"פינגבאק" מתרחש כשפוסט מסוים מוזכר בפוסט אחר. הפוסט הנוכחי הולך ליצור כמה פינגבאקים שירפרפו על שנת 2010 של UXtasy.
meta
ג'ימייל אחד, בלי הכוסברה
ביום שבו הושק ג'ימייל, בשנת 2004, הוא עמד על שלוש רגליים: הנפח העצום יחסית לאותה תקופה (ג'יגה בעוד ששירותים מתחרים היו מציעים מאה ומאתיים מגה), גישת ה"חיפוש במקום מיון", והממשק, "המהפכני" לטענתם, של קיבוץ הודעות ע"פ שיחות.
מאז יצא לי לפגוש הרבה אנשים שממש שנאו את הממשק, ולמיטב זכרוני בן אדם אחד בדיוק אמר לי שהוא מת עליו. זה נושא שחזר על עצמו בהרבה דיונים בחיים וברשת, ובכל סקר בסגנון "תציינו בעיית שימושיות אחת שמפריעה לכם" היית יכול לבנות על קבוצה מכובדת של שונאי הסיפור הזה.
אני אישית מעולם לא הצלחתי להתחבר לזה, וזו אחת הסיבות לכך שאני ממעט להשתמש בממשק הוובי שלהם. אבל אני באופן כללי מעדיף תוכנות אימייל על ממשקים מבוססי רשת.
היום בבלוג של גוגל התפרסמה הבשורה שמעתה ניתן יהיה לכבות את זה ולעבור לתצוגה רגילה (ברוך שהחיינו). אוקיי, זו לא הפעם הראשונה שגוגל מקבלת את ביקורת המשתמשים ומבצעת שינויים – זה בדיוק מה שקרה עם השקת google buzz והגדרות הפרטיות הבעייתיות שלו. אבל אני לא זוכר מקרים שבהם גוגל עשתה את זה בפּנים כל כך חמוצות. הגישה הזו די חדשה לי במדיניות יחסי הציבור שלהם.
תשוו בין הפוסט שקישרתי מעלה לבין הפוסט הבא, שמדבר על השינויים שהולכים להתבצע בגוגל באז בעקבות ביקורת חריפה של הגולשים. בקיצור נמרץ, הפוסט על הבאזז אומר "היו לכם טענות כלפי השירות – שמענו והטמענו". הוא מתחיל במשפט "We've heard your feedback loud and clear", ומסתיים ב-"We quickly realized that we didn't get everything quite right. We're very sorry for the concern we've caused and have been working hard ever since to improve things based on your feedback. We'll continue to do so."
ואני לא יודע אם זה קשור לוויתור על אחת משלוש תכונות הדגל המקוריות של השירות, או להעדפותיו האישיות של הכותב, אבל הפוסט החדש מלא במרירות די עלובה. ניסיתי להוציא כמה משפטים מייצגים, אבל הסתבר שיותר קל פשוט לתרגם את שלוש הפסקאות הקצרות. וגם למדתי מילה חדשה באנגלית.
הצורה שבה ג'ימייל מארגנת את הדוא"ל לשיחות היא כמו כוסברה. או שאתה אוהב אותה – וכמוני, נהנה מטעם פירות ההדר ועשבי התיבול שהוא מעניק לכל דבר מסלסה ועד קארי – או שאתה שונא אותה. ואלה מכם ששונאים אותה, שונאים אותה מספיק כדי להשיק אתרים כמו nocilantro.com ו-ihatecilantro.com (קהילת שונאי כוסברה), שבה אתם יכולים לשנוא אותה ביחד.
אבל החיבה שלי לכוסברה מחווירה בהשוואה לאהבה שלי לתצוגת השיחות של ג'ימייל, או לשרשור הודעות. כבר שנים שלא נאלצתי לדדות דרך הודעות רבות כדי לעקוב אחר שיחה. אני כבר לא זוכר שרשורים של מאה הודעות שממלאים את העמוד הראשון של תיבת ההודעות הנכנסות. קיבוץ כל התגובות להודעה המקורית (והתגובות אליהן) יחד עם ההודעה עצמה מקל כל-כך על התקשורת.
