשנה במקרה הטוב). 

טוב, מספיק הקדמות, בואו נסתכל קצת על השאלות.

1. לכמה משרות יואקס זוטרות גייסת בחמש השנים האחרונות

זאת הייתה מבחינתי שאלת פילוח. כלומר זו שאלה שהתפלגות התשובות אליה לא באמת מקדמת אותנו מבחינת מטרות המחקר המוצהרות, אבל היא כן הייתה חשובה לי באופן אישי מכיוון שרציתי לשים את יתר התשובות בהקשר הנכון ברמת המשיב הספציפי. למשל – לדעתי, אנשים שאינם מגייסים הרבה נוטים להקדיש לזה יותר זמן וממש מתעמקים בכל מועמדות. לעומתם, אנשים שכן שבעו כבר מגיוסים, כנראה שפיתחו כבר אינטואיציות וקיצורי דרך משלהם, ומקצרים לא מעט תהליכים. כמובן שהדרך היותר מדויקת הייתה לשאול כמה הם גייסו בסך הכל, אבל לא רציתי לשנות למשיבים קונטקסט כדי שזה לא יזהם את שאר השאלות (שלא יחשבו שגם שם אני מתייחס לכולם ולא רק לג'יוניורים). לא שיקללתי את זה בתוצאות בשום צורה אבל זה תרם לפרשנות האישית שלי את הממצאים.

2. לאיזה סוג של חברות גייסת בחמש השנים האלה? (ייעוץ/פרויקטים לעומת חברות מוצר וגופים עסקיים דומים)

הכנסתי את השאלה הזו כי מדובר בחלוקה מאוד מהותית בתעשייה, ורציתי לראות אם היא תניב מגמות מעניינות בחלוקת התשובות. בנוסף, ישנן חברות מוצר רבות שפועלות בעולמות תוכן מאוד מורכבים, וראיתי מקרים שבהם היכרות מוקדמת עם עולם התוכן (מקריירה קודמת, מהצבא, מהלימודים) קידמה מועמדים שהיו יותר חלשים מקצועית ממועמדים אחרים אשר לא הכירו את הדומיין. למעשה, בראיון העבודה הראשון שלי, בחברת צ'קפוינט, המגייסת אמרה לי "אני מעדיפה לשלוח מהנדס תקשורת לקורס UI" – אז זה עוד היה נקרא UI, ו-UI של היום היה נקרא GUI או עיצוב גראפי, – "מאשר להביא איש UI ולהסביר לו על הנדסת תקשורת". בנקודה זו לא הצלחתי להתאפק והתעניינתי מה אני עושה שם בעצם, בהיותי ממש-לא-מהנדס-תקשורת והיא אמרה לי שהיא עוד לא סגורה על עצמה. לא נפגשנו מאז.

3. מי ביצע את הסינון הראשוני של הקו"ח למשרות אלה? (אנשי HR / אנשי UX או פרודקט / אחר)

עובדה די ידועה היא שלמגייסת HR לוקח כשלושים שניות לעשות סינון ראשוני של קו"ח. היא אפילו נכונה (יש לי מקורות טובים בתחום הזה). עובדה קצת פחות ידועה היא שלרובן אין מושג קלוש מה זה UX. למעשה אני די בטוח שבדיוק הן אלה שהולידו את המונח UX/UI, פשוט כי הן לא ידעו מה ההבדל – וזה היה לפני שאנשים התחילו להגדיר את עצמם בתואר הזה. דיברתי עם לא מעט כאלה, וזה בוודאות היה המצב. שינוי משמעות המושגים שהזכרתי קודם גם הוא תרם לסוגיה. מגייסות "כלליות" של הייטק, כאלה שלא מתמחות בUX, לא יודעות להעריך קו"ח של מאפיינים. הן לא יודעות מה נחשב ומה פחות, מה חשוב ומה לא, ולפי מודעות הדרושים היום אפשר להבין שהמצב לא השתפר הרבה. ולכן הרבה מנהלות מגייסות פשוט מודיעות לHR שהן רוצות לבצע את הסינון הראשוני בעצמן. זה עשוי להשפיע על הדברים שמציינים בקו"ח, לכן רציתי להבין עד כמה התופעה הזו רווחת.

