"מה זה עברית"? השאלה הזאת מופיעה בעמוד "מה זה קורא אלקטרוני" של הקורא העברי הדיגיטלי שלוש פעמים בניסוחים טיפה שונים. בנוסף, רשום שם "עברית, חוויית קריאה חדשה" ו-"לרכישת עברית לחץ כאן". זה נשמע כמו רעיון מצוין, ספציפית עבור העברית זה קצת מאוחר מדי בשבילי, אבל ברגע שיתחילו למכור שם ספרדית או סינית – אני קונה! ועכשיו סוף סוף אני יודע מדוע קוראים לזה "רכישת שפה".

מצד אחד, אני לא קופירייטר. עדיין מאותו הצד, אני טרף קל למשחקי לשון, אפילו כשהם לא מי יודע מה מתוחכמים (לעזאזל, אשכרה קראתי לבלוג שלי יואקסטזי…). ולכן מי אני שאבקר את בחירת השם של המכשיר? אז לא אתיימר לקבוע שהשם גרוע מבחינת מיצוב ומיתוג, ואביע רק את דעתי הצנועה שזה שייך לסוג הדברים שאמורים להשאר על רצפת חדר העריכה – זה רעיון חמוד, כיף להשתעשע איתו, אבל כולם מבינים שאי אפשר לקחת אותו ברצינות. ככה נראה לי.

אני כן מבין קצת בקידום אתרים, ברמה די בסיסית. הרמה הזאת מספקת לי כדי להבין שני דברים:

א' – אין קורא דיגיטלי עברי נוסף, זה היחיד שיש. לכן על פניו נראה שעבודת ה-SEO על האתר הזה צריכה להיות הדבר הכי פשוט בעולם, שכל ילד יכול לעשות. אבל מישהו בהנהלה לא רצה להקל את החיים על צוות האתר, ולכן במקום לבחור שם מקורי שיוביל אך ורק לאתר שלהם, הם הלכו על עברית. חמישים ושבע מיליון תוצאות בגוגל. בהצלחה עם זה. אני ממליץ שלגרסה הבאה יקראו "כסף" (שבע מאות שבעים ושבע מיליון).

ב' – הסעיף הזה הולך להוות אילוסטרציה למושג "המסמר האחרון בארון הקבורה". הרי האנשים שם מבינים שהם לא יכולים פשוט לרשום בכל מקום "עברית", כי זה נשמע עוד יותר גרוע ממה שזה באמת (אם כי לא בהרבה). אז על מנת ליצור הבחנה טובה יותר בין המילה האמיתית למותג המגניב הם נאלצים להשתמש בתמונות במקום בטקסט. ואמנם תמונה שווה אלף מילים, אבל העכבישים של מנועי החיפוש אינם רואים תמונות, הם רואים רק טקסט. אז אפילו את המילה "עברית", את שם המוצר עצמו, העכבישים כמעט ולא יפגשו באתר. רק במקומות שבהם קשה להכניס תמונה, כמו בתפריט. שימו לב לאלגנטיות שבה האתר יורה לעצמו בשתי הרגליים – המיתוג וה-SEO: התמונה ממש גרועה לקידום אתרים, והטקסט ממש גרוע למיתוג. אה, והוא גם לא ממש טוב לקידום אתרים :).

ובנושא אחר לגמרי: בפעם האחרונה ששאלתי כאן שאלה, קיבלתי תשובה במהירות מפתיעה, אז אנסה לשאול עוד משהו. אולי מישהו יודע מה תפקידו של הכפתור המסומן? התמונה היא של נגן המדיה באתר של מאקו.

הכפתור נלחץ אבל אין לו כל השפעה נראית לעין. חשבתי שזה בגלל הפיירפוקס, אבל באקספלורר כל שורת הפקדים הזו פשוט אינה מופיעה, ובכרום היא מופיעה ללא הכפתור המסתורי.  יש למישהו מושג מה זה אמור לעשות?