מסתבר שלא כולם מרגישים כמוני. ובדיוק כפי שמיעוט קולני התאחד יחדיו כדי להכריז על תיעובם לאחד מעשבי התיבול הטעימים ביותר שקיימים בטבע, כמה מכם הביעו בקולניות רבה את חוסר החיבה שלכם כלפי שרשור הודעות. אז בדיוק כפי שאתם יכולים להזמין את הטאקו שלכם ללא כוסברה, מעכשיו את יכולים לקבל את הג'ימייל ללא תצוגת שיחות. לכו לעמוד ההגדרות הראשי, חפשו את החלק "תצוגת שיחות", בחרו באפשרות לכבותו אותו, ושמרו. אם תתחרטו, תמיד אפשר לחזור.
ואם יורשה לי מה שנקרא "תקציר מנהלים", לפי פסקאות:
1. קיימים בעולם דברים נפלאים וקיימים גם טיפשים ששונאים אותם.
2. שרשור ההודעות הוא דבר נפלא.
3. אתם הטיפשים ששונאים אותו. קחו לכם את כפתור הכיבוי ותחַנקו.
בין השורות אפשר לראות בקלות שבמקור הפוסט הכיל גם פסקה על הבוס המרושע שמכריח את הכותב לפתח את אופציית הכיבוי, אבל היא ירדה מטעמי ביטחון תעסוקתי.
נכון, מי שכתב את זה הוא בן אדם פרטי. אבל הוא כותב את זה בבלוג הרשמי של גוגל, וזה אומר שהוא מייצג את החברה. חברה, שהסלוגן שלה, אגב, הוא "don't be evil". ונכון, הסלוגן הוא ממש לא "don't be condescending", אבל אני משום מה חשבתי שזה משתמע. בבלוג הפרטי שלו הוא יכול לכתוב מה שבא לו. למעשה, זאת הייתה אחת הסיבות לפתיחת הבלוג הנוכחי שלי, למרות שכתבתי באותה תקופה גם בבלוג של UI – לפעמים אני כותב כאן דברים שלא הייתי מרגיש בנוח לפרסם שם, מסיבה כזו או אחרת, והיום אני לא אפרסם דברים כאלה בבלוג של נטקראפט. בקיצור, יש לי הרגשה שהפוסט הזה שלהם הולך לעשות קצת רעש, ללא שום קשר לג'ימייל.
וגילוי נאות: אני לא סובל כוסברה.
החיפוש הוכתר בהצלחה
בפברואר פתחתי כאן קטגוריה לקישורים ושטויות, והתחלתי לחפש שם עבורה. השם המקורי היה lynx, וכפי שחבריי השמחים לאיד מיהרו להודיע לי, דווקא מקורי הוא לא היה. יש דפדפן טקסטואלי שנושא בשם הזה.
אני לא אטען שלא ישנתי לילות בגלל זה, אבל כן הייתי רוצה למצוא שם מוצלח יותר. ובכן, השבוע, בדיון בנושא מאוד דומה, עליתי על השם קישור דה-ז'ור, יענו de jour. התגובה שהתקבלה הייתה "מעולה אבל מתחכם מדי". ובכן, זה באופן כללי תיאור מאוד קולע לבלוג שלי (להוציא את המילה הראשונה), אז החלטתי להפסיק את החיפושים ושיניתי את שם הקטגוריה.