4. כשהייתה גישה ישירה לקו"ח ולתיק העבודות, ממה התחלת?

נראה לי די מסביר את עצמו. רק שוב להתייחס לעניין הניסוח – אם אנחנו שואלים "מה יותר חשוב" או "מה עושים בדרך כלל", זה גורם למשיב להתחיל לדמיין ולהתפלסף עם עצמו. כשמנסחים את זה בצורה קונקרטית בלשון עבר, זה ממש מעביר את העיבוד למנגנונים של זיכרון, לא של דימיון ותיאוריה. אלה חלקים שונים במוח והם מחזירים תשובות שונות לחלוטין, ובמקרה כמו שלנו – תשובות הרבה יותר אמיתיות, במיוחד כאשר תוחמים את טווח הזמן.

5. האם יצא לך להתקדם לשלב הבא עם מועמדים…

    • בזכות תיק עבודות מרשים למרות קו"ח חלשים?
    • בזכות קו"ח מרשימים למרות תיק עבודות חלש?
    • בזכות תיאור איכותי של תהליכי העבודה למרות עבודות חלשות?
    • בזכות עבודות מרשימות למרות תיאור לא מספק של תהליך העבודה?
    • בזכות היכרות טובה עם עולם התוכן למרות כישורי יואקס פחותים מאלו של מועמדים אחרים

שוב נראה לי די מסביר את עצמו, וגם הפעם – אני לא שואל האם ההתקדמות עם מועמדים בכל אחד מהמקרים האלה היא "אפשרית", "סבירה" או "נפוצה". אני שואל אך ורק לגבי מקרים שקרו בפועל. כי בן אדם עם דימיון יחסית מפותח תמיד יכול לדמיין קו"ח מדהימים שמאפילים על עבודה לא מוצלחת, או כל קומבינציה אחרת. ואם הייתי שואל לגבי מה "יכול להיות", לא היה שום טעם (ליתר דיוק – שום תוקף) לסקר הזה.

כפי שכתב לי אחד המשיבים – "תמיד יש יוצאים מן הכלל". והוא צודק במאה אחוז, וההערה בהחלט במקומה. רק ש… שני דברים. קודם כל – אני מחפש ממצאים שיתאימו לאוכלוסיה הרחבה. הגאונים היוצאים מן הכלל – כנראה שיסתדרו בלעדיי :). והאוכלוסיה הרחבה היא, בהגדרה, הכלל. דבר שני – כפי שנראה בהתפלגות התשובות לשאלה הראשונה, וכפי שאנחנו יודעים מההיכרות שלנו עם התעשיה, הרוב המוחלט גייסו 1-3 ג'יוניורים בטווח הזמן שהוגדר. אז אם בין שלושת האנשים שגויסו, היה אחד שאיתו המגייס התנהג בצורה שהיא יוצאת מהכלל (כלומר, בשליש מהמקרים אצלו) – סטטיסטית, הרבה יותר סביר ש"הכלל" של המגייס שונה ממה שהוא מספר לעצמו, מאשר שהמועמד הוא באמת כל-כך חריג. 

6. האם יצא לך לפסול מועמדים על הסף כי הם לא סיפקו תיאור משמעותי של תהליכי העבודה?

7. האם יצא לך לפסול מועמדים על הסף על אי-הכרת הכלים הנמצאים בשימוש בצוותך?

מבחינתי מילת המפתח בשתי השאלות היא "על הסף". כלומר האם מדובר בdeal breaker. 