לפני כמה חודשים נסעתי ברכבת והבחנתי בבחורה שהקלידה הודעת SMS על מסך המגע של הנייד שלה. אך מה שייחד אותה בין מאות הבחורות האחרות שמקלידות הודעות SMS על מסכי המגע של הניידים שלהן הוא שהיא השתמש במקלדת הטלפונית הישנה, רק שזו הייתה מוצגת על מסך מגע. במילים אחרות, זה נראה בערך כך, חוץ מזה שזה לא היה אייפון:

אני הגבתי בהלם קל. מדוע היא לא משתמשת במקלדת המלאה? מדוע בכלל יש אפשרות להקליד SMS על הדבר הזה? כנראה שלא צריך להוריד את האותיות לחלוטין, כדי שנוכל להמשיך להקליד מספרי טלפון בסגנון של מילה-1-800-800. אבל אם כך, אין סיבה לכלול בה אותיות עבריות, ונראה גם שאין סיבה להציג את כל המקלדת הזו מחוץ לאפליקציית החייגן. המקלדת שמוצגת בהקשר של הקלדת טקסט צריכה להיות מקלדת QWERTY מלאה רגילה.

אבל מצד שני, אצבעותיה של הבחורה ברכבת נעו במהירות שבד”כ מלווה בקריירת פסנתרות מפוארת, ואני נזכרתי במאמצים שהשקעתי בזמנו כדי לדכא את רפלקסי ההקלדה הטלפונית הקלאסית, אותם פיתחתי וטיפחתי במשך עשור, ולהתחיל להקליד במהירות סבירה במקלדת ה-QWERTY המוקטנת הפיזית של הפאלם פרה:

וכאן נשאלת השאלה: האם, בתור ממשקולוגים, אנחנו צריכים לאפשר למשתמש לדבוק בתהליכי עבודה מיושנים ולא אופטימליים, אבל כאלו שהוא מיומן בהם (קרי, לתת לבחורה להקליד SMS-ים במקלדת הטלפונית הקלאסית), או להכריח אותו לבצע את המעבר הכואב והמתסכל לתהליכי עבודה חדשים (קרי, מקלדת מלאה), מתוך ידיעה שבטווח הקצר התהליך החדש יפגע ביעילות עבודתו באופן קיצוני, ומתוך תקווה שבטווח הרחוק היעילות תעלה. אם נשאיר את הבחירה בידי המשתמש, אז כנראה שרק המשתמשים בעלי המודעות הטכנולוגית הגבוהה, ו/או בעלי נטיות מאזוכיסטיות, יבחרו באפשרות השנייה.

למזלנו, לשאלה זו קיימת התשובה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים: “זה תלוי”. תלוי במשתמש, בעקומת הלמידה הצפויה, בתוספת היעילות הצפויה, במחיר הטעות, במצב רוחו של מקבל ההחלטות בבוקר של הדיון וכד’. אפיינתי בעבר מערכת שבה לא יכולנו לנצל את היכולות הטכנולוגיות המודרניות בגלל תהליכי עבודה שעוצבו ע”י שימוש רב-שנים במערכות קודמות ומיושנות. אין הרבה מה לעשות עם זה. למעשה, כולנו משתמשים במערכות כאלה מדי יום. דוגמא קלאסית היא מקלדת QWERTY עצמה, שסידור המקשים בה נובע ממגבלות טכניות של מכונות הכתיבה הישנות, ואינו אופטימאלי מבחינת יעילות ההקלדה. סידור טוב יותר קיים במקלדת Dvorak, שיש לה קהילת חסידים מצומצמת ברחבי העולם. מי שרוצה לדעת עוד על סיפור המקלדת, מוזמן לקרוא את הדיון שהיה לנו בנושא אצל ברק דנין לפני כשבועיים (בתגובות), וההשוואה בין שתי המקלדות מפורטת בוויקי.

את הדיון בשאלה הזו עשו לפני כמה שנים גם במיקרוסופט, והוא ליווה את הפיתוח של האופיס 2007, שבמסגרתו הכריחו את המשתמשים לשכוח את התפעול המוכר ולעבור לממשק מבוסס ribbon. המחקרים של מיקרוסופט הראו שממשק הריבון יעיל יותר מהממשק מבוסס התפריטים, והמודל הישן נזנח ברובו (אמנם אוטלוק 2007 עדיין משתמש בממשק התפריטים במסך הראשי, אבל אוטלוק 2010 כבר לא). מי שרוצה לקרוא על השיקולים שעמדו מאחורי התהליך, יכול לקרוא על כך בסדרת פוסטים בבלוג של ג’נסן האריס, ראש צוות ה-UX באופיס 2007.