קישור דה-ז'ור:
קלאודיו, קולגה שלי משכבר הימים שעובד היום כיועץ UX בשיקגו, השתתף לאחרונה בקורס של אדוורד טאפטי, שעליו כטאפטי בשבוע שעבר. הגורו פתח את הקורס עם הויזואליזציה המדהימה הזאת, שמאפשרת לך לראות גם "את העבר והעתיד" של המוסיקה שמתנגנת. מצאתי עוד כמה דוגמאות ביוטיוב, וכשהמנגינה פחות מוכרת, האפקט כמובן הרבה פחות חזק, אבל זה עדיין יפה. תהנו.
in other news, בבלוג של נטקראפט סקרתי את Windows Phone 7 Series .
אני קרם דה לה UX.
שתי הודעות מערכת:
1. מעכשיו אני מוביל דעות, קובע אג'נדות ובאופן כללי אחד מגדולי הדור. כלומר, הצטרפתי לקרמדלה. אם יש לכם דעה שאתם רוצים שאוביל, have your people talk to my people.
2. אני רוצה להשתתף בתחרות הפוסטרים של UXI. יש לי רעיון וכהרגלי אני מאוד מתלהב ממנו. מה שחסר לי זה מעצב/ת או כל יכולת עיצובית משל עצמי. אם יש ביניכם מעצבים שמעוניינים להשלים את החסר, אנא דברו איתי: [email protected]. על תנאי התחרות ועל התמורה ניתן לקרוא בקישור למעלה.
וכדי שלא תגידו שאני לא מבדר אתכם, תראו את זה:
האם משהו נראה לכם מוזר? שם באזור סימן האחוז? האם יש סיבה לכך שהלוכסן של הסימן מתחבר לעיגול העליון, אבל לא לתחתון? האם זה קשור לספרה 7? או לעובדה ש-37 הוא קצת יותר גדול מ-35, שלא נדבר על 57? זהו באנר מושלם לניסוי קטן, שבו חושפים את הבאנר למשתמש לחלקיק שניה ואז שואלים מה המספר שהוצג. כי הרושם הראשוני קובע המון. אני לא יודע אם הרושם הזה מחזיק מעמד מספיק זמן בשביל לתרום ל-conversion (להפוך את המבקר למשתמש רשום – לגרום לו לפתוח חשבון), אבל הוא בטוח עוזר להשאיר את המשתמש באתר לעוד כמה רגעים, במקום לדלג לאתר הבא.
תודה רבה לאמיתי שהראה לי את זה.
נתבאג
השבוע, באדיבות אייפייליוקול (הר הגעש בעל השם הלא יוזבילי), נאלצתי לבקר באתר נתב"ג, שזו תמיד חוויה די מפוקפקת. קודם כל, כן חייבים להודות שהאתר מושקע. רואים שהוא מושקע. אחד הדברים שתמיד אהבתי בו זה ההודעה על זה שהוא לא תומך בדפדפנים אחרים מלבד אקספלורר. אני אומר את זה ללא טיפה של ציניות -– אם כבר החלטתם לעשות אתר מוגבל, כנראה עקב סיבות של עלות וזמן פיתוח, אז מן הראוי לחסוך מהמשתמשים את החוויה המעיקה של השימוש בדפדפנים לא נתמכים, ולהגיד להם את זה על ההתחלה. בצורה כזו המשתמש לא יצטרך לקלל ולהיאבק באתר, ויסתפק רק בלקלל (וגם זה רק האידיאולוגיים שביננו). אין הרבה אתרים שיש להם את האומץ לחסום לחלוטין את הגישה לדפדפנים לא נתמכים, הרוב אומרים שהמשתמש יסתדר, ואולי הוא בכלל לא ישים לב. ייתכן שהאומץ נובע מן העובדה שהאתר הוא למעשה מונופול ואין דרך נוחה אחרת להשיג את המידע, וייתכן גם שההחלטה לחסום נובעת ממחיר הטעות – האתר מספק מידע בעל חשיבות רבה, ואם משהו יתפקשש בגלל חוסר תאימות דפדפנים, זה לא ייגמר טוב, וראשים יעופו. נו טוב, שום ראשים לא יעופו, אבל יפרסמו כתבה ב-ynet ושם בתגובות ירשמו "אקספלורר שולטטתת!!11" ואף אחד לא רוצה לראות את זה.