8. עם אילו מועמדים התקדמת יותר – אלה שהפגינו יצירתיות, חשיבה מחוץ לקופסה, פתרונות חדשניים, או אלה שהלכו על פתרונות מקובלים

המון מועמדים שמקבלים תרגיל מנסים לפתור אותו בדרכים יצירתיות, כדי לבלוט לעומת האחרים. עם זאת, ביואקס תמיד יש חשש שבבואך להמציא את הגלגל, אתה רק מייצר פתרון גרוע לבעיה עתיקה שכבר נפתרה בכל צורה אפשרית ושקיימים לגביה best practices פשוטים וטובים. רציתי לבדוק האם הגישה היצירתית היא אסטרטגיה מומלצת.

9. עם אילו מועמדים התקדמת יותר – אלה שסיפקו פרוטוטייפים אינטראקטיביים או אלה שסיפקו תמונות סטטיות.

די ברור בעיניי.

10. במקרה של פרוטוטייפים אינטראקטיביים מתקדמים (לא ליניאריים, כאלה שאפשר לשוטט בתוכם), האם חקרת אותם בצורה מקיפה?

11. האם קראת את תיאורי תהליכי העבודה?

אפשרויות התשובה בשתי השאלות היו – 

  • א – כן, אצל כולם
  • ב – כן, רק אצל מועמדים שנשקלים ברצינות
  • ג – כן, רק אצל מועמדים שעוברים לשלב הבא
  • ד – לא חקרתי בצורה מקיפה / לא קראתי

הסיבה לשתי השאלות הלה הייתה שמדובר במטלות די מייגעות עבור המגייס. כפי שכבר ציינתי, סיפורי המקרה יכולים להיות מאוד ארוכים, מפוצצים ב-buzzwords, וללא הרבה בשר אמיתי. ושוטטות בתוך פרוטוטייפים כאשר אתה לא בטוח מה אמור לעבוד ומה לא, ואין תהליך ברור, יכולה להיות מתסכלת מאוד. לשני התוצרים האלה יכולים להיות גם יתרונות גדולים, אבל זו לגמרי חרב פיפיות, ודי חדה.  גם כאן אני מתכוון לבדוק האם קיים קשר בין מספר המשרות שגויסו לבין כמות ההשקעה.

אני רוצה להתעכב לרגע על אפשרויות התשובה. אופציה א' מבחינתי אומרת שמדובר בחלק מהסינון הראשוני, בדיוק כמו צפייה בעבודות ומעבר על הקו"ח. זה מעיד על השקעה רצינית מאוד מצד המגייס, כי מתקבלות עשרות רבות של פניות על כל משרה.

אופציה ב' מדברת על אנשים שלא נדחו על הסף על סמך רפרוף מהיר בחומרים, אלא עברו לסל של "בואו נדבר עליהם ברצינות ונחליט האם לזמן". להערכתי (לא נבדק מחקרית) מדובר בכרבע מהמועמדים המקוריים, במקסימום. הם עוד לא מזומנים – רק נשקלים ברצינות. כאן, אם המגייס לא באמת עבר על כל החומרים לעומק בסינון הראשוני, החומרים יכולים לספק כלי מעולה לקבלת ההחלטה הזו, ולעזור בהתלבטויותיו – לכן המוטיבציה שלו צפויה לעלות.

מתוך הנ"ל נבחרים מי שבאמת מזומן לשלב הבא. לדעתי מדובר בכ4-5 אנשים פר משרה – במקסימום. המעבר על החומרים ה"כבדים" יותר בשלב הזה נעשה כדי להתכונן לשלב הבא (לרוב ראיון או מטלת בית). ואם לא עכשיו אימתי?

האופציה האחרונה עונה על השאלה הרטורית הזו (האם שאלה רטורית שענו עליה היא עדיין רטורית?). אם לא עוברים אפילו על חומרי אותם אנשים שבפועל זומנו לשלב הבא, כנראה שכבר לא יעברו עליהם כלל :). ואז למעשה לא היה טעם להשקיע בהם – אלא אם מדובר בdeal breakers משאלות 6-7. טרם ניתחתי את התוצאות, אבל אני מקווה לא למצוא תשובות שאומרות שזה כן deal breaker עבורם אבל עם זאת שאינם באמת עוברים על החומרים, כי זו כבר סתם התעללות.

