ממשקולוגיה

מכירים את הבחור השובה הזה?

שמו קים דוטקום (כן, כמו ב-kim.com) ובמקור הוא גרמני. למחייתו הוא נודד בעולם, מתיישב בארצות אקזוטיות למיניהן, מקים שם חברות טכנולוגיות מפוקפקות, מרוויח מהן הון עתק, ומדלג ללוקיישן חדש כשהרשויות מגלות עניין במעשיו באופן פעיל מדי. ע"פ התמונות נראה שמחייתו די מסודרת ושהוא השיג את כל שאיפותיו בחיים, מלבד מכנסיים שלא נרטבים במים:

הפרויקט הידוע ביותר שלו היה האתר megaupload, אחד האתרים הראשונים לשיתוף קבצים, ורשת אתרי השיתוף שנלוותה אליו תחת המותג mega, ביניהם מגהפיקס (אחסון תמונות), מגהלייב (אחסון וידאו), מגהבוקס (אחסון אודיו) ומגה בעיר (אחסון מוצרי צריכה. לא באמת).

–המשך קריאה–

אתמול עשיתי קצת ניקיון במחשב וכחלק מזה החלטתי להסיר את תוכנת Soluto. למי שלא מכיר, מדובר בחברה ישראלית שמייצרת את מה שהם קוראים לו anti-frustration software, ושחוויית המשתמש שעיצבו הכתה הרבה גלים כשהם השיקו לראשונה.

הדרך שלהם להלחם בתסכול היא לייעל את ביצועי המחשב ע"י זיהוי תוכנות מיותרות שמאטות, תוקעות או מקריסות אותו. לאחר שהתוכנות זוהו הם מסדרים לך אותן ברשימה שנראית בערך ככה (זה מה שהיה בגרסה הדסקטופית – בגרסה הוובית החדשה זה נראה קצת אחרת):

ומשם אתה בוחר את התוכנות שאתה רוצה להוריד מתהליך אתחול המחשב (או בכלל), והם מורידים לך אותן. זה בגדול.

–המשך קריאה–

זה הממשק של רדיו אונלייני שנתקלתי בו לפני כמה ימים. יש שם כעשרת אלפים תחנות ממדינות שונות, ואתה יכול לחפש לפי מדינה ולפי סגנון המוסיקה. כשבאמת ניסיתי להגדיר מדינה, הצלחתי. וכשניסיתי להגדיר סגנון כצעד הבא, גם אז הצלחתי. וכשראיתי תחנות שלא מתאימות למדינה שביקשתי, הבנתי שזה לא היה הצעד הבא, זה היה צעד אחורה. מסתבר שתפריט הסגנון אינו מתחשב בתפריט המדינה, אלא דורס אותו – אפשר לחפש או לפי מדינה, או לפי סגנון המוסיקה. כשיש לך מבחר של עשרת אלפים תחנות זה נראה לא מאוד נוח והיית רוצה מנגנוני סינון יעילים יותר, אבל ניחא, אולי יש להם שם מגבלות טכניות שאני לא יודע עליהן. מה שאני כן יודע זה שיש לא מעט דרכים שבהן ניתן היה לשקף את זה בממשק, כשאחת הפשוטות ביותר היא זו:

עכשיו, כשיצאתי ידי חובה, אפשר לעבור לחלק ה(פחות) מעניין (הקף בעיגול). קרי, למה בכלל חיפשתי רדיו אונלייני.

–המשך קריאה–

יש לי את הגלקסי S2 שלי קצת פחות משנה. ויש לו שעון מעורר. אני לא פותח את השעון הרבה – לרוב הוא פועל ע"פ אותה תוכנית, ואין לי צורך לשנות אותה. אבל מדי פעם אני כן נכנס ומשנה משהו באופן חד-פעמי. נגיד שזה קורה פעם בשבועיים. ביום שלמחרת אני צריך להיכנס שוב ולהחזיר אותו לתוכנית השבועית, אז כל שינוי כזה פירושו שתי כניסות לאפליקציה. אז אפשר להגיד שאני משתמש בה בממוצע פעם בשבוע למשך כמעט שנה. אני תמיד עושה את אותה הפעולה – הגדרת היום והשעה. ואני תמיד עושה אותה לא נכון. לא חושב שהייתה פעם אחת שהצלחתי לעשות את זה מהפעם הראשונה. הגדרת השעה היא בסדר גמור, הבעיה היא עם הגדרת הימים.

זה מסך הגדרת ימי פעילות השעון המעורר. נסו להבין באיזה ימים השעון מתוכנן לפעול כרגע.

–המשך קריאה–

דונלד הנרי ראמספלד, שר ההגנה לשעבר של ארה"ב, אמר במשפט מפורסם:

There are known knowns; there are things we know we know.
We also know there are known unknowns; that is to say we know there are some things we do not know.
But there are also unknown unknowns – there are things we do not know we don't know.

אחד מאותם דברים שאדון ראמספלד כנראה לא ידע, וכנראה גם לא ידע שהוא לא יודע אותם (unknown unknowns) הוא שהמשפט הזה מאוד נכון לגבי הצגת תוצאות חיפוש למשתמשים.

–המשך קריאה–

אנשים עושים הרבה טעויות. אין מה לעשות עם זה. ליתר דיוק, אפשר לתת להם שוקים חשמליים, אבל זה פאסה. לכן חלק גדול מהעבודה של אנשי ממשק היא להתמודד עם הטעויות העתידיות של המשתמשים שלהם. זה חשוב. ולהתמודדות שלנו עם טעויות המשתמשים יש שני היבטים – מניעת טעויות והתאוששות מטעויות. הראשון אומר שעד כמה שאפשר, צריך להשתדל למנוע מהמשתמש לבצע את הטעות, והשני אומר שאם הוא כבר ביצע אותה, אז צריך שהיא לא תעלה לו יותר מדי ביוקר ושיוכל לתקן אותה בקלות.

לדוגמא, ניקח טופס הרשמה לשירות כלשהו. נגיד שהטופס מכיל עשרה שדות, ובסוף יש כפתור "שלח". אני יכול לתת למשתמש להזין את כל השדות, להגיש את הטופס, ואח"כ לבדוק האם השדות עומדים בכללי התקינות שהגדרתי (למשל, ששדה כתובת האימייל אינו מכיל רווחים וכן מכיל את התו @). אם כל השדות בסדר, אני ממשיך, ואם אחד מהם לא בסדר, אני צועק קצת על המשתמש עם הודעת שגיאה, ומחזיר אותו למלא את הטופס מחדש, כשכל השדות ריקים. כאן לא מנעתי טעויות, וגם לא ממש נתתי לו דרך התאוששות טובה.

–המשך קריאה–

יש ביפו מקום מאוד מעניין שנקרא "בלאק אאוט". זוהי מסעדה שמאפשרת לסועדים להתנסות בחוויותיהם של העיוורים, כי במסעדה שורר חושך מוחלט, ובצוות המלצרים כולם עיוורים או כבדי ראיה. כדי להגיע לבלאק אוט מגיעים לכיכר השעון מכיוון ת"א, לוקחים ימינה, יורדים לכיוון הים, ואז עולים קצת עד למרכז "נא לגעת" שמפעיל את המסעדה. לחילופין, אפשר להמשיך ישר בכיכר, ואז לבוא מהצד.

למרכז "נא לגעת" יש אתר, ובו עמוד המוקדש למסעדת בלק אאוט. הנה, כך נראה תפריט האתר:

–המשך קריאה–