אבל כמו שבטח ניחשתם, לא פתחתי את הנושא על מנת להלל את אתר נתב"ג, ובמיוחד לא על זה שאינו תומך בפיירפוקס.
הבעיה הראשונה צצה בכל פעם שאני צריך להגיע אל האתר של נתב"ג. העניין הוא שאני אוהב לנחש כתובות. יש לי מין קטע כזה, שאני מאמין שכתובות של אתרים חשובים צריכות להיות הגיוניות או לפחות זכירות. פעם, בבלוג אחר, שאלתי: מה מפריע לאנשי נתב"ג לרכוש את אחד הדומיינים הבאים: www.bengurion.com, www.bengurionairport.com, www.bengurionairport.co.il? כנראה שלא הרבה, כי שלושת האתרים פנויים לרכישה מידי מתנחלים וירטואליים (או שיש תרגום עברי ל-cybersquatters ללא קונוטציות פוליטיות?). ורוב הסיכויים שנתב"ג יכול להרשות את זה לעצמו. מכאן אני נאלץ להסיק, שלדעתם הכתובת http://www.iaa.gov.il/Rashat/en-US/Airports/BenGurion/ היא הרבה יותר מובנת, זכירה ואינטואיטיבית מאשר הכתובות שציינתי.
מישהו בתגובות הסביר לי שניתן להגיע אל האתר בכתובת ben-gurion-airport.co.il, מה שהעלה אצלי שאלה אחרת – איך אני אמור לדעת את זה? לא הצלחתי להקליד בגוגל חיפוש שייתן לי את הכתובת הזו, וגם לא באתר עצמו. כנראה שזו כתובת חד-כיוונית – אתה יכול להקליד אותה, אבל לא למצוא אותה.
בכל אופן, הפעם הייתי צריך את לוח הטיסות המתוכנן. הטופס נראה כך, והשדה המעניין בו הוא "חברת תעופה".
השדה אינו עריך ישירות, כלומר אי אפשר להקליד בו. חייבים ללחוץ על הכפתור הזה בעל עיצוב הרטרו בסגנון "אמצע שנות התשעים". למה? לא קשה לעשות מנגנון של השלמה אוטומטית, שיתמוך בעברית ובאנגלית, כפי שנראה בהמשך. לחיצה על הכפתור פותחת את הדיאלוג הבא:
למעלה יש את תיבת הבחירה, ולמטה את תיבת הפריטים הבחורים. הטופס גם טורח לציין שאפשר לבחור עד 3 חברות תעופה. כיצד בוחרים יותר מאחת? אם סתם נלחץ על שני פריטים אחד אחרי השני, כפי שיעשה בהיעדר הנחיות אחרות המשתמש הממוצע (שאלתי אותו, יש לי את המספר), הפריט השני פשוט יחליף את הראשון. אמנם בסופו של דבר זה מתבצע בתפעול החלונאי הסטנדרטי של לחיצה על ctrl, אך הטופס אינו מכיל כל הסבר על זה, והמשתמש צריך לנחש את זה בעצמו. לא הייתי אומר שזה ניחוש פשוט. מאוד הייתי רוצה לפתוח את לוג האתר ולראות את אחוז המשתמשים שמצליחים לעשות את זה בפועל. אגב, להבדיל מהטופס הראשי, דווקא כאן כן יש אפשרות להקליד בשדה העליון, והוא יקפוץ לאות שהוקלדה. הם הולכים אפילו רחוק יותר מרוב הטפסים, ומאפשרים להקליד את כל הביטוי, בלי להתייחס לכל אות כאות ראשונה של מילת חיפוש חדשה. וזאת השקעה ראויה לציון, אבל מאחר ואין שדה המיועד ויזואלית להקלדה, אין כל דרך לגלות את האפשרות הזו אם לא מנסים. כך שאת ההשקעה עדיף היה להפנות בכיוונים אחרים, ואני יכול לחשוב על כמה. משום מה בשאר תת-הטפסים, כמו בבחירת מדינה למשל, כן יש שדה כזה. מעניין להשוות את אחוז המשתמשים שמקלידים בשני הטפסים האלו.