12. המלצות למועמדים – מה כן לעשות

13. המלצות למועמדים – מה לא לעשות

14. אם ברצונך להוסיף משהו, או לסייג את תשובתך לשאלה סגורה, זו ההזדמנות שלך

בשאלון שכולו שאלות סגורות אני רוצה לתת למשיבים גם הזדמנות להתבטא בצורה חופשית יותר. ובמיוחד בגלל שלא פינקתי ביותר מדי אפשרויות תשובה בשאלות הסגורות, רציתי להשאיר את הפתח הזה להגיד "כן, אבל…". ואמרו דברים יפים!

חלק מהשאלות שהתלבטתי לגביהן ולא נכנסו

  • השכלה ונקודות ספציפיות בתוכן של הקו"ח. נפסלה מכיוון שאני מתרכז כאן בצורת ההגשה של החומרים הקיימים (החלטה טקטית) ולא ברקע מועדף אצל המועמדים (החלטה אסטרטגית שמתרחשת כמה שנים מוקדם יותר מהשלבים שאני מדבר עליהם)
  • הצלחה בתרגילי הבית. נפסלה מכיוון שברוב המקומות מדובר בשלב שני, שמגיע אליו רק מי שעבר בהצלחה את השלב הראשון. יש מקומות שבהם זה לא המצב ומדובר בחלק מהסינון הראשוני, אבל זה היה מכריח אותי להכניס שאלת פילוח נוספת ואז גם הייתי מגיע לקבוצות קטנות מדי מכדי לתת הרבה משקל לתשובות המתקבלות.
  • מספר המועמדים שהגישו לכל משרה והמספר שעבר לשלבים הבאים.  זו שאלה סופר מעניינת מבחינתי, אבל לא הרגשתי שאני יכול לשאול מגייס כמה מועמדים הגישו למשרה מסוימת לפני כמה חודשים עד שנים. רובנו לא זוכרים דברים כאלה, והיינו נגררים לניחושים ולמיצוע אינטואיטיבי, ואני לא מרגיש שהיינו מקבלים תשובות בעלות ערך לשאלה כזו.
  • שאלה לגבי חשיבות התיאור העצמי. למעשה נכנסה לפיילוט והייתה מנוסחת בצורה טיפה צינית, וקיבלתי עליה פידבקים שליליים ומוצדקים מאוד ממשתתפי הפיילוט. הנקודה הכי מעניינת מתודולוגית הייתה זו: "אני חושב שזאת שאלה שלא תוכל ללמוד הרבה מהתשובות עליה כיוון שאין באמת דרך לדעת איך דבר כזה משפיע עליך כמגייס. כל הקומבינציות אפשריות כאן: זה משפיע עלי ואני מודע לזה, זה משפיע עלי ואני לא מודע לזה, זה משפיע עלי ואני לא רוצה להודות בזה, זה לא משפיע עלי ואני מודע לזה, זה לא משפיע עלי ואני לא מודע לזה, ועוד כהנה וכהנה. זה עניין מאוד רגשי…".

תודה שהייתם עימנו, ובפוסט הבא – התוצאות!

נובמבר 1, 2020 אין תגובות

ג'יוניורים ופורטפוליויהם

Image for post

 

איכשהו יצא שהייתי כל כך עסוק בלצעוק תחת כל עץ רענן על שתי היוזמות הצנועות החדשות שלי ששכחתי לפרסם אותן בבלוגי מעוזי. ועכשיו נזכרתי.

שתיהן מגיעות בעקבות ליווי של ג'יוניורים שמנסים להיכנס לתחום, והבלאגן שחוגג סביב תיקי העבודות שלהם.

אני די מעתיק את מה שפירסמתי לגביהן בפייסבוק, אז אם אתם כבר מעודכנים, הרגישו חופשיים להתעלם.