יחד עם זאת, אפשר להגיד שבמידה מסוימת מיקרוסופט כן השאירו את הבחירה בידי המשתמש, כי רבים עדיין משתמשים באופיס 2003, ולמיטב ידיעתי מיקרוסופט לא ביצעה מהלכים אגרסיביים כלשהם שנועדו לדחוק את האופיס הישן החוצה, כפי שהם עשו למשל עם ה-XP.

עד כאן פילוסופיה ממשקולוגית. והנה שני סרטונים בנושאים קשורים:

בנושא מערכות שיובאו מהעולם הפיזי אל העולם הוירטואלי:

בנושא הרכבת. הסרטון הזה מוצג בגאווה באתר רכבת ישראל, ומתאר את בניית המעבר התת-קרקעי בבאר יעקב.

הסרטון יפה, אבל שמישהו יסביר לי מה משמעות המילים “ק”מ 115.47″ בהתחלה. באמת, מה זה המספר הזה? מן הסתם שזה לא אורך המעבר התת-קרקעי. האם זה המרחק מאיזושהי נקודה מסתורית? אולי מהכותל? מדדתי ולא.  זה בערך המרחק מעכו בצפון או משדה בוקר בדרום (או פרברי עמאן במזרח). ואולי בכלל משהו השתבש בתצוגת העברית בתוכנה בה יצרו את הסרטון, וק”מ היה אמור להיות מ”ק, כלומר מטרים קבועים (שהם למעשה מקובעים, יענו קוּבּ) וזה נפחו של המעבר התת-קרקעי? לפי המידות שמובאות באתר, זה גם לא מסתדר.  למישהו יש מושג?

כפי שכבר אוזכר כאן, לפעמים אני מגיע למקומות עם מבחר גדול של בירה. בד"כ אני יוצא משם עם תובנות שקשורות לעולם חוויית המשתמש, ומשום מה כככל ששתיתי יותר בירה, כך יש יותר תובנות. זה מעורר חששות מסוימים באשר לאיכות של אותן תובנות, אבל ניחא.

בכל אופן, שמתי לב לבעיה מעניינת. במקומות מהסוג הזה לרוב יש הרבה סוגי בירה, והלקוחות מתקשים לבחור מראש, לכן הם מבקשים טעימות. המלצר מביא כמה כוסות עם סוגי בירה שונים. כשמדובר במותגים ידועים ובמקום שמכבד את עצמו, הבירה תגיע בכוסות ממותגות, ואז אין בעיה לזכור מה זה מה.

הבעיה מתעוררת כשמביאים כמה סוגים בבת אחת, וכשלא ניתן להבחין ביניהם באמצעות הכוסות – בין אם מדובר בסוגי בירה שונים של אותו יצרן, או שפשוט אין במקום את הכוסות המתאימות. בנוסף, די מקובל למזוג את הטעימות לכוסות שוט קטנות וזהות.

ואז באמת יש בעיה – אם יש כמה אנשים בשולחן וכמה כוסיות זהות של בירות שונות וכולם טועמים מהכל – איך מבחינים ביניהן וזוכרים בסופו של דבר מה זה מה?

כשהסוגים מאוד שונים, ניתן להבחין ביניהם יחסית בקלות ע"פ הצבע (למרות שבפאב אפלולי גם זה לא תמיד אפשרי, ובכל מקרה צריך כבר סוג של מומחיות בשביל לעשות את זה – בד"כ פשוט שואלים את המלצר – כל זה בהנחה שבכלל נשאר משהו בכוס).

במבשלת הבירה Jem's beer factory פתרו את הבעיה באלגנטיות מרשימה.
השאלה היא כיצד?
רמז – התשובה מצויה באתר שלהם, ובהחלט ניתן לזהות אותה ע"י ניתוח נכון של התרחיש.

אגב, המקום מומלץ בחום. האווירה מצוינת, הבירות מצוינות, ובחצר חונה ואן פולקסוואגן מגניב כזה משנות השבעים, ומשום מה יש גם מגרש כדורסל פעיל.