לאחר שעברתי את מכשולי השדות והזנתי את המידע הנדרש, רציתי להפעיל את החיפוש, אז לחצתי על הלינק שצד את עיני עם המילה "חיפוש". ואז כל המידע שהזנתי נעלם, והטופס התאפס לברירות המחדל. אני מודה שעשיתי את זה פעם נוספת לפני שהבנתי מה הבעיה. הלינק אינו מפעיל את החיפוש. מה שמפעיל אותו זה הכפתור הקטן בכחול ולבן, שלא רשום עליו דבר ובמקום זה יש עליו ציור של חץ. כחול ולבן זה אמנם נורא פטריוטי, אבל במקרה זו גם בדיוק סכמת הצבעים של הטופס עצמו, מה שגורם לכפתור להתמזג עם הטופס עד כדי כך שהדבר הראשון שבולט לאחר שסיימת להזין מידע הוא הלינק לחיפוש חדש. ואם הוא היה נקרא "נקה טופס", שזה בדיוק מה שהוא עושה, אולי האפקט היה פחות חזק, אבל הניסוח הנוכחי שלו מאוד מטעה, במיוחד בצירוף עם העובדה שהמשתמש שם לב אליו לראשונה בדיוק כשהוא מחפש ללחוץ על משהו שרשום עליו "חיפוש", ובמקרה הוא באמת רוצה לבצע חיפוש חדש. ולא למחוק את כל השדות שהוא הזין.
בלי לגרוע מהאמור לעיל, אני רוצה לציין לטובה את האפשרות לחפש טיסות לפי חגים, מבלי להזין את תאריכי החגים ישירות. בעיניי זה רעיון מעולה, במיוחד במציאות הישראלית. זאת חוויית משתמש טובה, שיוצאת (קצת) מהקופסא, לוקחת בחשבון את הצרכים האמיתיים של המשתמש, וחוסכת לו זמן ומאמץ. כמובן שכרגע החג היחיד שזמין בתפריט הוא "שבועות", וגם לא בדיוק ברור מהי המשמעות של ערך ברירת המחדל "הכל" (האם זה אומר "רק בחגים ולא משנה איזה חג" או "תמיד, לא משנה אם זה חג או יום רגיל"?), אבל לצפות שגם הרעיון וגם הביצוע שלו יהיו מעולים זאת נאיביות לשמה. במיוחד במציאות הישראלית.
ולקינוח, קבלו הודעת שגיאה מנצחת מהאתר:
בואו נהיה לארג'ים ונתעלם מהתהייה מהו אחוז האנשים באוכלוסיית היעד שמבינים מה זה קריטריון בהקשר של חיפוש. אבל מה הסיפור עם הכוכבית האדומה מימין לכפתור החיפוש? מה, אתם יודעים שמקובל לשים כוכבית ליד שדה שיש בו שגיאה, אבל אין פה שדה ספציפי כזה, אז החלטתם לשים אותה במקום אקראי בטופס? או שההגיון מאחורי ההחלטה היה "חלה שגיאה בחיפוש אז צריך לסמן את כפתור חיפוש"? או שזה לטובת כל אלה שלא עלה בידם לפענח את הטקסט? פעם ראיתי באתר TED הרצאה של איזה מתכנן ערים אקסצנטרי. הוא הראה תמונה של בניין גדול וממש מדכא ללא חלונות, ואמר משהו בסגנון של "אני לא יודע מי היו האנשים בדיון בו הוחלט על העיצוב הזה, ואני לא יודע היכן הוא התקיים או כמה זמן הוא נמשך. יש רק דבר אחד שאני יודע על הדיון הזה – שהמשפט האחרון בו היה 'Oh, fuck it'". אני סתם מספר את זה, בלי קשר.