יוזמה ראשונה – דרישות למערכת מורכבת

יוצא שאנשים מתייעצים איתי לגבי הפורטפוליו שלהם, חלקם אחרי שהם כבר מסתובבים בשוק זמן מה ואינם מרוצים מהיענות המעסיקים. באים ושואלים – למה לא רוצים אותי, מה הבעיה איתי. בשבועיים האחרונים שלחתי 3 משובים כמעט זהים, שאומרים את הדבר הבא: זה סבבה, אני לא רואה שום בעיה שפוגעת בסיכויים שלך, אבל הפורטפוליו זהה לעוד מאות מועמדים שכולם בדיוק באותה סירה איתך. שם הסירה הוא כמובן "קשה לבנות פורטפוליו בלי ניסיון".

כל תיקי העבודות האלה מכילים שתי אפליקציות מובייל ואתר שיווקי של מרפאה וטרינרית (שם קוד לאתר גנרי, סליחה עם הוטרינרים ועם מאפייני האתרים למרפאותיהם). חלק לא מבוטל מהעבודות הן באמת מעולות, אבל בתור מגייס אין שום אפשרות להעדיף אחת על השניה כשהן באותה רמת איכות.

המשוב ממשיך ואומר – מה שחסר לך זה מערכת מורכבת. זה מה שבאמת חושף את יכולות הUX שלך, את היכולת להתמודד עם אתגרים מורכבים שקשה פשוט להעתיק אחד לאחד ממערכת קיימת ולצייר סקין יפה. עמוד אחד של מערכת מורכבת יכול לספק מבט יותר טוב לתהליכי המחשבה שלך מאשר עשרים אתרים של וטרינרים בתוספת שבע עשרה אפליקציות של בייביסיטרים.

כמובן שכדי להכניס מערכת מורכבת לפורטפוליו צריך קודם לאפיין אותה, וחזרנו לבעיית הניסיון – מערכות מורכבות זה משהו שדי קשה לאפיין סתם מהאוויר בלי שיש לך דרישות מגובשות.

ואז, אחרי ששלחתי את המשוב השלישי שיצא גנרי בדיוק כמו הפורטפוליו שהוליד אותו (גנרי אבל טוב, כן?), עלה לי רעיון, צעקתי אאוריקה, קפצתי מהאמבטיה ורצתי ערום ברחובות (אולי ראיתם בחדשות).

בעצם למה שלא נספק לכם דרישות למערכת מורכבת?

ובהרחבה, הרעיון הוא כזה:

  • אני מפרסם סט של דרישות למערכת מורכבת, נבנה אותה בהדרגה, מודול-מודול. יהיה מעניין 🙂.
  • זה לא כרוך בתשלום ואפילו לא ברישום חובה, כי אין לי לא רצון ולא סיבה לעסוק במעקב אחרי הדבר הזה. אולי יהיה רישום אופציונאלי.
  • בד"כ כשמציעים לעצב דברים לפורטפוליו, מתעוררת השאלה "איך אדע שאתה לא תשתמש בעבודה שלי באמת". לזה יש 3 תשובות. א' – כי אמרתי. ב' – כי המערכת לא תהיה בתחום שקשור אליי מקצועית בשום צורה. ג', ואולי הכי משכנע – כי אני לא מבקש לראות את התוצרים שלכם 🙂.
  • כמובן שמי שכן רוצה לשתף תוצרים בכל מקום שהוא – מוזמן. זה שלכם.
  • הדבר היחיד שאני כן אבקש הוא לא לנסות להציג את זה בפורטפוליו בתור פרויקט אמיתי ללקוח. כי זה לא פרויקט אמיתי, כי זה לא יפה, וכי זה ממש מסוכן – אנחנו ביצה קטנה, ומגייס שמזהה את זה בפורטפוליו ומבין שמשקרים לו – פוסל אתכם על הסף. וקחו בחשבון שהוא כנראה ייראה את זה אצל מספר מועמדים. לטובת הזיהוי הזה ואיזשהו יישור קו מינימלי כנראה שאבקש שתשמרו על שם המערכת (שאני עוד לא יודע מהו).

הרעיון קיבל אחלה רוח גבית בקהילה, ואכן פירסמתי את הדרישות למה שהפך לTangata – מערכת לניהול משאבי אנוש. אפילו ראיתי כבר כמה עבודות, זה נראה מבטיח.