הנה מצאתי אייטם עליהם מערוץ שתיים:
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=YzkUp82k3gI]

בכל תהליך של בניית אתר במוקדם או במאוחר עולה הנושא של עיוורון באנרים (banner blindness). זוהי תופעה ידועה שאומרת שהגולשים למדו להתעלם מהבאנרים היפים שאנחנו שמים להם באתר, ולכן אתרים נחמדים כמו ynet אוהבים לשים באנרים שעושים קולות, קופצים, מסתירים לנו את הכתבה, וגורמים לנו לחפש את הכפתור "סגור" (אגב, למצוא את וולדו זה כלום לעומת להצליח להבין לאן המעצב הצליח לדחוף את האיקס הקטן של הסגירה הפעם). ומה שעושים אנשים יותר רציניים זה להתקין אחד ממגוון של תוספים לדפדפן שמנסים למנוע את הצגת הבאנר. אז הבאנרים הופכים למתוחכמים יותר, ואז התוספים הופכים למתוחכמים יותר, וזה בעצם אחד ממרוצי החימוש המעיקים יותר שיש ברשת (עוד אחד זה מלחמת ה-CAPTCHAs שכתבתי עליה בעבר).  אגב, נקודה מעניינת בהקשר הזה זה הטענות שחסימת באנרים היא לא מוסרית, לא אתית, ובעצם משמעותה גניבה מאחר ואנחנו לא מוכנים לשלם (בהקצאת קשב) על המוצר שאנחנו מקבלים (תוכן האתר).

איפה היינו? אה, כן. אז עיוורון באנרים אומר שהאנשים יודעים להתעלם מבאנרים סטטיים וקונבנציונאליים. התופעה מגובה באינסוף מחקרים, שרובם נעשו בטכנולוגיית eye-tracking. נילסן כתב על זה ונורמן כתב על זה, ובאופן כללי זוהי תופעה ידועה למדי.  מה שאני לא מבין זה מדוע הבאנרים עובדים בכל זאת?

הרי בשונה מדרכי פרסום אחרות, כמו פרסום חוצות או באמצעי התקשורת, קל מאוד לבדוק את יעילותו של הבאנר ישירות, בצורה  חסרת "רעשים" והשפעות חיצוניות – הבאנר עצמו מהווה את דרך ההתקשרות של הגולש עם מזמין הבאנר, וכל קליק שלו נספר. כמובן שיש אפקטים נוספים, כמו הגברת מודעות למותג, שלא יכולה להימדד בקליקים, אבל זה לא קשור לעניין כרגע. מזמין הבאנר יכול למדוד את האפקט שלו באופן מיידי, ולראות שכל עוד הבאנר מוצג ברשת, יש לו מבקרים שמגיעים דרכו, וברגע שהבאנר ירד, הוא לקח איתו את המבקרים. ועל אף כל המחקרים, הבאנר הסטטי מצליח להביא רווחים נאים ולהצדיק את עצמו לאורך זמן.

אבל בואו נעזוב אפילו את הבאנר הסטטי. עיוורון באנרים פועל בצורה די הגיונית – אנחנו כן נשים לב לבאנר שצועק וקופץ ומסתיר לנו את התוכן, נקצה פחות קשב לבאנר סטטי צבעוני שיושב במקום בולט, ועוד פחות מזה לבאנר סטטי טקסטואלי קטן בשחור-לבן שיושב בצד המסך, הרחק מהתוכן. ואפילו הבאנרים האלה (שלא נקראים בכלל באנרים, למרות שאין הבדל מהותי במקרה שלנו) הצליחו להביא די הרבה כסף לחברה שידעה לשים אותם בהקשר הנכון, וידועה בשם גוגל. תחשבו על זה – האם גוגל הייתה יכולה להרוויח גאזיליון דולר מפרסומות טקסטואליות מסקנות, אילו עיוורון הבאנרים היה עובד?

אני בהחלט מאמין במחקרים.  אני מאמין שאם מחקר מעקב עיניים הראה שרוב המשתמשים אינם מסתכלים על הבאנר, הם באמת לא מסתכלים עליו.
אני גם מאמין במבחן התוצאה – אם המוני מפרסמים מוכנים להוציא סכומים מאוד לא סמליים על הבאנרים, כנראה שיש להם סיבה אמיתית לעשות זאת. אני לא מאמין שהם עושים את זה מכוח ההרגל או מנאיביות – לא בתחום דינמי ומדיד כמו פרסום ברשת.
ואולי אנחנו פשוט לא יודעים להשתמש נכונה במחקרים שיוצאים מהאקדמיה? אולי כיוון המבט אינו מנבא מספיק טוב את התנהגות המשתמש? אם כן, אז לא יזיק שאנשים שמשתמשים במחקרי מעקב עיניים יידעו על זה.?

אז איך מיישבים את זה? או שאני טועה ואין כאן סתירה? מה דעתכם?