ועוד כמה דברים שהצטברו:
בראש אתר העין השביעית נמצא תפריט ניווט שהוא גם רשימת הכותבים הקבועים באתר. לחיצה על שמו של אדם מציגה למטה את המאמרים שפירסם. יפה. אבל על הדרך הרשימה גם מהווה דוגמא לאחת התופעות הנפוצות שיותר מרגיזות אותי, פשוט בגלל חוסר המחשבה שמאחוריה. ה-tooltip על הכפתורים מציג בדיוק את שמות הכפתורים. למשל, אם על הכפתור רשום "עידו קינן", אז גם בטולטיפ יהיה רשום "עידו קינן". שמישהו יסביר לי למה צריך טולטיפ כזה ומה הוא משיג. לפעמים עושים את זה מסיבות קידום אתרים, כי הכפתור מוצג כתמונה ואז גוגל לא יכול לקרוא אותו. ולפעמים זה עניין של נגישות, שנועד עבור תוכנות קוראות מסכים המשמשות גולשים בעלי מוגבלויות ראייה. לדעתי אלו עדיין אינן סיבות מספקות לעשות זאת (כן תציגו טולטיפ, רק תמצאו עבורו איזה טקסט מועיל, למשל "לכתבות של עידו קינן" במקרה שלנו), אבל לפחות זה סוג של סיבה. ואולם כאן הרכיב עצמו הוא פלאשי, שזה אכן בעייתי לגוגל ולקוראי המסכים, אבל גם הטולטיפ הוא פלאשי, אז למיטב הבנתי אין סיבה שהוא יעבוד טוב יותר משתי הבחינות הללו. ומרתקת בפני עצמה העובדה שהטולטיפ מוצג רק עבור חלק מהשמות, ועל אחרים לא מוצג דבר.
אתר מגניב ביותר נמצא בכתובת הפשוטה www.IJustMadeLove.com. בניגוד לאיך שזה נשמע, האתר הוא די חופשי מתכני זימה ותועבה, ואנשים נכנסים אליו מטעמים סטטיסטיים גרידא, כלומר במטרה להעשיר את בסיס נתוני המשגל העולמי. כולל גיאוטאגינג (geotagging), כלומר זיהוי מיקום המשתתפים והצגתו על המפה. יצא לי קצת לעבוד עם אפליקציות מבוססות מפה, ואני חייב להודות שבשימוש כזה מעולם לא נתקלתי. כשלראשונה גיליתי על האתר ועל הקונספט שלו, הייתי בטוח שזה עוד סוג של צ'אט רולט, שנבע מהשיעמום של איזה תיכוניסט. אבל האתר הפתיע אותי לטובה – הוא מאוד מרשים ומעוצב למופת. גם התכנים הבעייתיים יותר (תציצו באזור הסטטיסטיקות) מוצגים בצורה משעשעת ובהחלט לא נגיד "חסודה", אבל סטרילית למדי.
לפוסט שלי על סגירת הטאבים הייתה השפעה אחת מאוד לא צפויה. בתגובות הזכירו לי שניתן לסגור טאבים בדפדפן גם בלחיצת כפתור אמצעי של העכבר (לחיצה על הגלגל). חברים, זה הדבר הכי נוח בעולם. חסל סדר קליעה למטרה. לצערי זה קצת נוח מדי – התרגלתי לזה תוך בערך תוך יום, וזה התחיל להשליך על אפליקציות אחרות, כך שעכשיו אני מנסה לסגור בצורה כזו את כל החלונות והטאבים שנקרים בדרכי רוויית החלונות והטאבים, אבל זה עובד רק בדפדפנים. בסרגל המשימות של ווינדוז 7 זה אפילו פועל הפוך ופותח חלון נוסף של התוכנה עליה לחצתי. אבל זה עדיין שווה את זה.