פירסמתי גם באנגלית, אבל זה לא בדיוק עורר הדים. אנטישמים.

יוזמה שנייה – סקר תהליכי גיוס

אני מניח ששמתם לב לערב רב של מאמרים, הרצאות ופודקאסטים שעוסקים בנושא בניית הפורטפוליו, ובכללי סוגיית מעבר שלב המיון הראשון והזימון לראיון. מכל התכנים האלה עולות המלצות ברורות מאוד. אבל משום מה מצאתי את עצמי עובר על תיקי עבודות ראשוניים שנבנו לפי ההמלצות האלה, וממליץ לעשות הפוך. ומילא אני, אבל את הג'יוניורים עצמם זה שם במקום בעייתי כשהם לא יודעים למי כדאי להקשיב.

עם זאת, ישנה המלצה אחת גורפת ונכונה מאוד, שהיא קצת תיאורטית ולא מספיק מעשית. ההמלצה אומרת להתייחס לפורטפוליו בתור מוצר ולעשות עליו תהליך של אפיון UX, כלומר לדמיין את המגייסת – שהיא המשתמשת של הפורטפוליו – ולאפיין בצורה המיטבית עבור תהליך העבודה שלה.

בהמלצה הזו יש ניואנס אחד שנוטה ללכת לאיבוד – התהליך היואקסי לא אומר "לדמיין" את המשתמשים, הוא אומר לחקור אותם. שזו קצת בעיה עבור רוב האנשים שמחפשים דריסת רגל ראשונה בתחום. אפשר להגיע למגייס או שניים ולתחקר אותם קצת (קרי, סוג של מחקר איכותני), אבל קשה להגיע להרבה ולתקף את הממצאים הפרטניים האלה במחקר כמותני.

אז אמרתי שננסה להרים את הכפפה. ניסחתי סקר קצר שמיועד למנהלים ומנהלות בתחום הUX, שגייסו ג'יוניורים בשנים האחרונות. השתדלתי להתמקד רק בסוגיות המרכזיות שעולות בשלבי בניית הפורטפוליו. ואם תפיצו אותו מספיק, סוף סוף יהיה לנו גם איזשהו דאטה להתבסס עליו. ואז לא נצטרך לדמיין יותר.

זה לא אמור לקחת יותר מ-3 דקות. הסקר אנונימי.

המון תודה למשתתפי הפיילוט על הערותיהם מאירות העיניים, וספציפית על ההמלצה לוותר על השאלה "האם היה אכפת לך שישראלה ישראלי היא מעצבת UX נלהבת שרוצה להפוך את העולם למקום טוב יותר באמצעות חיבור של אמנות ומחקר משתמשים וחולמת בלילות על מיקרואינטראקציות?", ואפשרויות התשובה היו "לא" ו"ממש לא". הובא לידיעתי שיש בעולם אנשים פחות ציניקנים ממני 🙂.

הממצאים יתפרסמו כאן ובקבוצות המרכזיות בפייסבוק. אנא שתפו ותייגו אנשים רלוונטיים.

הסקר נמצא כאן, אז אם אתם מתאימים – אנא מלאוהו. ואם לא – אנא העבירו לאנשים מתאימים.

תודה!
ויטלי

 

אוקטובר 29, 2020 2 תגובות
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 6
  • 7
UXtasy
ויטלי מיז'יריצקי


מנהל, חוקר ומאפיין חוויית משתמש, עוסק בתחום משנת 2006 וכותב עליו מ-2007.

מרצה בקורס הUX של הטכניון בתל אביב. עונה בשמחה על שאלות לגבי הקורס ובכלל.

ממייסדי UXI -- חוויית משתמש ישראל.

מנטור UX ב-Google for Startups.

בעל תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית. לא עשה הסבת מקצוע.

יצירת קשר
עדכונים באימייל

uxtasy.com © כל הזכויות שמורות.
We WordPress
גלילה לראש העמוד