עדכונים מהשטח
בדצמבר האחרון פירסמתי כאן פוסט על הסתירה שבין תופעת עיוורון הבאנרים להצלחת מודל הפרסום בבאנרים.
בסוף מרץ הפוסט עשה קאמבק באתר UXI והוביל לדיון מעניין שעדיין נמשך. אמנם לא כל המגיבים מסכימים על הכל, אבל נראה שהצלחנו ליישב את הסתירה ומצאנו את התשובה. מומלץ למתעניינים.
קישורים
הגיע הזמן שגם בבלוג הזה תהיה קטגוריית קישורים לכל מיני שטויות מעניינות שאני נתקל בהן, ושאין לי הרבה מה להגיד עליהן חוץ מלתת קישור.
מטבע הדברים אני נתקל בהרבה שטויות, ואני משתדל שיהיו מעניינות, לכן ייתכן שקטגוריה זו תגדל במהירות, אבל אני מקווה שהיא לא תשתלט לי על הבלוג על חשבון התוכן הסופר-איכותי שבו פינקתי אתכם עד כה.
השם הזמני לקטגוריה יהיה lynx, עד שאצליח לחשוב על מחשק מילים מטופש עוד יותר.
אגב, lynx הוא סוג של חתול-פרא ממש עצבני, שנראה כך:
ותגידו תודה – העדכונים על פרסומים בקטגוריה זו לא יופיעו בפייסבוק, טויטר, באזז, ושאר אמצעי הספאם החברתי שעוד לא הומצאו.
ובכן, הקישורים:
1. אתר ההיכרויות האמריקאי okcupid עוסק הרבה בסטטיסטיקה על-מנת להציע ללקוחותיו את בני-הזוג הפוטנציאליים הטובים ביותר. לפני כמה ימים הם פרסמו מחקר הבוחן את בני הזוג המועדפים על הלקוחות מבחינת טווח הגילאים. הממצאים אינם מהפכניים במיוחד, אבל הגרפים יפים ונגישים מאוד, וגם הנתונים מעניינים. ויש גם מסר חינוכי, כי מְחַברת הפוסט מנסה להוכיח סטטיסטית שאל לנו לגברים לפסול נשים מבוגרות יותר. מומלץ בעיקר בזכות הגרפים. OKCupid – The Case For An Older Woman.
2. אתר שמרכז הרבה חברות המפתחות אפליקציות למכשירים ניידים. האתר נראה כאילו שהמפתחים עצרו בשלב ה-wireframe והחליטו לא להמשיך עם העיצוב הגראפי אלא להעלות את הסקיצה לאויר. כמובן שבשביל לגרום לזה להראות ככה ועדיין להצליח, העיצוב בפועל חייב להיות מושקע ביותר. זה גם תומך בצורה מושלמת במטרת האתר, כי יוצא שהחלקים הצבעוניים באתר הם אלה שמדגימים את האפליקציות עצמן, מה שמבליט אותן, ומשאיר ברקע את האתר המארח. ואולי בצורה קצת פרדוקסלית מתקבל אפקט של הפוך על הפוך, כי מה שזוכרים בסוף זה דווקא את הקונספט של האתר, ולא את התוכן. TheyMakeApps.com
אגב, מה שלא אהבתי זה ששתי הלשוניות בצד שנראות כמו sidebars אינן נפתחות (זה מטעה וקצת מרגיז), וגם את זה שאין שם סרגל גלילה נורמלי. בפינה הימנית העליונה אפשר לעבור בין שני מודים של ניווט – באמצעות המקלדת או באמצעות הגלילה. במוד מקלדת הגלילה אינה עובדת כלל (ואני לא רואה סיבה לזה), אבל גם במוד של גלילה אין סרגל פנימי לאתר – רק זה של הדפדפן, והוא לא מספק חיווי נכון על אורך האתר. מבאס קצת.